טיים (מגזין)
 | |
| תדירות | עיתון שבועי |
|---|---|
| סוגה | חדשות, תרבות, כלכלה, פוליטיקה |
| מו"ל | .Time Inc |
| עורך ראשי | ננסי גיבס |
| תאריכי הופעה | 1923–הווה (כ־101 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| מערכת | ניו יורק, ארצות הברית |
| תפוצה | 3,276,822 עותקים[1] |
| מדינה | ארצות הברית |
| ISSN | 0040-781X |
| www.time.com | |
טיים (באנגלית: Time, נכתב TIME) הוא שבועון אמריקאי, הראשון מסוגו בארצות הברית והנמכר ביותר מסוגו עד היום. שש שנים אחריו קמו שני שבועונים דומים אחרים, ניוזוויק ו-U.S. News & World Report, הדומים לו באופיים, אף כי נטייתו הפוליטית של הראשון היא מעט יותר שמאלית ממנו ואילו האחרון נחשב מעט יותר ימני ממנו. העורכת הראשית כיום היא ננסי גיבס (העורך הראשי ה-17 במספר). מהדורה אירופית של השבועון מתפרסמת בלונדון (ומתרכזת אף בענייני המזרח התיכון, אפריקה ומאז שנת 2003 - אמריקה הלטינית) ומהדורה אסייתית מתפרסמת בהונג קונג.
היסטוריה
המהדורה הראשונה של "טיים" פורסמה ב-3 במרץ 1923, ועל כריכתה הופיע דיוקנו של ג'וזף ג. קאנון, יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית. מייסדי הטיים היו בריטון האדן והנרי לוס, שניהם בוגרי אוניברסיטת ייל, שם רכשו ניסיון בעריכת עיתון האוניברסיטה. האדן מת בשנת 1929, ולוס הפך לדמות הדומיננטית בעיתון ולדמות מפתח בהיסטוריה העיתונאית של המאה ה-20. האדן, שהיה יותר חופשי בגישתו העיתונאית, וראה בעיתון כלי לבידור בנוסף להיותו מגזין חדשות, ייסד את האופן שבו מסקר טיים גם חדשות קלות מתחום הבידור והתרבות הפופולרית.
סגנון
לטיים היה תמיד סגנון ייחודי וניתן לזיהוי. בשנת 1938 כתב הפובליציסט וולטר גיבס את הפרודיה הידועה על סגנון זה: "לאחור נכתבו המשפטים עד שהסתובב המוח... היכן יסתיים כל זה יודע רק האל". עם זאת לעומת הימים הראשונים של העיתון שבהם התאפיין סגנונו במשפטים מורכבים בעלי תחביר הפוך, ודימויים כ"טייקונים כבדי עיניים" ו"ידידים טובים ומפוארים", כיום הסגנון הוא קליל יותר, אם כי עדיין שומר על ייחודו.
מיזוגים
"טיים" הפך לחלק מתאגיד טיים וורנר בשנת 1989 כאשר חברת "וורנר קומיוניקיישנס" ו"טיים בע"מ" התאחדו. משנת 2000 השבועון הוא חלק מ-"AOL טיים וורנר", אשר שבה לשם "טיים וורנר" בשנת 2003.
מגזין טיים לילדים
ערך מורחב – מגזין טיים לילדים
בהיותו כתוב על ידי כתבים צעירים, "מגזין טיים לילדים" מהווה מגזין שמוקדש לילדים ומופץ בעיקר בכיתות בתי ספר. הוא כולל חדשות ומאמרים שונים הקשורים בתרבות פופולרית שעשוייה לעניין קוראים אמריקאים צעירים יותר. בכל שנה לקראת סוף שנת הלימודים בארצות הברית מתפרסם פרק המוקדש במיוחד לנושא הסביבה.
איש השנה
- ערך מורחב – איש השנה של המגזין "טיים"
השבועון התפרסם במיוחד בכך שבמשך כל שנה הוא בוחר את "איש השנה של המגזין "טיים"" (לאחרונה שונתה הכותרת מ"איש השנה" ל"אישיות השנה" כאשר המילה "אישיות" (Person) היא נייטרלית מבחינת המגדר). בבחירה זו מביע טיים את דעתו מיהו היחיד או הקבוצה שלהם ההשפעה הגדולה ביותר על החדשות באותה השנה. למרות הכותרת, הנבחר אינו תמיד אנושי. גם רעיונות ומכונות זכו בתואר. אלברט איינשטיין נבחר ל"איש המאה" במהדורה האחרונה של שנת 1999.
"טיים" ידוע אף בשל הקו האדום המקיף את כריכת העיתון בצורת מסגרת. רק פעם אחת בהיסטוריה, לאחר פיגועי 11 בספטמבר הוקפה הכריכה במסגרת שחורה לאות אבל, במהדורה שיצאה בארצות הברית.
בשנים האחרונות טיים מפרסם מדי שנה גם את רשימת 100 המשפיעים ביותר בעולם.
ההבט הישראלי
"טיים" עוסק באירועים המתרחשים בכל רחבי תבל, וגם אירועים בולטים בישראל עולים בו. בהקשר הישראלי העלה השבועון לכותרות כתבות בולטות:
- ב-1983 פרסם כתבה ממנה עולה כי אריאל שרון שוחח עם בני משפחתו של בשיר ג'ומייל על נקמה, בטרם הכניס את הפלנגות הנוצריות למחנות הפליטים הפלסטינים בביירות, צעד שבעקבותיו אירע טבח סברה ושתילה. שרון הגיש כנגד העיתון תביעת לשון הרע אשר התנהלה בניו יורק. התביעה הסתיימה בתוצאות מעורבות - חבר המושבעים קבע כי הפיסקה אינה נכונה, וכי יש בה כדי להוציא דיבתו של שרון רעה, אך זיכה את טיים בטענה כי כאשר פרסם את העובדות עשה זאת ללא זדון, ולכן שרון אינו זכאי לפיצויים (ראו הרחבה בערך אריאל שרון). [1] [2].
- בעקבות האירועים מעוררי המחלוקת שהתרחשו בקרב בג'נין במסגרת מבצע חומת מגן פרסם המגזין, בתחילת מאי 2002, כתבת תחקיר [3] על הקרב. התחקיר שערך טיים הפריך את ההאשמה הפלסטינית על טבח וקבע שלא היה טבח במחנה.
- בעקבות צירוף מפלגת קדימה והקמת ממשלת האחדות של בנימין נתניהו, במאי 2012, הופיע נתניהו בשער המגזין. נכתבה עליו כתבה הסוקרת את חייו.
- בעקבות פיגוע בירושלים שבו מחבל רצח שלושה אזרחים ישראלים, דיווח טיים לקוראיו על המחבל: "בהאא עליאן, מעצב גרפי מהשכונה הפלסטינית ג'אבל מוכבר, נהרג על ידי כוחות הביטחון של ישראל לאחר שלכאורה ניסה להוציא לפועל התקפה בירושלים", ולא הזכיר כלל את הנרצחים. בעקבות מאמצים של לשכת העיתונות הממשלתית[2] נאות המגזין, כחמישה חודשים לאחר פרסום הידיעה, לתקן את גרסת האינטרנט שלו.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מגזינים שנקנו בעלי אסמכתא - הצהרת מו"ל, ינואר-יוני 2011, מתוך אתר טיים מדיה קיט, כניסה אחרונה ב-15 במרץ 2013
- ^ איתמר אייכנר, תיארו מחבל כמעצב גרפי: ישראל עושה שיימינג ל"טיים", באתר ynet, 17 במרץ 2016
TIME won't clarify that "Palestinian graphic designer killed by Israel" was terrorist who murdered 3, באתר של לשכת העיתונות הממשלתית, 17 במרץ 2016 - ^ איתמר אייכנר, השיימינג עבד: טיים שינה כתבה שהציגה מחבל כ"מעצב גרפי", באתר ynet, 20 במרץ 2016
Rebecca Collard, The Desperation Driving Young Palestinians to Violence, TIME, October 15, 2015
23176667טיים (מגזין)