רבי שמואל וינטרוב

הרב שמואל וינטרוב

לידה	23 ביולי 1894 י"ט בתמוז תרנ"ד פרוסקורוב, האימפריה הרוסית
פטירה	4 ביוני 1942 (בגיל 47) י"ט בסיוון תש"ב ירושלים, פלשתינה (א"י)
תאריך עלייה	תש"א, 1941

הרב שמואל זנוויל וינטרויב (י"ט בתמוז תרנ"ד, 23 ביולי 1894 - י"ט בסיוון תש"ב, 4 ביוני 1942) היה ראש ישיבת בית יוסף-נובהרדוק בפינסק ורבה של קרלין.

תולדות חייו

נולד בפרוסקורוב, אוקראינה, למשה-יעקב וחיה וינטרוב. אביו היה מחסידי ז'ינקוב ושימש כראש השוחטים ובודקים בעירו. בשנת תרס"ז (1907), בהיותו בן שלוש עשרה, עבר ללמוד בישיבת נובהרדוק, אצל ה"סבא" מנובהרדוק הרב יוסף יוזל הורוביץ. כעבור שנתיים עבר ללמוד בישיבת טלז, שבראשה עמד הרב אליעזר גורדון. הוא החשיב עצמו תלמידו של הרב רפאל אלתר שמואלביץ, חתנו של הסבא מנובהרדוק, שהיה אז ר"מ בישיבת טלז. בשנת תרע"א (1911) עזב הרב שמואלביץ את ישיבת טלז, בהוראת חותנו, ועבר לכהן כר"מ בישיבת סלוצק, בראשה עמד הרב איסר זלמן מלצר. יחד עמו עזב גם תלמידו שמואל וינטרוב והצטרף אליו כתלמיד בישיבת סלוצק. כעבור זמן שב וינטרוב לישיבת נובהרדוק כדי להיות קרוב אל ה"סבא" מנובהרדוק.

ה"סבא" מנובהרדוק הקים בפולין וברוסיה רשת של ישיבות שפעלו ברוח שיטת נובהרדוק ומינה את תלמידיו לעמוד בראשות הישיבות. את תלמידו שמואל וינטרוב מינה, בשנת תרע"ח (1918), לעמוד בראש הישיבה בברדיצ'ב. הישיבה שכנה בבית מדרשו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, והרב וינטרוב שימש בה ראש ישיבה ומנהל רוחני. בנוסף היה יוצא לדרוש בבתי הכנסת השונים בברדיצ'ב. הוא גם יזם הקמת גרעינים נוספים של ישיבות ברוח נובהרדוק בערי הסביבה, בהן לובר, פולנאה, רומאנוב, קונסטנטין וחמלניק. הוא עצמו היה פוקד את הישיבות השונות ומשמיע שיחות מוסר בפני התלמידים וכן דורש בפני יהודי המקום. באחת השבתות, בעודו דורש בפני יהודי לובר, נעצר בידי חיילים רוסים ונכלא למשך תקופה.

בעודו ראש ישיבה בברדיצ'ב נישא לליבא טלינגטור, בתו של שלמה טלינגטור, מחסידי בויאן. כשהתנכל המשטר הקומוניסטי לרב וינטרוב בתואנה שהוא טפיל המתבטל מעבודה, מסר חותנו את ניהול המפעל שבבעלותו לידי חתנו, ובמסווה זה המשיך הרב וינטרוב לקיים את הישיבה. עם הזמן התנכלו השלטונות לרשת ישיבות נובהרדוק והן נסגרו בזו אחר זו. היחידה ששרדה הייתה הישיבה בברדיצ'ב, ויחד עימה סניפיה הקטנים שפעלו בעיירות שבאזור ברדיצ'ב. כשסכנת הסגירה נעשתה מוחשית החליט הרב וינטרוב להעתיק את ישיבתו וסניפיה לפולין. כשחצה את הגבול נתפס על ידי חיילים פולנים והובא למעצר, אולם הוא חלה ואושפז ולאחר שהבריא התירו לו שלטונות פולין להישאר בתחומי המדינה.

כעבור זמן הקים גרעין של ישיבת נובהרדוק בעיירה קאוול. כעבור זמן פשטו חיילים פולנים על הישיבה וערכו חיפושים במטרה לאתר מהגרים לא חוקיים. שמונה עשר מתלמידי הישיבה נתפסו וגורשו לברית המועצות. הרב וינטרוב נאלץ לנדוד מקאוול ולהעתיק את ישיבתו לעיירה אושמינה. בשנת תרצ"ב (1932) הגיע לקאוול הרב יצחק אורלנסקי ופתח ישיבה לצעירים על יסוד שרידי הישיבה שפעלה בראשות הרב וינטרוב.

גם בהיותה באושמינה סבלה הישיבה מהתנכלויות מגורמים שונים, בהם פעילים ציוניים שפעילות הישיבה לא הייתה לרוחם. הרב חיים עוזר גרודזנסקי הציע לרב וינטרוב להעביר את ישיבתו לאיוויה, עיירת הולדתו, והוא קיבל את ההצעה. בשנת תרפ"ג (1923) פתח את ישיבתו באיוויה. תושבי המקום סייעו לתלמידי הישיבה ורשמו אותם כילדי העיירה ששבו לפולין מרוסיה, ובכך הסירו מעליהם את סכנת הגירוש לרוסיה.

כעבור שנתיים, בשנת תרפ"ה (1925), החליט הרב וינטרוב להעביר את ישיבתו מאיוויה לעיירה הסמוכה וואלקוויסק. הוא הותיר באיוויה חלק מתלמידיו הצעירים אשר היוו גרעין לישיבה חדשה, בראשה העמיד את הרב יהושע לב. הישיבה החדשה באיוויה המשיכה לפעול עד שנת תרפ"ט (1929), אז פרצה שריפת ענק בעיירה שכילתה את רוב בתיה. בעקבות זאת נאלצה הישיבה לעבור לפרוזאני.

ישיבתו הוותיקה של הרב וינטרוב, שעתה שכנה בוואלקוויסק, המשיכה לסבול מקשיים ומהתנכלויות שונות. רבים מבני המקום השתייכו למשכילים, ואלה לא ראו בעין יפה את הופעתם של תלמידי נובהרדוק בעירם. כעבור מספר חודשים נאלץ הרב וינטרוב לשוב ולהעתיק את ישיבתו, הפעם לסמיאטיץ'. הישיבה פעלה בסמיאטיץ' במשך שנתיים, ובשנת תרפ"ז (1927), לאחר שנבחר רב חדש לעיר שנמנה עם "המזרחי", החליט הרב וינטרוב להעביר את ישיבתו לפינסק שבבלארוס. הוא נערך להעברת הישיבה, ובין השאר פנה לרב יעקב ישראל קניבסקי והציע לו לכהן כר"מ בישיבה בפינסק.

הישיבה, ששכנה בפרבר קרלין שבפינסק, הלכה והתבססה עד שהפכה לאחת הישיבות המרכזיות במזרח אירופה. הישיבה פעלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. התקיימו בה סדרים שונים על פי שיטת נובהרדוק. הרב וינטרוב כיהן כראש הישיבה וכן מסר שיחות מוסר ברוח נובהרדוק. לצדו שימש כר"מ הרב יעקב ישראל קניבסקי. המנהל הרוחני היה הרב יצחק אלחנן ולדשיין, חתנו של הרב אלתר שמואלביץ'. בשנת תרצ"ה (1935) פרש הרב ולדשיין ותחתיו מונה הרב ירחמיאל שולמן, מחבר הספרים "פניני החוכמה", "פניני השלמות" ו"פניני הביטחון". המשגיח בישיבה היה הרב יצחק אורלנסקי, לשעבר ראש הישיבה בקאוול לאחר שהרב וינטרוב עזב אותה והעביר את ישיבתו לאושמינה. בשנת תרצ"ד (1934) עזב הרב קנייבסקי את הישיבה ועלה לארץ ישראל, התיישב בבני ברק והתמנה לראש ישיבת בית יוסף-נובהרדוק. במקומו התמנה הרב יוסף רוזנטל. הרבנים ולדשיין, שולמן ורוזנטל נספו בשואה.

בנוסף לתפקידו כראש הישיבה הגדולה בפינסק התמנה הרב וינטרוב, בשנת תר"צ (1930), לרבה של קרלין. על כתב המינוי חתם גם האדמו"ר מקרלין רבי אברהם אלימלך פרלוב. חניכי אסכולת נובהרדוק דחו עקרונית את הרעיון למשרת רבנות, והרב וינטרוב היה הראשון והיחיד מתלמידי ה"סבא" מנובהרדוק שהסכים לקבל על עצמו את הרבנות. בתחילה סירב להצעה אולם השיקול שהכריע את הכף היה טובת הישיבה וכן יכולת ההשפעה על המצב הרוחני של יהודי פינסק. הוא סבר שכרב יוכל לרתום את תושבי המקום לסייע לישיבה. הוא עצמו תרם את חלק הארי ממשכורתו לקופת הישיבה. כרב הוא פעל בקרב יהודי פינסק, תוך שיתוף פעולה עם רבה של פינסק הרב אהרן וואלקין.

הרב וינטרוב, כראש הישיבה וכרב המקומי, פעל נמרצות להקמת מבנה של קבע לישיבה. באותה שנה הונחה אבן הפינה לבניין הישיבה בטקס מרשים, אך קשיים כלכליים האריכו את משך הבנייה ורק בשנת תרצ"ט (1939) הושלם המבנה. אולם מעולם לא בא המבנה לידי שימוש. זמן קצר מאוד לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השנייה, ופינסק הפכה יעד להפצצות הרוסים. על פי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב נפלה פינסק בחלקם של הרוסים ומבנה הישיבה החדש הוכשר לשימושם של אנשי השלטון.

הרב וינטרוב נמלט עם משפחתו וקבוצת תלמידים לווילנה, שעמדה לעבור לשלטון ליטא. בתוך זמן קצר הפכה העיר מקום מקלט לכעשרים ישיבות ובהן למעלה מאלפיים תלמידים. הרב וינטרוב שיכן את ישיבתו באחד מבתי המדרש בעיר. במקביל שהו בעיר עוד חמש ישיבות מרשת ישיבות בית יוסף של נובהרדוק. כעבור זמן דרש השלטון הליטאי מתלמידי הישיבות לעזוב את וילנה. הרב וינטרוב ותלמידי ישיבתו עברו לווילקומיר, שם פרס עליהם את חסותו הרב המקומי, יוסף זוסמנוביץ', חתנו של הרב משה מרדכי אפשטיין. הישיבה המשיכה להתקיים בווילקומיר בראשות הרב וינטרוב, ולצדו הרב זוסמנוביץ' שאף הוא מסר שיעורים לתלמידי הישיבה. בד בבד השיג הרב וינטרוב אשרת כניסה לארץ ישראל עבורו ועבור בני משפחתו, והוא החליט לצאת את ליטא בדרכו לארץ ישראל. כך נהגו ראשי ישיבות נוספים, מתוך תקווה שבהיותם מחוץ לטווח הסכנה יוכלו לפעול להצלת תלמידי הישיבות.

בקבוצה שיצאה עם הרב וינטרוב מליטא לכיוון ארץ ישראל היו רבנים מפורסמים ובני משפחותיהם, ובהם: הרב דוד פוברסקי ועמו בנו הרב ברוך דב פוברסקי, הרב אריה שפירא מביאליסטוק (בנו של הרב רפאל שפירא), הרב יעקב משה ליבוביץ והרב משה ברנשטיין, בנו וחתנו של הרב ברוך דב ליבוביץ), הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי, הרב יוסף דב סולובייצ'יק והאדמו"ר מסטריקוב הרב אברהם לנדא. הקבוצה הגיעה למוסקבה, משם לאודסה, משם באונייה לטורקיה, ומשם לארץ ישראל.

בניסן תש"א (1941) הגיעה הקבוצה לארץ ישראל. שוטרים אנגלים העבירו את הקבוצה למחנה המעצר בעתלית, ומשם נסע הרב וינטרוב עם משפחתו לירושלים. מיד עם בואו הוא התמנה לנשיא הכולל "עטרת יוסף" בתל אביב, לנשיא הכולל "עץ יוסף" בירושלים ולראש ישיבת בית יוסף בירושלים - שלושתם מאסכולת נובהרדוק וקרויים על שם ה"סבא" מנובהרדוק. כמו כן ערך כינוס גדול של חניכי ישיבות נובהרדוק בארץ ישראל.

בי"ט בסיוון ה'תש"ב (1942) שנה לאחר עלייתו לארץ ישראל, נפטר והוא בן ארבעים ושמונה. נקבר בהר הזיתים בירושלים. אשתו נפטרה חמישים שנה אחריו, בשנת תשנ"ב (1992), בהיותה בת תשעים ושבע.

צאצאיו

ילדיו:

• הרב ליפא דב, היה מלומדי כולל חזון איש וחברותא של הרב חיים קניבסקי, תלמידם של החזון איש והרב גדליה נדל. מחבר הספרים "דבר שמועה" (ארבעה חלקים). הוציא לאור את הספר חידושי ר' גדליה (שני חלקים, מתורתו של הרב נדל) וספרים נוספים.
• הרב נפתלי, מלומדי כולל חזון איש בבני ברק, מוציא לאור ירחון "לחושבי שמו".
• דבורה אשת הרב יצחק ברנשטיין, היה ראש כולל "עץ יוסף" בירושלים. נכדתה היא הסופרת החרדית יהודית גולן.
• מאשה אשת הרב שמריהו יוסף קרליץ, בנו של הרב מאיר קרליץ וממקימי וראשי כולל חזון איש.
• חנה אשת הרב יהודה בן שלום, ראש הישיבה ב"מתיבתא" בזכרון יעקב.
• ברכה אשת הרב יוסף ברטלר. אחיו של הרב יחזקאל ברטלר, מתלמידי החזון איש.
• הרב ישראל מאיר, משתייך לקהילת סאטמר בחו"ל, בעל השקפה המתנגדת לציונות.
• ר' משה, בעל עסק בבני ברק.

לקריאה נוספת

• בסופה ובסערה - פרקי גבורה ומעש בתקופה של סופה וסער
• שמואל בקוראי שמו - תולדות חייו של הרב שמואל וינטרוב, ראש ישיבת נובהרדוק בפינסק

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33701195שמואל וינטרוב