רבי יעקב יצחק הורוביץ
 | |||
| מצבת החוזה בבית העלמין היהודי בלובלין | |||
| לידה |
ה'תק"ה יוזפוב, האיחוד הפולני-ליטאי | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
ט' באב ה'תקע"ה (בגיל 70 בערך) לובלין, פולין הקונגרסאית | ||
| מקום קבורה | בית העלמין היהודי הישן בלובלין | ||
| רבותיו | המגיד ממזריטש, רבי אלימלך מליז'נסק | ||
| אב | רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ משברשין | ||
| צאצאים | רבי יוסף מטורטשין, רבי ישראל (מתוך ארבעה) | ||
| |||
| חתימה |
 | ||
רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, המכונה החוזה מלובלין (תק"ה, 1745 – ט' באב תקע"ה, 15 באוגוסט 1815) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין בשלהי המאה ה-18. נודע כבעל ראייה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה".
ביוגרפיה
החוזה נולד ביוזפוב, 25 ק"מ ממזרח לבילגוריי (לפי גרסה אחרת, נולד בלוקוב), למשפחה מיוחסת: אביו רבי אברהם אליעזר היה אב בית דין המקומי, ואמו הייתה בתו של רבי יעקב קופיל מליקווא. הוא גדל בטרנוגרוד ולמד מפי הרב משה צבי מייזלס בז'ולקיב. אז נעשה תלמידו של רבי שמעלקא מניקלשבורג ועבר לישיבתו בשיניאווה. בהמשך שהה גם בחצר המגיד ממעזריטש, והיו לו קשרים אף עם רבי לוי יצחק מברדיטשוב. עם פטירת המגיד בתקל"ג חזר אל רבי שמעלקא ושהה עמו עד פטירתו בתקל"ח. אז נעשה תלמידו הקרוב של רבי אלימלך מליז'נסק.
בסביבות שנת תק"מ, עבר ללנצוט ונשא את הרבנית תהלה שפרינצא בת רבי צבי הירש[1] (מאשתו הראשונה, ששמה לא ידוע, התגרש מיד לאחר החופה[2]). הוא הנהיג בעיר עדת חסידים. צעד זה נעשה כשרבו עוד היה בחיים: לפי עדויות שונות, הלך רבי אלימלך ונעשה מסוגר ופרוש מן הציבור, ועוד קודם העדיף להפקיד את המגע היום-יומי עם הקהל בידי תלמידו הצעיר יחסית, שהקים חצר משלו בברכתו. רשימות אחרות מדווחות על מתח ביניהם. עם פטירת אשתו הרבנית שפרינצא באמצע שנות הנהגתו, נשא לאישה בשלישית את הרבנית בילה מימעלס.
לאחר פטירת רבי אלימלך נעשה לגדול מנהיגי החסידות בגליציה ופולין, עמדה בה החזיק עד מותו שלושים שנה אחר כך. הוא מיקד את תורתו – שהדגישה את מחויבות הצדיק לסייע לחסידיו במישור החומרי והיום-יומי – בשכבות הנמוכות, וצבר הצלחה גם עם צעירים למדנים ומיוחסים שהסתופפו בצלו; הידועים מביניהם היו רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), רבי שמחה בונים מפשיסחה ורבי יצחק מווארקא. זה האחרון הובא אליו על ידי תלמידו רבי דוד מלעלוב.
הוא עזב את לאנצוט וחצרו נדדה לרוזוודוב, וייניאבה ולבסוף לצ'כוב הסמוכה ללובלין, ממנה התכוון לבסס את השפעתו בתוך העיר הגדולה עצמה, שהייתה בה נוכחות מתנגדית חזקה בראשות האב"ד רבי עזריאל הורביץ (שהיה גם קרוב משפחתו). בשנת תקנ"ד הוקם על ידו בית-מדרש שהיה יכול להכיל 180 איש בתוך לובלין, ברחוב הראשי מול הטירה. זה נתקל בקשיים רבים שהערימו עליו ראשי הקהל. בשנת תקס"ג הגיע לבסוף לפשרה עמם, והמוסד הוכר רשמית: הפרנסים הצהירו כי ניתן לקיים תפילות בנוסח האר"י וכי המניין לא יסבול עוד הצקות מהם ומהדורות הבאים. הסיבה שניתנה לכך בפנקס הקהילה היא קריסת קיר בבית-המדרש הישן, שהצריכה מבני תפילה אחרים בדחיפות, אך ההיסטוריון גלן דיינר שיער כי עוצמתו הגוברת של החוזה ושגשוגו הכלכלי בתקופה בה היה הקהל שרוי בקשיים כספיים הניעו את הפרנסים לקבל אותו[3].
בשנות ה'תק"ס, הפך את לובלין למוקד חסידי חשוב, יחד עם המגיד מקוז'ניץ[דרושה הבהרה]. בצעירותו קיבל על עצמו תקופה ארוכה ללכת עם כיסוי סביב עיניו כדי להישמר ממראות אסורים, ובשל כך זכה לעינים צופיות וראיה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה". הוא גם סמך אדמו"רים וראשי שושלות חסידיות אחרות ברחבי פולין כולה, ופעל להפצת החסידות בפולין. בנוסף, עסק בלימוד תלמידים רבים אשר חלק נכבד מהם היו לרבני ערים בפולין.
בשנת תקע"ב פתח תלמידו הגדול, "היהודי הקדוש", חצר משלו, בו התלכדו סביבו חריפי המוחות מבין החסידים. יש טוענים כי 'היהודי הקדוש' שהיה למדן ובעל מח חריף סבר כי שיטת רבו מתאימה יותר לפשוטי העם, ולכן ריכז סביבו את החסידים בעלי המדריגה. על רקע זה נמסרו בפני החוזה הלשנות שקר על תלמידו, ובעקבות כך הקפיד עליו רבו, וחסידי השניים הרבו להתעמת ביניהם.
_%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9F_(4).jpg){kind=link}
בערב שמחת תורה תקע"ה נפל מחלון ביתו בנסיבות עלומות. תלמידיו סיפרו כי ניסה לקרב את הגאולה ונאבק עם הסטרא אחרא, ולכן ניזוק. החוזה שרד את הנפילה, אך גופו שותק והוא נפטר כעבור עשרה חודשים בתשעה באב. עם פטירתו, ירדה לובלין ממעמדה כמרכז חסידי. הוא נקבר בבית החיים בלובלין, על 'הר הארמון'[דרושה הבהרה].
משפחתו
לחוזה נולדו ארבעה בנים ובת, כולם מזוגתו השנייה, הרבנית שפרינצא: רבי ישראל, ששימש מעט באדמו"רות; רבי יוסף מטורטשין; רבי אברהם, שנפטר בחיי אביו בט' בתשרי ה'תק"ע; בנו רבי צבי ובתו מרת שרה צירל, נישאה לרבי שמואל מקוריץ.
היחס אליו מצד תלמידיו
בכוחו של "החוזה" היה לנבא עתיד, לחזות בעבר, לגלות את שושלת היוחסין של נשמת האדם ואת תיקונה מגלגול לגלגול, וכל זאת יכול היה לקרוא מעל מצחו של אדם או מעל פתק שהוגש לו. לפי מעשיות החסידים נקרא ה"חוזה" על שם שיכל לראות למרחקים עצומים בראייה טבעית, בזכות שמירת העיניים שנהג בצעירותו.
על נפילתו ופטירתו (ופטירת חבריו המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב באותה שנה) מסופר בפי החסידים שזה היה עקב ניסיונם להביא את המשיח, והתערבותם השמימית במלחמת נפוליאון ברוסיה ברצונם להופכה לגוג ומגוג[4]. גם זכרונו התקדש בפי כל צדיקי החסידות. על "החוזה" נאמר מפי רבי אורי מסטרליסק (השרף), מתלמידיו המובהקים, שלובלין היא ארץ ישראל, חצר בית המדרש שלו היא ירושלים, בית המדרש עצמו הוא הר הבית, דירת "החוזה" - אולם העזרה וההיכל, וחדר "החוזה" – הם קודש הקודשים, ושכינה מדברת מתוך מגרונו של "החוזה מלובלין".
מתלמידיו[5]
- בן דודו רבי שמעון מירוסלב
- רבי יעקב יצחק מפשיסחה - ה"היהודי הקדוש"
- רבי שמחה בונים מפשיסחה
- רבי גדליה מלבוב
- רבי אורי מסטרליסק ("השרף מסטרליסק")
- רבי שלום רוקח מבעלז
- רבי מנחם מנדל מקוצק (במשך תקופה)
- רבי נפתלי צבי מרופשיץ
- רבי צבי אלימלך מדינוב, ה"בני יששכר".
- רבי יחזקאל מקוזמיר, מייסד שושלת מודז'יץ
- רבי ישכר בער מראדושיץ
- רבי צבי הירש מזידיטשוב
- רבי משה טייטלבוים (ישמח משה)
- רבי אברהם מקונסקוולה
- רבי דוד מלעלוב
- רבי שמואל מקארוב
- רבי מאיר מאפטא מחבר הספר "אור לשמים", שרבו הסמיכו לממלא מקומו, אבי שושלת אפטא.
- רבי ישעיה מפשדבורז'
- רבי יעקב חיים שמעון דייטש, אדמו"ר בזליחוב
- רבי קלונימוס קלמן הלוי מקרקא מחבר הספר "מאור ושמש"[דרוש מקור: היה תלמיד רבי אלימלך מליזענסק]
- רבי מרדכי דוד אונגר מדומברובה
- מחותנו רבי ראובן הלוי הורוביץ מדרזנובצה (זרניווצא) בעל ספר 'דודאים בשדה'.
- רבי מאיר הלוי הורוביץ אחיו של רבי ראובן. כיהן כאדמו"ר בשעפס (בהשפעת רבי לוי יצחק מברדיטשוב) ובד בבד נסע לחוזה.
- רבי איתמר מקונסקוולה, מחבר הספר "משמרת איתמר".
- רבי יהודה לייב מזקליקוב (היה גם תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק)
- רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ
- רבי עזריאל גרין, רבה של מונקטש, מחבר הספר "נחלת עזריאל".
- רבי עזריאל יצחק משה ליכט מבלזיץ וביחאווה.
- רבי נח מקארוב.
- רבי קלמן יצחק יעקבזון מבלזיץ.
- רבי יוסף בנימין מלובלין.
- רבי שמואל מאפטא.
- רבי יהודה לייב ליפשיץ אב"ד אופוטשנה.
- רבי נח שמואל ב"ר יהודה לייב ליפשיץ אב"ד טורבין ובעזין.
ספריו
- דברי אמת
- זיכרון זאת
- זאת זיכרון
ניגון המלאכים
בחצרות בית רופשיץ-צאנז מקובל ניגון שלימדו החוזה מלובלין, המכונה "ניגון המלאכים". הניגון מושר בטיש בליל שבת על הפיוט (מתוך זמירות השבת) "לאל אשר שבת". לניגון שתי נוסחאות, אחת מהירה וקלילה המושרת ברוב החצרות, ושנייה איטית יותר ובעלת קישוטים המושרת בחצרות דז'יקוב באבוב ווויז'ניץ, בשינויים קלים בין החצרות וכן בשינויים קלים במנגינה לצורך התאמתה למילים. בנוסף ירמיה דמן, שר ניגון זה בגרסה שונה, כפי שקיבלו מאביו ממסורת חסידות רוזבדוב.
הניגון בגירסת דז'יקוב:
| תקופת חייו של רבי יעקב יצחק הורוביץ על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
- א' רובינשטין, ספרי החוזה מלובלין - קריית ספר, כרך לז, תשכ"ב, עמ' 123–126
- אברהם יצחק ברומברג, ה"חוזה" מלובלין, ירושלים תשכ"ב
- יצחק אלפסי, החוזה מלובלין, ירושלים תשכ"ט
- ר. פרידמן, החוזה מלובלין: ספור חייו ופעליו של רבי יעקב יצחק מלובלין
קישורים חיצוניים
- רחל אליאור, "יש ואין-דפוסי יסוד במחשבה החסידית", משואות, מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת ישראל מוקדשים לזכרו של פרופ' אפרים גוטליב (בעריכת מ' אורון וע' גולדרייך), ירושלים מוסד ביאליק, תשנ"ד: 74-53
- רחל אליאור, "תמורות במחשבה הדתית בחסידות פולין: בין "יראה" ו"אהבה" ל"עומק" ו"גוון", תרביץ סב, ג, (תשנ"ג): 432-381
- רחל אליאור, "בין "היש" ל"אין"- עיון בתורת הצדיק של ר' יעקב יצחק החוזה מלובלין", בתוך: צדיקים ואנשי מעשה: מחקרים בחסידות פולין (בעריכת ר' אליאור, י' ברטל וח' שמרוק), ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ד: 167-218
- רבי יעקב יצחק הורוביץ, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- החוזה מלובלין באתר "עמלנט"
- ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ - החוזה מלובלין באתר "MyTzadik"
- זיכרון זאת, באתר היברובוקס
- דברי אמת טקסט מוקלד באתר Sefaria
- מכון יסוד החסידות, חידושי החוזה מלובלין על הש"ס, באתר אוצר החכמה
- ניגון המלאכים, באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ לפי רבי אברהם שטרן בספרו מליצי אש, עמוד יז, אות לב, חמיו היה רבי מאיר הלוי אב"ד מאסט
- ^ באמרו: "לכלה יש פנים כמו נכרית". מקור: רבי ישראל ברגר בשם ספר "שמן הטוב" ("עשר אורות" מערכת ו' אות י"ז). ע"פ המקור הנזכר זמן קצר לאחר מכן המירה הכלה את דתה.
- ^ הפרק מתבסס על: Glenn Dynner, Men of Silk: The Hasidic Conquest of Polish Jewish Society, Oxford University Press, 2006. עמ' 26–29, 68-70 והערות שוליים.; רחל אליאור, "בין היש לאין" (בקישורים החיצוניים).
- ^ בניגוד לדעת בעל התניא שתמך בצאר, וכן דעת תלמידם רבי נפתלי צבי מרופשיץ.
- ^ ראה בספר אהל הרבי, באתר היברובוקס, רשימה של 124 מתלמידי החוזה מלובלין.
