תהילים כ"ט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תהילים כ"ט
מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים

א מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז:
ב הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:
ג קוֹל ה' עַל הַמָּיִם קֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים:
ד קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר:
ה קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:
ז קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:
ח קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ:
ט קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:
י ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם:
יא ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

פנים בית הכנסת טיקטין, 2013

"מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים" הוא המשפט הפותח בספר תהילים פרק כ"ט, הוא מזמור שבח לה', למזמור מקום חשוב ביהדות.

תוכן המזמור

המזמור עוסק בכבוד ובכוח של ה' ובהתגלות ה' בעולם. המזמור נפתח בפנייה למלאכים לתת כבוד לה' (פסוקים א-ב), ממשיך בתיאור קולו של ה' (פסוקים ג-ט) כאשר הוא מתגלה בעולם, ומסיים בהמלכת ה' בעולם (פסוקים י-יא). במזמור מוזכר קול ה' שבעה פעמים.

המזמור בחז"ל

חז"ל מציינים את ייחודו של המזמור בכך ש'קול ה' חוזר שבע פעמים במזמור, ושם ה' חוזר בו שמונה עשרה פעמים (ואם מונים גם את 'אל הכבוד' מגיעים ל-19 אזכורים), שכנגדם תיקנו בתפילת העמידה של יום חול שמונה עשרה ברכות ועוד אחת.

מפסוקים א–ב מצאו חז"ל מקור לברך הברכות אבות, גבורות, וקדושת השם בתפילת העמידה[1].

מנהגים

בבית המקדש, מזמור זה הוא המזמור שהושר בשירת הלויים בעת הקרבת קרבן מוסף ביום הראשון של חול המועד סוכות,[2] וכן בעת הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים בראש השנה.[3]

מזמור זה מקדים את שירת הפיוט לכה דודי בתפילת קבלת שבת ונוהגים בהרבה קהילות לעמוד בעת אמירתו.[4] המקובלים נתנו חשיבות מיוחדת לכך שבמזמור מוזכר קול ה' שבעה פעמים ולכן אומרים אותו בכניסת שבת משום ששבעה הקולות הם כנגד שבעה ימי השבוע.[5]

את המזמור נוהגים לשיר בקצת קהילות בהקפות של שמחת תורה, וקהילות ספרדיות ואשכנזיות מלוות בשירת מזמור זה את החזרת ספר התורה לארון הקודש (בקהילות אשכנזיות שרים את המזמור רק בשחרית של שבת ואילו בחגים ובימות החול נוהגים ללוות עם "לדוד מזמור").[6]

בקצת קהילות אשכנז, הוא נאמר גם בסוף תפילת "מעריב בזמנו" (כלומר כשמתפללים ערבית אחרי צאת הכוכבים) בימות החול.[7]

בתרבות

למזמור לחן של הרב שלמה קרליבך,[8] ובוצע בביצועים רבים בין היתר על ידי יצחק מאיר הלפגוט,[9] ישראל אדלר[10] ויעקב יהודה דסקל.[11]

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ז עמוד ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ה עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק י', הלכה י"א.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל' עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ו', הלכה ט'.
  4. ^ אך בקהילות אשכנז המערבי נוהגים לשבת, עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 26.
  5. ^ תפלת החדש, ליוורנו תשי"א, עמ' 230, באתר היברובוקס.
  6. ^ יש לציין שהמזמור לא מופיע בהרבה סידורי אשכנז קדומים, עיין לדוגמה סידור ר' אליה בחור, מנטובה שכ"ב, דף נב ע"ב, באתר היברובוקס.
  7. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 170, באתר היברובוקס.
  8. ^ שלמה קרליבך, משה ואהרון, באתר יוטיוב.
  9. ^ יצחק מאיר הלפגוט, משה ואהרון, במסגרת מופע האסק ה-25, באתר יוטיוב.
  10. ^ ישראל אדלר, משה ואהרון בכהניו, מתוך האלבום אורות, באתר יוטיוב.
  11. ^ יעקב יהודה דסקל, ובהיכלו עם מקהלת מלכות וילד הפלא בנצי קלצקין, באתר יוטיוב.

קישורים חיצוניים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36158840תהילים כ"ט