כולל אמריקה
| כולל | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | תרנ"ו (1896) – ? |
| מייסדים | יוצאי יהדות אמריקה |
| בעלי תפקידים | |
| נשיא | המהרי"ל דיסקין |
| מיקום | |
| מיקום | ירושלים |
| מדינה |
 [[ האימפריה העות'מנית,  המנדט הבריטי,  ישראל| האימפריה העות'מנית, המנדט הבריטי, ישראל]] |
כולל אמריקה – תפארת ירושלים הוא ארגון קהילתי תורני, במתכונת כולל שהוקם בירושלים בשנת תרנ"ו (1896) מייסדיו היו יוצאי יהדות אמריקה[1] ופעלו להיטיב את מצבם של בני קהילתם בעיר. הכולל היה היחיד שנוסד לאחר כינון הועד הכללי כנסת ישראל, וייסודו גרם למאבק חריף בין מייסדיו לבין הנהגת היישוב וראשי הועד הכללי, ולמתח בין המהרי"ל דיסקין, נשיא הכולל, לבין רבי שמואל סלנט נשיאו של הועד הכללי.
למעשה התחיל הכולל לפעול בחודש יוני 1897 על ידי אליעזר שפירא בירושלים והרב משה צבי הוכשטיין בארצות הברית, וכבר בשנה זו חולקו כספי חלוקה ייעודיים ליוצאי אמריקה.
אישור רשמי לפעילות הכולל מטעם מושל מדינת ניו יורק ניתן רק ב18 בדצמבר 1897.
רקע
ב-1866 נוסד הוועד הכללי כנסת ישראל על שם רבי מאיר בעל הנס, שאיגד תחתיו את כל הכוללים שפעלו עד אז בארץ ישראל, שימש כנציגות הרשמית של הקהילות האשכנזיות בארץ ישראל והוסמך לטפל בכל צרכיהן, כולל תמיכה בעניים, הקמת ארגוני צדקה וחסד, הקמת מוסדות חינוך ותלמוד תורה, ובהמשך גם הרחבת היישוב היהודי בירושלים ומחוצה לה.
הוועד הוקם בעידודו של רבָּהּ של ירושלים, רבי שמואל סלנט, ובתמיכתו הרוחנית של רבי מאיר אוירבך (בעל "אמרי בינה"), שהיה אב"ד קאליש וממלא מקומו של הרב סלנט ברבנות ירושלים. הרוח הפעילה ויוזם הוועד המאוחד היה רבי יוסף ריבלין, ששימש במשך שנים כמנהלו. עמידתם של אישים אלה בראש הוועד הקנתה לו יוקרה ומעמד ומשכה אליו תורמים רבים מהארץ ומהעולם, אשר הקדישו לו סכומי כסף רבים ואף נכסים המשמשים אותו עד ימינו כהקדש.
לאחר בואו של רבי יהושע לייב דיסקין לירושלים, הקים בשנת תר"ם את בית היתומים דיסקין בחצר ביתו, זאת כמענה לבתי היתומים של המיסיון או ל"בית היתומים הברליני" של חוגי המשכילים.
הקמת בית היתומים עורר זעם בקרב הממסד הפרושי על הרב דיסקין, אשר ראו זאת כפגיעה במוסדות המאוחדים, כשהיה ברור להם כי איסוף כספים באופן עצמאי לבית היתומים תפגע בהכנסות וועד הכללי. בתרנ"ב, כאשר שלחו הפרושים דין-וחשבון לאמריקה על מוסדות העדה האשכנזית, התעלמו לגמרי ממוסדות החסידים ומוסדותיו של הרב דיסקין. על מעשה זה הגיבו תומכי הרב דיסקין במאמר חריף. כאשר ניסה הרב דיסקין לאסוף כספים באמריקה לטובת בית-היתומים, יצא הרב סלאנט נגדו וטען כי הדבר פוגע בהכנסות 'הועד הכללי'. הרב דיסקין הגיב בטענה, כי 'הועד הכללי', למרות הכנסותיו העצומות, אינו מתפקד ואין בו כל תועלת[2].
בראשית שנות ה-תר"ם הפך הרב דיסקין לבעל השפעה מכרעת בכמה כוללים ירושלמיים אשר הסתכסכו עם "הוועד הכללי" של עדת האשכנזים בקשר לענייני כספים וסמכויות, או שדעתם לא הייתה נוחה מהנהגתו של הרב סלנט בתחומים אחרים. המהרי"ל הקים בית דין משלו למרות קיומו של בית הדין של הרב סלנט. הוא צירף לבית-דינו את הרב יעקב יהודה לעווי מכולל ורשה, שקודם-לכן שימש כדיין בבית-דינו של הרב סלנט, ומאותו זמן הפך הרב דיסקין לפטרונו של כולל ורשה. כולל נוסף שראה ברב דיסקין את רועהו הרוחני, היה כולל הונגריה, שמאז יסודו לא השתלב במימסד הפרושי המזרח-אירופי[3].
מקרים אלו גרמו למיתוגו של המהרי"ל דיסקין כמתנגד חריף לוועד הכללי ופעולותיו. וכאשר התגלעה המחלוקת עם יוצאי אמריקה, שכנעו את הרב דיסקין לעמוד בנשיאותם.
ייסוד הכולל
הגורם להקמת הכולל היה סכסוך פנימי בתוך ועד הכללי בנוגע לתקצובם של יוצאי ארצות האסלאם, אשר לא באו ממדינות אירופה. במהלך הסכסוך הוקם "וועד האחדות לבני ישראל" ופורסם לראשונה דו"ח המפרט את סכומי התרומות מכל מדינה. נתוני הדו"ח העלו שאחוז ניכר מהתרומות באים ממדינות אמריקה. נתונים אלו גרמו לדרישה של קבוצה מיוצאי אמריקה, בראשות אליעזר שפירא, לקבל מכספי החלוקה סכום גדול יותר מיוצאי אירופה. משלא נענה החליט שפירא בשנת תרנ"ו לייסד כולל משלהם, כולל אמריקה.
לצורך ייסוד הכולל פנה שפירא אל המהרי"ל דיסקין שיעמוד בראשותו. לצורך כך אף השיגו לו אזרחות אמריקנית, וכתב תמיכה מהקונסול האמריקני. טענתם המרכזית היתה כי הם אינם שונים מבאי שאר הארצות, וכמו שקיימים כוללים ליוצאי הונגריה, פולין, ווהלין, רייסין, מדוע ייגרע גורל עולי אמריקה. ומדוע לא יתרמו יהודי ארצות הברית את תרומותיהם ליוצאי עירם, וככלל ההלכתי עניי עירך קודמים[4][5].
למזכיר הכולל בירושלים מונה רבי יעקב אורנשטיין, תלמידו המובהק של המהרי"ל דיסקין[6].
המאבק עם הועד הכללי
ראשי הוועד הכללי נאבקו בחריפות בתכנית עולי אמריקה, זאת בעקבות הקיצוץ הצפוי בהכנסותיהם מיהדות ארצות הברית. ואף באמריקה היתה התנגדות לייסוד הכולל[7]. בתאריך ט"ו באב תרנ"ו פרסם רבי שמואל סלנט כרוז בו הוא מודיע ”"כי חורבן הועד הכללי חורבן הישוב כולו הוא"”[8]. בעמדתו תמכו האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה בידרמן מלעלוב ורבי זלמן בהר"ן[9] ורבי יצחק בלאזר[10].
בשנת תרנ"ז יזמו אנשי הועד הכללי הפגנה ליד ביתו של המהרי"ל דיסקין. דבר ההפגנה פורסם בעילום שם בעיתון 'הצפירה'. ראשי 'הועד הכללי', ובראשם רבי שמואל סלנט, החרימו את מפרסם המאמר, אך נתקלו בהתנגדותו של המהרי"ל שביטל את החרם[11]. למעשה אכן השתתפו כמה מאות איש בהפגנה, וזו הסתיימה בהתפרצות לישיבתו "אהל משה". כתוצאה מכך קיבל הקונסול האמריקאי את המהרי"ל כנתין כבוד של ממשלת ארצות הברית[12].
בתקופה זו ביקר רבי שמואל סלנט בביתו של המהרי"ל דיסקין, ובצאתו פרסם רבי שמואל שהמהרי"ל אמר לו כי ההפרדה לא נעשתה על דעתו. כמה ימים לאחר מכן ביקר בביתו הקונסול האמריקאי לפגישת הבהרה, לאחר שהוא חתום על ייסוד הכולל, וביציאתו פרסם הודעה הפוכה מהודעתו של רבי שמואל. הסערה על דעתו לא נרגעה עד שהוציא הודעה פומבית בכ"ו באלול תרנ"ז כי ”"בהסכמתי נעשה כולל אמעריקע"”[12].
מגיני הכולל מאנשי היישוב הישן היו רבי ישעיה אורנשטיין ובנו רבי יעקב, תלמידיו של המהרי"ל דיסקין, שעל אף היותם יוצאי אירופה, נחלצו להגן על עמדת יוצאי אמריקה מפני ראשי הועד הכללי[4].
עד שנת תרנ"ח, לא הצליח הכולל להתבסס, בין השאר בשל פעולותיו של יוסף ריבלין שהיה מזכיר הועד הכללי. לאחר פטירתו של ריבלין לא הצליחו ממשיכיו בוועד הכללי למנוע מהכולל לפעול, ומייסדיו הצליחו להשיג רישיון ממושל ניו יורק בתאריך ב18 בדצמבר 1897. במועד זה מונה הרב יהודה דוד אייזנשטיין לראש הכולל באמריקה, והלה פנה מיידית למשא ומתן עם ראשי הוועד הכללי.
ב24 בינואר 1898 ניסו להגיע להסכם פשרה בין הצדדים, ששליש מתרומותיהם הבאים מארצות הברית יינתנו ליוצאי אמריקה, והשאר יחולקו עם כלל התושבים[13]. ההצעה הגיעה מבית דינו של המהרי"ל דיסקין[14], אך בוועד הכללי לא הסכימו לתנאי זה.
הסכסוך גרם למתח רב בין הפלגים ביישוב הישן, והאש לובתה במאמרים הדדיים מעל גבי העיתונות העברית המודפסת, כשחוגי המשכילים ניסו קודם לטעון לזיוף חתימתו של המהרי"ל דיסקין, ומשאישר כי הדבר נעשה בהסכמתו - ניסו לייחס לו נסיונות השתלטות על הממסד הפרושי בירושלים, תחת השפעתה של הרבנית מבריסק [6]. מנגד הדפיסו תומכי הכולל כתבי פסלתר רבים בגנות הוועד הכללי בחתימותיהם של בני הכולל, כאשר רבים מהם פרסמו לאחר מכן שחתימתם זוייפה[15]. לאחר מכן נטען כי ראשי הוועד הכללי כפו עליהם לפרסם הכחשתם[16].
ב16 בפברואר 1898 התקיימה אספה בניו יורק למען הועד הכללי, בראשות כתריאל צבי שרהזון, כאשר הרב הראשי של ניו יורק רבי יעקב יוסף (חריף) וד"ר הלל קליין דיברו בשבח הועד ובגנות כולל אמריקה[13]. באסיפה זו הוחרם רבי משה צבי הוכשטיין. מאוחר יותר הביע רבי יעקב יוסף תמיכה גם בעמדת הכולל ואף חתם על ספר התקנות של הכולל[16].
ב14 ביוני 1900 נחתם הסכם בין הצדדים שהכולל יישאר פעיל בירושלים, ושלשה מאנשיו ייצגו את הכולל בוועד הכללי, ועל סכום קצוב שיינתן ליוצאי אמריקה בירושלים. הפשרה לא החזיקה זמן רב, ולאחר ששוב אספו כולל אמריקה תרומות בנפרד – הסכימו להצעת הפשרה הראשונה כי שליש מתרומותיהם הבאים מארצות הברית יינתנו ליוצאי אמריקה, והשאר יחולקו עם כלל התושבים[17]. לאחר תקופה התפרקה שותפות זו בהדרגה, והכולל חזר לערוך מגביות עצמאיות ככל הכוללים העצמאיים[18].
פעילות ציבורית
בשנת 1889 הוקם בית הכנסת "תפארת ירושלים" - כולל אמריקה ברחוב מאה שערים, ומכונה באידיש "אמעריקאנער שול". בבית מדרש זה הוקמה ישיבת פרשבורג בארץ ישראל, לאחר עליית הרב מפרשבורג, רבי עקיבא סופר לארץ ישראל, שכרו תלמידיו עבורו את בית הכנסת ופרצו פתח לרחוב מאה שערים. מאז נקרא המקום "שערי שמחה - פרשבורג" ובשמו המוכר ביידיש: פרעשבורגער שול. בקומה השניה ממוקם בית מדרשם של אנשי "נטורי קרתא" וכולל בני ירושלים.
לקריאה נוספת
- ספר התקנות של כולל אמריקה תפארת ירושלים, נוי יורק תרנ"ח. (10 עמודים).
- הרב יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר זכרונותי, נוי יורק תר"ץ.
- מלאכי אליעזר רפאל, פרקים בתולדות הישוב הישן, אוניברסיטת תל אביב תשל"א, עמודים 304-316.
- גראייבסקי פנחס מרדכי, מגנזי ירושלים חלק ז', ירושלים תר"ץ, עמוד 76.
- הרב משה בלוי, על חומותייך ירושלים, פרק ג' עמודים כט - לא.
הערות שוליים
- ^ כלומר, יהודים מארצות מזרח אירופה שחיו שנים מספר באמריקה ומשם עלו להתיישב בארץ ישראל.
- ^ ישראל פריידין, הרב מי"ל דיסקין, מייסד האורתודוכסיה הקנאית בירושלים – תדמית ומציאות, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 124
- ^ ישראל פריידין, הרב מי"ל דיסקין, מייסד האורתודוכסיה הקנאית בירושלים – תדמית ומציאות, קתדרה 42, ינואר 1987, עמ' 121
- ^ 4.0 4.1 מלאכי אליעזר רפאל, פרקים בתולדות הישוב הישן, אוניברסיטת תל אביב תשל"א, עמוד 306
- ^ הרב יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר זכרונותי, עמוד 85.
- ^ 6.0 6.1 מלאכי אליעזר רפאל, פרקים בתולדות הישוב הישן, אוניברסיטת תל אביב תשל"א, עמוד 308.
- ^ מגילת יוסף, רמת גן תשכ"ו, עמ' 26. וראו מכתב ששלחו משם לרבי שמואל סלנט, באתר בידספיריט
- ^ ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, חלק שני עמוד נט.
- ^ ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, חלק שני עמוד סא.
- ^ רבי איצלה - תולדות רבי איצלה בלזר, עמוד 626
- ^ במכתב ששלחו אנשי כולל אמריקה בירושלים בכ"ה באייר תרנ"ז לראש הכולל בניו-יורק מסופר : ' ... כי יצא רבינו שליט"א חוץ ד' אמותיו להראות למנהלי "הוועד הכללי" כי אין העולם הפקר ולא כל העולה על רוחם יעשו. ולולי עזרת מרן הקדוש שליט"א היו מוסיפים להחרים את כל אחד ואחד החושב טוב'
- ^ 12.0 12.1 הרב משה בלוי, מלא העומר, ירושלים תשמ"א, "תולדות חייו" עמוד 13.
- ^ 13.0 13.1 הרב יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר זכרונותי, עמוד 83.
- ^ גבריאל זאב מרגליות, תורת גבריאל, השמטה לפרשת ראה, דף רח - רי.
- ^ עיתון חבצלת תרנ"ז גליונות 14-16
- ^ 16.0 16.1 הרב יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר זכרונותי, עמוד 84.
- ^ הרב יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר זכרונותי, עמוד 96.
- ^ משה עקיבה דרוק, שלשה דורות בירושלים, עמוד 170