זאב וולפנזון
זאב וולפנזון (נקרא גם "וועלוויל בעאבעס" על שם אשתו, או "חכם זאב הירושלמי"; 1812? – 29 באפריל 1881) היה פעיל מרכזי ביישוב הישן הפרושי בירושלים באמצע המאה ה-19, ומבוני המוסדות המרכזיים של יישוב זה.
ביוגרפיה
קיימות גרסאות שונות לגבי תאריך ומקום לידתו. ד"ר אריה מורגנשטרן כותב שהוא נולד בעיר שקלוב שברוסיה הלבנה, ועלה לארץ ישראל עם אביו ב-1834 או ב-1835. מקורות אחרים כותבים שהוא נולד בירושלים או בצפת והגיע לירושלים ב-1834. לפי מפקד מונטיפיורי משנת 1855 והספר "מיקירי ירושלים" של יוסף זונדל וסרמן, הוא נולד בשנת תקע"ב (1812); לפי מפקד מונטיפיורי משנת 1849 והאנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו של דוד תדהר – הוא נולד בחודש תמוז תקע"ד (1814); לפי המפקד של 1866 – הוא נולד בשנת 1815; ולפי המפקד של 1839 – בשנת 1818.
אביו של זאב וולפנזון היה רבי אברהם וולפנזון משקלוב, שהיה דיין בצפת ושד"ר, וכן בן דודו של מנהיג העלייה הפרושית לארץ ישראל, רבי ישראל משקלוב. אימו הייתה בתיה בריינה.
לירושלים הגיע וולפנזון בסביבות שנת 1834 והיה מעורב בלחימה בין צבאו של איברהים פחה העות'מאני לבין פלאחים ערבים מורדים, וסייע להגנת הרובע היהודי מפני התקפותיהם. בעקבות אומץ הלב שהפגין בקרב, התקבל לראיון אצל איברהים פחה.
מצעירותו היה פעיל בכיר בעסקי הציבור של הקהילה הפרושית, וב-1837 נודע לו על רעידת האדמה שהרסה את העיר צפת. הוא הגיע לשם בראש משלחת ירושלמית כדי לסייע לפצועים ולקבור את המתים. בין ההריסות מצא את באבא רבקה, ניצולה יחידה ממשפחתה. הוא הציל את חייה, ומאוחר יותר התחתן עמה. באבא רבקה ניהלה מאז את עסקיו.
פעילותו בירושלים
במקביל לעסקנותו, עבד וולפנזון כמגיה הראשי של המדפיס ישראל ב"ק בירושלים, והגיה אצלו כ-8 ספרים, מהראשונים שהודפסו בארץ ישראל בעת החדשה, כמו "חוקי חיים" של הראשון לציון הרב הספרדי הראשי דאז רבי חיים אברהם גאגין[1]. בניגוד למקובל היום, שמו כמגיה מופיע בספרים אלו בעמוד השער, סמל לחשיבות שייחסו אז לתפקיד המגיה.
לעתיד פרסם עם גיסו, נכדו של מייסד חב"ד, שניאור זלמן שניאורסון, את הספר "חמדה גנוזה", מכתב יד שמצאו של תשובות רב שרירא גאון.
וולפנזון היה בקיא בעברית ובארמית וגם דיבר היטב ערבית, ספרדית ועוד. את שליטתו בשפות ניצל ב-7–10 מסעות שערך ברחבי אסיה, אירופה וצפון אפריקה כשד"ר של היישוב היהודי בירושלים. בין השאר נפגש עם שליט אוסטריה פרנץ יוזף בבקשה למנות קונסול אוסטרי בירושלים, מינוי שכנראה תוכנן ממילא והתבצע באותה תקופה.
וולפנזון בנה לאחיו יהושע, שהוסמך לרפואה בביירות, את בית המרקחת הראשון בירושלים, שפעל בשיתוף פעולה עם בית החולים ביקור חולים, גם הוא מיסודו של זאב וולפנזון. אך בית המרקחת לא האריך ימים. וולפנזון, רעייתו ואחיו עברו להפעיל את טחנת הרוח בימין משה, טחנה שבנה משה מונטיפיורי ליד שכונת משכנות שאננים ואותה החכיר לזאב לכל חייו. לאחר שנים של פעילות, נאלצו לסגור אותה לאחר שלא השתלמה כלכלית. הטחנה הפסיקה מאז כל פעילות להוציא תקופות קצרות ביותר.
במקביל החזיק זאב בטחנה נוספת לטחינת חיטה, שהתבססה על עבודת בהמות במרתף תת-קרקעי מתחת לביתו, באזור כולל רייסין בירושלים. הוא היה אחראי על פעולות רבות של כולל זה. בנוסף היה בין מייסדי בית החולים "ביקור חולים" וישיבת עץ חיים, וכן היה אחראי בהתנדבות לבניית בית הכנסת המפורסם "בית יעקב" שהוקם בחורבת רבי יהודה החסיד בירושלים.
וולפנזון היה פעיל מרכזי בהשגת הכרה של השלטון העותמאני בעדה האשכנזית כיהודים לכל דבר, ובהפרדה בין האשכנזים והספרדים שעד אז היו היהודים המוכרים היחידים בפני השלטונות. בין השאר השיג הכרה של השלטון בשחיטה האשכנזית הנפרדת, בקבורה אשכנזית נפרדת, וכן רכש על שמו את בית הקברות האשכנזי בהר הזיתים בירושלים, עבור הכולל. הוא ייסד את ה"חברה קדישא" האשכנזית וניהל אותה עד מותו.
וולפנזון נפטר בשנת 1881 ונקבר בבית הקברות האשכנזי בהר הזיתים, שאותו רכש. עם צאצאיו נמנים משה אשד, מפורצי דרך בורמה; ואלי אשד.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "זאב וואלפינזאהן (וועלוויל באבעס, חכם זאב הירושלמי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 454
- אלי אשד, חייו הכפולים של זאב וולפנזון.
- אלי אשד, ההיסטוריה של "החורבה-חלק 1 :":שנות המאבק ", 11 במרץ 2010
- אלי אשד, ההיסטוריה של "החורבה " חלק 2 -הבנייה, בלוג באתר "רשימות", 12 במרץ 2010
- אלי אשד עלילות הגברדיה היהודית, אתר "המולטי יקום של אלי אשד
הערות שוליים
