רבי אהרן בקשט
 | |||
| הרב אהרן יוסף בקשט | |||
| לידה | תרכ"ו או תרכ"ז | ||
|---|---|---|---|
| נרצח | ט"ז בתמוז תש"א | ||
| מקום פעילות | בייסוגולה, סמיאטיץ', צריצין (סטלינגרד/וולגוגרד), טולה (מדרום למוסקבה), פולטבה, שדובה, לומז'ה, סובאלק, שאוול | ||
| השתייכות | תנועת המוסר, רבני ברית המועצות (רבני רוסיה, רבני ליטא, רבני אוקראינה), רבני פולין | ||
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה, מוסר | ||
| תפקידים נוספים | ממיסדי אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה שלה | ||
| רבותיו | הנצי"ב, הסבא מסלבודקה, הסבא מקלם | ||
| תלמידיו | הרב יהודה יעקב צימרמן, הרב דוד בונם אקס | ||
| חיבוריו | "תורת אהרן" "לב אהרן" | ||
|
| |||
הרב אהרן יוסף בקשט (תרכ"ב 1862[1], תרכ"ו 1866, תרכ"ז 1867[2], או תרכ"ט 1869[3] - ט"ז בתמוז תש"א, יולי 1941) היה מחשובי הרבנים של תנועת המוסר ותלמידי הסבא מקלם. ממנהיגי יהדות ליטא ופולין[4]. כיהן כרב וראש ישיבה בכמה מקומות, ושימש כרבה האחרון של העיר שאוול לפני חורבנה בשואה.
נרצח עם חתנו ורבנים נוספים סמוך לכיבוש העיר על ידי הנאצים.
תולדות חייו
נולד כבן יחיד לזיסלה לבית ויגדורזון ולישעיה בקשט באיוויה שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). למד בישיבות וולוז'ין, כנסת ישראל (ישיבת סלבודקה) ותלמוד תורה (בית המוסר בקלם).
בערך בשנת תרנ"ג[5] נבחר לרבנות בייסוגולה הסמוכה לשאוול בצפון ליטא. אחריה כיהן כרב בסמיאטיץ', במשך כשבע שנים בין השנים תרנ"ה - תרס"א[6]. לאחר מכן כיהן כרבה של העיר צריצין (שנודעה במשך השנים כסטלינגרד והיום שמה וולגוגרד), במרכז רוסיה. פעל שם לשיפור מצב היהדות ובין השאר הקים מסגרת מעין "תפארת בחורים" שהשפעתה הייתה רבה על הצעירים המקומיים. מכיון שחשש לחינוך ילדיו, בשנת תר"ע עבר לכהן כרבה של שדובה בליטא. הרב בקשט מילא את מקומו של רבה הקודם[7] של שדובה, הרב יוסף יהודה לייב בלוך, שאף יסד בה ישיבה, ועם פטירתו הפתאומית של חותנו הרב אליעזר גורדון בשנת תר"ע, חזר לטלז כדי למלאות את מקומו כרב וראש ישיבת טלז. הרב בלוך לקח עמו חלק ניכר מהתלמידים משדוב לישיבתו בטלז, אולם רבי אהרן בקשט הגדיל שוב את מספר תלמידי הישיבה, ובמשך זמן קצר הגיע מספרם ליותר משבעים תלמידים[8]. בהמשך יסד גם ישיבה לצעירים שמספר תלמידיה הגיע למאה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשלהי שנת תרע"ד[9], ונדידת היהודים מאזור זה לפנים רוסיה, נדד בין כמה ערים ובהן עיר מולדתו איוויה, ומשם נדד לעיר נובוזיבקוב במחוז צרניגוב, שם כיהן כרבם של קהילת הפליטים. במקורות מסוימים מוזכר ששימש גם תקופה מסוימת כרבה של טולה מדרום למוסקבה[10]. כשהתקרבה חזית המלחמה גם לשם, עבר בשנת תרע"ו לעיר פולטבה באוקראינה, שם מונה כרב ואב"ד העיר, עם פטירתו באותו הזמן[11] של הרב אליהו עקיבא רבינוביץ', רבה של העיר ועורכו של הירחון התורני "הפלס" ושל השבועון "המודיע".
בשנת תר"פ[12] או תרפ"א[13] הצליח לעזוב את שטח ברית המועצות וחזר לעירו שדובה בליטא, למשך כחצי שנה. לאחר מכן עבר לכהן כרבה של סובאלק. בשנת תרפ"ד[14] או תרפ"ה[15] או תרפ"ו[16] או תרפ"ז[17] עבר לכהן כרבה של לומז'ה שבחבל ווהלין במערב אוקראינה. בתר"ץ[18] נבחר לכהן כרבה של שאוול ועל שמה התפרסם יותר והיה רבה האחרון של הקהילה היהודית בעיר לפני חורבן הקהילה.
בכל מקום שבו כיהן כרב, הקים גם ישיבה ובסובאלק הקים גם ישיבה למצוינים.
ממייסדי אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה שלה.
הוצע לו על ידי הסבא מסלבודקא לעמוד בראשות ישיבת כנסת ישראל אך הוא סירב, והמשרה עברה לרבי משה מרדכי אפשטיין .[19]
נאסר ונרצח בט"ז בתמוז תש"א עם פלישת הנאצים לעיר.
חיבוריו
- תורת אהרן - שו"ת וחידושים וביאורי סוגיות ודברי הראשונים. יצא לאור בירושלים תשל"ד.
- לב אהרן - מאמרי מחשבה בענייני מוסר והשקפה. יצא לאור בהוצאת "נצח", ירושלים תשמ"ב.
משפחתו
היה נשוי פעמיים. רעייתו הראשונה, טובה, נפטרה ב-1923[20]. רעייתו השנייה, שרה רבקה, נספתה בשואה. לבקשט נולדו שבעה ילדים: ארבעה בנים ושלוש בנות. הבן ישעיהו והבת בלה נספו בשואה. בניו שמחה זיסל, יצחק ודוד והבת שרה לאה שרדו את השואה ונפטרו בישראל.
הבת בלה נשאה לרב יצחק אייזיק רבינוביץ - בן הרב יעקב רבינוביץ מטלז ומרת פראדל, בת הרב שלמה זלמן שמחה טרויב שהתפרסם כראב"ד קרוק,[21] שנישאה לר' יעקב בנישואיה השניים לאחר שהתאלמנה מהרב אברהם אליהו קפלן (הראשון) ובנה המפורסם מזיווגה הראשון היה הרב אברהם אליהו קפלן (השני) שנולד לאחר פטירת אביו ונקרא על שמו.
הרב יוסף חברוני ראש ישיבת חברון נשוי לאחת מנינותיו.
מתלמידיו
- הרב יהודה יעקב צימרמן - למד אצל הרב בקשט בישיבת סובאלק ולאחר לימודיו כיהן כר"מ בישיבה. נספה בשואה.[22]
- הרב דוד בונם אקס (תרס"ה-ג' בתמוז תשמ"ה) - ממשפחה של חסידי צ'ורטקוב. שימש את הרב באקשט בהיותו ראב"ד שאוול. כיהן למעלה מחמישים שנים ברבנות בקהילות שונות בווינה שבאוסטריה, מנצ'סטר שבאנגליה וטורונטו שבקנדה.[23]
- הרב פרופ' שרגא אברמסון.[24]
לקריאה נוספת
- אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה (בעריכת הרב יצחק לוין), כרך ראשון, בהוצאת "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק, מנחם-אב תשט"ז, עמ' 72–77.
קישורים חיצוניים
- 'באקשט, ר' אהרן', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 32 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1230).
- הדף בבלוג של הספר "רבנים שנספו בשואה" מאת ד"ר פנינה מייזליש, שבו הערך עליו.
- תשובה ארוכה בהלכה, כתב יד מרבי אהרן בקשט, אב"ד שאוולי.
- רבי אהרן יוסף באקשט, תורת אהרן, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ דוב כץ, תנועת המוסר, חלק ה', מהדורה חדשה, פרק ז', עמודים 107-124.
- ^ הרב אפרים אשרי, אלה אזכרה, ניו יורק, תשט"ז, ערכו, עמודים 72-76. נפתלי בן מנחם, חכמי ליטא, ירושלים תשי"ט, בערכו, עמ' 15. "ספר קהילת סובאלק ובנותיה", תל אביב תשמ"ט-1989, בערכו, עמוד 152.
- ^ בנו ר' שמחה זיסל באקשט, בפתח השער, ספר תורת אהרן שו"ת וחידושים, ירושלים תשל"ד, עמודים 3-8. ספר לב אהרן, הוצאת "נצח", תשמ"ב, מתולדותיו, עמודים ט-לו.
- ^ אגרות לראי"ה, עמ' שצ"ד, איגרת רעב.
- ^ דוב כץ, תנועת המוסר, חלק ה', מהדורה חדשה, פרק ז', עמ' 110. ב"אלה אזכרה", ב"ספר קהילת סובלק ובנותיה", עמ' 152, ובספר זיכרון לקהילת לומז'א, עמ' 119, כתבו שהתמנה כרב בביסגולה בשנת תרנ"ז - 1897, אבל תאריך זה לא תואם עם שנות רבנותו אחר כך בערים שונות. ראו תנועת המוסר, חלק ה', מהדורה חדשה, פרק ז', עמ' 110, הערה 6, שהתאריכים במאמר ב"אלה אזכרה" אינם מדויקים.
- ^ בנו רש"ז, בפתח השער ספר תורת אהרן, שם. תנועת המוסר, שם עמ' 110.
- ^ תנועת המוסר, חלק ה', עמ' 28
- ^ בנו רש"ז, שם, נוקב במספר 60 תלמידים, אולם במכתב משנת תרע"ג של רבי אהרן בקשט לידידו רבי אהרן זאב גרוסברד מטאבריג, נוקב במספר של יותר מ-70 תלמידים.
- ^ בספר "יהדות ליטא", תל אביב, תשכ"ז, ערך שדובה, עמ' 362, מוזכר שרבי אהרן כיהן בה עד שנת תרע"ה.
- ^ ספר זיכרון לקהילת לומז'א, בערכו, עמודים 119-120. ספר קהילת סובלק ובנותיה, שם.
- ^ הרב אליהו עקיבא רבינוביץ נפטר רק בכ"ד בניסן תרע"ז, ואם אכן הגיע הרב בקשט לפולטובה כבר בתרע"ו, הרי שעדיין לא התמנה בה כרב העיר עד קיץ תרע"ז.
- ^ בנו רש"ז, בפתח השער, שם. מתולדותיו, לב אהרן, עמ' טז. תנועת המוסר, שם, עמ' 112
- ^ אלה אזכרה, שם. ספר זיכרון לקהילת לומז'א, שם. ב"יהדות ליטא", חלק ג', ערך שדובה, עמ' 362, מוזכר שכיהן בה עד תרע"ה ולא מוזכר שחזר אליה אחרי המלחמה. עם זאת הרב שאחריו, רבי בן ציון גוטלביץ, כיהן בה רק מתרפ"ב - ראה שם.
- ^ לב אהרן, מתולדותיו. אמנם רבה הקודם של לומז'א ריה"ל גורדין נפטר בארצות הברית רק בקיץ תרפ"ה בתאריך ד' באייר - ספר זיכרון לקהילת לומז'א, עמ' 117, אולם הוא החליט להישאר בארצות הברית כבר קודם לכן, וייתכן שרבי אהרן מונה טרם פטירתו - ראו שם עמ' 119: "כשעזב ריה"ל גורדין את לומז'א נתמנה על כסאו רבה של סובאלק רבי אהרן באקשט".
- ^ אלה אזכרה, שם. "ספר קהילת סובאלק ובנותיה", שם. לגירסתם "הרבנות של ר' אהרן באקשט בסובאלק נמשכה כ-4 שנים", 1921-1925.
- ^ ראה ספר זיכרון לקהילת לומז'א שם, שכיהן 5 שנים בסובאלק, למרות שלפי האמור שם הגיע לסובלק ב-1921 ועזב ללומז'א ב-1925, ובהכרח שהכוונה לסוף השנה הלועזית, חורף תרפ"ו. תאריך זה חופף את מינוי ממלא מקומו ברבנות סובלק רבי יוסף יוסלביץ' בקיץ תרפ"ו - ראה ס' קהלת סובלק ובנותיה, בערכו, עמ' 152. עם זאת בס' זיכרון לקהילת לומז'א, שם, נאמר גם שבלומז'א כיהן רבי אהרן כ-6 שנים, למרות האמור שם להלן שהגיע לשאוויל בשנת תר"ץ - 1930, והרי בתשרי תרצ"א כבר כתב מכתב כרב בשאוויל - ראה להלן בהערה, ובהכרח שהתאריכים או הזמנים הנקובים שם לא מדויקים.
- ^ בנו רש"ז, בפתח השער, תורת אהרן, ובעקבותיו דוב כץ, שם, עמ' 113.
- ^ יהדות ליטא, תל אביב תשכ"ז, ערך שוולי, עמ' 365. ספר קהילת סובאלק ובנותיה, שם. אלה אזכרה, שם. רבה הקודם של שאוויל הרב מאיר אטלס נפטר בי"ב בשבט תרפ"ו, אך בשנות הביניים כיהן כממלא מקום רב; רבי אשר ניסן לויתן, רב וראש ישיבה בשאוויל, ודודו של רבי אלעזר מנחם מן שך - ראו יהדות ליטא, שם. גם לפי ספר זיכרון לומז'א, שם, וכן אתר מרכז מורשת יהדות פולין, לומז'א, כיהן רבי אהרן בלומז'א 6 שנים בין השנים 1925-1930. בפתח השער, תורת אהרן, וכן בלב אהרן, מתולדותיו, ובתנועת המוסר, שם, כתבו כי בשנת תרצ"ז עזב או חשב לעזוב את לומז'א. תאריך זה הוא בוודאי טעות, ראו לדוגמה אגרות לראי"ה, שם, מכתב מי"ג תשרי תרצ"א משאוויל.
- ^ לב אהרן, ירושלים: נצח, עמ' י"ח
- ^ כ"א טבת תרפ"ד. בנה רש"ז, בפתח השער, תורת אהרן, עמ' 4.
- ^ על אילן היוחסין של המשפחה ראו כאן.
- ^ עליו ב"יזכור בוך סאוואלק, עמ' 149.
- ^ ראו עליו כאן וכאן.
- ^ משה קרונה, אישים וניחוחים. תל אביב: מרושת. עמ' 19-18
31746511אהרן בקשט
- תנועת המוסר: אישים
- לומז'ה: רבנים
- נובוזיבקוב: רבנים
- סובאלק: רבנים
- סמיאטיץ': רבנים
- רבנים ליטאים
- רבנים שנספו בשואה
- בוגרי ישיבת וולוז'ין
- בוגרי ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה)
- בוגרי תלמוד תורה (קלם)
- מחברי ספרות תורנית
- מחברי ספרי שו"ת
- פרשני התלמוד
- אוקראינה: אבות בתי דין
- רבנים אורתודוקסים משנות ה'ת"ר - ה'ת"ש
- רבני ערים באירופה