משפחת מיוחס
משפחת מְיוּחָס היא משפחת רבנים, סוחרים ואנשי ציבור ספרדית. אבות המשפחה הגיעו לארץ ישראל בתחילת המאה השש עשרה בעליית מגורשי ספרד וכן במאה השבע עשרה מאיזמיר והתיישבו בירושלים. מהראשונות שיצאו להתיישב מחוץ לחומות העיר[1]. כמו כן היו מבין המשפחות הספרדיות הראשונות שבניהן התחתנו עם משפחות אשכנזיות, דבר שהיה נדיר בתקופתם.
תולדות המשפחה
על פי מסורת המשפחה היא מצאצאי שבט יהודה. להלן מספר בני המשפחה שנודעו בארץ ישראל.
הרב אברהם משה מיוחס
מחכמי ירושלים. כונה בשם ר' משה הפרנס, היה בנו של רבי שמואל מיוחס הראשון. בשנת 1723 עלה לשלטון מושל עריץ, שדרש מהקהילה תשלום של 91,000 גרוש תוך 91 יום, ואסר את הרב משה מיוחס שהיה מראשי ועד העדה הספרדית בירושלים, על מנת ללחוץ על הקהילה לגייס את הכסף. נכדו, רבי רפאל מיוחס, יצא כשד"ר לקושטא על מנת לחלץ את הקהילה מהגזירה. בנו רבי שמואל נשא את בתו של החכם רבי ישראל יעקב חגיז.
הרב רפאל ב"ר שמואל מיוחס
ערך מורחב – רבי רפאל מיוחס
נולד בשנת 1701 בירושלים. היה שד"ר ומראשי רבני ירושלים. בשנת 1756 התמנה לכהונת הראשון לציון ושימש בתפקיד זה עד יום פטירתו בכ"ב באב 1771. נקבר בחלקת החסידים שבהר הזיתים.
הרב אברהם ב"ר שמואל מיוחס
- ערך מורחב – רבי אברהם מיוחס
נולד בשנת [[ה'תע"ח - ה'תקכ"ח]] בירושלים. מרבותיו של החיד"א, מחבר ספר 'שדה הארץ' ועוד, נקבר בהר הזיתים.
הרב משה יוסף מרדכי מיוחס
- ערך מורחב – משה יוסף מרדכי מיוחס
נולד בירושלים בה'תקל"ג (1733) לר' רפאל מיוחס. בימי בחרותו למד עם החיד"א בישיבת המקובלים בית אל וחיבר ספרים רבים. ב-1802 נתמנה לתפקיד הראשון לציון. בעת מסע נפוליאון בארץ ישראל כשחנה ברמלה שנכבשה ללא התנגדות, נפוצה שמועה כי פניו מועדות לירושלים. בעקבות המלחמה שרר מתח רב מצד הערבים נגד היהודים. ביוזמת הראשון לציון הרב יום טוב אלגאזי וסגנו הרב מיוחס, השתתפו יהודי ירושלים בעבודות ביצור העיר, ואף קיבלו רשות מהרב יוסף מרדכי מיוחס לעבוד בשבת לשם כך. לעובדה זו ישנה חשיבות לנוכח ניסיונותיו של נפוליאון להטות את לבם של היהודים כלפיו בהבטחות לגאולה לאומית. נפטר בשנת ה'תקס"ו (1806).
הרב רחמים נתן מיוחס
הרב רחמים נתן מיוחס התחתן עם מזל בת-יצחק ומרים פאריינטי מסלוניקי. עסק בתורה עם דרך ארץ, התפרנס ממסחר ומחקלאות זעירה ויחד עם זאת היה שוחט עופות ובהמות במשך שנים רבות. הואיל ובעיר העתיקה לא היה בית-מטבחיים, נאלצו לשחוט בבית-המטבחיים שמחוץ לעיר, ליד כפר השילוח. הואיל והיה צורך לשחוט את הבהמות לפני עלות השחר, כדי שהבשר יספיק להגיע לחנויות בשעות הבוקר המוקדמות, ושערי העיר היו סגורים במשך כל הלילה, נאלץ לגור מחוץ לחומה.
בספר הזיכרונות שהשאיר יוסף מיוחס בכתב יד נאמר:
"הדבר היה בשנת תרל"ג ( 1873 ). אני הייתי אז כבן חמש. ביום בהיר אחד בא אבי ז"ל אל התלמוד- תורה שבו למדתי ויקריאני ללכת עמו, ובצאתי אל החצר הגיד לי בשמחה גלויה: "נעשית בן כפר, כי את דירתנו אנו קובעים מעתה בכפר השילוח" הסמוך לעיר. שם נחייה ושם נשאף אור ואויר. לא נשתה עוד מיי בורות דלוחים, וירקות קנויים לא נאכל עוד, כי מים חיים של מעיין יהיו מימנו ובידנו אנו נזרע ירקות ונאכל".[2]
יוסף בר"ן מיוחס
- ערך מורחב – יוסף מיוחס
יוסף מיוחס (בר"ן - בן רחמים נתן) 1868–1942. סופר, מורה ואיש ציבור. מבוני ומייסדי שכונת שערי צדק בירושלים, היה יושב ראש "ועד העיר ליהודי ירושלים", גוף שקדם לוועד הקהילה שנוסד בתקופת המנדט הבריטי. חבר בלשכות "בני ברית" בירושלים ובערים שונות בטורקיה, היה מראשי ועד העדה הספרדית בירושלים והשתתף בחלק נכבד של האגודות והמוסדות הציבוריים בירושלים ובארץ ישראל. יוסף מיוחס היה חתנו של יחיאל מיכל פינס ובכך היו דוגמה לנישואין בני עדות ספרד ואשכנז שטרם היו שכיחים באותה תקופה.
יוסף מיוחס
יוסף מיוחס - "יקיר ירושלים" - נולד ב-1920 בכפר השילוח, בבית מיוחס. ב-1939 הצטרף לקיבוץ בית זרע ולפלמ"ח. ב-1944 חזר לירושלים והחל במפעל חייו בקרב ,ילדים בשכונות. ייסד את המועדון המרכזי לתלמידי בתי הספר בעיר והקים את נחשונים של השומר הצעיר בשכונות. בזכות פעילותו בארגון היו מאות נערים ונערות לחברי גרעינים בקיבוצים. היה בין מייסדי אגף הנוער של ההגנה וחניכיו הצטרפו לחטיבת הראל של הפלמ"ח בקרבות במלחמת העצמאות. יחד עם חניכיו ,יצא בשיירה הראשונה מירושלים לתל אביב והשפלה. אחרי שליחות ציונית וחינוכית בקרב הנוער בתוניס ובטנג'ר, שימש מדריך ומורה של קבוצות נוער מצפון אפריקה ובני נוער ישראלים בקיבוץ שריד שבעמק ומורה בכפר הילדים מאיר שפיה לבני נוער יוצאי תימן והודו. ב-1958 יצא לשליחות בדרום אמריקה, שם הקים את התנועה הציונית הספרדית ואת תנועת הנוער הספרדי החלוצית תחזקנה. ב-1961 חזר לירושלים והיה מראשי האגף לנוער השכונות.
דמויות נוספות ממשפחת מיוחס
עם בני המשפחה נמנים גם ר' מרדכי חיים מיוחס ור' חיים יוסף מיוחס אשר נשלחו כשד"רים מטעם כוללות הספרדים במאה ה-19, וכן הנכבדים רפאל מיוחס ואחריו בנו יעקב מיוחס אשר כיהנו לצד רב הכותל הראשון, בתפקיד שמשי הכותל המערבי עד לנפילת העיר העתיקה במלחמת העצמאות. ביניהם נמנה גם יוסף מיוחס אשר היה בלח"י וידוע בכינויו "אברמיקו".
בית מיוחס וקברי בית דוד
בשנת 1873 יצאה משפחת מיוחס מהעיר העתיקה שאת שעריה נעלו באותם הימים עם חשכה[3], ובנתה את ביתה באזור הכפר סילואן. בשנים 1914-1913 חפר הארכאולוג היהודי צרפתי ריימון וייל באזור הסמוך לבית וגילה שם מספר מערות שאותן זיהה עם קברי בית דוד. בתקופה הרומית שימש המקום מחצבה, ההרס שנגרם למערות מקשה על זיהויו של האתר. בשל גילוי המערות והכוונה לחפור מתחת לביתה, עזבה משפחת מיוחס את המקום[4]. ההתיישבות היהודית באזור התחדשה בשנת 1991 וכיום מתגוררות בו 2 משפחות. בחפירה נחשפה כתובת תאודוטוס בן וטנוס כתובת זו ביוונית מזכירה בית כנסת ירושלמי וכן אדם בשם תיאודוטוס בן וֶטנוס שהוא ואבותיו כיהנו כראשי בית הכנסת כבר בימי בית שני. ממצא זה הוא עדות ארכאולוגית לכך שבירושלים היו בתי כנסת גם בזמן שבית המקדש השני עמד על תִלו.
לקריאה נוספת
- אברהם בן יעקב, ירושלים בין החומות לתולדות משפחת מיוחס, הוצאת ראובן מס, 1977. (קטעים מהספר באתר עיר דוד)
קישורים חיצוניים
- בעקבות העבר סרט של שרות הסרטים הישראלי על המשפחה.
- יואל אליצור, אכן! קברי בית דוד תשס"ד, באתר דעת.
הערות שוליים
- ^ המשפחה הראשונה שיצאה הייתה יהודית בבלית שהתיישבה ב-1860 בקולוניא היא המושבה מוצא.
- ^ מצוטט בספרו של אברהם בן יעקב - "ירושלים בין החומות"
- ^ כנראה אחת הסיבות שעשו זאת הייתה בשל עיסוקם במסחר
- ^ יש דעה שהמשפחה עזבה את המקום רק בעקבות פרעות תרפ"א.