בתי מחסה
 | |
| כיכר בתי מחסה כיום |
"בתי מחסה" הוא מתחם דירות שנבנה בין השנים 1860–1890 ברובע היהודי בעיר העתיקה שבירושלים.
היסטוריה
הקמת המתחם
המתחם הוא למעשה ה"שיכון" הראשון שנבנה בארץ ישראל. מטרת המבנה הייתה הקמת בתי מחסה לעניים (מעין "דיור מוגן"). היוזמה להקמתו הייתה של ארגון יהודים מהולנד ומגרמניה שנקרא "כולל הו"ד" (כולל הולנד ודויטשלנד - ארגון של יהודים שתרמו למתגוררים ברובע היהודי בירושלים בתקופת "היישוב הישן" נקרא "כולל").
בניית המתחם אפשרה הענקת דירות למשפחות עניות לתקופה של שלוש שנים (בחינם, או תמורת שכר-דירה-מוגן נמוך ביותר). הסיבה לכך שנקבעה דווקא תקופה כזו, הייתה הנוהג באותה עת של תשלום שכר הדירה מראש לשלוש שנים. בסוף המאה ה-19 עלו מחירי הדירות, ומשפחות יהודיות רבות מצאו עצמן ללא יכולת לשלם את שכר הדירה לבעלי הבתים המוסלמיים, כך שנותרו למעשה ללא קורת גג. מצב סוציו-אקונומי זה הביא להחלטת הרב עזריאל הילדסהיימר מכולל הו"ד להקים את חברת בתי המחסה לעניים בהר ציון תובב"א. המתחם שנבנה כלל מאה דירות אשר הוקמו ברמת חיים גבוהה יחסית למקובל אז בירושלים.
המימון להקמת המבנה הושג על ידי שד"רים, בהם משה זאקס, חיים צבי שניאורסון ועזריאל זליג הויזדורף, שנשלחו לכל רחבי העולם ואספו תרומות מהיהודים המתגוררים בארצות רבות (הרחוקה בהן היא אוסטרליה). תרומה גדולה במיוחד ניתנה על ידי הברון וילהלם קרל דה רוטשילד מפרנקפורט.
כל דירה כללה שני חדרים ומטבח, ובמרכז החצר המרוצפת של המתחם היו בורות מים גדולים. דיירים שזכו לקבל דירה נחשבו ברובע לבני מזל, ורבים ניסו להפעיל קשרים לקבלת הדירות שחולקו שליש לתושבים שמוצאם מהונגריה, שליש לתושבים שמוצאם מגרמניה ומהולנד ושליש לעניים שמוצאם מארצות אחרות. על משקוף הדירות נחקק מספר הדירה באותיות עבריות.
הכוונה המקורית הייתה לחלק את הדירות לתלמידי חכמים עניים. אולם שני שלישים מהדירות ניתנו לבני הכוללים של הונגריה והו"ד שלא היו עניים כלל. על כך כותב בציניות דוד ילין:
ויהי בהגיע תור חלוקת הבתים בין עניי תלמידי החכמים שבירושלים, ויקפצו בני אונגריה בראש... ובני הו"ד נגררו גם הם אחריהם. הן אמנם אין כמעט בכל בני אונגריה תלמידי חכמים עניים... ובבני הו"ד אין עניים ובעוונות הרבים גם תלמידי חכמים י ק ר י ם [עשירים] בהם; אך סוף סוף הנה מוצא הכסף היה בארצות מולדת בני שני הכוללים האלה, ובכן החליטו... לחלק את זכות הישיבה בבתים האלה לשלושה חלקים, והיה השליש לבני אונגריה, והשליש לבני הו"ד, והשליש השלישי - לכלל ישראל וענייהם ב א מ ת, אשר לא זכו להוולד בקדושה ובטהרה בארץ אונגריה או אשכנז, ובכלל ישראל אלה: האשכנזים והספרדים והמערביים [מרוקאים] והתימנים וכל עדות ישראל לארצות גלותו.
— דוד ילין, ירושלים של תמול, עמוד 65
על שם הכולל נקראה במקור גם הכיכר שלפני המבנה - דער דויטשער פלאטץ - "הכיכר הגרמנית" אף ששם השכונה הרשמי היה "בתי מחסה והכנסת אורחים על מכון הר ציון בירושלים" (Armen und Pilgerwohnungen auf dem Berge Zion in Jerusalem).
במלחמת השחרור ואילך
המתחם, המצוי בסמוך לחומת העיר העתיקה, היה החצר האחרונה שנותרה בידי המגינים של הרובע היהודי בעת נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות, ומהכיכר שבמתחם הלכו מגיני הרובע לשבי הלגיון הירדני. בחצר המבנה, בפינת רחוב גלעד, נקברו גופות הנופלים על הגנת הרובע, מאחר שלא ניתן היה לקברם מחוץ לחומות הרובע הנצור. קבר אחים זה הוקם באישור רב הכותל הרב יצחק אביגדור אורנשטיין על אף האיסור ההיסטורי על קבורת מתים בתוך העיר העתיקה. החללים הועברו ביום כ"ז בתמוז תשכ"ז (4 באוגוסט 1967) לקבר אחים בהר הזיתים.
לאחר מלחמת ששת הימים שוקם המתחם. חלק מהריסות המבנים פונו ובמקומן נבנו מבני מגורים חדשים. מבנה בית רוטשילד (ראו בהמשך) שופץ ומשמש כיום כבניין משרדים ובית ספר.
בית הכנסת "בית מאיר ואהל יצחק"
בית הכנסת "בית מאיר ואהל יצחק" היה בניין גדול, מפואר ורחב-ידיים בדרום-מזרח חצר המתחם של בתי המחסה[1] ששימש בית כנסת לקהילת יוצאי גרמניה ברובע היהודי. בית הכנסת נחנך בשנת 1881, ונקרא על שם הרב מאיר בן יצחק פרנקל אייזמן, רב בעיר ויצנהאוזן שבגרמניה.
הרקע להקמת בית הכנסת
כבר באמצע המאה ה-19 הייתה תוכנית להקמת בית כנסת חדש בעיר העתיקה עבור יוצאי גרמניה. לצורך זה הורמה תרומה גבוהה, אך הסכום עדיין לא הספיק לבניית בית הכנסת. בתוכניות אלו היה מעורב הרב מאיר בן יצחק פרנקל אייזמן, רב בעיר של ויצנהאוזן בגרמניה.
הרב אייזמן הוריש בצוואתו, בשנת 1879, סכום ניכר להקמת בית כנסת בשכונת בתי מחסה, ובנוסף הוריש למטרה זו את ספרי התורה הפרטיים שלו על כל קישוטיהם ואת ספרייתו הגדולה[1]. האחריות לביצוע הצוואה, ניתנה למנהלי "כולל הו"ד" (הולנד וגרמניה). אשתו ובניו של הרב אייזמן התנגדו בתחילה לקיום הצוואה, ורק אחרי תקופה ארוכה הסכימו להעביר את הכספים למטרתם. בניית בית הכנסת החלה ב-1880, במהלך הבניה נהרגו 2 מהפועלים.
באלול ה'תרמ"א (1881) נערכה חנוכת בית הכנסת. באירוע השתתפו הרב שמואל סלנט והראשון לציון רפאל מאיר פאניז'יל.
פעילות בית הכנסת וחורבנו
בית הכנסת החל את פעילותו בערב ראש השנה ה'תרמ"א. בספר "חינוך בצלאל" שיצא בתקופה זו נכתב ”"ספר חינוך בצלאל יכלכל דרוש נחמד ונעים לכבוד חינוך בית הכנסת ]...[ "בית מאיר ואהל יצחק" העומד מעל לבתי המחסה, אשר דרש מורנו ורבנו חותני הרב הגאון הגדול המפורסם מו"ה יהושע בצלאל נרו יאיר, בעל המחבר ספר "משכן בצלאל", ביום חינוכה הוא שבת קודש פרשת ניצבים שנת תרמ"א לפ"ק”. נכתב על ידי חיים הויזדורף שהיה חתנו של יהושע בצלאל קנטרוביץ.
בקרבת בית הכנסת הוקם מקווה טהרה, שקיבל את מימיו מבור מים עמוק וקדום[2].
כאשר נאסר על היהודים לקרוא בספר תורה בכותל המערבי, נהגו המתפללים לבוא בשבת לבית כנסת זה לקריאת התורה. בית-הכנסת שימש כאחד מבתי הכנסת המרכזיים בעיר העתיקה באותה תקופה. בתיאור מאותה תקופה נכתב:
- ”בית הכנסת הוא בבתי מחסה אשר בעיר העתיקה סמוך לכותל המערבי, בכל שבת באים ההמונים שמאצל הכותל, לבית כנסת זה לקריאת התורה, מנין ראשון מתפלל עם הנץ כוותיקין. בכל יום מתקיים בין מנחה למעריב שיעור בגמרא וב״עין יעקב״. אחרי תפילת מעריב מתאספים כל ילדי העיר העתיקה ללימוד. בית־הכנסת משמש אחד המרכזים בעיר העתיקה”[2].
בשנת 1948 לאחר כיבוש הרובע היהודי בידי הלגיון הירדני, הרסו הערבים כליל את בית הכנסת.
היום אין שריד לבית הכנסת, ואף לא ידוע על צילום של חלקו הפנימי. בניגוד לבתי כנסת אחרים בעיר העתיקה שנהרסו במלחמת השחרור ושוקמו לאחר שחרור ירושלים, כדוגמת בית הכנסת החורבה ובית הכנסת אוהל יצחק, אין עדיין תוכניות לשיקום בית הכנסת.
-
חותמת בית הכנסת
-
הזמנה לחנוכת הבית של בית הכנסת
בית רוטשילד
בית רוטשילד הוא מבנה המהווה חלק מבתי המחסה, אשר הוקם ביוזמת "כולל הו"ד" ובמימון הברון וילהלם קרל פון רוטשילד מפרנקפורט, שהיה יהודי אדוק וכונה "הברון הצדיק". המבנה קרוי על שמו של הברון, ובחזיתו מתנוסס סמל היוחסין של משפחת רוטשילד.
במבנה שתי קומות, ובכל קומה שש דירות. בין הדירות ישנו מעבר המקורה בקמרונות צולבים. בכל דירה היו שני חדרים ומטבח.
לאחר מלחמת ששת הימים שוקם המבנה, ושוכנו בו משרדי החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי.
בשנת 2001 מכרה החברה לשיקום הרובע את המבנה לעמותת "נר לרחל ובניה" עמותה זו היא העמותה הרשמית המנהלת את קהילת אדרת אליהו מיסודו של הרב יצחק שלמה זילברמן. ערעור של מספר תושבים לבג"ץ נגד המכירה עצר את מסירת המבנה כולו לעמותה. בשנת 2009 הוכרע הדיון בבג"ץ והמבנה כולו נמסר לעמותה. כיום שוכן בקומה התחתונה של המבנה תלמוד תורה אדרת אליהו, ובקומה העליונה שוכנים (בשכירות) משרדי החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי.
-
הכניסה המערבית לבתי המחסה
-
כיכר בתי מחסה
-
-
ה"גלעד" (קבר אחים לשעבר) ליד כיכר בתי מחסה
-
בתי מחסה בפסטיבל "אור וירושלים", יוני 2009
לקריאה נוספת
- אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996
- מאיר בן דב, אדם ואבן בירושלים, מודן הוצאה לאור, 1989
קישורים חיצוניים
- בתי מחסה במלחמת העצמאות
- חוברת על בית הכנסת
- השיכון לנזקקים הראשון בארץ, קבר האחים בעיר העתיקה והמקום האחרון שנפל במלחמת השחרור (אורכב 26.10.2020 בארכיון Wayback Machine), אתר חבד אורג
הערות שוליים
- ^ יצחק שלמה בלויא, קונטרס ישבת ציון, ירושלים, תרמ"ג (1883).
- ^ בבתי הכנסת בארץ, עלון "בית הכנסת", שבט תש"ז.
31043619בתי מחסה