תנועת המוסר

תנועת המוסר היא תנועה שייסד הרב ישראל סלנטר במזרח–אירופה בתחילת המאה השישית לאלף השישי במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. גם בזמנינו מונחלת תורת המוסר בישיבות, בעיקר על ידי המשגיחים.

יסודות ועיקרי התנועה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: כל הפסקה נראית כמחקר מקורי ללא כל מקור.

תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה בהשם, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות עשה ולא תעשה. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לדינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, כגון חובת הלבבות ומסילת ישרים, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים לשלמות האדם, ובמקביל התרחקה מתורות סוד כמו הקבלה.

ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.

שלמות התורה

תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את כל קיום התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.

שלמות המעשים

תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, אדם העוסק בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".

שלמות האדם

תנועת המוסר רואה את מטרתה של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לשפר את מידותיהם תדיר, ולתקן דעות משובשות ומעשים רעים.

תולדות התנועה

הרקע להקמת התנועה

את ראשיתה של התנועה תלה מחוללה הרב ישראל סלנטר במורו ורבו רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי חיים מוולוז'ין. רבי יוסף זונדל, הייתה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.
יש הטוענים כי במידה רבה, צמחה 'תנועת המוסר' כתגובה להשכלה, וכשיטה נגד תנועת החסידות.

הדור הראשון

מייסד התנועה, רבי ישראל מסלנט החל לקבץ סביבו בקובנה קומץ תלמידים והדריכם בעבודת המוסר, והם שהקימו את הדור הבא של ישיבות המוסר ברחבי מזרח אירופה. כפי אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם רבי ישראל שיש להגביר את היחס בין יראה לתורה, בין השאר בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם, לטענתו, לא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל מצוות שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו. בעקבות זאת, טען שעל האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו (מושג שנלקח ככל הנראה מכתבי עמנואל קאנט). הדרך לכך לשיטתו, היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.  

הדור השני

תלמידיו של רבי ישראל פיתחו אסכולות שונות בנוגע לדרך החינוך הראויה לבניין הנפש והמידות:  

• אסכולת "הסבא מקלם", הרב שמחה זיסל זיו, דרשה מהאדם שיחיה חיים מסודרים עם משמעת עצמית קפדנית, עקביות ויישוב הדעת. כך יוכל לחיות על פי השכל. שיטה זו ראתה את הבלבול וחוסר הבהירות כגורמים עיקריים להשחתת האדם. הסבא מקלם בחר לעסוק בחינוך של קומץ יחידים מובחרים המוכשרים לקבל את שיטתו באופן מלא, מאשר בחינוך של רבים^{[דרוש מקור]}. 
• אסכולת "הסבא מסלובודקה", הרב נתן צבי פינקל, הדגישה את החדרת המוסר דרך ההכרה בעקרון "גדלות האדם"^{[דרושה הבהרה]} - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.  
• אסכולת "הסבא מנובהרדוק", הרב יוסף יוזל הורוביץ, החזיקה בשיטה הפוכה מן הקודמת, המדגישה את שפלות האדם ביחס לבורא ומשכך אין לו להעיז להמרות את רצונו. שיטה זו דגלה בשבירת המידות ובהשפלת האדם, לעיתים אף על ידי פעולות קיצוניות ומוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"ביטחון", כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו. דגש בולט נוסף היה חיפוש האמת, ובספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם מורכב ומלא "נגיעות" שפלות, כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע לאמת, והמצריכים ניתוח מעמיק כדי לעמוד על נקודת האמת.
  בנובהרדוק התלמידים היו עושים גם פעילות עסקנית, והיו עושים "מבצעים" של רישום ילדים ונערים מהכפרים השונים, ופותחים להם ישיבות מקומיות. ישיבות אלו היו ישיבות לוויין לישיבה המרכזית האזורית ונתמכו ממנה בכל הנדרש, וכונו "סביבות", על שם שהיו סביב לישיבה המרכזית. כך פעלו ברחבי פולין וליטא כמאה ישיבות.
  אסכולה זו הייתה הפופולרית ביותר בישיבות אירופה; בישיבות המזוהות עם אסכולה זו למדו אלפי בחורים, עד לשואת יהודי אירופה בה האסכולה נכחדה כמעט לחלוטין.

הדור השלישי

• אסכולת טלז, נוצרה על ידי הרב יוסף יהודה לייב בלוך. בה שמו דגש על עיוני מוסר בסגנון "שיטת ההיגיון" הלימודי שרווחה בישיבה. פיתוח כלל כוחות האדם בד בבד עם תיקון המידות, ובכלל זה דגש על פיתוח כושר הנאום.
• אסכולת לומז'ה, התפתחה מאסכולת טלז, על ידי הרב משה רוזנשטיין, מנהלה הרוחני של ישיבת לומז'ה. הוא הורה להעמיק את יראת ה', אך בה בשעה לפתח גם את אהבת ה' ואף להשתמש בה כמחסום ל"נביאי השקר"^{[דרושה הבהרה]}. ערכי האהבה, השמחה, התמימות והמסורתנות כולם ארוגים למערכת רעיונית אחד ששלובים בה ערכי תנועת המוסר, יחד עם השינוים שחלו במאה הי"ט ועם בית מדרשו של החפץ חיים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

התנגדות ותמיכה לתנועת המוסר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המהלך של שימת דגש על עניינים נוספים עבודת ה', ובפרט הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה שאף הובילה לפריצת מחלוקות מקומיות במספר ישיבות. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי. על הכרוז הקורא למלחמה גלויה בתנועה חתמו רבנים מהשורה הראשונה בליטא וסביבותיה: רבי צבי הירש רבינוביץ, רבה של קובנה; רבי משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה; רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז'; רבי יהודה ליפשיץ ממארץ'; רבי חיים סגל מיאנובה; רבי אבא יעקב הכהן בורוכוב מווקשנה; רבי אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, אז בריטובה; רבי משה שמואל שפירא מקורשן; רבי צבי יעקב אופנהיים מקלם ורבי אליהו קלצקין רבה של לובלין.

בתגובה התפרסם בעיתונות מכתב תמיכה בתנועה שכותרתו "למען האמת!", ובו נאמר שהטענות נגד אנשי תנועות המוסר אנשיה משוללות יסוד. חתמו עליו חתמו רבי יוסף שלופר, רבה של סלונים; רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), רבה של מיר; רבי יצחק יעקב ריינס, רבה של לידא; רבי חיים לייב רוטנברג, רבה של סטאוויסק; רבי יוסף דוד רובינשטיין, רבה של הורודישץ' ורבנים נוספים שהשתתפו בכנס למען התנועה בברנוביץ'. למכתב צורפה גם חתימתם של רבי יחיאל מיכל עפשטיין רבה של נובהרדוק מחבר ספרי "ערוך השולחן", ושני רבנים נוספים.

בין התומכים המובהקים לתנועה היה ה"חפץ חיים" שתמך בה במגוון הזדמנויות, ואף ראה בה חומת מגן אל מול סכנות התקופה. הוא התבטא ש"ישיבה שאין בה מוסר, לא שווה אפילו קמצוץ טבק" מאחר ותלמידיה יסחפו אחר רוחות הזמן. הוא הכניס את תנועת המוסר לישיבתו ישיבת ראדין ומינה צוות הנמנה על תנועת המוסר. אף שלא למד בבתי המדרש של תנועת המוסר ולא שימש באופן פורמלי כחלק מהתנועה, ראתה בו תנועת המוסר אחד מראשיה, ובספרות של תנועת המוסר יש פרק מהנהגותיו כמו לכל ראשי התנועה.

רבי אריה לייב שפירא (קובנה) התנגד לתנועת המוסר, זמן קצר לאחר מינויו לרבה של קובנה, עבר רבי ישראל סלנטר לעיר וביקש לקבוע בה ישיבה. רבי לייבלה שנשאל על כך, התנה את הסכמתו בכך שרבי ישראל יקבל על עצמו משרה ציבורית. בנימוק: ”ידוע לי שרבי ישראל מאשים קשות את הרבנים על עוון ביטול תורה, ואי הרבצת תורה ואי יראת שמים... רק אם ישמש במשרה שיש בה משום עול הציבור ויטעום מטעמה המר, ידע לדון את הרבנים לכף זכות”. רבי ישראל סירב לקבל על עצמו משרה רבנית, ומונה למשרה ניהולית בהנהגת הקהילה. לאחר כחודשיים הגיע רבי ישראל לרבי לייב ואמר שמשרה זו גוזלת ממנו את כל זמנו ואין לו פנאי ללמוד תורה. רבי לייב אמר לו שהוא בטוח שמעכשיו לא יאשים רבי ישראל את הרבנים שאינם לומדים מספיק, ולכן הוא מאשר לו להתפטר מתפקידו.

רבי לייב התנגד לדרכו של רבי ישראל בכך שהנהיג את לימוד המוסר במשך כמה שעות בכל יום, בתחילה נמנע מלצאת נגדו בגלוי, והשפיע גם על מתנגדי התנועה ביניהם רבי משה יצחק אביגדור למתן את התנגדותם, והסתפק בכך שרבי יהושע העשיל רבה של ינובה דרש במקומות בהם דרש רבי ישראל, וסתר בדרשותיו את דברי רבי ישראל, תוך הכרזה כי רב העיר רבי לייב ביקש להודיע שדברי רבי ישראל אינם תורה מן השמים, ובמקום ללמוד מוסר יש ללמוד גמרא, משניות, עין יעקב ושולחן ערוך, והעיקר לשמור את כל המצוות.

לאחר תקופה התפרסם שרבי ישראל מחנך את תלמידיו להקפיד על לבוש נאה, ומאז הפסיק רבי לייב להשפיע על מתנגדי המוסר לרסן את התנגדותם. הוא עמד בראש ההתנגדות יחד עם הרב מרדכי אליאשברג (רבה של בויסק בלטביה, קודמו של הרב קוק). לאחר פטירתו של רבי לייב בשנת תרי"ג, נבחר לרב העיר רבי משה יצחק אביגדור מגדולי המתנגדים לתנועת המוסר. רבי ישראל סלנטר התבטא ”ראו מה בין הגאון הצדיק רבי ליבלי לממלא מקומו. רבי ליבלי התנגד ללימוד המוסר מתוך אהבת תורה, ואילו ממלא מקומו מתנגד ללימוד המוסר מתוך שנאת המוסר”.

רבי ברוך בער לייבוביץ בתחילה נמנה על מתנגדי הכנסת לימוד המוסר לישיבות, ואף עמד בראש ישיבת "כנסת בית יצחק" - שלימים עברה לעיר קמניץ - של הפורשים מישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה על רקע המחלוקת על המוסר. ברבות השנים, הכניס לישיבתו את המוסר ומינה משגיח מאנשי המוסר, באמרו שנשתנו הזמנים וכעת נחוץ מאוד המוסר לישיבות.

הרב דב כץ, מתלמידיו של הסבא מסלובודקה (רבי נתן צבי פינקל) פרסם מונוגרפיה בת חמישה כרכים על התנועה. בכרך נפרד, שאינו כלול בסדרה, מתואר 'פולמוס המוסר'. לפולמוס היו שני שלבים. בשלב הראשון, שהתרחש בעיקר באמצע המאה השישית לאלף השישי, התנהל מאבק סוער עם חדירת לימוד המוסר לישיבות ליטא. מאוחר יותר הועברה ביקורת על תנועת המוסר באופן עיוני יותר, על ידי רבנים חשובים כמו החזון איש והרב סולובייצ'יק.  

כיום אין כמעט זכר לאותה מחלוקת. כמעט בכל הישיבות ישנו סדר מוסר ושיחות מוסר, כולל בישיבות ברוח ה"חזון איש" (מלבד ישיבות בריסק) אולם רוב הוגי תנועת המוסר לא היו מסתפקים בכך והיו דורשים עיסוק מסיבי ומשמעותי יותר בתכנים מוסריים.

מונחי יסוד

• אלול - החודש האחרון בשנה העברית, המוקדש להכנה רוחנית לקראת ימים נוראים.
• אמונה חושית – הפנמת האמונה עד כדי התייחסות אליה כאל דבר הנתפס בחושים.
• בעל מדרגה – אדם הנמצא ברמה רוחנית גבוהה.
• הרגש – קליטה רגשית פנימית של מסר הגלום בפסוק ברעיון או במאמר חז"ל.
• התפעלות – מצב שבו מידה אחת כובשת את הנפש ומשתקת את המידות האחרות.
• ועד – הרצאת רעיונות מוסריים בפני ציבור מצומצם תוך התמקדות בנקודות פרטניות.
• ירידה – נסיגה במצב הרוחני האישי.
• כוחות בהירים – מודע.
• כוחות כהים – תת-מודע.
• מבהיל – מזעזע את המחשבה ואת הרגש עד כדי שינוי פנימי באישיות.
• מדרגה – רמה רוחנית.
• מחייב – גורם הדוחף להתקדמות רוחנית כללית או לשיפור בתחום מסוים.
• מידה – תכונת אופי, מולדת או נרכשת.
• משגיח – האחראי על החינוך המוסרי בישיבה.
• נגיעה – אינטרס או תאווה הגורמים לשיפוט שגוי של המציאות.
• סדר מוסר – פרק זמן קבוע במשך היום המוקדש ללימוד מוסר.
• עלייה – התקדמות במצב הרוחני האישי.
• ציור – הדמיית מצב או מאורע, בדיבור או במחשבה, לשם חיזוק האמונה או לתיקון האופי.
• קבלה – התחייבות אישית או קבוצתית לביצוע מעשה מסוים או להימנעות ממנו.
• קניין – תכונה נרכשת.
• שיחה – הרצאת רעיונות מוסריים בפני ציבור.
• שפתיים דולקות – ביטויו הציורי של רבי ישראל סלנטר לצורת לימוד המוסר הנאותה (ע"פ לשון ספר משלי).
• תביעה – דרישה למעשה או לרמה רוחנית גבוהה, הנלמדת מהמקרא, מחז"ל או מספרות המוסר.
• תיקון המידות – שיפור תכונות האופי.

דמויות מרכזיות בתנועת המוסר

המייסדים

• הרב יוסף זונדל מסלנט, אביה הרוחני של תנועת המוסר
• הרב ישראל מסלנט, מייסד התנועה

הדור השני

• הרב שמחה זיסל זיו, המכונה "הסבא מקלם"
• הרב נתן צבי פינקל, המכונה גם "הסבא מסלובודקה"
• הרב יוסף יוזל הורוביץ, המכונה "הסבא מנובהרדוק"
• הרב אברהם שינקר
• הרב יצחק בלאזר
• רבי שניאור זלמן הירשוביץ
• הרב נפתלי אמסטרדם
• הרב אליעזר גורדון מטלז
• הרב יצחק מלצן
• הרב יהושע הלר

הדור השלישי

• הרב אברהם אליהו קפלן
• רבי ירוחם ליבוביץ ממיר
• הרב נפתלי טרופ
• הרב יוסף יהודה ליב בלוך
• הרב אברהם יצחק בלוך מטלז
• הרב משה רוזנשטיין מלומז'א
• הרב יהודה לייב חסמן
• הרב יוסף לייב ננדיק מקלצק
• הרב אהרן בקשט
• הרב אברהם יפה'ן, חתנו וממשיכו של הסבא מנובהרדוק בראשות רשת ישיבות נובהרדוק וראש ישיבת נובהרדוק המרכזית בביאלסטוק
• הרב שמואל וינטרוב ראש ישיבת נובהרדוק בפינסק
• הרב דוד בלייכר ראש ישיבת נובהרדוק במזריטש
• הרב אברהם זלמנס' ראש ישיבת נובהרדוק בוורשה
• הרב דוד בודניק ראש ישיבת נובהרדוק בריגה
• הרב אברהם גרודז'ינסקי מסלבודקה
• הרב צבי הירש ברוידא מקלם
• הרב נחום זאב זיו מקלם
• הרב דניאל מובשוביץ מקלם
• הרב ישראל יעקב לובטשאנסקי מברנוביץ'
• הרב אליהו דושניצר

לאחר השואה

• הרב אייזיק שר
• הרב אליהו לופיאן
• הרב חיים שמואלביץ
• הרב אליהו דסלר
• הרב יחזקאל לווינשטיין
• הרב יעקב ישראל קנייבסקי ה"סטייפלר"
• הרב נתן מאיר וכטפוגל
• הרב יצחק הוטנר
• הרב בנימין זילבר
• הרב חיים זאב פינקל
• הרב זלמן בלוך מטלז סינסינטי
• הרב שלמה וולבה
• הרב מאיר חדש
• הרב גדליה אייזמן
• הרב חיים זייצ'יק
• הרב יעקב גלינסקי
• הרב חייקל מילצקי
• הרב גרשון ליבמן
• הרב משה שוואב מגייטסהד
• הרב דוד קרונגלס משגיח ישיבת "נר ישראל" בבולטימור

בדור השני שאחרי השואה

• הרב חיים פרידלנדר
• הרב ראובן יהושע גינזבורג משגיח ישיבת פוניבז'
• הרב צבי הירש פאלי
• הרב יששכר שפילר משגיח ישיבות אור ישראל
• הרב משה טיקוצ'ינסקי משגיח ישיבת סלבודקה
• הרב מיכל יהודה ליפקוביץ'
• הרב אביגדור מילר
• הרב שלום שבדרון
• הרב דב יפה
• הרב זיידל אפשטיין מ"תורה אור"
• הרב משה אהרן ברוורמן משגיח ישיבת גרודנא
• הרב אליעזר גינזבורג משגיח ישיבת פוניבז'

ימינו

• רשימת משגיחים בישראל שיש להם ערך במכלול
• רשימת משגיחים בארצות הברית שיש להם ערך במכלול

התייחסות בספרות

הסופר היידישאי, חיים גראדה, מתאר בספריו "צמח אטלס", ו"מלחמת היצר" את עולם הישיבות מאסוכלת נובהרדוק של תנועת המוסר

ראו גם

רבי ישראל סלנטר

לקריאה נוספת

• הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר – תולדותיה אישיה ושיטותיה.

• הרב דב וינטרוב, בסופה ובסערה תולדות רבי שמואל וינטרוב וישיבות נובהרדוק
• אור המוסר, מקבץ החוברות של ישיבות נובהרדוק, מאמרי הגות פתגמים וחדשות
• הרב אפרים זייצ'יק, המאורות הגדולים, מעשי מופת ואמרות מגדולי תנועת המוסר
• וילכו שניהם יחדיו, תולדות הרב דב כהן וישיבת סלבודקה בחברון ובירושלים
• עמנואל אטקס, ר' ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר.
• בנימין בראון, תנועת המוסר הליטאית - אישים ורעיונות
• ‫רוונה, גבריאל יצחק, החזק במוסר אל תרף, מורשתנו יג (תשנ"ט) 162-157 1999.

קישורים חיצוניים

• דב כ"ץ, פולמוס המוסר, ירושלים תשל"ג 1973, באתר היברובוקס
• אליעזר אליהו פרידמן, לתולדות כתת המוסראים, ירושלים: התור, תרפ"ו, באתר אוצר החכמה
• קטעים נבחרים מסדרת "תנועת המוסר" בתוך "האתר למקוריות המצוות"
• שמואל חגי, הרקע ההיסטורי של תנועת המוסר, באתר דעת (מתוך: מחניים, גיליון פ"א)
• חגי סמט, ‏תנועת המוסר של רבי ישראל סלנטר והאידיאולגיה המתנגדית - המשך או מהפכה?, באתר "דעת"
• מקבץ מקורות על תנועת המוסר, בהוצאת האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך
• תנועת המוסר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• 'האדם דומה לכינור: אם הוא שלם בלי פגם, הריהו מנגן': על רבי ישראל סלנטר ותנועת המוסר, פרק בפודקאסט 'הסיפור שלנו'
• בנימין בראון, ‏האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר, באתר iCast
• בנימין בראון, 'תנועת המוסר והיצר המיני: מבט חדש על פי שני מכתבים של ר' ישראל סלנטר', דעת 90 (תשפ"ב), עמ' 598-573.
• תנועת המוסר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תנועת המוסר, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

תנועת המוסר35686653Q1955480