חלוקת שותפות (הלכה)
| משנה | מסכת בבא בתרא, פרק א' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | בבא בתרא, "השותפין" |
| משנה תורה | הלכות שכנים, פרק א' |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימנים קע"א-קע"ה |
דיני חלוקת שותפות בהלכה, כוללים את האפשרויות לפירוק השותפות, או לפיצול השימושים בנכס המשותף במקרה בו לא מתאפשר שימוש על ידי שני השותפים במקביל.
על פי ההלכה לכל אחד מהשותפים יש זכות לפרק את השותפות אף אם שאר השותפים אינם מעוניינים, בין בשותפות שמקורה בהסכם בין השותפים ובין בשותפות של אחים שירשו נכסים מאביהם, אולם חלוקת הנכסים אינה נעשית תמיד בצורה זהה ולעיתים חלות עליה הגבלות שונות. במקרה בו החלוקה מתבצעת בהסכמה יכולים השותפים לעשות זאת בצורה אותה הם רואים לנכון.
רקע
בגמרא[1] מופיעות ארבע אפשרויות לחלוקת שותפות, שתים מהאפשרויות הן פירוק ממשי של השותפות, ועוד שתי אפשרויות בהן הבעלות נשארת משותפת אבל השימוש אינו במשותף.
- האפשרות הראשונה והעיקרית היא חלוקת הנכס בין כל השותפים כפי חלקם היחסי בנכס. אפשרות זו מותנית בכך שביד כל אחד מהשותפים ישאר נתח משמעותי דיו בכדי שיהיה ראוי לשימוש המקורי[2].
- האפשרות השנייה היא פירוק על ידי תביעת גוד או איגוד, משמעותה של תביעה זו היא שעל השותף הנתבע לקנות מהשותף השני את חלקו, או למכור לו את שלו, אפשרות זאת ניתנת רק במקרה בו אפשרות החלוקה אינה קיימת[א].בתלמוד הובאו דברי רב נחמן[3] ששלל את האפשרות הזאת, אך דבריו לא נפסקו להלכה[4].
- האפשרות השלישית היא השכרת הנכסים, באפשרות זאת הבעלות נשארת משותפת, אך השותפים אינם משתמשים בנכסים אלא משכירים אותם ומחלקים ביניהם את דמי השכירות[5], אפשרות זאת נאמרה דווקא באופן שהנכס עומד להשכרה, ובאופן שאין השותפים מעוניינים ב"גוד או איגוד".
- האפשרות הרביעית היא חלוקת זמן השימוש, גם באפשרות זאת הבעלות נשארת משותפת, אך השותפים מחלקים ביניהם את זמן השימוש בנכס[ב]. אפשרות זאת נאמרה במקום שאין הנכסים עומדים להשכרה ואין השותפים מעוניינים ב"גוד או איגוד".
חלוקת נכסים
אופן החלוקה
לצורך חלוקת הנכסים צריך שומת בית דין, אך די בשלושה הדיוטות אמינים ובעלי ידע בשומא.
אף שבאופן עקרוני חלוקה צריכה להיות בכל נכס בפני עצמו, אם היו לשותפים שתי נכסים שיש להם את אותם שימושים ואת אותו שווי, אין מחלקים כל נכס לשתיהם אלא כל אחד מקבל נכס אחד מדין כופין על מדת סדום.
הראשונים נחלקים מה הדרך המועדפת לקבוע איזה חלק יקבל כל שותף אחרי שומת הנכסים, לדעת הרמב"ן עושים ביניהם גורל על הנכסים, ולדעת הרא"ש יכול כל אחד מהשותפים להציע להוסיף כסף עבור חלק מסוים בו הוא מעוניין.
במצב בו אחד מהשותפים הוא בר מצרא, ברוב המקרים יהיה לו זכות לקבל את החלק הצמוד לנכסיו האחרים ללא גורל[ג], אמנם נחלקו הראשונים האם במקרה כזה יכול שותפו להתנות את קבלת נכס זה בתוספת תשלום, דעת הרמב"ם ורש"י שאין השותף יכול לתבוע במקרה זה תוספת תשלום, ודעת הרא"ש ותוספות שזכותו לבקש תוספת תשלום, להלכה דעת השולחן ערוך כדעת הרמב"ם ורש"י, ודעת הרמ"א שההלכה כאחד משתי אפשרויות: א- הלכה כדברי הרא"ש, ב- דעת המהר"ם שכיוון שיש ספק מה הדין ממילא כל דאלים גבר, אמנם הש"ך מסביר שהכוונה היא שעושים גורל, ורק אם יוצא שהחלק הקרוב למיצר יהיה של השותף שאינו בעל המיצר אז "כל דאלים גבר".
נכסים שיש בהם "כדי חלוקה"
המשנה[6] מגבילה את תביעת חלוקת נכסים כך: ”כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין”, הגדרה זו משתנה בין סוגי הנכסים השונים, כשלחלק מסוגי הנכסים המשנה כתבה את הגודל המינימלי בו "שמו עליו", [לדוגמה: חצר צריכה להיות לפחות ארבע על ארבע אמות, לאחר החלוקה], הגבלה זו קיימת אפילו אם יש שותף אחד שיקבל כתוצאה מהחלוקה, חלק שאין "שמו עליו".
במקרה שלא התקיים תנאי זה, אין עושים "חלוקת נכסים" אלא "גוד או איגוד", והנכס מוגדר כנכס ש"אין בו דין חלוקה".
אם השותפים מסכימים מרצונם לחלק את הנכסים, אין צריך שיהיה כל חלק "שמו עליו".
ישנם מקרים החורגים מכלל זה, ובהם יכול שותף לכפות חלוקה [חלקית לפחות] של השותפות, אף על פי שהנכס "אין בו דין חלוקה":
- אם לשותף שחלקו קטן מידי, יש שדה אחרת בבעלותו הגובלת באותה שדה של השותפות (בר מצרא), ובחלוקת נכסים רגילה, היה שותף זה יכול לתבוע את החלק הצמוד לשדהו, אין שותף זה יכול למנוע את חלוקת הנכסים [7].
- אם לכל השותפים בעלי החלקים הקטנים, יהיה ביחד חלק אחד מספיק חשוב, מחלקים את הנכסים באופן בו השותפים הגדולים לוקחים כל אחד את חלקו והקטנים נשארים שותפים בשאר [ד].
- אם כל אחד מהשותפים משתמש רק בחלקו בנכס, יכולים לכפות זה את זה שכל אחד יקבל לבעלותו את אותו החלק אף על פי שאין בנכס "דין חלוקה" [8] [באופן שאינו יוצר עיוות ממוני לטובת אחד מהם].
הרשב"א[9] כותב שמעיקר הדין היה צריך להיות ששותף יוכל לתבוע את פירוק השותפות, גם במקרה בו כתוצאה מהפירוק יקבל שותף אחר חלק "שאין שמו עליו", ”אלא משום עשיית הטוב והישר אי אפשר”[ה]. במקרים אלו במקום חלוקה תיקנו חכמים אפשרויות חלוקה אחרות.
דברים המונעים חלוקת נכסים
ישנם עוד מספר תנאים המחוייבים כדי שיוכל אחד השותפים לכפות חלוקה:
- לאחר החלוקה לכל שותף יהיה את כל אפשרויות השימוש שהיה לו לפני החלוקה. לדוגמה: הגמרא[10] אומרת שכשיש לשותפים שתי שפחות אחת מומחית בבישול ואפיה והשנייה בטוויה ואריגה, אי אפשר לכפות חלוקה, כי אם יחלקו לאחד יהיה חסר מבשלת ולשני יהיה חסר תופרת, הנמוקי יוסף בשם הרא"ה[11] מביא עוד דוגמה: אם יש לשותפים בית שיש בו רק בית הכסא אחד או מרחץ אחד, אינם יכולים לכפות חלוקה.
- לאחר החלוקה לכל שותף תהיה דרך המאפשרת לו להיכנס לחלק שלו[12] . לדוגמה: אם יש להם דירה משותפת ואם יחלקו אותה לאחד מהם לא תהיה אפשרות להיכנס, אין יכולים לכפות זה על זה חלוקה.
- חלוקת הנכסים לא תגרום לירידת ערך מהשווי שלהם כשהם שותפים ביותר מחומש[13] . אמנם תנאי זה לדעת החתם סופר[14] נאמר רק בשותפים ששותפותם נעשתה בהסכמתם, אבל בשותפים על ידי ירושה, יכולים לכפות חלוקה אפילו אם זה מוריד את שווי הנכס המשותף ביותר מחומש.
- שותפים שהתחייבו זה לזה במעשה קניין שלא לפרק את השותפות, אין הם יכולים להתחרט ולכפות זה את זה לפרק את השותפות כלל[15].
- שותפים בכתבי הקודש המחוברים יחדיו אסור להם לחלקם[16], מפני שהפרדת ספרים בשביל חלוקת ממון נחשבת ביזיון לספרים, [אף על פי שאין איסור לאדם פרטי לחלק את כתבי הקודש שלו].
מקומות בהם לא נאמר דין חלוקה
בדין שותפים ששכרו יחד בית לשימוש משותף, נחלקו ראשונים: לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך יכול כל שותף לתבוע את חלוקת הבית, ואילו לדעת הרא"ש והטור אין השותף יכול לתבוע חלוקה משום שאין אפשרות לבנות מחיצה בבית שכור וממילא ישאר היזק ראיה. להלכה, רוב הפוסקים[17] למדו מדברי הרמ"א שדעתו כדעת הרא"ש והטור, ולדעת הסמ"ע גם השולחן ערוך פוסק כמו הרא"ש והטור.
במקרה בו שותפים שוכרים נכס שאין בו את בעיית היזק הראיה, לכל הדעות יכול כל שותף לתבוע את פירוק השותפות.
גוד או איגוד
תביעת "גוד או איגוד", היא תביעת פירוק שותפות בה השותף תובע את שותפו, שיבחר אם הוא מעוניין לרכוש את חלקו של התובע בנכס או שהתובע ירכוש את חלקו, תביעה זו אפשרית במצב בו בנכסים אין "דין חלוקה", ולכן אין אפשרות אחרת לחלק את הנכסים אלא אם אחד יקנה את חלקו של השני.
משמעותו
ישנם כמה הסברים בראשונים לאמירה זו, רש"י מפרש שהמילה גוד פירושה תקצוץ, והמילה איגוד משמעותה אקצוץ, כלומר השותף התובע את פירוק השותפות אומר לשותפו - תקצוץ - תקבע - מחיר או שאני אקבע מחיר, משמעותה המשפטית של תביעה זו, היא נתינה זכות לנתבע או לקבוע את המחיר ואז התובע יחליט אם הוא רוצה לקנות את חלק הנתבע או למכור את חלקו שלו, ואם הנתבע לא מעוניין לקבוע את המחיר, התובע קובע אותו ואז הנתבע יחליט אם הוא רוצה למכור את חלקו לתובע או לקנות מהתובע את חלקו. לעומת זאת הערוך מפרש שהמילה גוד פירושה תמשוך כלומר תרכוש, והמילה איגוד פירושה אמשוך כלומר אני ארכוש, משמעותה המשפטית של התביעה היא נתינת אפשרות לנתבע לרכוש את חלק התובע, ואם הוא אינו רוצה, ירכוש התובע את חלק הנתבע, למעשה כמעט כל הראשונים סוברים כשיטתו של הערוך וכך נפסק בהלכה.
מקורו
במפרשים ישנם כמה ניסוחים מהו מקורו של דין זה[ו].
- לדעת רוב הראשונים תוקפו של דין זה הוא מכח תקנת חכמים, הבאה למנוע מצב בו שני אנשים מוכרחים להישאר שותפים למרות רצונם לפרק את השותפות אבל אינו יכול מפני שאין בנכסים "דין חלוקה"[18]
- דעת הרשב"א[19] היא שמעיקר הדין היה צריך להיות חלוקת נכסים גם במקרה שאין בנכסים "כדי חלוקה", אבל מכח הציווי "ועשית הישר והטוב"[ז], תיקנו שלא יוכל התובע לכפות חלוקה באופן שהשותף השני ניזוק מהחלוקה, ובמקום זאת נתנו לו אפשרות לתבוע "גוד או איגוד".
- המבי"ט[20] כתב שכל אפשרויות החלוקה שנאמרו הם לא תקנת חכמים אלא מדיני התורה.
פרטי הדין
קביעת המחיר
תוספות [21] והראשונים נחלקו, האם יכול השותף לתבוע גוד או איגוד במחיר היקר ממחיר השוק, דעת ר"י ורוב הראשונים [22] שיכול השותף לתבוע "גוד או איגוד" אף ביותר משוויו, אמנם הריצב"א והגאונים סבורים שלא ניתן לעשות זאת. להלכה פסק הרמ"א[23] שאפשר להציע יותר מהמחיר, אבל לא פחות ממנו [ח] [ט].
נתינת זמן לקניה - מכירה
במקרה בו הנתבע מעוניין לקנות את חלק התובע אבל רוצה שיינתן לו זמן בית דין שלושים ימים כדי להשיג את הכסף, לדעת הטור בשם "יש אומרים" וכן כתב השולחן ערוך, אין התובע חייב לתת לו זמן אלא ישלם הנתבע מיד או ימכור לתובע שישלם מיד[י], והיד רמה[24] חולק וסובר שהנתבע יכול לדרוש שלושים יום כדי להשיג את הכסף, ואף יכול לדרוש שהתובע ימכור לו מיד את הנכס על מנת שהנתבע ישלם לו תוך שלושים יום[י"א], אבל אם נראה לבית דין שהנתבע רק רוצה להרויח זמן אין נותנים לו שלושים יום.
במקרה הפוך בו הנתבע מעדיף שהתובע יקנה את חלקו, לכל הדעות אין התובע יכול לבקש שלושים יום להשגת הכסף.
חזרה מתביעת גוד או איגוד
רשאי התובע לחזור בו מתביעת ה"גוד או איגוד" אף לאחר שהנתבע הסכים לקנות מהתובע או למכור לתובע את חלקו, אלא אם עשו קניין על ה"גוד" או ה"איגוד" שאז אינו יכול לחזור בו.
היד רמה כותב שאם התובע חוזר בו מתביעתו לאחר שראה שהנתבע מעוניין לקנות במחיר המוצע, אין התובע יכול לתבוע שוב גוד או איגוד ולהציע מחיר יותר יקר[י"ב] , והחזון איש[25] כתב שנראה לו שדין זה נכון גם במקרה בו התובע רוצה להוריד את המחיר המוצע, אפילו אם הוא נותן לנתבע זכות לקנות בסכום זה.
אפשרויות נוספות של גוד או איגוד
- רבינו יונה[26] כותב שבחצר שאינה גדולה מספיק בשביל חלוקה, יכול התובע להציע לנתבע אפשרות נוספת של "גוד או איגוד", באפשרות זו יכול הנתבע לבחור אחת משלושה אפשרויות: 1 - הנתבע יקנה קצת מחלק התובע, כדי שיהיה בחלקו "כדי חלוקה", והתובע ייקח שאר הנכס ואת הכסף שישלם הנתבע, 2 - הנתבע ימכור קצת מחלקו לתובע ,ואז לתובע יהיה "כדי חלוקה" ולנתבע יהיה שאר הנכס ואת הכסף שישלם התובע, 3 - הנתבע ימכור את כל חלקו לתובע. לצורה זו של גוד או איגוד זו יש חסרון מצד התובע, כי אם הנתבע יקנה ממנו קצת מחלקו ישאר לו נכס קטן בעל חשיבות פחותה, לנתבע גם יש חיסרון בהצעה זו כי אין לו אפשרות לקנות את כל חלקו של התובע.
- באופן שיש ברשות השותפים כמה נכסים ורוצה אחד השותפים לפרק את השותפות הדין הוא:
- אם יש לנכסים את אותם תשמישים ואותו שווי כספי יכול השותף לחייב את שותפו לבחור איזה נכס הוא רוצה לעצמו ואיזה הוא ייתן לתובע.
- אם אין לנכסים את אותם שימושים אין אפשרות לחלק נכס תמורת נכס אלא עושים על כל נכס בפני עצמו גוד או איגוד.
- במקרה שיש לנכסים את אותם תשמישים אך לא את אותו שווי, נחלקו הראשונים:[י"ג]:
- לדעת הרמב"ן אין אפשרות לחלק נכס תמורת נכס אלא עושים גוד או איגוד על כל נכס בנפרד,
- לדעת היד רמה חולקים נכס תמורת נכס והנתבע בוחר אם לקחת את הנכס ששווה יותר ולשלם את ההפרש, או את הנכס ששווה פחות והתובע ייתן לו את ההפרש,
- לדעת רבינו יונה חולקים נכס כדי נכס שווה בשווה ועל החלק העודף בנכס היקר עושים גוד או איגוד רגיל.
מקרים בהם לא נאמר גוד או איגוד
- לדעת הר"י מיגאש[27] דין "גוד או איגוד" לא נאמר בשותפים שהשתתפו מרצונם אלא דווקא בשותפים על ידי ירושה, והסיבה היא מפני שלדעתו כששותפים משתתפים מדעתם כוונתם היא שלא לאפשר לאף אחד מהם להוציא את חבירו מהנכסים על ידי גוד או איגוד, אמנם דעת רוב הראשונים[28] שאף באופן זה יכולים לתבוע גוד או איגוד, אף על פי שבדרך כלל דעת השותפים שלא לפרק את השותפות כך, אבל זכותו של שותף לטעון "סבור הייתי שאני יכול לסבול (את השותפות) ועכשיו איני יכול לסבול" ובשולחן ערוך נפסק כדעה זו.[י"ד].
- חצר שאפילו בצירוף כל שטחה "אין שמה עליה", (לדוגמה: שותפים בחצר ששטחה הכולל הוא שלושה אמות על שלושה אמות), נחלקו הראשונים אם יש בו דין של גוד או איגוד לדעת הרמב"ן[29] יש בה דין גוד או איגוד[30] ולדעת הטור[31] אין בה דין של גוד או איגוד, ולדעת היד רמה[32] מכיוון שהשותפים כבר משתמשים בחצר שאינה ראויה לשימושי חצר אלא לשימושים כגון שיטוח פירות וכדומה, ממילא יש לחצר דין חלוקה כי אין שינוי בשימושי החצר לאחר החלוקה[ט"ו].
- חצר המשמשת כמעבר לבתים ולפריקת סחורה לצורך הבתים אין בה דין גוד או איגוד אלא באופן שמשאירים בחצר מקום המיועד למעבר ולפירוק סחורות.
- החזון איש כותב[33] שיש מקום לומר שאין דין גוד או איגוד בנכס שיש בו דין חלוקה, גם במקרה ששני השותפים אינם מעוניינים כלל בחלוקת הנכסים.
במקרה בו שותפים שכרו נכס בשותפות ותובע אחד מהשותפים גוד או איגוד על הנכס השכור, נחלקו הראשונים מה הדין, לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך גם במקרה כזה יש זכות לתבוע גוד או איגוד, ולדעת הראב"ד במקרה כזה אין אפשרות לתבוע גוד או איגוד כי כשהשותפים שכרו בשותפות וודאי דעתם הייתה שלא לחלוק אחר כך בגוד או איגוד, בביאור הגר"א סובר שהרמ"א פסק כדברי הראב"ד[ט"ז].
חלוקת תשמישים
במקרה שהשותפים אינם יכולים לפרק את השותפות, קיימת זכות לכל שותף לטעון שאינו מעוניין להשתמש בנכסים בו זמנית עם שותפו, במקרה כזה יש לשותפים שתי אפשרויות:
- השכרת הנכסים וחלוקת דמי השכירות ביניהם.
- חלוקת זמן השימוש בנכסים.
הראשונים נחלקו איזו מהאפשרויות עדיפה, חלק מהראשונים סברו שעדיפה השכרת הנכסים ורק אם אינם ראויים להשכרה יחלקו ביניהם את זמן השימוש, לעומתם סובר רבינו תם שעדיף לחלק ביניהם את זמן השימוש ורק בדברים גדולים העומדים להשכרה (כגון בתי בד, מרחצאות, וכדומה), יכולים לכפות זה את זה להשכירם[34].
השכרת הנכסים
נכס שעומד להשכרה ואין בו אפשרות לפרק את השותפות, יכול כל אחד מהשותפים לכפות השכרה משותפת לאחרים ויתחלקו ביניהם בדמי השכירות.
הראשונים נחלקו מתי אפשר לכפות להשכיר את הנכס, הטור[35] מביא ש"יש אומרים" שדין זה נאמר דווקא ביורשים שירשו נכס שהיה אביהם רגיל להשכירו, אבל בשאר המקרים אין כופים להשכיר אלא כופים על חלוקת זמני השימוש ביניהם, אמנם דעת תוספות כל נכס שמקובל להשכירו יכולים לכפות זה את זה להשכירו, וחלוקה לפי זמני השימוש נאמרה רק אם אין אפשרות להשכיר את הנכסים, בדעת הרמב"ם בעניין[36] ישנם דעות חלוקות, יש שלמדו שהרמב"ם פסק כדעת ה"יש אומרים"[37], ויש שלמדו שדעתו כדעת תוספות[38].
הריב"ש[39] כתב שבכל מקום בו השותפים צריכים להשכיר את הנכסים, יכול כל שותף לתבוע גוד או איגוד על שכירות הנכס, כלומר לטעון שהוא מעוניין לשכור בעצמו (במחיר שאינו נמוך ממחיר השוק), ואם שותפו אינו מעוניין לשכור בעצמו בכזה מחיר אז הוא יכול לשכור במחיר זה את הנכס, והרמ"א[40] כתב את דברי הריב"ש להלכה.
חלוקת זמן השימוש
כשאין אפשרות לפרק את השותפות ואחד השותפים טוען שאינו יכול להשתמש ביחד עם שותפו, יש לשותף זכות לתבוע משותפו שיחלקו ביניהם את זמן השימוש, חלוקת הזמנים צריכה להיות בצורה בה כל אחד מהשותפים ישתמש בנכס זמן סביר ואחר כך שותפו, ועושים גורל בשביל לקבוע את סדר השימוש.
אם היה לאחד מהשותפים שליש מהבעלות, ולשותף השני היה שני שליש, לא מחלקים בגורל את זמני השימוש לשלוש, אלא נותנים לבעל השני שליש את זמן השימוש שלו כשהוא מחובר ועושים גורל מי יהיה ראשון.
ראו גם
ביאורים והרחבות
- ^ אמנם החזון איש חלק נזיקין מסכת בבא בתרא סימן ח' מסתפק האם יש תביעת גוד או איגוד כאשר שני השותפים אינם מעוניינים בחלוקת הנכסים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד א',”אמר ליה רבא לרב נחמן, לדידך דאמרת לית דינא דגוד או איגוד, בכור ופשוט שהניח להם אביהן עבד ובהמה טמאה כיצד עושין, אמר לו. שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים” אמנם למרות שפתרון זה של חלוקה לימים נאמר בדעת רב נחמן הסובר שאין דין של "גוד או איגוד", והגמרא פסקה שלא כדבריו, הר"י מיגאש כתב שדין זה של חלוקה לפי ימים מוסכם לכל הדעות. להלכה, הרמב"ם והשולחן ערוך כתבו כדברי הר"י מיגאש.
- ^ דעת הרא"ש להלן, מתפרשת למעשה כמחלוקת על עצם זכותו של ה"בר מצרא", מכיוון שאין לו שום עדיפות על שותפו שיכול להעלות את המחיר כמה שהוא רוצה.
- ^ תשובות מיימוניות חלק קנין סימן יד.
אמנם בסמ"ע חושן משפט סימן קעא סעיף קטן ט, ובחזון איש חלק קנין בבא בתרא סימן ח סעיף יח, דנים, מה הדין כשאחד מהשותפים הקטנים אומר שאינו צריך לשימושו אלא את חלקו הקטן, ואינו רוצה להשאר בשותפות אם השותף הקטן השני, האם בכזה מקרה לא יוכלו שאר השותפים לקחת את חלקם או לא - ^ מצב בו שותף תובע חלוקת נכס שאפשר להשתמש בו שימוש חשוב, לשני נכסים שבהם השימוש האפשרי פחות חשוב, יוצר עוול לשותף הנתבע, ולכן תיקנו חכמים צורת חלוקה בה הנתבע יכול לבחור אם רצונו לרכוש מהתובע את כל זכויותיו בנכס או למכור לתובע את כל הזכויות שלו בנכס
- ^ יש לציין שכנראה אין מחלוקת בכלל בין המפרשים, כי לכאורה כולם מסכימים שהרעיון של פירוק השותפות הוא אינו תקנה אלא מעיקר הדין, ולכאורה כולם גם מסכימים שהגדרים של פירוק השותפות נקבעו ככללים על ידי חז"ל, וכל הדעות המובאות הם כנראה ניסוחים שונים של אותו רעיון
- ^ ממנו נלמד שיש לחתור לעשיית צדק גם שלא במסגרת ההלכה.
- ^ כדי שלא יוכל לנצל מקרים בהם השותף עני, ואינו מסוגל לקנות את חלק שותפו אפילו בזול.
ע"פ בית יוסף, חושן משפט, סימן קע"א שהביא תשובה מהמיוחסות לרמב"ן בשם הרמ"ה - ^ והבאר הגולה למד בדברי השולחן ערוך שלהלכה יכול להציע אפילו פחות משוויו,
גם היד רמ"ה בבא בתרא דף י"ג עמוד א' כתב "בין דמעלי ליה בדמים בין בדמים פחותים",
וכך גם המגיד משנה הלכות שכנים פרק א' הלכה ב'. - ^ חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ט"ו, ובערוך השולחן שם כתב שאין לתובע זכות למנוע מהנתבע זמן להשגת הכסף, אלא במקום שהוא באמת לא סומך עליו, אבל אם נראה לבית דין שהוא מעוניין לקנות את הנכס ולכן אינו נותן זמן מחייבים אותו לתת זמן.
- ^ אמנם בחלק מהפוסקים כגון הסמ"ע והנתיבות על החושן משפט, סימן קע"א, סעיף ט"ו נראה שאין זה מחלוקת אלא הטור כתב שהתובע אינו יכול לתבוע גוד ואתן לך זמן או איגוד ותן לי זמן, אבל כשהתובע סתם תובע גוד או איגוד מודה הרא"ש לדעת היד רמה.
- ^ יד רמ"ה בבא בתרא דף יג עמוד ב:”אבל לאישתמוטי מעילויא לעילויא לבתר דציית ליה נתבע למיגד או לאוגודי בעילויא קמא לאו כל כמיניה”, אמנם הוא מסייג שם ”אלא היכא דהדר ביה מחמת מילתא אחריתי דגרמא ליה”
- ^ אם ירצה התובע לתת לשותפו חלק משלו במתנה כדי שיהיה לשותף "כדי חלוקה", נחלקו האמוראים (תנא קמא ורבי שמעון בן גמליאל) במסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד ב' אם יכול התובע לכפות חלוקה, או שיכול לטעון השותף שאינו רוצה מתנה כי ”שונא מתנות יחיה”. והראשונים (רא"ש רי"ף ועוד) והפוסקים (השולחן ערוך והרמ"א) חולקים כמו מי ההלכה.
- ^ אמנם הש"ך מביא את דעת הר"י מיגאש. והמהרשד"ם והמהרש"ך ומהראנ"ח פסקו שאין אפשרות לתבוע גוד או איגוד בשותפים שנשתתפו מדעתם לפי שיכול כל שותף לטעון קים לי כדעת הר"י מיגאש.
- ^ והסמ"ע כתב שהטור אינו חולק על הרמ"ה אלא בחצר שלפני הבתים כי היא נצרכת לשימושי הבית וממילא אין בה דין חלוקה
- ^ חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ט', ומדברי הש"ך והסמ"ע והט"ז שם מוכח שהרמ"א התכוון לפסוק כדברי הרא"ש והטור לגבי שותפים ששכרו ביחד נכס ורוצים לחלוק אותו (הובא למעלה)
הערות שוליים
- ^ מסכת בבא בתרא פרק השותפין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד א'.
- ^ מסכת בבא בתרא, פרק א', משנה ו'
- ^ יד רמה בבא בתרא דף י"ג עמוד א' ,נפסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ד'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ב'
- ^ שאלות ותשובות רבינו שלמה בן אדרת חלק א, תשובה תתקנ"ו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ו' עמוד א'
- ^ נמוקי יוסף בבא בתרא דף ח' עמוד א'.
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ה'.
אמנם בספר תשובות מימוניות חלק קנין סימן לט, כתב שיכולים לכפות חלוקה, וזה שאין לו דרך יוכל להמשיך לעבור דרך ביתו של השני. - ^ תרומת הדשן סימן של"ו. שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ה'
- ^ שו"ת חתם סופר חלק חושן משפט תשובה יב
- ^ שו"ת הרשב"א חלק תשובה תתק"ז. שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קע"א, סעיף א'
- ^ מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד ב'
- ^ כך כתבו הט"ז הסמ"ע וש"ך על השולחן ערוך חושן משפט סימן קעא סעיף ט וכן דעת החזון איש חזון איש חשן משפט ש"ס, בבא בתרא סימן ט אות ב
אמנם הביאור הגר"א (מובא להלן ב"מקרים בהם לא נאמר גוד או איגוד") פוסק שהרמ"א אינו סובר כמו הרא"ש והטור, אלא חשש לשיטת הראב"ד וסיעתו הסוברים ששותפים ששכרו יחד כיוון ששותפותם נעשית על דעת שלא לחלוק בגוד או איגוד אינם יכולים לתבוע גוד או איגוד. - ^ עליות דרבינו יונה דף יג עמוד ב.
שו"ת הרא"ש כלל צח סימן ז,
וכן כתב החזון איש חלק נזיקין בבא בתרא תחילת סימן י"ח. - ^ שו"ת הרשב"א חלק א תשובה תתקנו
- ^ קריית ספר הלכות שכנים פרק א
- ^ תוספות מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד א' ד"ה אית
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק א', הלכה ב'
רא"ש בבא בתרא פרק א הלכה נ'
תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן, תשובה מג, טקסט דיגיטלי באתר ספריא.
שו"ת הריב"ש, תשובה תפג, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
וכן דעת רש"י, והמרדכי, והמגיד משנה, - ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ו'
- ^ הובא בטור חושן משפט, סימן קע"א סעיף ל'
- ^ חזון איש חשן משפט ש"ס, בבא בתרא סימן ט אות ח
- ^ בבא בתרא דף י"ג עמוד ב',
ודבריו נפסקו להלכה בפסקי הרא"ש בבא בתרא פרק א' הלכה נ', ובטור ובשולחן ערוךחושן משפט סימן קע"א סעיף י'. - ^ וכן דעת הראב"ד והרא"ה.
- ^ כך דעת הרשב"א והרמב"ם
- ^ חידושי הרמב"ן בבא בתרא דף יג עמוד ב
- ^ כך פסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן קע"א, סעיף י"ב
הרמ"א פסק כדברי הטור. - ^ טור חושן משפט קעא סעיף יז, מביא גם את דעת הרמב"ן והרמ"ה.
- ^ יד רמ"ה בבא בתרא דף יג עמוד ב דיבור המתחיל "וכולהו נמי"
- ^ חזון איש חשן משפט ש"ס, בבא בתרא סימן ח סעיף ח, באתר היברובוקס
- ^ בשו"ת הריב"ש תשובה רכז הביא את דעות החולקים וטעמיהם.
- ^ חושן משפט סימן קעא סעיף יב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שכנים, פרק א', הלכה ב'
- ^ כך פשטות לשון הרמב"ם כך, וכך למד גם הכסף משנה.
- ^ מגיד משנה על דברי הרמב"ם
- ^ שו"ת הריב"ש תשובה רכז
- ^ חושן משפט, סימן קע"א, סעיף ח'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.