מבצע גוליבר
| מערכה: פעולות התגמול | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: הסכסוך הישראלי-ערבי | ||||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 18 באוגוסט 1956 – הווה (לילה אחד) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ע'רנדל (ער'), ממלכת ירדן | |||||||||||||||||||||
| עילה | הפיגוע בעין עופרים | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
מבצע גוליבר היה שמה של פעולת תגמול של צה"ל שבמקור הייתה מתוכננת להיערך ב-18 באוגוסט 1956, במטרה לתקוף את מצודת המשטרה הירדנית בע'רנדל (ער') שבערבה (מול קיבוץ יהל) ומספר מבנים סביבה. אולם לבסוף הפעולה בוטלה.
לאחר מכן ב-12 בספטמבר נרצחו בדקירות סכינים שלושה שומרים דרוזים ששמרו במחנה קידוח נפט עין עופרים שבערבה. עקבות הרוצחים הובילו אל מעבר לגבול ירדן לתחנת המשטרה ע'רנדל. בלילה שבין 13 בספטמבר ל-14 בספטמבר תקפו חיילי הצנחנים את משטרת ע'רנדל. המשטרה נהרסה כליל. בקרב הפריצה שהתחולל נהרג קצין ונפצעו 12 לוחמים, בפעולה נהרגו 16 חיילים ירדנים ו-6 נפצעו. הפעולה נקראה "מבצע גוליבר" על שמו של יצחק בן מנחם שכונה "גוליבר", ממפקדי הצנחנים שנהרג בקרב בפעולת כנרת כשנה קודם לכן.
רקע
במחצית הראשונה של 1956 ישראל נהגה בהבלגה כלפי ירדן[1]. בספטמבר 1956 התרחשו הרבה פיגועים של מחבלים מירדן בתחבורה לאילת. ב-16 באוגוסט 1956, מארב ירדני שהוצב על כביש הערבה בין עין-יהב לבאר-מנוחה ירה על אוטובוס אזרחי ורכב ליווי צבאי. ובקרב שהתפתח נהרגו אישה אחת ושלושה צנחנים מפלוגה ד', יורם טריגר, מאיר טולדנו ומיכאל מאיר-חן. עקבות המחבלים שחדרו מירדן הובילו דרומה. הממשלה החליטה לפעול והמשימה להגיב בפעולת תגמול בדרום הוטלה על אריק שרון. אריק בחר לפגוע בבניין מצודת המשטרה הירדנית בע'רנדל שבערבה שממוקמת מול קיבוץ יהל. הבניין היה מבוצר עשוי בניין בטון בעל 4 צריחים בני 3 קומות, ולו חומה ו-3 בניינים קטנים. בבניינים שכנו חיילי המשמר הלאומי הירדני ויחידת הגמלים של "הקומנדו המדברי". נקבע שיש לכבוש את המשטרה ולפוצצה ולהתקיף גם בית-אבן סמוך ומאהל של המשמר הלאומי הירדני בחורשת ואדי ע'רנדל הסמוך. בתכנון המשימה יועדה להיות פשיטה חד לילית, והכוחות יאלצו לסיים עד אור ראשון. במקרה הצורך יוגש לכוח סיוע אווירי. לביצוע המשימה נבחרו רפאל איתן מג"ד 890 ומוטה גור מג"ד 88. באותו יום, לוחמי פלוגה ג' בגדוד 890 בפיקודו של אלישע שלם ניווטו באזור נחל דישון בגליל. ב-18 באוגוסט 1956 התבקש לחזור עם הפלוגה למחנה תל-נוף שם נערכו לוחמי פלוגה א' בפיקודו של מאיר הר ציון וסיירת הנח"ל המוצנח מגדוד 88 בפיקודו של זאב וקס (וקסי). באותו ערב יצא הכוח לכביש הערבה כ-20 ק"מ מדרום לבאר-מנוחה עצר הכוח התארגן לתנועה רגלית מזרחה. מאיר הר ציון ואלישע שלם ניווטו אולם מחשש שהכוח יכנס לאור יום בנסיגה, הורה רפול על ביטול הפעולה בשעה 2:30 לפנות בוקר.
הפעולה
לאחר כחודש ימים, ב-12 בספטמבר חדרו מחבלים שהגיעו מירדן ורצחו שלושה שומרים דרוזים במתקן קידוח נפט ב"עין עופרים" שליד חצבה. בין הקורבנות היה ראפיק עבדאללה מכפר סמיע. הרוצחים הערבים היו כנראה חיילי המשמר הלאומי והשתייכו ל"קומנדו המדברי" ממצודת ע'רנדל ששכנה כ-80 קילומטר מעין עופרים. באותו היום הופעלה התוכנית מחדש, הפעולה התקיימה ביום שלמחרת ובוצעה על ידי פלוגות א', ב', ג' מגדוד 890 וכן פלוגת קורס מ"כים של נח"ל מוצנח מגדוד 88 בפיקודו של אברהם קלאר. מפקד פלוגת החוד שחדרה למצודה היה אלישע שלם מרמת יוחנן ומפקדי חוליות הפריצה היו עמי חיות מקיבוץ גבעת ברנר ומשה סניה עין-מור מירושלים.
מהלך המבצע
ב-13 בספטמבר, במהלך היום, נעו הכוחות ברכב בציר המרכזי - דרך הרמאן והתרכזו בנחל ציחור. עם ערב, עזבו הכוחות את נחל ציחור, ונעו ברכב ללא אורות, עד לנקודה ממערב לע'רנדל, שם נעצרו. בשעה 21:00 בערך, יצאו הכוחות, ונעו לכוון המשטרה. בנקודת פיצול התפצלו הכוחות: פלוגת המ"כים של הנח"ל המוצנח פנתה דרום מזרחה אל פתח וואדי ע'רנדל. פלוגה ב' מ-890, המשיכה מזרחה. יתר הכוחות נעו צפונה, לעבר הכניסה הדרומית למשטרה,
בשעה 22:45 הגיע הכוח העיקרי למרחק של 100 עד 50 מטרים מגדר המשטרה ונערך להתקפה. דקות ספורות לפני ההתקפה התגלה הכוח, אך ההתנגדות לו הייתה מועטה והצטמצמה לירי מהצריחים הצפוני-מערבי והדרומי בלבד. לאחר קרב קצר נכבש הבניין. לוחמים ירדנים אחדים ברחו דרך הפתח המערבי, שעל קיומו לא נודע לצה"ל. המשטרה פוצצה על ידי חבלן הצנחנים ירמי ברדנוב (שפוצץ את מרבית המשטרות בפעולות התגמול).
פלוגה ב', שיעדה היה הבית הבודד, נמצאה עדיין בתנועה, בזמן שהכוח העיקרי נערך להתקפה. על הפלוגה נורתה אש מהמאהל הבדואי. הפלוגה פתחה באש. כשהגיעה הפלוגה לבית המיועד גילו שהוא ריק ופוצצו אותו.
כשהגיעה פלוגת המ"כים לפתח ואדי ע'רנדל, נתקלה ב-2 מקלעים משני הרכסים בצידי לוואדי. אלה היו משמרות קדמיים של מחלקת סיור מדברית, שחנתה בוואדי. הפלוגה הסתערה על הרכס הדרומי והאויב ברח. האש מן הרכס הצפוני המשיכה לחסום את המעבר לוואדי. המ"פ החליט, לתקוף גם את הרכס הצפוני, אך עוד לפני שתקף, קיבל פקודת נסיגה. כל הכוחות חזרו לגבול ב-14 בספטמבר בשעה 03:30. אחרי כיבושה של המשטרה, פונו ההרוג והפצועים ברכב מסוג לנד-רובר ובמשאית שנמצאו במקום. בהמשך פונו הנפגעים במטוסי דקוטה שנחתו במנחת מאולתר בנחל חיון.[2] תוצאות הפעולה: המצודה פוצצה, מאהל סמוך ומיבנה ריק של בית הספר נהרסו. בקרב נהרג סג"ם אריה הירש ונפצעו 12 לוחמים.
התגובות לפעולה
התגובה בצה"ל
משה דיין הרמטכ"ל שבח את המבצע בעיקר את אנשי חיל האוויר ב-19 בספטמבר ביקר בבסיס יחידה 202 ואמר למפקדים:[2]
"חטיבת הצנחנים היא אינקובטור ללוחמים ולמפקדים, רוטאציה מתמדת בין 202 ליחידות האחרות ותרומת כוח האדם מ-202 להדרכה יבטיחו שהנסיון הקרבי של הצנחנים יהיה נחלת כל צה"ל"
— משה דיין
תגובה בין לאומית
המבצע בערנדל עורר סערה בירדן עם זאת משקיפים זרים הבינו כי מדובר בתגובה על הריגת השומרים ותקיפות נוספות בערבה ולא בניסיון לפתוח מערכה עם ירדן. ירדן מצידה שחששה ממערכה רחבה עם ישראל ביקשה סיוע חיצוני. ב-14 בספטמבר 1956 המריא חוסיין מזרחה לעיראק ונפגש בחבנייה עם בן דודו המלך פייסל בבקשו הצבת דיוויזיה עיראקית בירדן. מצרים שלחה משלחת צבאית ושלושה מטוסי מטען ובריטניה מחתה על הפעולה מול ישראל ודרשה להרגיע את המעורבים.[3]
לקריאה נוספת
- בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל, הוצאת עם עובד / ספרית אפקים, 1996.
- יעקבוביץ מרדכי, אדם ולוחם, הוצאת עמיחי 1956.
- אורי מילשטיין, מלחמות הצנחנים כרך א, הוצאת שלגי 1985.
- עוזי עילם, פשיטה לילית, הוצאת ידיעות ספרים 2020.
הערות שוליים
