רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
Rabbi Shlomo Eliezer Alfandari.jpg
רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
פטירה 20 במאי 1930
כינוי סבא קדישא, מירקאדו אלפנדרי
מקום פעילות דמשק, וירושלים
תחומי עיסוק קבלה, הלכה
תפקידים נוספים החכם באשי של דמשק, ורבה של צפת
תלמידיו הרב חיים שאול הכהן דוויק, הרב יעקב חיים סופר, הרב מנחם מנשה
חיבוריו שו"ת הסבא קדישא, אדעתא דרבנן

רבי שלמה אליעזר אַלְפַנְדָרִי, ידוע בכינוי "הסבא קדישא", (תקפ"ו או תק"ץ[1] - כ"ב באייר תר"צ) היה פוסק ומקובל, החכם באשי של דמשק ולאחר מכן של צפת.

תולדותיו

נולד באיסטנבול, אז בירת האימפריה העות'מאנית, לרבי יעקב ולחוה, כנצר למשפחת רבנים המיוחסת עד לבצלאל בן אורי משבט יהודה. עוד בנעוריו התכתב עם רבי עקיבא איגר וחתנו רבי משה סופר (החת"ם סופר) במשא ומתן הלכתי.

מספר שנים לאחר נישואיו החל רבי שלמה אליעזר לאסוף אל ביתו יתומים צעירים ושימש להם כאומן.

בשנת ה'תרי"ב לערך, החל לשמש כר"מ בישיבת הנגיד פואה בקושטא, אך הוא סירב לקבל משכורת גבוהה יותר מהמלגה שניתנה לאברכי הישיבה.

בשנת ה'תרנ"ז נבחר על ידי קהילת דמשק ובהסכמת הפחה כחכם באשי של דמשק, משרה שבה נשא במשך עשרים שנה, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בשנת ה'תרס"ח פנו חכמי ורבני העיר צפת במכתב ובו פניה לבוא לכהן כרב עיר ולהשכין שלום עקב מחלוקת שפרצה בקהילה היהודית בצפת, ואכן בשנת ה'תרע"ז, בא הרב אליפנדרי לצפת. מאחר שעלה לארץ ישראל החליט שלא לצאת יותר מגבולותיה. בעקבות זאת התבקש על ידי הקהילה הצפתית ליטול את שרביט הרבנות, תפקיד בו שימש במשך שנים ספורות ובתחילת שנות ה-תר"פ עלה להתיישב בירושלים, שם ישב בביתו בעיר החדשה ברחוב הקרוי כיום על שמו, עד לפטירתו.

הנהגתו

ה"סבא קדישא" נודע בחריפותו. דרכו בפסיקה היא לשלב את דברי הראשונים עם הכרעותיהם של בעלי הקבלה מבית מדרשם של האר"י והרש"ש. הוא לא היסס לחדש פסקים גם כנגד פסיקות הלכתיות של פוסקים שקדמו לו בשנים. בעת מגוריו בירושלים הייתה הכניסה לביתו מיועדת רק לקבוצה קטנה של תלמידי חכמים שנבחרו על ידו בקפידה[דרוש מקור].

בחג הסוכות, נהגו רבים מבני ירושלים לעלות לרגל לביתו. הדבר ביטלו מלימודו ולכן קבע שעה מסוימת בכל יום מימי חול המועד לקבל קהל, ומשהסתיימה נעל את דלת סוכתו והמשיך בלימודו. במקרה אחד הגיע הרב יוסף חיים זוננפלד לאחר שתמה שעת קבלת הקהל. הוא דפק על הדלת כמה פעמים, אך הרב אלפנדרי לא שמע את הדפיקות מאחר שהיה שקוע בלימוד. למחרת הגיע הרב זוננפלד בשעה היעודה, ושאל את הרב אלפנדרי: "מדוע לא ענה כבודו לדפיקותי על דלת סוכתו?" - נענה ה"סבא קדישא" בתקיפות: "הלוא גם אני דופק ודופק לפעמים בכותל למען חולי ישראל ולא עונים לי!".

בליל פסח שינה ה"סבא קדישא" ממנהגו. הוא החל מוקדם בעריכת ליל הסדר וסיים אותו בזריזות, לאחר מכן הורה לפתוח את דלתות ביתו, על מנת שכל המעוניין לשאול שאלה הלכתית, יוכל להיכנס ללא חשש, ורק בשעת ליל מאוחרת המשיך לשבת ולעסוק בסיפור יציאת מצרים עד התפילה. הוא הסביר את מנהגו זה בכך, שרבים נמנעים מלשאול שאלות הלכתיות המתעוררות במהלך הלילה, מאחר שמורי ההוראה והרבנים טרודים במצוות החג, או נמנעים מלפסוק הלכה כיון ששתו יין, "לכן, פותח אני את דלתות ביתי בלילה זה, על מנת שכל מי שרוצה לשאול דבר הלכה יוכל לעשות זאת".

בהזדמנות כאשר שהה ה"סבא קדישא" בבית החולים שערי צדק, נכנס הרב חיים זוננפלד כדי לבקרו. בתום הביקור התיישב הרב זוננפלד על הרצפה על מנת שהרב אלפנדרי יוכל להניח את ידיו על ראשו ולברכו.

אף על פי שזכה לזקנה מופלגת, כושרו הגופני היה מצוין והוא צעד על רגליו ללא סיוע, עד זמן קצר לפני פטירתו. כמו כן מעולם לא נזקק למשקפי קריאה, אף על פי שלמד מספרים ישנים המודפסים בכתב קטן וכתב פסקי הלכות וחידושים עד יומו האחרון.

השקפתו

הרב אלפנדרי התנגד לציונות, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל. הוא כתב מספר מכתבים כנגד התנועה הציונית וחתם על אגרות ומנשרים כנגד הועד הלאומי וכנגד חילולי שבת ותחומים נוספים שבהם נוצרו פרצות בהלכה בארץ ישראל.

במכתב לרבי יוסף חיים זוננפלד כתב על הרב קוק[2] "אך בזאת שיבטל הר' מהרא"י קוק ה"י מה שכתב בקונטרסיו דברים אשר לא כדין תורה, דזה הוא סיבה דנותן אצבעו בין שיניהם של היראים החרדים לדבר ה', מפני שהוא נגד תורתינו הקדושה, וכמו שהוכחתי במשור בקונטרס מיוחד על זה, וגם אין בהם שום תועלת כי אם דברי חניפות לאפיקורסים כדי שיחזיקו בידו"[3]. מוקדם יותר, בשנת תרע"א, כתב בפרשת הגט מיפו "ואף שהרב המורה מיפו... שהוא תקיף בדעתו וסומך עליו אפילו שהוא לעקור טורי רברבי, ומפרה וזורה לרוח דברי הראשונים אשר קוטנם עבה ממתניו, וכל לא יעשה"[4].

עם זאת היה בידידות רבה עם תלמידו המובהק וממשיך דרכו של הרב קוק, הרב יעקב משה חרל"פ, ועם הרב צבי פסח פרנק, מתומכיו של הרב קוק וממייסדי הרבנות הראשית[דרוש מקור]. הרב משה צבי נריה מביא בספרו 'ליקוטי הראיה' [5] מכתב מתרפ"ד בו כינה הרב אלפנדרי את הרב קוק "הרב הגאון הגדול, חריף ובקי" ומכתב אחר מאותה שנה הממוען לרב חרל"פ כתב על הרב קוק "הכהן הגדול מוהרא"י קוק" והביע את מחאתו החריפה נגד מי שפגע בכבודו של הרב קוק.[6], הרב אביעד נייגר טוען כי סביר להניח שאגרות אלו מזוייפות[7]

אחרית ימיו

את ליל הסדר האחרון של חייו, ניהל ה"סבא קדישא" עד לתפילת "ותיקין", ואף קיבל קהל לשאלות הלכתיות כמנהגו כל השנים. ימים ספורים לאחר חג הפסח, החלו מקורביו להבחין בחולשתו, אולם הוא המשיך בסדר יומו הקבוע שכלל תיקון חצות, תפילת "ותיקין", לימוד יומי, מסירת שיעורים לתלמידיו בהלכה ובתורת הנסתר, וכתיבת תשובות להלכה לשואלים מרחבי העולם.

בליל כ"ב באייר ה'תר"ץ, לאחר אמירת "תיקון חצות", כתב את תשובתו ההלכתית האחרונה ואחת מהארוכות שבין תשובותיו. בבוקרו של יום, לאחר עלות השחר הניח הרב אלפנדרי תפילין וקרא קריאת שמע ומיד בסיומה, עוד בטרם הספיק להתחיל בתפילת שחרית, נפטר על כסאו.

חלק מפסיקותיו ההלכתיות בארבעת חלקי השולחן ערוך, נדפסו לאחר פטירתו בשו"ת מהרש"א אליפנדרי, המכונה גם שו"ת "הסבא קדישא"[8]. בשנת תשל"ט נדפס ספרו "אפקעתא דמלכא" ובו תשובה ארוכה עם השגות על ספר שבת הארץ של הרב קוק. כתביו האחרים בקבלה ובסוגיות הש"ס, נותרו בכתב יד.

מתלמידיו ומקורביו

לקריאה נוספת

  • פנחס גרייבסקי, מגנזי ירושלים תרצ"א, חלק י"ט עמ' 9-12.
  • משה גולדשטיין, מאמר "חיות אש", תולדותיו ודברי תורתו, מונקאטש, תרצ"א
  • יעקב שלום גפנר, "אור השמש" - תולדות הרש"ש, תלמידיו ומורשתו, ירושלים תש"ל
  • גדעון גילקרוב, "האיר המזרח" - פרק ב', ירושלים תשס"ב
  • משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב', (עמ' 85 - 86)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב', ירושלים תרצ"ח, עמ' 85, מביא שרוב המקורות מציינים את תקפ"ו כשנת הלידה, ולצדם עדות מפיו שממנה עולה שנולד בתק"ץ. וראה עוד ישעיה אשר מילר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ראו כאן
  2. על רקע פרסום פאשקוויל "קול גדול" על הרב קוק, ועל רקע נידוי המפרסמים על ידי הרבנות הראשית ומאסרם על ידי הבריטים, פירסם הרב אלפנדרי מכתב לרבני ירושלים ובראשם רבי יוסף חיים זוונפלד, ובו ביטל את כוחם לנדותם. בתוך דבריו הוא מוסר מה שאמר להרב צבי פסח פראנק שהוא יפעול בעד הרב קוק רק כאשר יחזור בו מהנכתב בספריו.
  3. ראו קול ישראל, ח' באלול תרפ"ב, עמ' 2. תחילת המכתב ראו כאן.
  4. שו"ת הסבא קדישא חלק שלישי סימן כג.
  5. חלק ג', עמ' 152–159
  6. צילום של המכתב לרב חרל"פ הופיע לראשונה בגיליון כ"ו בתשרי תשנ"ב של עתון יום הששי ופורסם שוב אצל הרב נריה שם, עמ' 155.
  7. האם ה'סבא קדישא' אכן תקף את מתנגדי הראי"ה קוק? באתר המחדש
  8. נדפס על ידי הרב שלמה אליעזר מרגליות
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0