לילי שרון
| תאריך עלייה | 1947 |
|---|---|
לילי שרון (לבית צימרמן; 7 במרץ 1937 – 25 במרץ 2000) הייתה רעייתו השנייה של אריאל שרון, אלוף בצה"ל, שר, ולימים ראש ממשלת ישראל ה-11.
ביוגרפיה
לילי צימרמן נולדה בבראשוב שברומניה, אחת מששת ילדיהם של יקותיאל יהודה (לאופולד) צימרמן ויהודית (אידה) צימרמן לבית כהנא. אורח החיים בביתם היה דתי. בשנת 1947 עלתה לארץ ישראל יחד עם שלושה מאחיה, והחלה ללמוד בפנימיית מוסינזון בשרון. הוריה עלו בשלב מאוחר יותר.[1]
את אריאל שרון, אז קצין זוטר בצה"ל, הכירה לילי לראשונה בערך בשנת 1949 כמי שהיה בן זוגה של אחותה הבכורה מרגלית (גלי). עם התקרב מועד גיוסה של לילי לצה"ל, ביקשו הוריה הדתיים שלא תתגייס, אך היא חשה מחויבות להתגייס, ואכן עשתה כך. את שירותה בצה"ל עשתה בחטיבת הצנחנים, שם שימש שרון (שבינתיים נישא למרגלית) כמפקד גדוד.[1]
עם שחרורה מצה"ל עברה לתל אביב, שם למדה ציור במכון אבני.[1] כל חייה חיבבה מוזיקה ואמנות[2] ואף הייתה פוליגלוטית.[3]
במאי 1962 נהרגה אחותה מרגלית שרון בתאונת דרכים, ולילי נרתמה לסייע לשרון האלמן ולבנו בן ה-5 גור שהתגוררו בצהלה. שהותה הקרובה של לילי בביתו של שרון הביאה להתפתחות מערכת יחסים זוגית בין השניים, אשר נישאו בשנת 1963. הרב בחתונתם היה שלמה גורן.[1] עם נישואיה לאריאל שרון, הפסיקה לילי את לימודיה במכון אבני, והחלה לעבוד במחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל בתור קצינת מודיעין.
עם לידת בנם המשותף הבכור עמרי באוגוסט 1964, עזבה לילי את עבודתה במשטרה. באותה שנה מונה אריאל שרון לראש מטה פיקוד הצפון, והמשפחה עקרה לנהלל. כעבור שנתיים שבה משפחת שרון לצהלה, שם נולד הבן השני גלעד בנובמבר 1966. באוקטובר 1967 נהרג בנם גור בן ה-11 מפליטת כדור שירה חברו, בעת ששיחקו ברובה ישן ששרון קישט בו את ביתו.
בראשית 1970 מונה שרון לאלוף פיקוד הדרום, והמשפחה עברה לבאר שבע. באוקטובר 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, שב לשרת בצה"ל כמפקד אוגדת המילואים 143. זמן קצר לאחר המלחמה נערכו הבחירות לכנסת השמינית ושרון נבחר לחבר כנסת מטעם הליכוד. מעט לפני שחרורו מצה"ל, רכשו בני הזוג נחלה בחוות שקמים, שם הקימו את ביתם.
מאז כניסתו לפוליטיקה, ייעצה לילי לבעלה.[4] היא הצטרפה לנסיעותיו ברחבי העולם,[5][6] להופעתיו בתקשורת,[7] ונהגה להתבטא באופן ציבורי בנושאים פוליטיים.[8][9] בראיון לשרית ישי לוי[10] בספטמבר 1988 אמרה: ”אם כבר להיות צל של מישהו, אז רק של אריק. חוץ מזה, אני לא רואה את עצמי כצל שלו. אני רואה את עצמי משלימה אותו. זה הכיף שלי, זו ההנאה שלי. שאני אחפש את עצמי? מצאתי את עצמי מזמן, לצדו של אריק. אני אשתו פול טיים ג'וב.”
בפברואר 1999 אובחנה כחולה במחלת הסרטן.[1] היא נפטרה ב-25 במרץ 2000 בבית החולים תל השומר בגיל 63,[11] פחות משנה לפני הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בהן נבחר אריאל שרון לראש ממשלת ישראל ה-11. עם פטירתה נאמרו עליה הספדים מהימין ומהשמאל הפוליטי.[11] בעלה לא נישא שוב.
לילי שרון נקברה בגבעת הכלניות המשקיפה על חוות שקמים, ולימים נקבר לצדה גם בעלה (ולא בחלקת גדולי האומה). על שמה נקרא פארק לילי שרון למרגלות תל עכו.
לקריאה נוספת
- אילן בן-עמי, עידית נבו (ע), האישה שאיתו: חייהן הפרטיים והציבוריים של נשות ראשי הממשלה בישראל, תל אביב-יפו: מטר - הוצאה לאור, 2010. לילי שרון, עמ' 243–258.
קישורים חיצוניים
- לילי שרון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 אילן בן עמי, האישה שאיתו, מטר, 2010
- ^ גלעד שרון, שרון: חייו של מנהיג, מטר, 2011, עמ' 316-317
- ^ גלעד שרון, שרון: חייו של מנהיג, מטר, 2011, עמ' 316
- ^ חנה קלדרון, קודם כל אשתו, באתר חדשות, 5 באפריל 1985
- ^ מנחם שיזף, שרון המריא לביקור מסתורי בפריז ומשם לארצות הברית, באתר חדשות, 21 ביולי 1988
- ^ גלעד שרון, שרון: חייו של מנהיג, מטר, 2011, עמ' 231, 316, 340
- ^ גלעד שרון, שרון: חייו של מנהיג, מטר, 2011, עמ' 318
- ^ יאיר פידל, אורן כהן, יוסי ורטר, עתי"ם, היום חנוכת הבית של שרון: הסוחרים הערביים ישבתו, באתר חדשות, 15 בדצמבר 1987
- ^ נילי שחק-בופמן, הנהגים צעקו: כל הכבוד, באתר חדשות, 13 במרץ 1984
- ^ שרית ישי לוי, לילי שרון. ביתו החם, באתר חדשות, 11 בספטמבר 1988
- ^ 11.0 11.1 הלווית לילי שרון תיערך ב-15:00 בחוות שיקמים, באתר וואלה, 26 במרץ 2000
