הדיוט
הֶדְיוֹט (מיוונית עתיקה: ιδιωτης) הוא אדם שאינו בקיא בנבכי נושא מסוים.
אותה מילה יוונית המהווה את המקור למילה הדיוט, היא גם המקור למילה "אידיוט" – טיפש, שוטה. במשמעות זו המילה התגלגלה מיוונית ללטינית, ממנה ללשונות אירופה ומהן לעברית המודרנית[1].
אטימולוגיה
מקור המילה הדיוט היא מהמילה היוונית idiotes שמשמעותה "לקוי בשכלו" או איש פשוט, ללא התמחות או ללא השכלה.[2]
אזכורים בחז"ל
המילה חדרה לשפה העברית לראשונה באמצעות לשון חז"ל. היא מופיעה במשנה במשמעות דומה לזו המודרנית: אדם פשוט. למשל כהן הדיוט הוא כהן שאינו כהן גדול. כך גם במסכת מגילה מופיעה משמעות זו בפיסקה המייחסת לכל אדם, אפילו אדם פשוט, את כוח הברכה: ”לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך”, (מסכת מגילה טו, א), וכך גם במסכת מועד קטן[3] כתוב ”עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן” כלומר שההפך מעשיית אומן היא עשיית הדיוט.
בהלכה, מופיע המושג בהקשר לאסור ומותר בשבת. ונפסק כי "שטרי הדיוטות" אסורים בקריאה בשבת. ישנה מחלוקת בין הפוסקים מה משמעותם בימינו, יש הטוענים כי מדובר במסמכי מסחר ומשא ומתן, אחרים טוענים כי הכוונה לכל טקסט של חולין ולא של קודש[4][5].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: הדיוט |
הערות שוליים
- ^ אידיוט או הדיוט, באתר "השפה העברית".
- ^ מילון אבניאון - מה זה הדיוט – פירוש המילה הדיוט ,פרוש, הסבר, משמעות והגדרה, באתר www.milononline.net
- ^ מסכת מועד קטן, פרק א', משנה י'
- ^ שטרי הדיוטות, באתר "כיפה"
- ^ קריאת דברי דפוס בימינו לאור דין שטרי הדיוטות, באתר של הרב איתם הנקין.
