קופת מעות ארץ הקודש

קופת מעות ארץ הקודש היה מנגנון איסוף "מעות ארץ ישראל" מאת האשכנזים בארצות הגולה בעיקר מרוסיה הלבנה למען היישוב האשכנזי בארץ ישראל שהיה אז בעיקרו מקרב החסידים. נוסד על ידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק תקופה קצרה אחרי עליית החסידים הגדולה ב-1777. בראשות המגבית בחו"ל עמד רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד.

רקע

לאחר עליית החסידים לארץ ישראל, הקים אחד ממנהיגי העלייה, רבי מנחם מנדל מוויטבסק שהיה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש את קופת מעות ארץ הקודש. לקופה זו תרמו יהודים מארצות הגולה בעיקר מרוסיה הלבנה ומאוחר יותר גם מדינת ווהלין באמצעות גבאי צדקה מקומיים ובעידודם של שד"רים שהגיעו מארץ ישראל ועברו בין הקהילות השונות. תרומות אלה יועדו לטובת התיישבות החסידים החדשה בארץ ישראל ותרמו לה חסידים ואף שאינם חסידים כמנהגם של יהודי הגולה דורות רבים, לתמוך ביישוב היהודי שבארץ ישראל. בראשות המוסד מעות ארץ הקודש בגולה, שברוסיה הלבנה, שימשו רבי ישראל מפולוצק, רבי יששכר בער מלובביץ' ורבי שניאור זלמן מלאדי עד שנת תקמ"ו שאז הוכתר רבי שניאור זלמן מלאדי על ידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקליסק למנהיג של חסידי רוסיה הלבנה, הגבאי הראשי היה רבי יעקב מסמיליאן.

המגבית בקרב החסידים שבגולה

המגבית התבססה בעיקר על התחייבות אישית שנתית של כל אחד מחסידי רוסיה הלבנה עבור כלל החסידים שבארץ ישראל היו חסידים שהייתה להם גם התחייבות פרטית עבור יחידים מחסידי ארץ ישראל, כדי להקל על החסידים נקבע לחלק את הסכום השנתי לתשלומים שבועיים, מי של הספיק נדרש לשלם עד סוף החודש. מי שהופקד על גביית הכספים היו הגבאים דארץ הקודש שמונו על ידי שניאור זלמן מלאדי בכל אחד ממנייני החסידים ברוסיה הלבנה, בידי הגבאים היו קופות מיוחדת שבהן הפקידו את הכספים. בכל שנה בחודשי החורף היה הגבאי הכללי ר' יעקב מסמיליאן נוסע מעיר לעיר וגובה את הכספים המונחים אצל הגבאים ומביאם אל נשיא המוסד שניאור זלמן מלאדי. ר' יעקב לא היה יכול לבקר במשך זמן קצר זה בכל העיירות, ולכן היה שולח שליחי משנה לכמה עיירות. מלבד ר' יעקב מסמיליאן היה רבי שניאור זלמן מלאדי שולח שד"רים נוספים לגבות את מעות ארץ הקודש בכמה עיירות ברוסיה הלבנה וליטא, ואף לעיירות בווהלין ופולין, והיה שולח איתם מכתב כללי בגודל עניין נדבות ליהודי ארץ הקודש, ואלו הן רוב האגרות שבחלק איגרת הקדש שבספר התניא, לאחר שכל הכספים היו מתאספים אצלו, היה שולח אותם עם שליח נאמן לרבי מנחם מנדל מוויטבסק בטבריה ולאחר פטירתו לרבי אברהם מקליסק. שליח זה היה לפעמים שד"ר שבא מארץ ישראל לרוסיה כדי להרבות את הנדבות, ולפעמים היה זה שליח מיוחד שנשלח מרוסיה, בדרך כלל היה זה הגבאי שהתמנה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי לנסוע בעיירות. (בשנת 1796 (תקנ"ו), הוחלט שבני ווהלין ופולין ישלחו מעותיהם בנפרד כדי שלא לעכב את משלוח הכספים מכוון שהשד"ר שמעביר את הכספים מרוסיה הלבנה צריך לנסוע עם הכסף בחודש תמוז, כדי להגיע לאיסטנבול בראש חודש אלול, וכך יגיעו לארץ ישראל לעת האסיף שאז הפירות והתבואה בזול).

קורות הקופה

לאחר שנפטר רבי מנחם מנדל מוויטבסק בשנת 1788 (א' אייר תקמ"ח) עברה הנהגת החסידים בטבריה לידי רבי אברהם מקאליסק. באותו זמן התפתחה מחלוקת אודות הדרכים היעילות והנכונות לאיסוף וחלוקת הכספים. במסגרת המחלוקת הסכימו הצדדים שכדאי ליצור שתי קופות שונות, אשר כל אחת תיאסף בנפרד ותיועד לקבוצה אחרת. הוחלט לחלק בין התרומות הנאספות מרוסיה ואוקראינה, ידוע היום בשם "כולל רייסין", לבין התרומות הנאספות מחבל ווהלין שנקראה אז פולין-הרוסית, ידוע היום בשם "כולל ווהלין". היוזמה להקמת כולל ווהלין ככולל בפני עצמו יצאה לפועל בשנת תקנ"ו (1796) בהסכמתם ועידודם של כמה ממנהיגי החסידות רבי מרדכי מנשכיז, רבי יעקב יצחק מלובלין ("החוזה מלובלין"), המגיד מקוז'ניץ והאוהב ישראל מאפטא. החסידים אשר התבססו באותה תקופה בטבריה והגליל קראו לקופות בהן נאספו הכספים בשם קופת רבי מאיר בעל הנס. כפי שהיה נהוג כבר קודם לכן בקהילות שונות לקרוא לקופות בהן אספו כספים לטובת יושבי ארץ ישראל בשם זה. ההתפלגות לקופה נוספת גררה אחריה גם בשנים שאחרי מחלוקות שונות והיו מגדולי ישראל שנקראו לפשר בין הצדדים, בין המפשרים נמנה גם ר' נחמן מברסלב.

מאסר רבי שניאור זלמן מלאדי

בשנת תקנ"ח (1798) בזמן סערת הרדיפות כנגד החסידים בליטא, ובתקופת מלחמות נפוליאון, הלשין הירש בן דוד, אחד מהמתנגדים בווילנה לשלטונות הרוסיים שרבי שניאור זלמן קושר קשר עם המהפכה הצרפתית ושולח כספים לארץ ישראל ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית אשר היו יריבי רוסיה הקיסרית. כתוצאה מדיווח זה נלקח רבי שניאור זלמן לחקירה ומאסר בפטרבורג. בי"ט בכסלו תקנ"ט (16 בנובמבר 1798) החליט פאבל הראשון, קיסר רוסיה לשחרר את רבי שניאור זלמן בטענה שלא מצא "שום שחיתות או משהו אחר המפר את השלווה הכללית".

המחלוקת בין רבי אברהם מקליסק ורבי שניאור זלמן מלאדי

בשנים 1803 (תקס"ג) 1805 (תקס"ה) הייתה מחלוקת בין רבי אברהם מקאליסק ובין רבי שניאור זלמן מלאדי, הן לגבי שיטתו של רבי שניאור זלמן בספר התניא והן בקשר להנהגת החסידים וניהול קופת מעות ארץ הקודש, עד אשר הם נפרדו לשני כוללים: כולל רייסין וכולל חב"ד. רבי אברהם מקאליסק המשיך את "כולל רייסין" בראשותם של רבי מרדכי מלעכוויטש ורבי אשר מקרלין, רבי מרדכי מלעכוויטש מינה שני גבאים כלליים ר' אהרן ור' ישראל מאוסטראוונא, שיעבדו תחת פיקוחו בדוגמת עבודתו של רבי יעקב מסמיליאן שעבד תחת פיקוחו של שניאור זלמן מלאדי.

כך בעקבות הסכסוך הנ"ל שהשפיע גם על חסידי חב"ד בארץ ישראל ובעקבות כך עקרו את מקום מושבם יחד עם חסידי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב לצפת, המשיך רבי שניאור זלמן מלאדי בסיוע של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב לשלח כספים לחסידיו היושבים בצפת.

ראו גם

• שד"ר
• רבי מאיר בעל הנס
• כולל ווהלין
• רוזני וילנה
• כולל חב"ד

לקריאה נוספת

• חיים מאיר הילמן, בית רבי, 1902 (תרס"ב)
• עמנואל אטקס, בעל התניא, מרכז שזר, 2011

קישורים חיצוניים

• תולדות חב"ד בארץ הקודש פרק ב', פרק ד' ופרק ה', שלום דב לוין (בעברית)
• החלוקה, אברהם משה לונץ. אתר היברובוקס
• אגרות בעל-התניא, דוד צבי הילמן.
• אבישי אלבוים, קופת רבי מאיר בעל הנס, בלוג עם הספר של ספריית הרמב"ם

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קופת מעות ארץ הקודש30184204