חידוש מצוות התכלת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספרים העוסקים בעניין מצוות התכלת בימינו
פתילי ציצית תכלת קשורים לפי שיטת הגר"א
ציצית עם פתיל תכלת כשיטת הרמב"ם

התכלת היא חלק מהותי בקיום מצוות ציצית אשר הופסק לאורך הדורות מסיבות היסטוריות. התורה מצווה על שימוש בפתיל צבוע בצבע התכלת בין חוטי הציצית הלבנים. צבע התכלת שימש גם לצביעת חלק מיריעות המשכן, פרוכתו, מסכיו, וכיסויי-כליו, וכן כאחד המרכיבים של כמה מבגדי הכהונה. הוא גם שימש בתור צבע של בדי יוקרה (כפי שמובא בספר יחזקאל בספר ירמיהו ובמגילת אסתר).

השימוש בתכלת לצביעת חוטי הציצית פסק עוד בתקופת הגאונים, ועמו נעלמו חלק מהמסורות הקשורות בנושא. החל מסוף המאה ה-19 נעשו כמה ניסיונות לשחזר את צבע התכלת המקורי, ויחד עם ניסיונות אלו החל פולמוס בשאלות מהו חילזון התכלת, והאם ניתן לחדש בימינו את צביעת פתיל התכלת בציצית.

רקע

ערך מורחב – מצוות תכלת

מצוות ציצית היא, להטיל בפינותיו של כל בגד בעל ארבע כנפות, ארבעה חוטים הקשורים יחד. כאשר שלשה מחוטים אלו הם לבנים וחוט אחד צריך להיות צבוע בצבע תכלת. צבע זה צריך להילקח מיצור ימי מסוים.

אי הטלת תכלת בציצית במקרה שיש לאדם את האפשרות להטילו, מהוה ביטול מצוות עשה, ולשיטות מסוימות מהוה גם עבירה על בל תגרע.

היעלמות התכלת

ציצית עם תכלת המופקת מארגמון קהה קוצים וקשורה על פי שיטת הגר"א

התכלת הייתה קיימת בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. הרב יצחק הלוי הרצוג שיער שהפסקה של צביעת תכלת לציצית אירעה בראשית תקופת הגאונים. בתקופתו של הרמב"ם כבר לא הייתה התכלת קיימת, עובדה המצוינת בכתביו.

קיימות מספר הערכות[1] לגבי הסיבות והתאריכים של הפסקת תהליך הפקת התכלת שהביא במשך הזמן גם להעלמות המסורות הקשורות בנושא:   יש אומרים שקשיים בהשגת התכלת לציצית החלו כבר בתקופת האמוראים. בגמרא[2] מסופר על זוג תלמידי חכמים שניסו להביא תכלת לבבל ונתפסו על ידי "נשר". רש"י פירש ש"נשר" הוא כינוי לפרסים, והבן יהוידע פירש שהוא כינוי לממשלת רומי. יש שהבינו מזה שהתלמידי חכמים נעצרו בגלל גזירה שאסרה תכלת בזמנם. אבל הערוך פירוש שהכוונה לגשמים, ולפירוש זה אין רמז מן הגמ' לקשיים מיוחדים בהשגת תכלת.   לשיטת אלו שזיהו את הארגמון קהה-קוצים כחלזון התכלת, בין הגורמים שהובילו להעלמות התכלת נמנו איסור שהטילו הקיסרים הרומיים והביזנטים על ייצור עצמאי של צבעי הארגמון (על מנת להבטיח מונופול לשלטון בייצור צבעי הארגמון היקר), ואיסור על שימוש בצבע בידי ההמון[3]. אמנם, לפי מאיר ריינהולד[4], גזירת הרומאים לא היתה על חוטים בודדים אלא על בגדים שלמים, כך שהגזירה לא היתה חלה על חוטי תכלת. כמו כן, לדבריו[5] מזמנו של נירון קיסר עד הגזירות בשנת 383 לא היה כל איסור, כך שבזמן סיפור הגמרא על התלמידי חכמים שנתפסו על ידי "נשר", שהיה בימי רבא, לא היתה כל גזירה.   יש המציינים גורם נוסף, הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, בשנת 638, שהחריב רבים מבתי הצביעה והוביל להתמעטות האוכלוסייה היהודית שגרה לאורך חוף הים התיכון ועסקה בדייג ובצביעה. גורם אחר שצוין היה פיתוח חומרי צבע חדשים וזולים יותר. החוקר זהר עמר חולק על הטענה שהכיבוש הערבי החריב את בתי הצביעה. לטענתו אין הוכחות לכך, ויתכן כי הפקת הצבע מחלזונות בחופי ישראל ולבנון פסקה רק מאוחר יותר, במאות השמינית והתשיעית, ובאירופה במאה השלוש-עשרה[6].   על פי העיקרון העולה מדברי המשנה: "התכלת איננה מעכבת את הלבן"[7], פסקו רוב הפוסקים כי בהעדרה של התכלת מצוות ציצית מתקיימת גם בחוטי הלבן בלבד, וכך נהוג זה מאות בשנים, אם כי יש שפסקו כי דברי המשנה אינם להלכה וקיום מצוות ציצית כאשר התכלת אינה מצויה הוא רק מדרבנן[8].

חידוש התכלת בעת החדשה

החל משלהי המאה ה-19 נעשו ניסיונות לחידוש מצוות התכלת והועלו כמה אפשרויות לזיהוי החילזון על פי תיאורים שונים המצויים בדברי חז"ל והראשונים ובחינתם בין השאר בעזרת כלים מדעיים. יש שראו בחידוש התכלת אחד מסימני הגאולה[9].

השיטות המרכזיות הן של רבי גרשון חנוך הניך ליינר, האדמו"ר מראדזין, שזיהה את החילזון ממנו הופק התכלת עם דיונון הרוקחים (Common Cuttlefish)[10] ושל הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג שזיהה אותו עם הסגולית דו-גונית (Janthina)[11]. זיהוי נוסף של החילזון עם ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus) נדחה על ידי הרב הרצוג, אולם כיום רבים מהמדענים העוסקים בנושא קושרים בין התכלת למצוה וצבע ה'פּוּרְפּוּרָה' אשר היה נחשב בעולם העתיק כמוצר יקר ערך[12].

מאז החל הרב ליינר לעסוק בשאלת חידוש התכלת מתקיים פולמוס רחב בקרב העולם הרבני הדן בהתאמת הזיהוי המודרני של החילזון לדברי חז"ל וכן בעצם היכולת לחדש מצוה שבטלה[13]. כיום, קיימות קבוצות הולכות וגדלות של שומרי מצוות המטילים פתיל תכלת בציציותיהם, רובם מצבע המופק מארגמון קהה קוצים ומיעוטם ההולכים בשיטת ראדזין[14].

שיטת האדמו"ר מראדזין

דיונון הרוקחים

בלקסיקון העברי שלו הציע החוקר מיכאליס (Michaelis), לראות בדיונון את החילזון שממנו הפיקו בעבר את צבע התכלת. זאת על פי תיאור החילזון על ידי הרמב"ם בהלכות ציצית: "ודמו שחור כדיו"[15]. סברה זו הובאה אצל כמה חוקרים שבאו אחריו ונדחתה על הסף, בהם הרב משה לנדאו בספרו מערכי לשון, הרב לודוויג לוויזון בספרו זואולוגיה של תלמוד, והרב חנוך קאהוט בספרו ערוך השלם ועוד.

האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון העניך ליינר, אימץ דעה זו, ולביסוסה הקדיש שלושה ספרים: "שפוני טמוני חול", "פתיל תכלת" ו"עין התכלת". בין כתיבת הספר הראשון לשני הוא אף נסע לנאפולי שבאיטליה לראות את הדיונון כשהוא בחיים, ובשנת תרמ"ח (1888) החל בייצור פתילי התכלת מההפרשה השחורה המצויה בו. הכרזתו על 'גילוי התכלת מחדש' עוררה פולמוס, שבעקבותיו נכתבו כמה ספרים להפרכת הטענות לחידוש התכלת, בהם: ביטול הראשון למאמר שחובר על ידי הרב יוסף אליעזר מראדזין, תכלת מאי אלישה שחובר בידי הרב מרדכי בוכהלטר, פתיל תכלת שחובר על ידי הרב הלל משה מעשל גלבשטיין, בכמה תשובות בעניין התכלת בשו"ת ישועות מלכו לרבי ישראל יהושע מקוטנא ועוד.

עם זאת, תמיכה לעמדתו של האדמו"ר מראדזין הגיעה ממקום בלתי צפוי - חוקר המדרש אברהם עפשטיין במאמרו "החלזון והתכלת". במאמר זה, שהתפרסם בירחון "בית תלמוד", טען עפשטיין בהסתמך על מידע ביולוגי שגוי, לאמיתות זיהוי הדיונון כמקור לצבע התכלת. למעשה, השימוש בפתילים אלו לא התפשט בציבור הרחב, והצטמצם בעיקר בקרב חסידי האדמו"ר מראדזין וחלק מחסידי ברסלב.

בשנים שלאחר קום מדינת ישראל נעשו מאמצים רבים על ידי חסידי ראדזין, ניצולי השואה, לשחזר ולחדש את ייצור התכלת הרדזינאית, לאחר שייצורה פסק בימי השואה יחד עם השמדת רוב יהודי פולין ובתוכם בית אדמו"רי ראדזין. מן הבולטים במאמץ זה היה שלמה זלמן שרגאי, ראש העיר ירושלים, שאף כתב מאמרים וספרים על חסידות ראדזין בכלל ועל חידוש התכלת שלה בפרט. כיום פתילי "התכלת הרדזינאית" מיוצרים על ידי הרב יצחק אנגלרד (בנו של האדמו"ר הקודם מראדזין, רבי אברהם ישכר אנגלרד), בבני ברק. רבים מרבני ומנהיגי חסידות ברסלב בדור הקודם תמכו בלבישת פתיל התכלת המיוצר מהדיונון, בטענה כי רבי אברהם בן נחמן תמך בתכלת:[16] הרב שמואל שפירא, הרב אליהו חיים רוזין והרב בנימין זאב חשין (לפי אנשי ברסלב, הרב לוי יצחק בנדר, מנהיג ברסלב בדור הקודם, לא לבש תכלת בישראל אלא רק באומן, כי לא היה בטוח באמיתות התכלת ההיא).

סגולית - Janthina

הצעת הרב הרצוג

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל, למד בצעירותו באוניברסיטת לונדון, ובשנת 1913 כתב שם דוקטורט בנושא התכלת והארגמן. מטרתו העיקרית בעבודה זו הייתה לברר את מהותה של התכלת. בעבודה זו הציע הרב הרצוג חילזון אחר, הנקרא Janthina או סגולית דו-גונית בעברית של ימינו (אנ'). חילזון זה, אף על פי שלא הוזכר במקורות העתיקים, תואם, לדעתו, יותר לתיאור זה. רעיון זה לא היה חדש וכבר הוצע על ידי הבלשן גזניוס בלקסיקון העברי-ארמי שלו, שיצא לאור בשנת 1829 (גזניוס סבר, בטעות, שחילזון ה- Janthina משתייך למשפחת Murex, לכן הצעתו אינה חורגת מן הקו הכללי של החוקרים שקדמו לו).

בעבודת הדוקטור של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא התכלת והארגמן, נדחתה השערת הדיונון בשתי ידיים. בעקבות עיסוקו בנושא זה, ערך הרב הרצוג התכתבות עם חצרו של האדמו"ר מראדזין, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, בנו של האדמו"ר 'בעל התכלת', משם קיבל את מתכון הצביעה (שלימים שימש לשחזור ייצור התכלת הרדזינאית שאבד בשואה) ואת הפתילים הצבועים עצמם. בדיקות של פתילים אלו בשתי מעבדות כימיות (האחת בדרמשטט שבגרמניה בניהולו של פרופ' פרידלנדר והשנייה בבית גובלן שבפריז[17]) העלו שהצבע המופק מהדיונון אינו הצבע הטבעי שבהפרשותיו, אלא 'כחול פרוסי', צבע סינתטי הניתן להפקה ממגוון מקורות אחרים. הבדיקות שנערכו על ידי הכימאי ד"ר סידני אדלשטיין, שנים רבות לאחר מכן (ב-1964 וב-1972), הגיעו שוב לאותה המסקנה[18].

בתוכניתו של הרב הרצוג היה להוציא לאור ספר בעברית על התכלת והארגמן, אך בינתיים, בהיותו הרב הראשי לאירלנד, פרסם בהמשכים מעל דפי העיתון "ההד", בשנים תרצ"ב-צ"ה, מאמרים קצרים בנושא תחת הכותרת: "התכלת בישראל" (מאמרים אלה רוכזו אחר כך בידי הרב מנחם בורשטין בספרו "התכלת"). תוכנית זו לא יצאה לפועל, וגם לא ידוע על ניסיון כלשהו מצדו, בשלבים המאוחרים של חייו, להביא את "חידושו" לכלל מעשה. עבודת הדוקטור שלו פורסמה במקורה בשפה האנגלית בידי פרופ' אהוד שפנייר מאוניברסיטת חיפה בשנת 1987.

הארגמון קהה הקוצים

קונכיית ארגמון קהה קוצים
קונכיות ארגמונים מתקופת הברזל II (מאות 7-10 לפנה"ס) עם שאריות צבע קדום על כלי החרס המוצגים מימין
ערך מורחב – ארגמון קהה קוצים

כבר בשנת תקצ"ד (1834) זוהה החילזון ארגמון קהה קוצים כחלזון התכלת, במחקרו של פרופ' ביציאו. הרב הרצוג הביא בעבודתו את ההצעה אבל ציין שיש דיעות שונות בין החוקרים אם ניתן להפיק ממנה צבע כחול[19]. לבסוף דחה את ההצעה מפני שאינו מתאים לסימני הגמרא[20] בתיאור של חלזון התכלת[21].

מספר גורמים הביאו בשנות ה-60 כמה כימאים בישראל להתעניין בחקר התכלת. בשנת 1972, עזר ד"ר אדלשטיין להקים מרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה, בראשות הביולוג הימי ד"ר אהוד שפנייר, שבמסגרתו נשלו מן הים חלזונות הארגמונים. במקביל פנו עורכי האנציקלופדיה התלמודית של מכון 'יד הרב הרצוג', שעסקו אז בכתיבת הערך 'חילזון', לכימאים, בהם ד"ר אדלשטיין וד"ר ישראל זיידרמן ממכון הסיבים בירושלים, לטפל בעבודת הדוקטור של הרב הרצוג שהייתה מונחת ככתב-יד. כניסתו של ד"ר זיידרמן לנושא הביאה לפרסום מאמרים רבים על ידו, באנגלית ובעברית, לפנייה לרבנים ולהקמת עמותה בשם 'קרן התכלת'. החל משנת תשמ"א (1981) החל הרב מנחם בורשטין, אז אברך צעיר בישיבת מרכז הרב, באיסוף מידע והדפסתו בתחום, ובסופו של דבר הקדיש את ימיו לנושא זה. הרב בורשטיין ערך וארגן סיורים לאזור חוף דור, ועודד גופים שונים, אנשי מחקר ודת לעסוק בכך, כשהוא תומך בזיהוי החילזון המקראי עם הארגמון. בשנת 1987, הוציא לאור את עבודתו של הרב הרצוג עם הקדמתו של ד"ר אדלשטין ובתוספת מאמרים ממספר חוקרים - שכולם כאחד מזהים את חלזונות הארגמון כמקור להפקת הארגמן והתכלת הקדומים. פרופ' אוטו אלסנר, ממכללת שנקר ברמת גן, אף הציע[22] כמה דרכים לקבלת גוון כחול טהור מן הנוזל המתמצה מן הבלוטה התת-זימית של חלזונות אלו - דבר שגילה בניסויו בחלזונות, שסופקו על ידי המרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה. אחת מהן היא חשיפת תמיסת הצבע לאור השמש במהלך הצביעה. חוסר ידיעה של אפשרות זו גרמה לפני כן למבוכה אצל כמה חוקרים בזיהוי חילזון הארגמון כמקור להפקת התכלת ולוויכוח על מהות גוון התכלת (האם הוא כחול טהור כמקובל בידי המסורת או סגול)[דרוש מקור: איזה חוקרים קבלו גילוי זה כמשמעותי לנושא גוון התכלת]. מאידך, גם לאחר גילוי זה טען ד"ר ישראל זיידרמן[23] ופרופ' צבי קורן[24]  שאפשרות החשיפה לשמש בעולם העתיק הצריכה כלים שקופים שלא היו בשימוש אז לצביעה. לפיכך, טען ד"ר ישראל זיידרמן שהתכלת הופקה על ידי חימום הבגד[25], ומאידך טען פרופ' קורן שהתכלת היתה דווקא בגוון כחול-סגול[24].

גילויו של פרופ' אלסנר זכה לתשומת לבו של הרב אליהו טבגר, שחקר את הנושא ובעקבות כך בשנת תשמ"ח (1988) החל לצבוע תכלת לציצית. מאמרו הראשון בשם "בחינות חדשות בעניין התכלת" פורסם מאוחר יותר בשנת תשנ"ב (1992) בכתב העת התורני 'מוריה'. בהמשך, בשנת 1992, הצטרפו אליו ד"ר ברוך סטרמן, ד"ר ארי גרינשפן ויואל גוברמן והוקמה אגודת "פתיל תכלת"[26], שמטרתה - יצור פתילי תכלת לציצית ופעילות הסברה בנושא[27]. חידוש זה הביא לשפע של פרסומים בנושא חקר התכלת – בעד ונגד, וביניהם יצוינו ספריהם של הרב מנחם אדלר קונטרס תכלת וארגמן (תשנ"ט – תגובה נגד חידוש התכלת), הרב שלמה טייטלבוים לולאות תכלת (תש"ס), והרב יהודה ראק עבד המלך (תש"ס).

בשנת 1992 החל ייצור מסחרי של פתילי תכלת מארגמון קהה קוצים, על ידי מפעל "פתיל תכלת" של הרב אליהו טבגר. בעשור השני של המאה ה-21 פתח הרב יחזקאל משה טופורוביץ מפעל מקביל. נכון לשנת 2015 מיוצרות כ-20000 ערכות בשנה ועשרות אלפי אנשים מטילים תכלת בציציותיהם[דרוש מקור].

צביעת התכלת באגודת "פתיל תכלת"

ממצאים ארכאולוגיים בארץ ישראל של תכלת מן הארגמון קהה-קוצים

אנליזות כימיות מתקדמות שנערכו בשנת 2011 בידי פרופ’ צבי קורן הראו כי על פיסת אריג קטנה שנמצאה במצדה ושתוארכה כשייכת לימי המלך הורדוס (מסוף ימי הבית השני) - נצבע פס בצבע כחול-סגול שהופקה מחלזונות ארגמון קהה קוצים.[28]

עוד קודם לכן, בשנת 1950, מצאו בדואים חפצים וכלים עתיקים בעומק מערות ואדי מורבעת - השוכנות ברום מצוקי נחל דרגה בצפון מדבר יהודה, ואחד הממצאים שם היה פיסת אריג קדומה מלפני אלפי שנים - היחידה שנמצאה צבועה כולה בצבע תכלת בהיר. בשנת 2013 התפרסם, כי באריג זה נמצאו חומרים הנמצאים רק בחילזון הארגמון קהה הקוצים. לפי דברי ד”ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות: "אני יכולה לומר בוודאות: מצאנו פיסת בד - בת אלפי שנים - הצבועה בגוון כחול ירקרק, שנצבעה על ידי חילזון הארגמון...הטכנולוגיה היא כזו, שחושפים את הצבע לשמש - ואז מתקבל צבע יותר כחלחל ופחות ירקרק" [29]. באותו פרסום גם צוין, כי במערות אלו נמצא גם בד הצבוע - הן בצבע התכלת (שהופק מארגמון קהה קוצים) - והן בצבע ה"אַרְגָּמָן" (של כנימה ארגמנית) המוזכר אף הוא במקרא בצמוד ל"תכלת". מאידך, פרופ' צבי קורן[24], שבדק את האריג שוב, טען שמאחוזי האינדיגו הגבוהים מוכח שנצבע הבגד בצביעה שניה או בהוספת אינדיגו ממקור צמחי, ולא ע"י חשיפה לשמש.

הכניסה למפעל פתיל תכלת בכפר אדומים

דעת הרבנים על הזיהוי

הצעה זו נתקבלה בקרב רבנים דתיים לאומיים רבים, כגון הרב דב ליאור, הרב שלמה שפירא, הרב צבי שכטר, הרב הרב יוסף צבי רימון, הרב רא"ם הכהן, הרב יואל קטן, הרב יהושע שפירא הרב צפניה דרורי, הרב יעקב מדן, הרב ברוך גיגי, הרב משה ליכטנשטיין, הרב ישראל אריאל, הרב שמואל אריאל , הרב זאב וייטמן, הרב אליהו זייני[30], הרב שבתי סבתו, הרב חיים סבתו, הרב אורי שרקי, הרב משה צוריאל, הרב אליעזר ולדמן הרב ד"ר יואל בן נון, הרב יובל שרלו,  הרב שמואל טל הרב ארלה הראל והרב דוד דודקביץ.

גם בקרב רבנים חרדים אחדים נתקבל הצעה זו, ביניהם הרב יצחק שלמה זילברמן[31] שאף הורה לקהילתו לנהוג כך, הרב שריה דבליצקי, רבי יוחנן סופר[32], הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב ישראל בלסקי[33], הרב עמרם אופמן[34], הרב ישראל לנדא, הרב נתן רוטמן, הרב מאיר מאזוז, הרב דב קוק, הרב יעקב מאיר שכטר[דרוש מקור], הרב ישראל מרמרוש[דרוש מקור], הרב חיים יוסף דוד ווייס[דרוש מקור], והאדמו"ר מתולדות אהרן[דרוש מקור].

מאידך, כמה רבנים חרדים יצאו כנגד הזיהוי, ביניהם הרב יוסף שלום אלישיב[35], הרב חיים קנייבסקי[36], הרב נסים קרליץ[37], הרב אביגדור נבנצל[38], הרב אשר וייס[39], הרב דוד פיינשטיין[40], הרב משה שטרנבוך[41], הרב שמואל קמנצקי[42][43], הרב אהרן פלדמן[42], הרב שלמה מילר[44], הרב מאיר גריינימן[45], הרב ישראל רייזמן[46], הרב משה היינימאן[42], והרב יחיאל יצחק פאר[47].

גם הרב חיים קנייבסקי, אשר בעצמו לא נהג להטיל תכלת זו בציציותיו והתנגד לזיהוי[36], פסק שמי שבירר את הסוגיה והגיע למסקנה שלדעתו אכן זו היא התכלת של התורה, מחוייב ללובשה.[48] כמו כן, הרב משה מרדכי קארפ, אשר הסתייג מלהכריע בשאלת התכלת[49], כתב במכתב הסכמה שמי שיצא לו מתוך בירור שזו התכלת צריך ללבוש אותה. מאידך, הרב ישראל בלסקי, שתמך בזיהוי ואף הטיל תכלת על טליתו הקטן, פסק שאינו מחוייב ללובשה במקרה שקשה לו, ואף סירב להטיל תכלת בטליתו הגדול[50][42].

רבנים אחדים קיבלו את הזיהוי כאמין, אך לא הורו לשנות למעשה על פיו, כמו הרב מנחם מנדל שפרן[51] והרב שמואל נדל[52].

טענות המתנגדים לזיהוי הארגמון כחלזון התכלת

ארגמון קהה-קוצים
  1. ההוכחות לזיהוי אינן מוחלטות ויש עליהן כמה שאלות.
  2. אין מסורת שזוהי התכלת.
  3. ישנה בעיה לצבוע את הפתילים שלא בצבע הטלית (בטלית לבנה, למשל, הפתילים צריכים להיות לבנים), אם זאת לא התכלת האמיתית.
  4. בתכלת לא אמיתית ישנה בעיה של קלא אילן, כשמלבד הבעיות ההלכתיות הכלולות בזה ישנה גם בעיה מיסטית מפני הכלל[53] שהסטרא אחרא נאחז בצבע קלא אילן.[54]
  5. אם לא מדובר בתכלת האמיתית, יש חשש שיבואו לידי איסור כלאים אצל אנשים שלובשים טלית קטן שלא מצמר[א][55]
  6. יש בהטלת תכלת משום יוהרא.
  7. מופיע במדרשים שהתכלת נגנזה[56][57].
  8. מופיע בקבלה[58] שאור התכלת לא שייך בזמן שאין בית מקדש והוא יחזור רק עם ביאת המשיח[59].
  9. בגמרא[60] מופיע "תנו רבנן חלזון זה(ו) גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים". תיאורים אלו, "גופו דומה לים", "ברייתו כדג", ו"עולה אחת לשבעים שנה", לא מתקיימים באופן פשוט בארגמון קהה הקוצים[61]. כמו כן, התיאור "לפיכך דמיו יקרים", לפיה סיבת יוקר החלזון היה מפני נדירותו[62], אינו מתקיים בארגמון קהה קוצים שהיה מצוי במשך כל השנה[63], וסיבת יוקרתו היתה מסיבות אחרות[64].
  10. בגמרא במסכת שבת[65] נאמר שחייבים צידה על החלזון, דבר שאינו מתאים עם הארגמון שהוא בעל חי איטי[66].
  11. הארגמון היה קיים במציאות במשך השנים שבהן לא הפיקו תכלת, ולו היה הוא צבע התכלת האמיתי היו מפיקים אותו ממנו. עצם העובדה שלא עשו זאת מצביעה שהמסורת שללה זיהוי זה[67].
  12. הארגמון היה בשימוש בעולם העתיק רק לצביעת סגול, ולפי ד"ר ישראל זיידרמן[23] ופרופ' צבי קורן[24] גם לא היה אפשרי להפיק ממנו כחול, כי התהליך של דיברומינציה, בו משנים את צבע הסגול לכחול, מצריכה כלים שקופים, שלא השתמשו בהם בעבר לצביעה[68].
  13. הרמב"ם[69] כתב על החלזון "ודמו שחור כדיו", דבר שאינו מתאים לארגמון, אשר הנוזל הצבען שלו הוא לבנוני ושקוף למחצה.

טענות התומכים לזיהוי הארגמון כחלזון התכלת

קונכיית ארגמון עם צמידה ביולוגית בקרקעית הים, לחלק מהשיטות זוהי כוונת דברי הברייתא "גופו דומה לים"- לקרקעית הים

על טענות אלו עונים המצדדים בהטלת פתילי התכלת:[70]

  1. ההוכחות קרובות לוודאיות, ומלבד זאת אין צורך בוודאות של 100% על מנת לפסוק הלכה.
  2. אין צורך במסורת כדי לחדש את התכלת, אדרבה, המהרי"ל סובר שניתן בקלות לחדש את התכלת[71] וכן דעת הבית הלוי[72]. ובנוסף, זיהוי זה לא חדש, ומספר אחרונים, בהם הרב יעקב עמדין[73], החוות יאיר[74] ורבי אברהם הרופא פורטלאונה[75], זיהו את הארגמון עם התכלת.
  3. בעיית צביעת הפתילים שלא בצבע הטלית קיימת רק למי שסובר שזו לא התכלת. ומלבד זאת הדין "מין כנף" שנובע ממנו שהפתילים בטלית לבנה צריכין להיות לבנים, לא שייך בפתילים שבמקום התכלת[76]. בנוסף, דין זה שנוי במחלוקת, וגם השולחן ערוך שסובר ע"פ הרמב"ם שצריך שהציציות יהיו בצבע הכנף[77], סובר שדין זה הוא לכתחילה, ובדיעבד אין זה מעכב.
  4. בקלא אילן ישנן שתי בעיות: שאדם מרמה את הבריות שיחשבו שהוא שם תכלת[78]; שאנשים יחשבו שזו תכלת אמיתית ויטילו אותה בציצית אחרת[79] (ויישארו ללא מצוות תכלת או אף יעברו על איסור שעטנז). שתי הבעיות לא קיימות בארגמון.
  5. חשש יוהרא נאמר רק כשזו חומרא ולא עיקר הדין[80]
  6. מן האמור שהתכלת נגנזה אין להסיק שהיא לא תתגלה ביום מן הימים. מלבד זאת רואים שגם אחרי תקופת המדרש הייתה תכלת[81] כך שצריך לומר שכוונת המדרש היא שנצטמצם השימוש בה[82].
  7. כשהקבלה סותרת את ההלכה הולכים על פי ההלכה. מלבד זאת הקבלה אומרת מדוע אין תכלת אך לא אוסרת את חידוש התכלת, ואדרבה מצאנו מקובלים שאומרים שהתכלת תתגלה לפני ביאת המשיח[83]. רבי שמשון מאוסטרופולי כתב[84]: "אז יקום אחד... ובכח התורה... יעשה את התכלת... ובוודאי הגדולים שבדורו לא יסכימו על זה במהרה... והכתוב מרמז שלא תשמעו להם". בנוסף, גם בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני התכלת הייתה עוד בנמצא[85], כך שחורבן בית המקדש אינו הוכחה לאי קיומה של התכלת.
  8. סימני הגמרא מתאימים לתיאורי הארגמון. גופו דומה לקרקעית הים, הוא חי בים כדג. ונדיר מאוד למצוא פריטים חיים שנפלטים לחוף.
    ומה שכתוב עולה מן הים אחת לשבעים שנה - ודאי שאין הכוונה שלא היה אפשר למצוא בשאר הזמן את החילזון. הרי מתואר בכמה מקומות בחז"ל שהיו אנשים שהייתה פרנסתם מהחילזון. לא הגיוני שהתפרנסו אחת לשבעים שנה. כוונת הברייתא היא שהיה נדיר למצוא פרטים שנפלטו לחוף. לכן היה צורך לצלול לים או לדוג בתחבולות אחרות ועל כן היה קשה מאוד להשיג את החילזון.
  9. טענה זו לא רלוונטית לגבי הארגמון, שכן בחלק גדול מתקופת הגלות היה איסור להפיק צבעי ארגמון בצורה עצמאית. מה עוד, שהידע כיצד לצבוע צבע כחול מהארגמון - אבד. ומה עוד, שעצם הידע - שחלזון התכלת הוא הארגמון שלמעשה מגיע לחופי הארץ - אבד אף הוא אחרי ההגליה מהארץ.

עמותת "וזכרתם"

ערך מורחב – וזכרתם

בניסן תשע"ו הקים יוסף אליהו שטיינברג, אברך מקהילת אדרת אליהו את עמותת "וזכרתם" שנועדה להפיץ את הטלת התכלת המופקת מן הארגמון בציבור החרדי. העמותה מפיצה חומרי הסברה, בספרים, קונטרסים ופלאיירים, בהם מובאים מאמרים בעניין התכלת ועובדות עליה, העמותה אף מתפעלת אתר אינטרנט[86] וכן קו טלפון[87] בו מושמעים שיעורים בעניין וניתן להשאיר בו שאלות על התכלת ולהתדיין בין המאזינים. פעילי העמותה משוחחים עם מתלבטים ומעודדים אותם להתחיל בכך על אף הקושי החברתי שבדבר.

העמותה מספקת מידע למעוניינים על דרכי הקשירה השונות לפי כל הפוסקים, ואף מציעה בעצמה שירותי קשירה. היא מסבסדת את הקניה למי שזו לו הפעם הראשונה בה הוא מתחיל בהטלת התכלת.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • הרב מנחם בורשטיין, התכלת, ירושלים, תש"ן, מסת"ב 9652221155
  • הרב מנחם מנדל כשר, תורה שלמה (מלואים לפר' תרומה סי' ג')
  • שו"ת ישכיל עבדי (ח"ז סי' ד')
  • מאמר כריכה בתכלת (סיכום שיטות הכריכה בתכלת) — יהודה ראק ישיבת הר עציון
  • מאמר חידת התכלת — ברוך סטרמן
  • מאמר היבטים של תעשיות הארגמן והתכלת — ד"ר אהוד שפנייר
  • גנזי ראיה, ליום העצמאות (עמ' 63)
  • הרב יצחק ברנד, מאמר חוט תכלת
  • אנציקלופדיה מקראית, הערך צביעת אריגים
  • מאמר אריגי עין בוקק, אביגיל שפר, (בתוך: ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, י"ט)
  • עיה"ק והמקדש, ח"ה, לרב י"מ טיקוצ'ינסקי
  • אנציקלופדיה עברית, הערכים: חלזון, תכלת, ארגמן צורי.
  • בים דרך, ראשית אוני, ר"ב נאור
  • התכלת ועצי שטים במשכן, פרופ' יהודה פליקס, טבע וארץ בתנ"ך
  • בין תכלת ללבן - מאמר של הרב שאול יונתן וינגורט בתחומין כא עמ' 486
  • יעקב ליינר, תכלת בציצית בימינו, מבחר בירורים בפרשה זו הלכה למעשה, הוצאת ועד חסידי ראדזין בישראל, תשי"ד.
  • זהר עמר, הארגמן, פורפורה וארג'ואן במקורות ישראל ועוד בירורים בענייני התכלת, מכון הר ברכה, ה'תשע"ד
  • ברוך סטרמן וג'ודי טאובס סטרמן, לטעום מהשמים, תל אביב 2014
  • קונטרס תכלת מאיי אלישה - רפאל ויהודה אריה שימל, סיוון תשע"ז
  • על כנף איש יהודי - שני מאמרים - א. מציאת חילזון התכלת ב. מניין חוטי התכלת והקשירות, הרב יצחק ברנד.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: לזיהוי התכלת בציצית

בעד זיהוי עם הארגמון

מאמרים

וידאו ואודיו

נגד זיהוי עם הארגמון

פולמוס הזיהוי עם הדיונון

 

ביאורים

  1. ^ וכמו בתקיעת שופר ביטלו המצוה בשבת מחשש שמא יבואו לידי איסור[55]

הערות שוליים

  1. ^ בורשטיין, עמ' 133–140. ראו במאמר מתי פסקה התכלת מישראל הרב אליהו טבגר
  2. ^ מסכת סנהדרין, דף י"ב עמוד א'
  3. ^ במדרש ויקרא רבה ל"ב א': מה לך לוקה בפרגול וכו' ...על שהטלתי תכלת. יש הרואים מכאן תחילתם של גזירות הרומאים על איסור הטלת תכלת בציצית.
  4. ^ Meyer Reinhold, History of Purple As A Status Symbol In Antiquity, 1970, עמ' 67
  5. ^ Meyer Reinhold, History of Purple As A Status Symbol In Antiquity, 1970, עמ' 50; 65-66
  6. ^ זהר עמר, המדריך הקצר למפצח הארגמונים, על אתר יז, תשע"ג. עמ' 112
  7. ^ משנה, מסכת מנחות, פרק ד', משנה א'.
  8. ^ בורשטיין, עמ' 97–102.
  9. ^ בורשטיין, עמ' 140-139.
  10. ^ בורשטיין, עמ' 169-147.
  11. ^ בורשטיין, עמ' 239-230.
  12. ^ בורשטיין, עמ' 316-295.
  13. ^ בורשטיין, עמ' 196-170.
  14. ^ הרב ברל ויין, "חזרה לתכלת", בתוך עלון "נושאים בפרק התכלת".
  15. ^ משנה תורה, רמב"ם הלכות ציצית ב ב.
  16. ^ תשובה לשאלה באתר עולם הברסלב.
  17. ^ ראו גם את הערך Gobelins Manufactory בוויקיפדיה האנגלית.
  18. ^ יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1914), חקר הארגמן (התכלת) השמי (Semitic Prophylogy) - עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק, ארכיון המדינה
  19. ^ הרב הרצוג בספר: הארגמן והתכלת, משא הרב הראשי ד"ר יצחק הרצוג על תעשיות הצבע בישראל הקדומה, (משנת 1913), ותרומות מדעיות מעודכנות, העורך: אהוד שפניר, הוצאת כתר ירושלים, 1987, מתורגם מאנגלית, עמ' 63.
  20. ^ מסכת מנחות, דף מ"ד עמוד א'.
  21. ^ י. זיהוי חלזון התכלת לפי התלמוד; התכתבות בין הסופר הנוכחי וד"ר ל. ז'רמן מהמחלקה למלקולוגיה, המוזיאון הלאומי להיסטוריה טבעית (פריז) - Porphyrology | פורפירולוגיה, באתר Porphyrology | פורפירולוגיה, ‏11 באוגוסט 2022
  22. ^ בורשטיין, עמ' 297–307.
  23. ^ 23.0 23.1 I. Irving Ziderman, The Biblical Dye Tekhelet and its Use in Jewish Textiles, Dyes In History and Archaeology Vol. 21 (2008), p. 42.
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 צבי קורן, Tekhelet: Setting the Ancient Record Straight, Tradition 54:1, 2022, עמ' 46-72
  25. ^ Tekhelet that Looks Exactly like Kala Ilan, www.tekhelet.info
  26. ^ אתר אגודת פתיל תכלת
  27. ^ באפריל 2014 הוקמה החברה פתיל תכלת 613 בע"מ, ופעילויות הייצור והמכירה עברו אליה
  28. ^ צבי קורן, Archaeological Shades of Purple from Flora and Fauna from the Ancient Near East, Archaeological Chemistry: A Multidisciplinary Analysis of the Past, 2020, עמ' 293
  29. ^ כיכר השבת, ‏מחקר חשף שלושה אריגים נדירים בני 2000 שנה אשר נצבעו בתכלת, חילזון הארגמן, באתר כיכר השבת, 31 בדצמבר 2013
  30. ^ דעת הגאונים במניין חוטי התכלת באתר של ישיבת אור וישועה
  31. ^ מכתבים שכתב הרב זילברמן בעניין התכלת(הקישור אינו פעיל, 18 בפברואר 2024)
  32. ^ פתיל תכלת, ', ירושלים: משיכיר שנה עשירית, ה'תשע"ו
  33. ^ הסכמה לספר לבוש הארון
  34. ^ הסכמה לספר לולאות תכלת
  35. ^ ספר הליכות שדה עמ' 9-10.
  36. ^ 36.0 36.1 עי' ספר דעת נוטה, הל' ציצית עמ' קלט-קמא.
  37. ^ חוט שני (הל' ר"ה ויו"כ עמ' שפו)
  38. ^ תשובות אביגדר הלוי הל' ציצית סימן יא
  39. ^ שו"ת מנחת אשר ח"ב, סימנים ב-ה
  40. ^ HaRav Chaim Yisroel HaLevi Belsky, Zatsal: Recorded, Remembered, and Reflected Upon, oukosher.org (באנגלית)
  41. ^ בשו"ת תשובות והנהגות ח"ד או"ח סי' ה, ובהסכמה לקונטרס תכלא דחלזון.
  42. ^ 42.0 42.1 42.2 42.3 בסרטון Techeiles: It's Not All Black and White.
  43. ^ בהסכמה לספר חלזון התכלת במשנת הראשונים
  44. ^ במכתב להרב מנדל זינגר, ובהסכמה לספר חלזון התכלת במשנת הראשונים.
  45. ^ מכתב משנת תש"פ, הובא בגליון דברי יושר פרשת שלח (גליון 21)
  46. ^ בשיעורים כאן וכאן ובעיתון משפחה.
  47. ^ במכתב (אתר tekhelet.com).
  48. ^ הגרח"ק: מי שחושב שזה התכלת חייב ללבוש
  49. ^ הסכמת הרב מ”מ קארפ שליט”א לספר אוסף מאמרים של הרב אליהו טבגר - Techeiles Chabura, באתר Techeiles - Institute for Distributing Techeiles, ‏25 בינואר 2019
  50. ^ R’ Chaim Yisroel Belsky’s Yahrtzeit – Techeiles Story, www.techeiles.org
  51. ^ משיכיר (עמ' יז'), ה'תשע"ו
  52. ^ הסכמה לקונטרס 'חותם של זהב'
  53. ^ רבי יוסף חיים מבגדד, בן יהוידע בבא מציעא דף ס"א עמוד ב'
  54. ^ הרב שלמה מילר, מכתב נגד התכלת החדשה, עמ' 2
  55. ^ 55.0 55.1 רבי שלום דובער שניאורסון, שו"ת תורת שלום סי' א, באתר אוצר החכמה
  56. ^ "אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה אימתי כשהוא תכלת, ועכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז". במדבר רבה יז, ה, וכן תנחומא שלח ט"ו.
  57. ^ שו"ת ים החכמה מציין לספרי על דברים ל"ג, יט, וכותב של"ספרי" הזה התכוין רבי יהושע מקוטנא במכתבו לגבי התכלת, 'עין התכלת' מכתב הגאון מקוטנא.
  58. ^ וכן ב"ליקוטי תורה" (מבעל התניא) פר' שלח, מה, ד, "ולפי שתכלת מוחין דאבא ולבן מוחין דאימא לכן בזה הזמן אין תכלת, לפי שלגודל מעלתו שהוא מבחי' אבא א"א לירד בזמן הגלות".
  59. ^ האר"י, שער הכוונות, דרושי ציצית דרוש ד'. וראה בעבודת ישראל למגיד מקוז'ניץ על מסכת אבות פרק ג' משנה ד'.
  60. ^ מסכת מנחות, דף מ"ד עמוד א'
  61. ^ עי' בקונטרס כולו הפך לבן טהור עמ' 33 ואילך.
  62. ^ כ"כ רש"י בגמ' שם.
  63. ^ לדוגמה, בדברי פליניוס ספר 9 פרק 60 מבואר שהארגמון עולה במשך כל השנה.
  64. ^ וכבר טען כן הרב הרצוג בעבודתו: "נקודה נוספת שיש לשים לב אליה היא שאין בתלמוד דבר המעיד על כמות הנוזל הפורפוריגני המופרש על ידי מיני תכלת. אצל מחברים קדומים יוקר הסגול מיוחס למיעוט הפרשת הצבע בחלזונות הסגולים. בתלמוד לעומת זאת, יוקר התכלת מיוחס אך ורק ל"הופעה" הנדירה של החיה".
  65. ^ דף ע"ד עמוד ב'.
  66. ^ קונטרס עיוני הלכה.
  67. ^ טענת הבית הלוי לגבי הדיונון 'עין התכלת' בהקדמה, טענה זו הובאה על ידי מספר רבנים גם בנוגע לארגמון.
  68. ^ קונטרס חותם של אמת.
  69. ^ רמב"ם, משנה תורה הלכות ציצית, פרק ב' הלכה ב'
  70. ^ ראו דיון בטענות אלו בקונטרס להבדיל בין תכלת לארגמן, במאמר זיהוי התכלת של הרב שמואל טל וב חליפת מכתבים בעניין התכלת בין הרב שלמה אבינר לרב שמואל אריאל.
  71. ^ תשובות מהרי"ל החדשות, סימן ה'.
  72. ^ בתשובתו לאדמו"ר מראדזין כתב שמתנגד לזיהויו כיוון שמדובר בבעל חיים מוכר והעובדה שלא השתמשו בו כמוה כמסורת מנוגדת, אך אם ימצא בעל חיים שלא היה מוכר, ולו ראיות לזיהויו כחילזון - תהיה חובה ללבשו על אף שאין מסורת חיובית על זיהויו
  73. ^ מטפחת ספרים פ"ד (צילום ממהדורת לבוב תר"ל).
  74. ^ בספרו "מקור חיים" על שולחן ערוך י"ח ג'.
  75. ^ שלטי הגיבורים פרק עט (צילום ממהדורת מנטובה שס"ז).
  76. ^ חזון איש, אורח חיים סימן ג' אות כ"ה
  77. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ט', סעיף ה'
  78. ^ לדוגמה בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"א עמוד ב'
  79. ^ לדוגמה בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ' עמוד א'
  80. ^ תשובות הגאונים (חדשות, מהדורת עמנואל, סימן קסא), וכן הוא בעיטור, שער ראשון, הלכות תפילין בשם רב האי גאון, ובמהרי"ל הלכות מזוזה. ראו גם הרב דב ליאור, יוהרא במצוות, שאלה באתר ישיבה, ‏ט"ז בטבת תשס"ד
  81. ^ ראו לדוגמה מסכת מנחות, דף מ"ב עמוד ב', "האי תכלת היכא צבעתו לה".
  82. ^ רבי גרשון חנוך הניך ליינר, שפוני טמוני חול, וראו גם תשובתו באופן כללי האם אכן נגנז התכלת "שפוני טמוני חול", הטענה הראשונה.
  83. ^ עין התכלת, ווארשה תרנ"ב, עמוד 261 בשם המגיד מקוז'ניץ.
  84. ^ פרשת שלח, ניצוצי שמשון, אברהם יעקב בומבך, ר' שמשון מאוסטרופולי, התשע"ג, עמ' קע
  85. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ב עמוד ב', מסכת סנהדרין, דף י"ב עמוד א' ועוד מקומות
  86. ^ אתר האינטרנט של עמותת וזכרתם
  87. ^ 0799100065

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36639597חידוש מצוות התכלת

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חידוש_מצוות_התכלת&oldid=2719415"