הוועד הכללי כנסת ישראל
 | |
| תחום | צדקה, גמילות חסדים, לימוד תורה, התיישבות |
|---|---|
| משרד ראשי | ירושלים, ישראל |
| מקום פעילות | ישראל |
| מייסדים | רבי שמואל סלנט, רבי מאיר אוירבך, יוסף ריבלין |
הוועד הכללי כנסת ישראל על שם רבי מאיר בעל הנס הוא ארגון כלכלי, חברתי ודתי, שאיגד תחתיו את כל הקהילות האשכנזיות שפעלו בארץ ישראל, ובעיקר בירושלים, בתקופת הישוב הישן החל מהמאה ה-19. הוועד, הפעיל עד ימינו, שימש כנציגות הרשמית של הקהילות האשכנזיות בארץ ישראל והוסמך לטפל בכל צרכיהן, כולל תמיכה בעניים, הקמת ארגוני צדקה וחסד, הקמת מוסדות חינוך ותלמוד תורה, ובהמשך גם הרחבת היישוב היהודי בירושלים ומחוצה לה.
הוועד הוקם בעידודו של רבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט ובתמיכתו הרוחנית של הרב מקאליש, בעל ה"אמרי בינה", רבי מאיר אוירבך. הרוח הפעילה ויוזם הוועד המאוחד היה יוסף ריבלין, ששימש במשך שנים כמנהלו. עמידתם של אישים אלה בראש הוועד הקנתה לו יוקרה ומעמד ומשכה אליו תורמים רבים מהארץ ומהעולם, אשר הקדישו לו סכומי כסף רבים ואף נכסים המשמשים אותו עד ימינו כהקדש. פעולותיו של הוועד במשך עשרות שנות פעילותו היוו מרכיב קריטי בצמיחה ובחוסן של היישוב הישן האשכנזי בארץ ישראל לאורך כל המאה ה-19 ועד לסוף תקופת המנדט הבריטי.
הרקע לייסוד הוועד
החל משנת 1721 נאסר על יהודי אשכנז להתגורר בירושלים, בעקבות החובות הכבדים שהותירה חבורת רבי יהודה החסיד בראשית המאה[1]. בשל כך, הורכב רוב היישוב היהודי בירושלים עד המאה ה-19 מיהודים ספרדים וירושלמים ותיקים שכונו "מוסתערבים".
ערך מורחב – כולל (היישוב הישן)
חובם של האשכנזים שולם לבסוף בראשית המאה ה-19 על ידי נדיבים יהודים ובשנת תקס"ח (1808) הציפו את ירושלים מאות עולים שהגיעו מליטא, ב"עליית תלמידי הגר"א", אשר היוו את גרעין הקהילה הפרושית בירושלים. ב-1812 ייסדו העולים את "כולל הפרושים" שכונה גם "כולל וילנא", אשר טיפל בצרכיהם הכלכליים, החברתיים והדתיים ומומן בעיקר מכספי החלוקה. היה זה הכולל הראשון שנוסד בירושלים והוא התבסס על קופה ציבורית דומה, שיסדו החסידים בארץ ישראל מעט לאחר עליית החסידים הראשונה ב-1777, שנקראה "קופת מעות ארץ הקודש". החסידים התפצלו בינתיים וחסידי חב"ד הקימו ב-1805 את 'כולל חב"ד', שפעל על בסיס תרומות מרוסיה הלבנה.
עם התיישבותם של החסידים בצד הפרושים בירושלים, החלו הקהילות לשתף פעולה וב-1821 הקימו יחד את "ועד הכוללות פרו"ח (פרושים וחסידים)", שטיפל בעניינים רחבים יותר, כמו ייצוג מול השלטונות, בעיקר בכל הנוגע לתשלומי מסים, מדיניות כלפי היהודים, התמודדות עם מגפות, התנכלויות מצד השכנים וכדומה. בחלק מהמקרים שיתפו גם הספרדים בעיר פעולה עם "ועד הכוללות פרו"ח", כדי להגיע לתוצאות מיטביות בייצוג מול הממשל בעיר.
ב-1849 התגלעו חילוקי דעות בין קהילות "כולל הפרושים" והוא התפצל לשבעה כוללות נפרדים והם כולל הורודנא, כולל רייסין, כולל מינסק, כולל וילנא, כולל ורשא שהיה מורכב מפרושים וחסידים יחד, כולל סובלק וכולל הו"ד (הולנד ודויטשלנד, כלומר גרמניה). גם "קופת מעות ארץ הקודש" של החסידים התפלגה והפכה לשלושה כוללות נפרדים על כולל חב"ד, והם כולל פולין של החסידים, כולל ווהלין וכולל אוסטרייך (אוסטריה) ואונגרין (הונגריה). פיצולים אלה נבעו בעיקר מחוסר הסכמה באשר לסכומי הכסף שעל כל חבר קהילה לקבל מהכולל, בהתאם לתרומות בני עירו וארץ מוצאו. בשנות ה-60 של המאה ה-19 כבר פעלו בירושלים 19 כוללות אשכנזיים נפרדים[2]. גם לאחר הפיצול הוסיפו הכוללות לשתף פעולה בעמידתם מול השלטונות ובנושאים מקומיים אחרים.
ייסוד הוועד ומנהיגיו
ב-1866, לאחר 17 שנים של ניהול כוללות אשכנזיים נפרדים, הוחלט על ניסיון איחוד מחודש והוקם ועד משותף בשם "ועד כל הכוללים", שהתבסס על מתכונת זהה ל"ועד הכוללות פרו"ח", אך איפשר לכל כולל לשמור על עצמאות באשר לחלוקת הכסף ליחידים ונושאים פנימיים אחרים[3]. לאחר שלוש שנים מוצלחות הורחבו והוגדרו בפרוטרוט סמכויותיו של "ועד כל הכוללים" ושמו הוחלף ב-1869 ל"הוועד הכללי כנסת ישראל". הוועד בגלגולו זה ראה עצמו כממשיך ישיר של "ועד הכוללות פרו"ח" וכמה מחבריו מתעקשים לפיכך לציין עד היום את שנת יסודו ב-1821[4].
בחוברת יסוד הוועד הוגדרו מטרותיו:
"להעמיד כל מקהלות [קהילות] אשכנזים פרושים וחסידים תחת שם עדה אחת גדולה, מסודרת ומתנהגת [מונהגת] על ידי ראשי הכוללות ובראשם הגאון מרן חיים ברלין שליט"א, גם להגן ולסכך על ערי אחינו בני ישראל בארצנו, לקיום היישוב בכללו ובפרטו, ובייחוד בדברים הנוגעות לחוקי הממשלה ירום הודה"
בין מקימי הוועד והעומדים בראשו מכולל הפרושים היו זאב וולפנזון, רבי משה נחמיה כהניו (כהנוב), רבי אליעזר דן רלב"ג, רבי יוסף גרשון הורביץ רבי אברהם אייזנשטיין ורבים אחרים, שאליהם הצטרפו חסידים ידועים כמו רבי ישעיה אורנשטיין, ניסן בק, זאב זיידל טפרברג (ממקימי יקב טפרברג) ועוד. אלה קבעו במסמכי הייסוד כי כל הנכסים שיינתנו לוועד כהקדש ינוהלו על ידי מועצה ציבורית נרחבת שתכלול נציגים של כל הכוללות האשכנזיים. בנוסף נקבע כי ההקדשים עצמם ינוהלו על ידי הרכבים של שלושה נאמנים לפחות, שיאושרו על ידי בית הדין הרבני[5].
התפלגות הכוללים ופרישתם מהוועד
זמן לא רב נשמרה האחדות בין הכוללים, וכבר בשנת תרל"ב נפרד כולל זיטומיר (לחסידי צ'רנוביל) מכולל ווהלין ובכך פרש גם מחברותו בוועד הכללי. בשנת תרל"ג נפרדו חסידי בוהוש מכולל ווהלין וייסדו את כולל רומניה, ובשנת תרל"ד נפרד גם כולל קרלין מכולל ווהלין[6], וכן עשו אחריהם עוד כוללים רבים. אם כי בשל קוטנם של כוללים אלה ובשל מיעוט הכנסותיהם לא היה בכך כל איום על הוועד הכללי.
לאחר בואו של רבי יהושע לייב דיסקין לירושלים, הקים בשנת תר"ם את בית היתומים דיסקין בחצר ביתו, זאת כמענה לבתי היתומים של המיסיון או ל"בית היתומים הברליני" של חוגי המשכילים.
הקמת בית היתומים עורר זעם בקרב הממסד הפרושי על הרב דיסקין, אשר ראו זאת כפגיעה במוסדות המאוחדים, כשהיה ברור להם כי איסוף כספים באופן עצמאי לבית היתומים תפגע בהכנסות וועד הכללי. בתרנ"ב, כאשר שלחו הפרושים דין-וחשבון לאמריקה על מוסדות העדה האשכנזית, התעלמו לגמרי ממוסדות החסידים ומוסדותיו של הרב דיסקין. על מעשה זה הגיבו תומכי הרב דיסקין במאמר חריף. כאשר ניסה הרב דיסקין לאסוף כספים באמריקה לטובת בית-היתומים, יצא הרב סלאנט נגדו וטען כי הדבר פוגע בהכנסות 'הועד הכללי'. הרב דיסקין הגיב בטענה, כי 'הועד הכללי', למרות הכנסותיו העצומות, אינו מתפקד ואין בו כל תועלת[7].
בראשית שנות ה-תר"ם הפך הרב דיסקין לבעל השפעה מכרעת בכמה כוללים ירושלמיים אשר הסתכסכו עם "הוועד הכללי" של עדת האשכנזים בקשר לענייני כספים וסמכויות, או שדעתם לא הייתה נוחה מהנהגתו של הרב סלנט בתחומים אחרים. כך השפיע בכולל ורשא ובכולל שומרי החומות ההונגרי, שבנשיאות תלמידו רבי יוסף חיים זוננפלד, שמאז יסודו לא השתלב במימסד הפרושי המזרח-אירופי[8].
הכולל המבוסס היחיד שנוסד לאחר כינון הוועד הכללי היה כולל אמריקה, וייסודו גרם למאבק חריף בין מייסדיו לבין הנהגת היישוב וראשי הוועד הכללי, ולמתח בין המהרי"ל דיסקין, נשיא הכולל, לבין רבי שמואל סלנט.
- ערך מורחב – כולל אמריקה
מאבק זה, אף שהסתיים בפשרה, ערער במדה רבה את מעמדו של הוועד הכללי, ואפשר לכוללים הוותיקים המאוגדים תחתיו לפעול בד בבד באופן עצמאי, וכך הוקמו שכונות מגורים רבות בעיר החדשה שלא דרך הוועד הכללי.
פעולות הוועד
בשנת תרס"ט (1909), במלאת לוועד הכללי 40 שנה, ערכו אנשיו סיכום של פעולות הארגון וחילקו אותן ל-26 קטגוריות:[9]
1. תמיכות שונות לנצרכים ועזר פרנסה - תחת קטגוריה זו נכנסו כל צורות הסעד שניתנו לחברי הקהילות, שיפורטו להלן.
2. עזרה ציבורית - סיוע לקהילות האשכנזיות בסביבת חייהן בעיקר בארבע ערי הקודש - ירושלים, צפת, טבריה וחברון בכסף ובשתדלנות.
3. ריכוז כל ענייני היישוב - ייצוג מול הרשויות וניהול ועדות מקצועיות שטיפלו בכל התחומים להלן.
4. עזרה רפואית ומפעלי בריאות כלליים - סיוע פרטני לנזקקים בתחום זה, בצד טיפול כוללני במגפות ותחלואה. בקטגוריה זו נכללים תיקון וניקוי בורות המים, תיקון "דירות חולות" שסבלו מעובש ורטיבות, ניקוז ביצות בעיר העתיקה ובסביבתה, שהיו סמוכות לשכונות היהודים, פיזור סיד בחצרות הצפופות, מתן שירותי רפואה על ידי רופאים וניהול מחסני מזון לשעות חירום.
5. עזרת עלייה והתיישבות - ליווי שיירות העולים מאירופה, הענקת "סל קליטה" ובהמשך - מענק שוחד לפקידים ושתדלנות בקושטא, כדי לאפשר את כניסתם של העולים ארצה בימי מתח ושחיתות.
6. נציגות ראשית בפני הממשלה והקונסוליות - ניהול "קשרי ידידות אמיצים" עם פקידים, שרי ממשלה וקונסולים, וכן עם הקאדי והמופתי בכל עיר ויישוב, כולל חלוקת מתנות קבועה. פעולות אלו נעשו בשיתוף כוללות הספרדיים.
7. קבלת פני מלכים ושרים - העמדת "שערי כבוד" ברחוב יפו בירושלים לאורחים חשובים ודיפלומטים שביקרו בעיר, כולל מכתבי ברכה ושירת מזמורי הלל. גם פעילות זו נעשתה בשיתוף כוללות הספרדים בעיר.
8. ביטול גזרות ופדיון שבויים - מפעולותיו העיקריות של הוועד, שהתמודד לא פעם עם שחיתות שלטונית ונאלץ לשחד פקידים או מושלים מקומיים, כדי לבטל גזרות שרירותיות נגד יהודים, או לשחרר מהכלא יהודים שנאסרו על לא עוול בכפם.
9. עזרת שיכון וגאולת חצרות עתיקות - ניהול נדל"ני של נכסים בירושלים על ידי חכירה מערבים לתקופות ארוכות, השגת חזקה ואף רכישה של חצרות שלמות, ששימשו לעיתים למוסדות חינוך וחסד. כוללות הספרדים השתתפו בפעולות אלה ויחד איתם הוצאה תקנה גורפת שעל פיה נאסר על יהודים לשכור או לקנות נכסים מבעלי בתים לא יהודיים, אלא דרך הוועד הכללי.
10. מפעלי שמירה והצלה - חברות שמירה שמומנו על ידי הוועד וכוללות הספרדים ואשר סיפקו ליהודי ירושלים הגנה מפני התנפלויות שוד ורצח. אחת הידועות בחברות אלו הייתה "הגברדיה היהודית", שנוכחותה בירושלים סייעה מאוד לביטחון יושבי הרובע היהודי, בהמשך - בשכונות היהודיות שמחוץ לחומה. בצד אלו פעל "ארגון הצלה" שתפקד כמו ארגון מגן דוד אדום או איחוד הצלה של ימינו, וסייע במקרים דחופים לחולים בבתיהם.
11. מלחמה במיסיון והעסקת פועלים יהודים - התנגדות פעילה למאמצי ארגוני המיסיון השונים בארץ ישראל "לצוד נפשות" מקרב היישוב היהודי, שעשו זאת לא פעם על ידי מתן עבודה ופרנסה לעניים. בתגובה הציע הוועד הכללי עבודות שונות, כמו בבניין השכונות החדשות מחוץ לחומה, עבודות חקלאות ואף דייג בנהר הירדן[10].
12. אספקת מים ומצרכי מזון - אחת הפעולות הקבועות של הוועד, שנעשתה לרוב בשיתוף כוללות הספרדים, כללה הבאת מים ממרחקים בחודשי הקיץ, אחרי שבורות המים התרוקנו או התעפשו. הוועד גם נהג לחלק חבילות מזון שהגיעו מחו"ל, ובהן בעיקר קמח, תפוחי אדמה ואורז. המים והמזון חולקו בחינם לעניים ובתשלום סמלי לאחרים. בחורף סיפק הוועד פחמים לחימום ובישול, שחולקו בחינם לעניים. היו תקופות שהוועד ניהל גם משלוחי בגדים משומשים מרוסיה.
13. הקמת מוסדות תורה וחסד - בניית מבני ציבור מרכזיים ונצרכים לקהילה, ובהם למשל בית חולים ביקור חולים, תלמוד תורה וישיבת עץ חיים, מושב הזקנים הכללי המאוחד, בית החולים לפגועי נפש עזרת נשים בית הכנסת אורחים ובית התבשיל הכללי בשכונת מאה שערים, שיקום בית כנסת החורבה ועוד. מוסדות רבים הוקמו על ידי ארגוני חסד פרטיים ונעזרו בוועד הכללי.
14. מינוי רבנים ומשכורתם - גיוס, העסקה ותשלום משכורתם של רבנים ומלמדים שפעלו במוסדות הוועד.
15. מפעלי אחדות ושלום בין העדות - הוועד לקח על עצמו לנהל את מערכת היחסים ושיתוף הפעולה עם בני העדות היהודיות האחרות, בעיקר בירושלים, על ידי הקמה וניהול של ארגונים כמו "שלום ירושלים", "כנסת ישראל"[11], או "ועד האחדות לכל עדת ישראל" שנוהל על ידי הוועד בשיתוף פעולה עם ראשי כוללות הספרדים.
16. תשלומי מיסים לממשלה - הוועד טיפל בכל המיסים הכלליים שהושתו על הקהילה האשכנזית, ובהם בעיקר 'כופר עבודת הצבא', ומס גולגולת. במסגרת אחריות זו ניהל הוועד את פנקס התושבים מול השלטונות ולא פעם נתבעו מנהיגיו על חוסר סדרים ואף נאסרו כערובה לתשלום המיסים.
17. הגנה בפני דילטוריה על ירושלים, מוסדותיה ומנהיגיה - פעילות הסברה נרחבת ותקיפה בעיתונות ובמודעות רחוב נגד השמצות והתקפות דיבה נגד הוועד על כך שראשיו מתעשרים על חשבון הקופה הציבורית, שיושבי ירושלים בטלנים ואינם למדנים, שעל הנדבנים בחו"ל להפסיק לספק את "כספי החלוקה" וכדומה. פעילות זו נחשבה לקריטית, שכן ללא שמו הטוב שבזכותו הגיעו אליו כספים, לא יכול היה הוועד לפעול.
18. תעמולה להמצאת כספים - אחת המטלות המייגעות והקבועות של הוועד בתפוצות של איסוף תרומות על ידי מכתבים ושד"רים.
19. יצירה והחזקה של כל קרנות היישוב - הוועד הכללי ריכז את קופת כספי החלוקה המרכזית, אולם לא כל הכספים עברו דרכו, אלא דרך קרנות אחרות כמו "כספי גבאות ארץ הקודש שבאמסטרדם", "כספי פטרבורג", "כספי משה מונטיפיורי, "כספי אפריקה" ועוד. תרומתו של הוועד להצלחתן של אלו הייתה במתן המלצות ואף סיוע בתעמולה בקרב נדבנים.
20. קשירת קשרים קבועים עם אנשי שם בגולה - טיפוח מתמיד של מערכת יחסים טובה עם משפיענים יהודים אמידים בחו"ל, לטובת היישוב היהודי בארץ ישראל. הוועד עמד למשל בקשר הדוק עם צבי הירש להרן שעמד בראש ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, עם משה מונטיפיורי באנגליה, עם הברונים לבית רוטשילד ועוד.
21. הגנה על זכויות היהודים במקומות הקדושים וגאולתם - תשלום משכורתם של שמשים שנכחו דרך קבע במקומות אלה, כדי להבטיח את זכויותיהם של היהודים במקום; מתן "בקשישים" לשוטרים שיסייעו במקרה של תקיפת יהודים במקומות תפילה אלה; ריצוי כספי של פקידים שערמו קשיים על זכויותיהם של היהודים במקומות הקדושים וכדומה.
22. בניין ירושלים החדשה - אחת הפעולות המרכזיות והניכרות של הוועד, אשר יזם, רכש את הקרקעות, בנה את הבתים וניהל את כל השכונות שיסד מחוץ לחומה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 (ראו להלן)
23. יסוד ישוב חקלאי - דחיפת אנשי היישוב הישן לעבודה חקלאית ושותפות בהקמת יישובים חקלאיים. אף על פי שבספר זיכרונות הוועד "מוסד היסוד" נטען כי "ייסוד היישוב החקלאי הראשון והחברה והמושבה 'פתח תקווה' [נעשה] על ידי הנהלת הוועד הכללי בהשתתפות הכוללים ורבני ירושלים"[12], הרי שבפועל המושבה הוקמה על ידי אנשים פרטיים שהיו קשורים בקשר רופף לוועד הכללי.
24. בניית בתי מחסה לעניים - חלק מהשכונות שהקים הוועד מחוץ לחומות נועד לעניים והושכר להם בחינם לתקופה של שלוש שנים, כמו שכונת בית דוד או שלוש השכונות בגוש הנחלאות הנקראות בשם הוועד - "כנסת ישראל".
25. מפעלי גמ"ח למסעד, פרנסה ולבניין - הוועד ניהל קרנות גמ"ח לעניים שנזקקו להלוואה לצרכים שונים, ובעיקר לפתיחת בתי עסק ומסחר או לבניית בית או שכירת דירה. אחת מקרנות אלה למשל הייתה "אוצר החסד קרן שמואל" שהוקמה ב-1906 במלאת לרב שמואל סלנט 90 שנה. קרן זו העניקה הלוואות בתנאים נוחים ללא ריבית לשנים רבות, והיא פעילה עד ימינו.
26. מרכז רוחני לתורת יישוב ארץ ישראל וחינוך מגידים - מפעלו היחיד של הוועד שלא עסק בפרנסה ובחיי היומיום הקהילתיים, היה ניהול בית מדרש שבו נמסרו שיעורי קבלה מ"תורת ארץ ישראל" שהתבססה על רעיונות הגר"א ותלמידיו. בבית מדרש זו הוכשרו "מגידים" שלימדו את "תורת ארץ ישראל" בארץ ובעיקר בחו"ל, ועסקו ברעיונות של קיבוץ גלויות, בניין ירושלים והרחבת היישוב.
בתקופה מאוחרת יותר חברו אנשי הוועד הכללי לועד העיר האשכנזי, ופעלו יחד מול ועד העיר ליהודי ירושלים של החוגים הציוניים. לאחר מכן הם פרשו מן הועד והקימו ועד מתחרה בשם זהה, ומינו אז את הרב קוק כרבה של ירושלים בג' באלול תרע"ט, יום עלות הראי"ה לירושלים. הראי"ה התלבט אם לקבל עליו את המינוי בגלל החוגים הקנאיים בירושלים אך בסופו של דבר קיבל על עצמו את המינוי בטבת תר"פ.
הקמת השכונות מחוץ לחומה
אחת הפעולות המרכזיות של הוועד הכללי (ראו לעיל, קטגוריה 22) הייתה מעורבותו הנמרצת בהקמת השכונות היהודיות מחוץ לחומה, מה שהפך אותו לאחד הגורמים המשפיעים והבולטים ביותר ביצירתה של "ירושלים החדשה" במאה ה-19 ובמאה ה-20. ברשימת השכונות שיסד הוועד, המופיעה בסוף הספר "מוסד היסוד" נמנו השכונות בסדר הכרונולוגי הבא:[13]
|
1. נחלת שבעה, תרכ"ט (1869) |
9. מזכרת משה, תרמ"ג (1882) |
17. שבת אחים, תר"ן (1890) |
לרשימה זו יש להוסיף את שתי השכונות הנוספות שהקים הוועד ואשר נקראות על שמו, "כנסת ישראל" - האחת היא כנסת ישראל ב' שנוסדה סמוך לשכונה הראשונה בתרנ"ב (1902) והשנייה היא כנסת ישראל ג', שנוסדה סמוך לשתי אחיותיה בגוש הנחלאות בתרפ"ה (1925). סך הכל הקים הוועד 24 שכונות בירושלים החדשה.
סכסוכים ואי סדרים בניהול הוועד בדורות האחרונים
לאחר קום המדינה ב-1948 התייתרו רבים מתפקודיו של הוועד הכללי והוא המשיך להתנהל באופן מינורי, בעיקר בתחום מפעלי התורה, הצדקה והחסד. פעולות אלה מומנו בעיקר מהשכרת אשכולות ההקדש הרבים השייכים לוועד בירושלים, ובהם שכונות ובתים שבהם אחראי עד היום הוועד על חלוקת הדירות, ניהול כל ענייני השכונה ואף אחריות על חלוקת מצות בפסח[14].
במפנה המאה ה-21, לאחר שמחלוקות וסכסוכים רבים על ניהול הוועד, כספיו והקדשיו הביאו לשיתוקו של הארגון, הופקדה השלטת הסדר בידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים. בשנים 2001–2002 נכנס בית הדין לעובי הקורה בניהול הוועד, כמו גם בניהולו של 'אוצר החסד קרן שמואל', תחת פיקוח מיוחד של המנהיג הליטאי, רבי יוסף שלום אלישיב. בתום הדיונים קבע בית הדין מסגרת חדשה לניהול הוועד והקרן והורה על ארגון מחודש של כל נכסי ההקדשות[15].
למרות כל אלה, לא נעשה דבר, וב-2017 התכנס שוב בית הדין כדי לברר מדוע לא יושמו החלטותיו ומדוע ממשיך הוועד להתנהל על ידי בודדים בעלי סמכות ולא על ידי העמותה הרשמית. כן תהה בית הדין כיצד נמכרים או מושכרים הקדשי הוועד בפרוצדורות פגומות או לא נמכרים או מושכרים כלל, דבר היוצר נזק כלכלי מוכח לנזקקים. בית הדין קרא לרשם העמותות לבחון היטב את עמותת הוועד הכללי, במקביל לתהליך מינוי מנהל מיוחד לנכסי ההקדש ונאמנים חדשים, שהוטל על הרכב בראשות רבי שלמה שטסמן מבית הדין האזורי בתל אביב. הרכב זה מסר למנהל המיוחד את כל הסמכויות, לרבות סמכות האפוטרופסות, לניהול כלל נכסי אשכולות הקדשות הוועד והקרן, כמו גם הסמכות לייצוגם בפני הערכאות המשפטיות השונות[16]. נכון לפברואר 2020 העמותה, שמשרדיה שוכנים במקומם ההיסטורי מ-1902 בשכונת בית דוד שהוקמה על ידי הוועד, מסרבת לשתף פעולה עם בית הדין. בחודש יולי 2020 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי המאמץ את פסיקת בית הדין הרבני והורה לרשם העמותות למחיקת העמותה[17].
ראו גם
לקריאה נוספת
- אלעזר הורביץ, מוסד היסוד - תולדות ועד הכללי כנסת ישראל, ירושלים תשי"ח
- דב נתן ברינקר, אוצר החסד קרן שמואל - תולדות רבי שמואל סלנט ופעולות הוועד הכללי, ירושלים ת"ש
הערות שוליים
- ^ יצחק בן-צבי, ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העות'מאני ירושלים 1962, עמ' 303, 401
- ^ יהושע בן אריה, "עיר בראי תקופה, ירושלים במאה ה-19, ירושלים תשל"ז, עמ' 333
- ^ ישעיהו פרס, ארץ ישראל וסוריא הדרומית - ספר המסעות, ירושלים תרפ"א, עמ' 129-130
- ^ אלעזר הורביץ, "מוסד היסוד" - תולדות ועד הכללי כנסת ישראל, ירושלים תשי"ח, עמ' 11
- ^ יהודה יפרח, "הקרב על בית הרב", עיתון מקור ראשון, 24 בנובמבר 2019, https://www.makorrishon.co.il/judaism/185737/
- ^ אודות השנה המדוייקת ראה במאמרו של הרב שלום דב לוין 'ייסוד כולל ווהלין' ותגובת הרב אברהם אביש שור בקובץ בית אהרן וישראל מס' 13. באתר היברובוקס.
- ^ ישראל פריידין, הרב מי"ל דיסקין, מייסד האורתודוכסיה הקנאית בירושלים – תדמית ומציאות, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 124
- ^ ישראל פריידין, הרב מי"ל דיסקין, מייסד האורתודוכסיה הקנאית בירושלים – תדמית ומציאות, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 121
- ^ אלעזר הורביץ, "מוסד היסוד" - תולדות ועד הכללי כנסת ישראל, ירושלים תשי"ח, עמ' 32, הערה 53
- ^ עיתון הצפירה, למשל, מדווח על פעילות הדייג של הוועד, גיליון 261, י"ח בכסלו תר"ן 1890
- ^ רשימת רבי יוסף ריבלין בנושא זה, עיתון הלבנון, גיליון 25 תרל"ד
- ^ ראו פרק שלם בנושא זה ב"מוסד היסוד" - תולדות ועד הכללי כנסת ישראל, ירושלים תשי"ח, עמ' 54-118
- ^ ראו מפה מפורטת שם
- ^ יהושע בן אריה, "עיר בראי תקופה, ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים תשל"ט, עמ' 272
- ^ "מינוי מנהל מיוחד להקדשות 'הוועד הכללי כנסת ישראל'", החלטת בית הדין הרבני בירושלים, תיק 1–1009279 kdin.co.il/Court/מינוי-מנהל-מיוחד-להקדשות-הוועד-הכללי-כנסת-ישראל#.Xkoq7GifBUR
- ^ החלטת בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו בדבר הקדשות הוועד הכללי כנסת ישראל / פד"ר 1063227/2, http://dintora.org/article/1312
- ^ פר"ק 2136-01-20, בית המשפט המחוזי בירושלים.
27282987הוועד הכללי כנסת ישראל