רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
לידה	תקע"ה או ה'תקפ"ו או ה'תק"ץ בקירוב
פטירה	20 במאי 1930 כ"ב באייר ה'תר"ץ
כינוי	סבא קדישא, מירקאדו אלפנדרי
מקום פעילות	דמשק, וירושלים
תחומי עיסוק	קבלה, הלכה
תפקידים נוספים	החכם באשי של דמשק, ורבה של צפת
תלמידיו	הרב חיים שאול הכהן דוויק, הרב יעקב חיים סופר, הרב מנחם מנשה
חיבוריו	שו"ת הסבא קדישא, אדעתא דרבנן

הבית בו התגורר הרב אלפנדרי בשכונת מקור ברוך בירושלים.

שלט רחוב בתחילת הרחוב שבו גר הרב בירושלים ונקרא על שמו לאחר פטירתו

רבי שלמה אליעזר אלפנדַרי, ידוע בכינוי "הסבא קדישא" (תקע"ה או ה'תקפ"ו או ה'תק"ץ בקירוב – כ"ב באייר תר"ץ, 20 במאי 1930) היה פוסק ומקובל^{[דרוש מקור]}, החכם באשי של דמשק ולאחר מכן של צפת.

תולדותיו

נולד באיסטנבול, אז בירת האימפריה העות'מאנית, לרבי יעקב ולחוה, כנצר למשפחת רבנים המיוחסת עד לבצלאל בן אורי משבט יהודה. מספר שנים לאחר נישואיו החל רבי שלמה אליעזר לאסוף אל ביתו יתומים צעירים ושימש להם כאומן.

בשנת ה'תרי"ב לערך, החל לשמש כר"מ בישיבת הנגיד אברהם פואה בקושטא, אך הוא סירב לקבל משכורת גבוהה יותר מהמלגה שניתנה לאברכי הישיבה. בשנת ה'תרנ"ה נבחר על ידי קהילת דמשק ובהסכמת הפחה כחכם באשי של דמשק, משרה שבה נשא במשך עשרים שנה, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בשנת ה'תרס"ח ביקר בארץ ישראל במקביל חכמי ורבני העיר צפת פנו אליו בבקשה שיכהן כרב עיר ולהשכין שלום עקב מחלוקת שפרצה בקהילה היהודית בצפת. לאחר הסדר עם השלטון התורכי על סמכויות רבנותו בצפת באופן שיכלול גם את עכו וחיפה (ולמעשה את הגליל כולו), בא הרב אלפנדרי לכהן בצפת בשנת ה'תר"ע. מאחר שעלה לארץ ישראל החליט שלא לצאת יותר מגבולותיה. בתפקיד זה שימש במשך שנים ספורות ובתחילת שנות ה-20 עלה להתיישב בירושלים, שם ישב בביתו בעיר החדשה ברחוב הקרוי כיום על שמו בשכונת מקור ברוך, עד לפטירתו.

הנהגתו

ה"סבא קדישא" נודע בחריפותו. דרכו בפסיקה היא לשלב את דברי הראשונים עם הכרעותיהם של בעלי הקבלה מבית מדרשם של האר"י והרש"ש. הוא לא היסס לחדש פסקים גם כנגד פסיקות הלכתיות של פוסקים שקדמו לו בשנים. בעת מגוריו בירושלים הייתה הכניסה לביתו מיועדת רק לקבוצה קטנה של תלמידי חכמים שנבחרו על ידו בקפידה^{[דרוש מקור]}.

בחג הסוכות, נהגו רבים מבני ירושלים לעלות לרגל לביתו. הדבר ביטלו מלימודו ולכן קבע שעה מסוימת בכל יום מימי חול המועד לקבל קהל, ומשהסתיימה נעל את דלת סוכתו והמשיך בלימודו. מסופר כי באחד המקרים הגיע הרב יוסף חיים זוננפלד לאחר שתמה שעת קבלת הקהל. הוא דפק על הדלת כמה פעמים, אך הרב אלפנדרי לא שמע את הדפיקות מאחר שהיה שקוע בלימוד. למחרת הגיע הרב זוננפלד בשעה היעודה, ושאל את הרב אלפנדרי: "מדוע לא ענה כבודו לדפיקותיי על דלת סוכתו?" - נענה ה"סבא קדישא" בתקיפות: "הלוא גם אני דופק ודופק לפעמים בכותל למען חולי ישראל ולא עונים לי!"^{[דרוש מקור]}.

בליל פסח שינה ה"סבא קדישא" ממנהגו. הוא החל מוקדם בעריכת ליל הסדר וסיים אותו בזריזות, לאחר מכן הורה לפתוח את דלתות ביתו, על מנת שכל המעוניין לשאול שאלה הלכתית, יוכל להיכנס ללא חשש, ורק בשעת ליל מאוחרת המשיך לשבת ולעסוק בסיפור יציאת מצרים עד התפילה. הוא הסביר את מנהגו זה בכך, שרבים נמנעים מלשאול שאלות הלכתיות המתעוררות במהלך הלילה, מאחר שמורי ההוראה והרבנים טרודים במצוות החג, או נמנעים מלפסוק הלכה כיון ששתו יין, "לכן, פותח אני את דלתות ביתי בלילה זה, על מנת שכל מי שרוצה לשאול דבר הלכה יוכל לעשות זאת".

בהזדמנות כאשר שהה ה"סבא קדישא" בבית החולים שערי צדק, נכנס הרב חיים זוננפלד כדי לבקרו. בתום הביקור התיישב הרב זוננפלד על הרצפה על מנת שהרב אלפנדרי יוכל להניח את ידיו על ראשו ולברכו.

אף על פי שזכה לזקנה מופלגת, כושרו הגופני היה מצוין והוא צעד על רגליו ללא סיוע, עד זמן קצר לפני פטירתו. כמו כן מעולם לא נזקק למשקפי קריאה, אף על פי שלמד מספרים ישנים המודפסים בכתב קטן וכתב פסקי הלכות וחידושים עד יומו האחרון. נחשב לאחד האנשים היחידים בעולם שעברו את גיל 120 שכאמור הוא הגיל המקסימלי לחיי אדם ^{[דרוש מקור]}.

היה נוהג לא לתת את היד באמירת שלום, והיה מברך רק בפה, וטען שזה מנהג חדש שהנהיגו במדינות אירופה.

השקפתו

הרב אלפנדרי התנגד לציונות, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל. הוא כתב מספר מכתבים כנגד התנועה הציונית וחתם על אגרות ומנשרים כנגד הועד הלאומי וכנגד חילולי שבת ותחומים נוספים שבהם נוצרו פרצות בהלכה בארץ ישראל.

במכתב לרבי יוסף חיים זוננפלד כתב על הרב קוק "אך בזאת שיבטל הר' מהרא"י קוק ה"י מה שכתב בקונטרסיו דברים אשר לא כדין תורה, דזה הוא סיבה דנותן אצבעו בין שיניהם של היראים החרדים לדבר ה', מפני שהוא נגד תורתינו הקדושה, וכמו שהוכחתי במשור בקונטרס מיוחד על זה, וגם אין בהם שום תועלת כי אם דברי חניפות לאפיקורסים כדי שיחזיקו בידו". מוקדם יותר, בשנת תרע"א, כתב בפרשת הגט מיפו "ואף שהרב המורה מיפו... שהוא תקיף בדעתו וסומך עליו אפילו שהוא לעקור טורי רברבי, ומפרה וזורה לרוח דברי הראשונים אשר קוטנם עבה ממתניו, וכן לא יעשה".

עם זאת היה בידידות רבה עם תלמידו המובהק וממשיך דרכו של הרב קוק, הרב יעקב משה חרל"פ, ועם הרב צבי פסח פרנק, מתומכיו של הרב קוק וממייסדי הרבנות הראשית^{[דרוש מקור]}. הרב משה צבי נריה מביא בספרו 'ליקוטי הראיה' מכתב מתרפ"ד בו כינה הרב אלפנדרי את הרב קוק "הרב הגאון הגדול, חריף ובקי", ובמכתב אחר מאותה שנה הממוען לרב חרל"פ כתב על הרב קוק "הכהן הגדול מוהרא"י קוק" והביע את מחאתו החריפה נגד מי שפגע בכבודו של הרב קוק. הרב אביעד נייגר טוען כי סביר להניח שאגרות אלו מזוייפות.

אחרית ימיו

את ליל הסדר האחרון של חייו, ניהל ה"סבא קדישא" עד לתפילת "ותיקין", ואף קיבל קהל לשאלות הלכתיות כמנהגו כל השנים. ימים ספורים לאחר חג הפסח, החלו מקורביו להבחין בחולשתו, אולם הוא המשיך בסדר יומו הקבוע שכלל תיקון חצות, תפילת "ותיקין", לימוד יומי, מסירת שיעורים לתלמידיו בהלכה ובתורת הנסתר, וכתיבת תשובות להלכה לשואלים מרחבי העולם.

בליל כ"ב באייר ה'תר"ץ, לאחר אמירת "תיקון חצות", כתב את תשובתו ההלכתית האחרונה ואחת מהארוכות שבין תשובותיו. בבוקרו של יום, לאחר עלות השחר הניח הרב אלפנדרי תפילין וקרא קריאת שמע ומיד בסיומה, עוד בטרם הספיק להתחיל בתפילת שחרית, נפטר על כסאו.

ספרו

חלק מפסיקותיו ההלכתיות בארבעת חלקי השולחן ערוך, נדפסו לאחר פטירתו בשנת תשל"ג בשם "שו"ת הסבא קדישא" (ג' חלקים). בתשפ"ה נדפסו שוב בעריכה חדשה, בתוספת תשובות חדשות בהוצאת מכון אהבת שלום.

כתביו האחרים בקבלה ובסוגיות הש"ס, נותרו בכתב יד.

הגהותיו לשו"ת הרשב"א נדפסו עם ספר הנ"ל תחת השם "אדעתא דרבנן" בירושלים תשמ"ד.

מתלמידיו ומקורביו

• הרב ישראל בער אודסר
• הרב דוד ציון לניאדו
• הרב חיים חזקיהו מדיני מחבר הספר "שדי חמד"
• הרב חיים שאול הכהן דוויק
• האדמו"ר ממונקאטש הרב חיים אלעזר שפירא בעל "מנחת אלעזר", שבא לארץ ישראל כדי לפגוש בו בשנת ה'תר"ץ
• הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית
• הרב יצחק נסים
• הרב ישעיהו אשר זעליג מרגליות, ממקובלי ירושלים
• רבי ישראל אביחצירא הבבא סאלי
• הרב חיים אליאשוילי, מרבני יהדות גאורגיה
• הרב מנחם מנשה
• הרב יצחק אקריש

לקריאה נוספת

• פנחס גרייבסקי, מגנזי ירושלים תרצ"א, חלק י"ט עמ' 9-12.
• יעקב שלום גפנר, "אור השמש" - תולדות הרש"ש, תלמידיו ומורשתו, ירושלים תש"ל
• משה גולדשטיין, מאמר "חיות אש", תולדותיו ודברי תורתו, מונקאטש, תרצ"א
• 'אלפנדרי, שלמה אליעזר', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 529. (הספר בקטלוג ULI)
• גדעון גילקרוב, "האיר המזרח" - פרק ב', ירושלים תשס"ב
• משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב', (עמ' 85–86)
• הרב משה צבי נריה, 'קשרי נגלה ונסתר: עם הגאון רבי שלמה-אליעזר אלפנדרי, בתוך: ליקוטי הראי"ה, כרך ג, ירושלים תשע"ה, עמ' 120–130
• נחום סילמן, הגדת מהרש"א אלפנדרי, ירושלים: הוצאת טקסט רץ, 2018

קישורים חיצוניים

• זקן המקובלים והרב קוק: גילויים חדשים על קשרי הידידות בין זקן המקובלים רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל (תק"פ - תר"צ) ומרן הראי"ה קוק זצ"ל, מתוך האתר אור האורות
• ר' שלמה אליעזר אלפאנדרי - הסבא קדישא, באתר MyTzadik
• כרטיס הקבר של רבי שלמה אליעזר אלפנדרי, באתר הר הזיתים
  • רבי שלמה אליעזר אליפאנדרי - כ"ב אייר באתר פורום לתורה
• בנימין בראון, 'חכמי המזרח והקנאות הדתית: נקודות לקראת בחינה מחודשת', אקדמות י (תשס"א), עמ' 324-289
• רבי שלמה אליעזר אלפנדרי, באתר "החכם היומי"
  • שני כתבי-יד מזוייפים המכחישים זה את זה - חלק א', שני כתבי-יד מזוייפים המכחישים זה את זה - חלק ב' באתר ילקוט השבעתי אתכם
• שלמה אליעזר מירקדו בן יעקב אלפנדרי (בערך 1826-1930), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35685632שלמה אליעזר אלפנדרי