היזק ראייה
| משנה |
מסכת בבא בתרא, פרק א', משנה א' ופרק ג', משנה ז' |
|---|---|
| תלמוד בבלי |
מסכת בבא בתרא, דף ב' עמוד א', ודף נ"ט עמוד ב' |
| משנה תורה |
הלכות שכנים, פרק ב' והלכות שכנים, פרק ז' |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן קנ"דוחושן משפט, סימן קנ"ז |
היזק ראייה הוא נזק הנגרם על ידי הצצה לרשותו של הזולת, דבר הגורם לנזקים של עין הרע[א], לשון הרע, פגיעה בפרטיותו של חבירו, והפרעה לעשיית שימושים צנועים בחצר חברו[2][ב], לפי ההלכה זכותו של הניזוק לדרוש את מניעת הנזק.
בנוסף לאיסור הממוני, יש בהיזק ראיה גם איסור הלכתי מטעמי צניעות[4].
היזק ראיה בחלונות ופתחים
אסור לאדם לפרוץ בקיר ביתו חלון או פתח חדש, מול פתחו, חלונו, או חצרו של חברו, כדי שלא יגרם לו "היזק ראיה" כשיביט לתוך ביתו או חצרו.
מקור
”לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים” (משנה, מסכת בבא בתרא, פרק ג', משנה ז') הגמרא[4] לומדת דין זה מהפסוק ”וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו” (ספר במדבר, פרק כ"ד, פסוק ב'), שפורש שכשראה בלעם את אוהלי בני ישראל עומדים בצורה בה אין פתח אוהל המשקיף על חברו, אמר "ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה".
שיעור ההרחקה
בגמרא לא ניתנה מידה למרחק שיש להרחיק בכדי להמנע מהיזק ראיה. הראשונים[5] כתבו שאין לכך שיעור מוגדר, אלא צריך להרחיק במרחק שלא יוכל להציץ לרשותו של חברו, וכן פסק בשולחן ערוך[6], בתשב"ץ[7] כתב שחייבים להרחיק עד שלא יהיה אפשר להבחין בין איש לאשה.
לדעת המהריט"ץ[8] על אף שמעיקר הדין אין שיעור להיזק ראיה, יכולים הדיינים לקבוע לפי אומדן את המרחק שצריך להתרחק משטחו של חברו, ואם יש מנהג בעיר לגבי המרחק שצריך להרחיק יש לנהוג לפיו.
חלונות שרשות הרבים ומבוי ביניהם
אם יש רשות הרבים בין הבתים, מותר לפתוח חלון כנגד חלון קיים ודלת כנגד דלת קיימת, כי פרטיותו של בעל הבית נפגעת כבר על ידי ההולכים ברשות הרבים, ויכול לומר לו הריני כאחד מן העוברים ושבים הרואים אותך[9], אך זאת בתנאי שהפתח או החלון הקיים נמוך מארבע אמות (כ2 מטר - שיעור קומת אדם) כך שהעוברים ברחוב יכולים להביט דרכו[ג].
אם יש מבוי בין שני הבתים, דעת הריטב"א[13] שאם המבוי אינו מפולש (פתוח משני צידיו לרחוב הראשי) אין דינו כרשות הרבים, ויש היזק ראיה בין הבתים כיון שאין בו תנועה משמעותית של עוברים ושבים. דעת הרשב"א[14] שאם יש שלושה דיירים שגרים חלק יותר פנימי של המבוי כך שעוברים ליד ביתו בשביל לצאת מהמבוי, נחשב לרשות הרבים, ואין דין של היזק ראיה. להלכה השולחן ערוך מביא את שני הדעות ואינו מכריע ביניהם[6].
היזק ראיה בחצרות
בזמן חז"ל השתמשו בחצר שבקדמת הבית[ד] לשימושי דיור רבים[16] כמו כביסה[17], טחינה ואפיה[18] פריקת משאות[19], ולפעמים גם סעודה[20].
שכנים שחצרותיהם קרובות זו לזו ובהעדר מחיצה ביניהן נגרם "היזק ראיה", יכול כל אחד מבעלי החצרות לחייב את בעל החצר השנייה לבנות ביניהם מחיצה המונעת את היזק הראיה.
עלות בניית הכותל והקצאת השטח לבניית המחיצה מוטלת על שניהם בשווה[21].
מקור
במשנה הראשונה במסכת בבא בתרא[22] נאמר שיש להשתתף בהוצאות מחיצה בין שכנים בשווה: ”השותפים שרצו לעשות מחיצה בחצר בונים את הכותל באמצע”. הגמרא[23] דנה האם המשנה עוסקת בבניית כותל בהסכמה, כיון שהיזק ראיה בין חצרות אינו נחשב נזק. או שהיזק ראיה בין חצרות נחשב לנזק, ושותפים שחלקו ביניהם חצר יכולים לדרוש בניית מחיצה, כדי שלא להזיק זה את זה בראייתם, הראשונים[24] הכריעו ש"היזק ראיה שמיה היזק", וכך נפסק בשולחן ערוך[25].
דיני הכותל
גובה המחיצה אותה יכול בעל החצר לחייב את בעל החצר הסמוכה הוא ארבע אמות, סוג הקיר אותו הם מחויבים לבנות הוא לפי המנהג המקובל[26], ובלבד שתהיה מחיצה המונעת לראות דרכה[25], יש אומרים שצריך לכל הפחות מחיצה של קנים[27][ה].
במקום שהמנהג לא לבנות מחיצה, יש ראשונים שכתבו שאין יכולים לחייב על בניית כותל[32], ויש שכתבו שהדבר נחשב כ"מנהג גרוע" שאין סומכים עליו, וכך נפסק ברמ"א[25].
במקום שאין בו מנהג ידוע, לדעת רבינו יונה[33] בונים מחיצה מלבנים או מכפיסים (חצאי לבנים[34]) לפי העובי המינימלי הכתוב במשנה (שלושה טפחים ללבנים, וארבעה טפחים לכפיסים)[26], ברמ"א פסק[35] שבונים את הכותל לפי אומדן הדיינים, והקצות החושן הוסיף שכך גם דעת הרמב"ם והשולחן ערוך[36][ו].
היזק ראיה בגגות
גג הצופה על חצר יש בו היזק ראיה, וחצר הצופה על גג אין בה היזק ראיה[ז]. שני גגות הצופים זה על זה, אם הגגות עשויים לשימוש, שאינם משופעים[37], ויש להם קירוי[38] מחייבים זה את זה לבנות ביניהם מחיצה[39]. בניית המחיצה יכולה להיעשות בהסכמה, אם אחד מהם מסכים לבנות בגגו והשני ישתתף בהוצאות, אם שניהם אינם רוצים לבנות את כל המחיצה בגגם, יבנה כל אחד מהם מחיצה על מעט יותר מחצי גגו, ואם הגגות רחוקים זה מזה ולא מספיק שכל אחד יבנה חצי, עושים גורל מי יבנה על גגו והשני משתתף בהוצאות.
אם הגגות אינם עשויים לשימוש קבוע, אין בהם היזק ראיה, ואין חיוב לבנות מחיצה. במקרה שהגגות צמודים זה לזה, כופים זה את זה לבנות מחיצה בגובה עשרה טפחים כדי שימנעו מלעבור דרך הגגות או להיכנס אליהם כדי שלא יראו כגנבים, לדעת הרמ"א גם בגגות כאלו אם היה רווח בין הגגות יש בהם היזק ראיה וחייבים לבנות מחיצה בגובה ד' אמות[40][ח].
היזק ראיה בגינה ושדה
גינות (לגידול פירות וירקות[41]) שסמוכות זו לזו, עושים מחיצה ביניהם[42]. הגמרא[43] מבארת דין זה על פי דברי רבי אבא שאמר בשם רב הונא בשם רב: ”אסור לאדם לעמוד בשדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה”, כדי שלא יזיק לבעליה בעין הרע[44].
הראשונים נחלקו האם להלכה טענת היזק ראיה קיימת בגינה. לדעת הרמב"ם[45], בגינה די במחיצה בת עשרה טפחים ואין צורך במחיצה בת ארבע אמות, שכן לשיטתו - מטרת המחיצה היא כדי שהעובר בין הגינות יוכר כגנב ולא משום היזק ראיה, לפי שהאיסור להביט בשדה חברו כשהיא בקמותיה משום עין הרע היא מידת חסידות בלבד.
לעומת זאת, הרמב"ן[46] סובר שאף בגינה על המחיצה להיות בת ארבע אמות.
בשולחן ערוך[47] מביא את שני הדעות, ואינו מכריע ביניהם. מאידך, במקום אחר[48] פסק כרבי אבא שאסור לאדם לעמוד על שדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, משום שאסור לאדם להזיק לחבירו בעין הרע.
במקום שיש מנהג לא לבנות מחיצות בין הגינות, אין בעלי הגינות יכולים לחייב זה את זה לבנות מחיצה. במקום שלא נקבע עדיין מנהג, יכולים לחייב זה את זה לבנותה[49].
שדה
בשונה מגינות ירק בהם יש חשש ניכר לעין הרע, בשדות תבואה הסמוכות זו לזו יש חשש נמוך יותר לעין הרע, ולכן אם יש מנהג לבנות מחיצה יכולים לחייב זה את זה לבנותה, ואם יש מנהג לא לבנות מחיצה או אף כשאין שום מנהג, אינם יכולים לחייב זה את זה לבנותה[49][ט].
חזקת נזיקין בהיזק ראיה
חזקת נזיקין היא מצב בו אדם עשה שינויים בשטחו הגורמים לחברו לנזק, וחברו לא מחה על הנזק הנגרם לו, ולפי ההלכה חוסר המחאה הוא הוכחה לכך שאינו מתנגד לבניה, ולאחר זמן מסוים הניזוק מאבד את זכותו לתביעת סילוק הנזק.
להבדיל משאר נזקים בהם מועיל חזקת נזיקין[51], בהיזק ראיה ישנם שלוש צורות של נזק השונות בדינם זו מזו:
- היזק ראיה שאינו תדיר, כגון "זיז" (בליטה המשמשת לתליה או להנחת חפצים עליה) היוצא מגג וצופה לחצר שתחתיו, - מוסכם ברוב הראשונים שיש "חזקת תשמישים" ולאחר שיש חזקה[י] בעל החצר אינו יכול לתבוע את הרחקת הנזק[52].
- היזק ראיה הנוצר מפריצת חלון המשקיף לחצר של השכן, הראשונים נחלקו בדין זה:
- היזק ראיה הנוצר מפריצת חלון או דלת מול חלונו או דלתו של שכינו, דבר הגורם להיזק ראיה בתוך ביתו של השכן, הראשונים נחלקו בדין זה:
- היזק ראיה הנוצר כששני שכנים חצרותיהם סמוכות וצופות זו על זו, במצב כזה לא מועילה חזקה, ויכולים לחייב זה את זה לבנות מחיצה ביניהם גם לאחר שנים רבות[י"ד].
מחילה על היזק ראיה
בהיזק ראיה בין חצרות
בהיזק ראיה בין חצרות, אם הניזוק מחל למזיק על הנזק, לדעת הרא"ש, וכך פסק הרמ"א[25], מועילה מחילתו אף ללא מעשה קניין[63][ט"ו], ולדעת הרמב"ם[64] המחילה מועילה רק אם עשו מעשה קניין על המחילה.
בהיזק ראיה לתוך הבתים
בהיזק ראיה לתוך הבתים, אם הניזוק מחל למזיק, לדעת הרמב"ן[65] המחילה אינה מועילה, גם כי הניזוק יכול לחזור בו ולטעון שמחל כי חשב שהוא יוכל לסבול את הנזק, ועכשיו הוא רואה שאינו יכול לסובלו, וגם כי אדם אינו יכול להיזהר שלא להסתכל לביתו של חבירו ויש בזה איסור של צניעות, וחייב לסתום את חלונו.
היזק ראיה כיום
בחצר: החזון איש כותב[66] שבזמן הזה אין היזק ראיה בחצר, לפי שאין דרכם של בני אדם לעשות דברים שבצינעה בחצר.
דרך חלונות:
- לגבי האיסור לפתוח חלון כנגד חלון דעת הרב משה שטרנבוך[67] שכיוון שעיקר הנזק הוא מניעת שימושי צניעות והיום מקובל להתקין וילונות ותריסים שאפשר לסוגרם בזמן שרוצה להשתמש שימושי צניעות, ובכזה מצב הנזק אינו גדול ומותר, אמנם להסתכל בכוונה לתוך ביתו של חברו אסור אף בזמן הזה.
- לגבי הטענה הממונית של מניעת שימושי צניעות ופגיעה בפרטיות, כתב המהריט"ץ[8] שהולכים אחר מנהג המדינה, ולפי אומדן הדיינים.
דרך דלתות:
רבי יעקב בלוי כתב בספרו "פתחי חושן"[68], שהסיבה שבזמננו נוהגים לבנות בבניינים דלת מול דלת, היא משום שבדרך כלל יש פרוזדור לפני הפתח, ושם אין שימושים צנועים, ולכן אין דינו כפתח כנגד פתח.
היזק שמיעה
כשבונים כותל בין החצרות כפי המנהג אין יכול לטעון אחד מבעלי החצרות שהמחיצה הדקה גורמת לו "היזק שמיעה" בכך שאפשר לשמוע דרכה.
לדעת המאירי[69] דין זה נאמר בחצר כי חצר היא מקום שאנשים נזהרים בדיבורם ולכן לא נוצר נזק בשמיעתו של בעל החצר הסמוכה, לעומתו רבי אליהו מזרחי[70] כותב כי אי הימצאות המושג "היזק שמיעה" בגמרא ובפוסקים מוכיחה שחז"ל לא חששו כלל ל"היזק שמיעה".
רבי יעקב בלוי כתב[71] כי נראה שאף הרא"ם מודה שאסור לאדם להזיק את חבירות בשמיעה ולהאזין לשיחותיו של שכנו, ודברי הרא"ם מתייחסים רק לאי האפשרות לכפות בניית כותל המונע האזנה.
קישורים חיצוניים
- האזנת סתר, אתר "עולמות".
- מרפסת של שכנים מתחת חדר שינה – היזק שמיעה, אתר "דין".
- היזק ראיה כתוצאה מתוספת בניה, הרב צבי יהודה בן יעקב, אתר "פסקים".
- היזק ראיה בחצר וטענת הורדת ערך הדירה, הרב אוריאל לביא, אתר "פסקים".
- פתיחת חלון, אתר "עולמות".
ביאורים והוספות
- ^ לדעת הרמב"ם[1] המנעות מ"עין הרע" אינה חיוב הלכתי אלא מידת חסידות.
- ^ האחרונים[3] דנים מהו הנזק הנגרם לבעל החצר, הפסד השימושים הצנועים שנמנע מלהשתמש בה, או הבושה שיש לו בכך שמביטים עליו.
- ^ לדעת הסמ"ע[10] אף במקרה שרק תחלתו של החלון או הפתח בתוך ארבע אמות אין איסור לפתוח כנגדו, כיון שעוברים ושבים יכולים כבר להביט מתוך החלק הפתוח. לדעת הש"ך[11] והנתיבות המשפט[12] אסור לפתוח כנגדו מפני שכשמביט בו מממקום גבוה יכול להביט גם כשמשתמש בחלק הפנימי
- ^ במספר מקומות מדגיש רש"י שהחצר של ימי חז"ל היתה חצר קדמית ולא חצר אחורית כמקובל בימי הבינים[15] ראו רש"י, מסכת עירובין, דף ה' עמוד א', ד"ה בתים רש"י, מסכת עירובין, דף ז' עמוד א', ד"ה אין צריך רש"י, מסכת סוכה, דף י"ז עמוד ב', ד"ה וכן ומגן אברהם שס"ג ס"ק כ"ז
- ^ בטעם התקנה לבנות כותל כשיעור המשנה או כפי המנהג ולא להסתפק במחיצה קלה כלשהי שתמנע את ההבטה לרשותו של השכן, נחלקו הראשונים. הרמב"ן[28] והרשב"א[29] כתבו, שמחיצה קלה יכולה לההרס בקלות ויצטרך לפנות לבית הדין לחייב את שותפו לסייע לו בהקמתה מחדש ובתוך כך יינזק. ואילו הרא"ש[30] כתב שהשותף יכול לטעון שמעדיף הוצאה אחת גדולה, מאשר הוצאות רבות בכל פעם על מחיצות שיפלו החזון איש[31] הוכיח מדברי הרא"ש שהחיוב לבניית כותל אינו מדיני הרחקת נזיקין בלבד אלא גם מחיובם של שכנים הגרים יחד, שהרי תביעה זו אין יסודה בדיני הרחקת נזיקין.
- ^ הקצות החושן כתב שמוכח מכך שהשולחן ערוך והרמב"ם לא כתבו את כל שיעורי הכתלים המובאים במשנה, שדעתם כדעת הרמ"א שהולכים אחרי אומדן הדיינים, ולכן אין רלוונטיות בשיעורים אלו להלכה
- ^ הסיבה היא שחצר מיועדת לשימוש קבוע, וגג אינו מיועד לשימוש קבוע, ולכן בעל החצר אינו מזיק, כי הגג אין בו הרבה תשמישים, אבל בעל הגג מזיק לבעל החצר כי בעל החצר משתמש בחצרו תשמישי צניעות ואינו בודק אם בעל הגג נמצא בגגו, וכשבעל הגג משתמש בגגו הוא מזיק את בעל החצר בראייתו.
- ^ החיוב לבנות מחיצה הוא משום שאף שההיזק אינו תמידי הוא קיים במינון נמוך, וכשיש רווח בין הגגות והשימוש של השני אינו קבוע אין אפשרות לשים לב אם שכינו משתמש בגגו וצופה בתשמישיו, אמנם בגג הסמוך לחצר אף אם יש רווח ביניהם אין בעל הגג ניזוק מבעל החצר כיוון שבעל החצר רגיל להיות בחצרו ובעל הגג רגיל להיזהר ולבדוק אם בעל החצר נמצא בחצרו לפני שהוא עושה את תשמישיו הצנועים
- ^ ההבדל בין שדה שכשאין מנהג אינם חייבים לבנות מחיצה, לבין גינה שכשאין מנהג חייבים לבנות מחיצה, נובע מכך שגינה של פירות וירקות שיש בה עין הרע במשך כל השנה, אינו יכול לומר שהוא יזהר שלא להסתכל בשדה חברו כל כך הרבה זמן, אבל שדות יש בם עין הרע רק בזמן שהתבואה בשלה, ובזמן מוגבל וקצר יכול השכן לטעון שהוא יזהר שלא להסתכל בשטחו שכינו[50].
- ^ לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך החזקה נעשית מיד, ולדעת הטור בשם הרא"ש ורבינו תם החזקה נעשית בתנאי שלא מחה השכן במשך שלוש שנים והמחזיק טוען שהשכן במפורש הרשה לו לבנות.
- ^ בדומה לדין של "קוטרא ובית הכסא" שהנזק נחשב כל כך גדול שבוודאי לא מחל עליו השכן אף על פי שלא מחה
- ^ הסיבה שאין מועיל מחילה גמורה היא מפני שיכול השכן לטעון שכל מה שמחל היה מפני שחשב שיוכל לסבול את הנזק, ועכשיו הוא רואה שאינו יכול לסבול את הנזק וממילא אין מועילה מחילתו
- ^ הפוסקים נחלקו לשיטה זו מה הדין במקרה כשבעל החצר עוזר לבעל החלון לפתוח את חלונו, לדעת הט"ז[55] יש חזקה מיד כי מוכח שהשכן מחל, ולדעת הסמ"ע[56] והנתיבות המשפט[57] גם כשמסייע לו צריך שלושה שנים לחזקה
- ^ הראשונים מביאים שלוש סיבות שבמקרה זה אין ראיה של חזקה מהעדר המחאה
* השולחן ערוך[61] כותב שהטעם הוא כי לא היה כאן מעשה אקטיבי של בניה אלא הם גרים מאיליהם זה מול זה.
* הרא"ש[62] כותב טעם אחד שכיוון ששניהם מזיקים זה לזה אין השתיקה הוכחה
* הרא"ש כותב טעם שני, שהיזק זה הוא נזק גדול במיוחד וכמו "קוטרא ובית הכסא" שאין להם חזקה בלי מחילה מפורשת - ^ והרא"ש מבאר, שבשונה מנזקים רגילים שאין מועילה מחילה על נזק עתידי, כאן יש כבר חיוב ממוני לבנות כותל, ועל החיוב הממוני מועילה המחילה
הערות שוליים
- ^ תשובות הרמב"ם - פאר הדור סימן מ'
- ^ חידושי הרמב"ן בבא בתרא דף נט. ד"ה "וזה טעמו".
- ^ אבן-האזל הלכות שכנים פרק ב' הלכה ט"ז,
חידושי רבי ראובן בבא בתרא סימן ב',
קהלות יעקב בבא בתרא סימן ה'. - ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס' עמוד א'.
- ^ לדוגמא במרדכי מסכת בבא בתרא פרק השותפין רמז תעא.
- ^ 6.0 6.1 שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ד, סעיף ג'.
- ^ שו"ת תשב"ץ חלק ד (חוט המשולש) טור א סימן נז.
- ^ 8.0 8.1 שו"ת מהריט"ץ סימן רנג.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק ה', הלכה ו' ושולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ד, סעיף ג'
- ^ סמ"ע חושן משפט סימן קנד ס"ק יב.
- ^ ש"ך חושן משפט סימן קנ"ג ס"ק ד'.
- ^ נתיבות המשפט ביאורים סימן קנ"ד ס"ק ז'.
- ^ חידושי הריטב"א בבא בתרא, דף ס עמוד א ד"ה ולענין, וכן דעת הרא"ה הובא בבית יוסף סימן קנ"ד ד"ה "כתב הר"י".
- ^ רשב"א בבא בתרא דף ס. ד"ה "אבל", וכן דעת הנימוקי יוסף, בבא בתרא לב. ד"ה "מתני' פתח"
- ^ משה קטן, החיים בימי רש"י, עמוד 19, (ירושלים תשנ"ז), באתר אוצר החכמה
- ^ רש"י, מסכת בבא בתרא, דף ב' עמוד א', ד"ה השותפין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ז עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ז עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ע"ג עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז, סעיף ג'.
- ^ משנה, מסכת בבא בתרא, פרק א', משנה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ג' עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק ב', הלכה י"ד, פסקי הרא"ש בבא בתרא פרק א סימן א, רי"ף בבא בתרא דף א עמוד ב, וספר מצוות גדול (סמ"ג) עשין פב קסג
- ^ 25.0 25.1 25.2 25.3 שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז, סעיף א'.
- ^ 26.0 26.1 משנה, מסכת בבא בתרא, פרק א', משנה א'.
- ^ תוספות במסכת בבא בתרא, דף ב' , ד"ה בגוויל - דעת רבינו תם, וכן פסק הרמ"א שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז, סעיף א'.
- ^ חידושי הרמב"ן בבא בתרא דף ב עמוד א ד"ה "ופירוש"
- ^ חידושי הרשב"א בבא בתרא דף ב עמוד א ד"ה "ואינו מחוור"
- ^ פסקי הרא"ש בבא בתרא פרק א סימן ה
- ^ חזון איש - חושן משפט בבא בתרא סימן א סעיף קטן ו
- ^ הובאו בפסקי הרא"ש בבא בתרא פרק א' סימן ו', ובחידושי הרשב"א בבא בתרא דף ב. ד"ה "איכא מרבוותא" ,והרא"ש והרשב"א עצמם חולקים על דעה זו
- ^ עליות דרבינו יונה, דף ב. ד"ה "מתני".
- ^ רש"י, מסכת בבא מציעא, דף קי"ז עמוד ב', ד"ה כפיסים.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ז, סעיף ד'.
- ^ קצות החושן סימן קנ"ז ס"ק ב'
- ^ מגיד משנה, על הלכות שכנים, פרק ג הלכה ה
- ^ נימוקי יוסף, בבא בתרא ד.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ט, סעיף א'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ט, סעיף ב'.
- ^ בית הבחירה למאירי בבא בתרא ב. ד"ה "וכן בגינה", וחידושי הרמב"ן בבא בתרא דף ד. ד"ה "ורבא אוקמה"
- ^ משנה, מסכת בבא בתרא, פרק א', משנה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ב' עמוד ב'
- ^ רש"י בבא בתרא ב: ד"ה "אסור לאדם"
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק ב', הלכה ט"ז
מבאר את שיטתו במענה לחכמי לוניל בתשובות הרמב"ם - פאר הדור סימן מ' - ^ חידושי הרמב"ן בבא בתרא דף ד עמוד א ד"ה "ורבא"
- ^ חושן משפט, סימן קנ"ח, סעיף ג'
- ^ חושן משפט, סימן שע"ח, סעיף ה'
- ^ 49.0 49.1 שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ח, סעיף א'
- ^ תוספות בתוספות בבא בתרא דף ב: ד"ה "גינה", עליות דרבנו יונה מסכת בבא בתרא דף ב: ד"ה "גינה שאני".
- ^ חוץ מנזקי ריח רע של עשן (קוטרא) או של שירותים (בית הכסא), שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ה, סעיף ל"ו.
- ^ נימוקי יוסף מסכת בבא בתרא לא:
שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ג, סעיף ב', וסמ"ע שם ס"ק ד'. - ^ ע"פ הנימוקי יוסף מסכת בבא בתרא לב.
וכן דעת הרמב"ן, הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק ג סימן ק"פ) והריטב"א(שו"ת הריטב"א סימן כ'). - ^ רשב"ם בבא בתרא נט: ד"ה "לך יגע וסתום".
וכן דעת הרא"ש, והריב"ם. - ^ ט"ז חושן משפט סימן קנ"ד על סיף ז'
- ^ סימן קנ"ד סעיף ז' ס"ק י"ט
- ^ נתיבות המשפט סימן קנ"ד ס"ק י"א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק ז', הלכה ו'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ד, סעיף ז'.
- ^ רשב"ם בבא בתרא ס. ד"ה "לא יפתח אדם לחצר"
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קנ"ד, סעיף ח'.
- ^ פסקי הרא"ש בבא בתרא פרק א סימן ב
- ^ פסקי הרא"ש בבא בתרא פרק א סימן ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק י"א, הלכה ד'.
- ^ חדושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף נט. ד"ה "וזה טעמו"
- ^ חזון איש חושן משפט משפט - בבא בתרא סימן יב סעיף ג.
- ^ שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סימן תנ"ג.
- ^ פתחי חושן חלק ו פרק יד הערה ד
- ^ מאירי בבא בתרא דף ב עמוד ב
- ^ שו"ת הרא"ם סימן ח, הובא ברבי עקיבא איגר על חושן משפט סימן קנג סעיף ג
- ^ פתחי חושן חלק ו (נזיקין) - הערות פרק יד - היזק ראיה ואורה
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.