הגבלת כניסה להר הבית

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הר הבית וסביבתו במבט מדרום

הר הבית שבירושלים הוא מקום קדוש שבנוסף ליהודים אף המוסלמים מאמינים בקדושתו. על הכניסה להר הבית מוטלות הגבלות מסיבות מדיניות, ולשם שמירה על ביטחון הציבור. בנוסף, ההלכה מטילה תנאים והגבלות על כניסה להר.

איסורים הלכתיים

יהודים עולים להר הבית לכבוד פסח
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כניסה להר הבית (הלכה)

בתור האתר המקודש ביותר בעולם על פי היהדות, הלכות רבות עוסקות בעצם הכניסה אליו. מצד אחד, חל איסור כניסה, ברמות שונות, על טמאים בדרגות שונות, גויים, ישראלים וכהנים. לדעת הרמב"ם גם בעת חורבן המקדש נותרה קדושה במקום, והוויכוח ההלכתי והאידאולוגי נסוב עד היום - מצד אחד עומדים אלו האוסרים על כניסת כל אדם לתחומי ההר, שמא יכנס למקום המקדש, ומאידך אלו שאינם רואים פסול בכניסת יהודים, תוך הקפדה על כללי הטהרה ומעבר רק באזורים מסוימים בהר, ויש הרואים בדבר אף מצווה.

למעשה, דעת רוב פוסקי ההלכה אין להיכנס להר הבית, מאחר שיש צורך בהכנות מיוחדות לצורך היטהרות מטומאות היוצאות מגוף האדם, ואוסרות את הכניסה למקומות מסוימים להר. ואף מי שיטהר מטומאות אלו, אינו יודע בוודאות את מיקומו המדויק של הר הבית ההיסטורי ואת מקום העזרה, וישנו חשש שיכנס לאזור האסור על פי ההלכה בכניסה לטמאי מת. כיום רובו ככולו של הציבור טמא בטומאת זו, לאחר שבאו בקרבה לעצמות אדם, או שהו בבניין בו נמצא מת. הטהרה מטומאת מת מצריכה אפר פרה אדומה שאינו מצוי בימינו, ויהודי הנכנס בטומאה בזדון לאזור האסור, עובר על איסור הלכתי חמור שחיובו כרת. לכן רוב היהודים שומרי המסורת נמנעים מלבקר בהר הבית.

מאידך, דעת פוסקים אחרים (רובם נמנים עם הציבור הדתי-לאומי ומיעוטם חרדים) שגם בזמן הזה ניתן להיכנס להר הבית אחרי טבילה במקווה כדין, תוך זהירות מכניסה אל מקום העזרה המשוער. העלייה להר-הבית הנהוגה על ידי מיעוט הציבור מתבססת על פוסקים אלה.

הגבלות על ידי השלטון

הגבלות בתקופת האימפריה העותמאנית

עד אמצע המאה ה-19 נמנעה הכניסה למתחם הר הבית ממבקרים לא-מוסלמים. בשנת 1839, בעקבות רפורמות טנזימאט בממסד ובחקיקה העותמאנית, ניתנה הרשות ללא-מוסלמים להיכנס למתחם הר הבית, אולם לשם כך היה נדרש להשיג אישור מיוחד מפחה העיר[1].

מתחם החרם א-שריף נשמר במאה ה-19 על ידי שוטרים אפריקאים קשוחים מדארפור, שכונו "תכּארני" (ביחיד: "תכּרוּרי"). היו מקרים רבים בהם זרים לא-מוסלמים שהתקרבו לשערי הר הבית ספגו עלבונות ופגיעות, ולעיתים גם נרגמו באבנים והוכו באלות השוטרים האפריקאים[2].

ב־7 באפריל 1855 ביקרו בהר הבית הדוכס והדוכסית של בראבאנט, שמאוחר יותר הפכו למלך והמלכה של בלגיה. הדוכס הביא עמו פירמן מיוחד מהסולטן, שהקנה להם את הזכות המיוחדת לבקר במתחם המקודש עם פמלייתם, ביקור פומבי רשמי ללא תקדים של לא־מוסלמים. הביקור המלכותי, שנערך בהדרכת הפחה תחת משמר צבאי. לאחר פירמן זה של הסולטן, נתנו פירמנים נוספים שהעניקו לנוצרים את הזכות לבקר במתחם, עד שהכניסה אליו נעשתה שכיחה ולא הצריכה פירמנים מיוחדים. ב-26 ביולי 1855, ביקרו בהר הבית משה ויהודית מונטיפיורי. הביקור עבר ללא גילויי עוינות מצד המוסלמים, אולם עורר גינויים מצד גורמים יהודים בירושלים. באחד מביקורי הנוצרים הראשונים, עלו להר הבית ב-1856 תיירים בריטיים באישור הפחה, וכמה מהם אף התאספו לתפילה בדממה סביב אבן השתייה, ללא שום הפרעה מצד המוסלמים[3].

הגבלות תחת שלטון ירדן

במהלך מלחמת העצמאות ב־1948 השתלט הלגיון הירדני על מתחם הר הבית. ממועד זה ועד לכיבוש ההר בידי ישראל במלחמת ששת הימים לא התאפשרה כניסת יהודים ישראלים להר הבית (כמו ליתר השטחים שבשליטת ירדן).

הגבלות מטעם ממשלת ישראל

שוטרים שומרים בשער הסליחה בכניסה להר הבית

הר הבית נחשב לאחד המתחמים הרגישים ביותר בארץ וממשלת ישראל מתייחסת אליו כאל "חבית חומר נפץ" מבחינה פוליטית. הממשלה מורה לעיתים קרובות על "הגבלת הכניסה להר הבית" ליהודים או למוסלמים ובמצבים קיצוניים נאסרת לחלוטין הכניסה להר הבית.

לאחר איחוד ירושלים תחת שלטון ישראלי בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967, הורשו מבקרים בני כל הדתות להיכנס להר. אולם, הכניסה למבקרים לא-מוסלמים מותרת רק דרך שער המוגרבים, ואוסרים עליהם תפילה ופולחן במקום. לאחר כיבוש ההר, הודיעה הרבנות הראשית לישראל כי העלייה למתחם הר הבית אסורה על רקע איסור הלכתי על כניסה לשטח בית המקדש לטמאי מת (מעמדם ההלכתי של כלל האנשים בימינו), ואי-בהירות לגבי מיקומו המדויק של בית המקדש בתוך מתחם הר הבית.

עם פרוץ המהומות בהר-הבית בשלהי שנת 2000, שנודעו לימים בכינוי "האינתיפאדה השנייה", נאסרה הכניסה למתחם למבקרים לא-מוסלמים. ההר נפתח שוב למבקרים רק בשנת 2003, בהוראת שר המשטרה, צחי הנגבי. נקודת הזמן הרגישה ביותר בהר היא בצהרי יום שישי, בסיומן של תפילות יום השישי במסגדים בהר. בתקופות רגישות מגבילה משטרת ישראל כניסת מתפללים מוסלמים להר הבית, על-מנת להקטין את החשש להתפרצות הפגנות אלימות במתחם.

יהודים רשאים להיכנס לביקור בלבד, וזאת רק בזמנים מסוימים. בזמני מתיחות פוליטית ובימי שישי, נאסרת לעיתים קרובות כניסת מוסלמים גברים מתחת לגיל 40, ולפעמים מתחת לגיל 45[4] או 50[5].

למחרת ההתנקשות הכושלת בפעיל הר הבית יהודה גליק, הורה השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', על מניעת הכניסה להר הבית – הן ליהודים והן למוסלמים[6], הסגירה המוחלטת נמשכה יממה, וביום שישי שלמחרת ההר נפתח מחדש לתפילת מוסלמים, לגברים מעל גיל 50 ונשים בלבד. יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, טען כי זוהי "הכרזת מלחמה" מצד ישראל[7].

הכניסה למתחם מותרת בלבוש צנוע בלבד, הכולל כיסוי כתפיים וברכיים.

הגבלות על לא-מוסלמים

  1. הכניסה למתחם מותרת בימים א' עד ה', בין השעות 7:30 - 10:00 בבוקר ובין 12:30 עד 13:30 אחר הצהריים. בתקופת שעון קיץ הכניסה בבוקר מותרת עד 11:00, ושעות הכניסה בצהרים היא בין 13:30 ל-14:30. הר הבית סגור למבקרים לא מוסלמים בימי שישי, שבת וימי החג המוסלמים. בחג הרמדאן מאפשרים כניסה רק בשעות הבוקר.
  2. הכניסה למסגדים בהר אסורה (החל משנת 2003).
  3. ניתן להיכנס דרך שער המוגרבים בלבד, המצוי ברחבת הכותל המערבי. עם זאת, ניתן לצאת מכל השערים, כולל שערי שוק העיר העתיקה ברובע המוסלמי.
  4. המבקרים חייבים לעבור בדיקה ביטחונית ולהציג תעודת זהות או דרכון זר בכניסתם להר.
  5. אסור למי שאינו מוסלמי להתפלל או להשתחוות בכל שטח המתחם.
מגבלות נוספות ליהודים בלבד
  1. הכניסה בקבוצה המלווה בשוטרים ואנשי ווקף בלבד והיציאה משער השלשלת בלבד
  2. אין להכניס למתחם תשמישי קדושה יהודיים כגון: תנ"ך, סידור, טלית, תפילין, ארבעת המינים אינם מורשים במתחם.
  3. אסור להכניס דגל ישראל[8].
  4. אסור להכניס כלים מוזיקליים.

תפילת יהודים בהר הבית

המשטרה אוסרת על יהודים להתפלל בהר, או להכניס אליו תשמישי מצווה כגון טליתות וארבעת המינים. בג"ץ פסק שאיסור התפילה בהר חוקי רק ככל שהוא נדרש לשמירה על הביטחון. מספר תנועות תובעות עליה ואפשרות תפילה חופשית ליהודים בהר הבית: "נאמני הר הבית" בראשותו של גרשון סלומון. תנועה זו סוברת כי הר הבית הוא המפתח לריבונות על כל ארץ ישראל. תנועות אחרות הן "מכון המקדש" שאותו הקים הרב ישראל אריאל, "התנועה לכינון המקדש", "בני עליה" ותנועת "חוזרים להר" שאף הודיעה שתעניק מענק כספי למי שיעצר בהר הבית בעוון תפילה. פעילותן המעשית העיקרית של תנועות אלו הוא עידוד ביקורי יהודים באופן פרטי בהר הבית. כמו כן פועלים הארגונים במישור המשפטי, ארגון הפגנות ואירועים, הודעות לתקשורת ועוד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. יהושע בן-אריה, גידולה של ירושלים במאה ה-19 - השפעות דתיות וחברתיות, בתוך: יואל רפל (עורך), תולדות ארץ ישראל, כרך ב', שער עשירי - "התקופה העות'מאנית", עמ' 544.
  2. ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 124–125, 441.
  3. ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 25, עמ' 431, 454-441; פרק 28, עמ' 497–498, 500; פרק 32, עמ' 555-554.
  4. גיל המתפללים המוסלמים בהר הבית יוגבל מחר, באתר ערוץ 7, 9 ביוני 2005
  5. ניר חסון, ג'קי חורי, הפתח קורא ל"יום זעם" בירושלים; הר הבית ייפתח לתפילה לגברים מעל גיל 50, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2014
  6. נועם (דבול) דביר ומורן אזולאי, הר הבית נסגר עד להודעה חדשה, באתר ynet, 30 באוקטובר 2014
  7. אבו מאזן: סגירת הר הבית - הכרזת מלחמה
  8. הר הבית: מעצרים על החזקת דגל ישראל. באתר ערוץ 7.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0