גלעד שרון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. גלעד שרון (נולד בנובמבר 1966) הוא איש עסקים ישראלי. בנם הצעיר של ראש ממשלת ישראל לשעבר אריאל שרון ושל לילי שרון, ואחיו של עמרי שרון.

ביוגרפיה

גלעד שרון נולד וגדל בשכונת צהלה. לאחר מכן עברה המשפחה בעקבות תפקידיו של אביו בצבא לבאר שבע ולרחובות ולבסוף לחוות השקמים. למד בתיכון האזורי שער הנגב[1]. בשנת 1984 התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת מטכ"ל[2]. בצנחנים עבר שרון טירונות והכשרה כלוחם. כעבור כחצי שנה מיום גיוסו הודח שרון מן המסלול ביחידה ושב לצנחנים כמש"ק מודיעין. הוא השלים קורס קצינים והיה למדריך בבה"ד 1[3]. במילואים היה שרון קצין מודיעין ומפקד צוות ההדרכה ביחידת מילואים מובחרת בעוצבת האש[4] והגיע לדרגת רב-סרן.

לגלעד שרון תואר שני בחקלאות. בין היתר, שרון מנהל את חוות השקמים שבבעלות משפחתו ועסקים נוספים. שמו נקשר למספר פרשיות: פרשת האי היווני, פרשת סיריל קרן ופרשת כספי איש העסקים אריה גנגר. עם זאת, מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום. כיום משמש שרון כפובליציסט בעיתון "ידיעות אחרונות". ב-2011 יצא לאור ספרו, שרון: חייו של מנהיג, בהוצאת מטר, שהוא ביוגרפיה של אביו.

בחודש מאי 2016 הודיע שרון על כוונתו לחזור לפעילות פוליטית במסגרת מפלגת הליכוד ובהמשך השנה התפקד למפלגה[5]. שרון ביקש להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-21, אך חסרו לו מאה ימים לוותק הנדרש במפלגה[6], ומזכירות המפלגה ויושב ראשה נתניהו לא אישרו לו את קיצור הפז"מ.

בחודש יולי 2022 הודיע על התמודדות בבחירות המקדימות בליכוד לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, ועורר התנגדות בקרב תא של מפוני גוש קטיף בליכוד.[7] לאחר הפריימריז הוא שובץ במקום ה-49 ברשימת המפלגה לכנסת.

במלחמת חרבות ברזל התנדב למילואים ושירת בשייטת 13 בין היתר השתתף בפשיטה של השייטת על מעגנת חמאס ששימשה כבסיס ימי לביצוע התקפות על ישראל[8]

פרשיות שנכרכו בשמו

פרשת האי היווני

ערך מורחב – פרשת האי היווני

גלעד שרון הצטרף לצוות פרויקט "האי היווני" במחצית מרץ 1999 בעקבות הצעה שקיבל מאיש העסקים דוד אפל, ועבד בפרויקט עד יוני 2001. לפי החוזה, שנחתם בין אפל לבין חברת חוות שקמים, שכרו של גלעד שרון יהיה 20 אלף דולר לחודש, ובנוסף - מיליון וחצי דולר עם השלמת הפרויקט, או 300 אלף דולר אם הפרויקט לא יצא אל הפועל. במאי 2000 חתמו אפל וגלעד שרון על חוזה מעודכן, שהבטיח לשרון סכומים גבוהים יותר רטרואקטיבית. על פי סיכום הראיות, קבע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שסך הכל השתכר גלעד שרון סכום של כ-640,000 דולר, ובנוסף הובטח לו בונוס של 3,000,000 דולר (בניכוי התשלומים הנ"ל), אשר הותנה במימוש הפרויקט.

המשטרה חשדה כי שכרו הגבוה של גלעד שרון היה דרך מוסווית למתן שוחד לאביו, אריאל שרון. גלעד שרון ניצל את זכות השתיקה בחקירותיו בפרשה זו, ובסופו של דבר לא מצא היועץ המשפטי לממשלה ראיות מספיקות כדי להעמיד לדין - לא אותו ולא את אביו.

פרשת סיריל קרן

ערך מורחב – פרשת סיריל קרן

הפרשה נסובה סביב חשדות לפיהן הועברו מיליוני דולרים בשנת 2002 לבניו של שרון.

החשד המרכזי שנבדק בפרשה היה שאריאל שרון, ראש הממשלה לשעבר, קיבל הלוואה בגובה 1.5 מיליון דולרים מאיש העסקים הדרום אפריקאי, כדי להחזיר לכאורה תרומות לא חוקיות שקיבל במהלך הבחירות הפנימיות על ראשות הליכוד. על פי הנטען, קרן היה בעצם איש קש להעברת הכסף מידיו של איל ההון האוסטרי מרטין שלאף, שלו היו אינטרסים כלכלים בישראל. עוד נטען כי שלושה מיליון דולר נוספים הועברו משלאף לחשבונות של משפחת שרון, ומחציתם הוחזרו מחשבון הבנק של גלעד שרון – לקרן.

בחודש נובמבר 2012 עתר שרון לבג"ץ בבקשה להורות למדינה לנמק מדוע עדיין לא התקבלה החלטה בתיק החקירה נגדו[9].

ב-3 בינואר 2013 נסגר התיק בפרשה זו[10].

פרשת גלעד שרון-נמרודי

פרשה זו היא חקירת משטרה שנערכה בשנים 20042006, בחשד להעברת כספים אסורה מיעקב נמרודי לגלעד שרון, במסווה של עסקה, בה רכשה חברת הכשרת היישוב (שבבעלות משפחת נמרודי) אופציה למניות בחברת ש.פ. הנגב שבבעלות חברת חוות שקמים. פרקליטות המדינה החליטה ב-2006 לסגור את התיק מחוסר ראיות[11].

פרשת כספי אריה גנגר

באוקטובר 2007 הגישה דליה גנגר - גרושתו של איש העסקים אריה גנגר - תביעה אזרחית לבית משפט בניו יורק נגד בעלה לשעבר, נגד גלעד שרון ונגד אנשים נוספים[12]. אריה גנגר הוא איש עסקים יהודי אמריקאי, בעל השליטה בחברת חיפה כימיקלים ובחברות נוספות, אשר היה מחבריו הקרובים של אריאל שרון, ואף שימש כשליחו לממשל בוש בתקופת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה.

על פי התביעה, הוציא אריה גנגר במרמה כספים מהרכוש המשותף של בני הזוג, ובכך הקטין את הסכום שמגיע לגרושתו ולילדיה. בתביעה נטען כי גנגר הוציא מחברת "טי-פי-אר אינווסטמנטס" - שהייתה בבעלות משותפת של שני בני הזוג - סכום של כ-2 מיליון דולר, והשקיעו בעסקת נדל"ן בקנדה. עוד נטען בתביעה, כי בשנת 2005 העביר גנגר במרמה סכום של 1.8 מיליון דולר, שהוצאו מהרווחים של אותה עסקה - לגלעד שרון, באמצעות שתי חברות שבשליטתו: חברת חוות שקמים בע"מ וחברת לרנר מנור נאמנויות בע"מ. לפי תביעת דליה גנגר, גלעד שרון יצר מצג שווא של תיעוד מזויף, וכך גרפו אריה גנגר וגלעד שרון את רווחי העסקה.

זמן קצר לאחר הגשת התביעה, נודע כי המשטרה חוקרת את הפרשה וכי גלעד שרון נחקר ושמר על זכות השתיקה גם בפרשה זו.[דרושה הבהרה]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שרה ליבוביץ דר, הבן השקט, באתר הארץ, 13 בינואר 2003
  2. ^ שרה ליבוביץ דר, הבן השקט, באתר הארץ, 13 בינואר 2003
  3. ^ שרה ליבוביץ דר, הבן השקט, באתר הארץ, 13 בינואר 2003
  4. ^ איל חלפון, מהשקם לשקמים, באתר ynet, 9 באוקטובר 2007
  5. ^ רינה מצליח, בדרך האב והאח: גלעד שרון חוזר לליכוד, חדשות ערוץ 2, ‏ 21 במאי 2016. וכן שמעון כהן למה אני חוזר לליכוד, ערוץ 7, ‏ 29 ביולי 2016.
  6. ^ אריק בנדר, ‏גלעד שרון לא יוכל להתמודד בפריימריז בליכוד מפני שחסרים לו 100 ימי חברות, באתר מעריב אונליין, 9 בינואר 2019
  7. ^ יהונתן גוטליב, מפוני גוש קטיף נגד התמודדות גלעד שרון בליכוד, באתר ערוץ 7, ‏ו' בתמוז תשפ"ב
  8. ^ יואב זיתון, הבן של אריק שרון, גלעד, עם השייטת בעזה
  9. ^ גלעד שרון עתר לבג"ץ: להכריע לאלתר בחקירה נגדי בפרשת סיריל קרן, באתר ynet, 25 בנובמבר 2012
  10. ^ אביאל מגנזי, ynet, נסגר התיק נגד גלעד שרון בפרשת סיריל קרן, באתר כלכליסט, 3 בינואר 2013
  11. ^ נועם שרביט, ‏נסגר התיק נגד גלעד שרון ויעקב נמרודי בשל חוסר ראיות מספיקות, באתר גלובס, 7 באוגוסט 2006
  12. ^ אלוף בן, תביעה בארה"ב: 1.8 מיליון דולר שהוצאו במרמה הגיעו לידיו של גלעד שרון, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2007
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37814574גלעד שרון