רבי אברהם שינקר
רבי אברהם שינקר (ר' אברמצ'יק תני'ס; תר"ו, 1846 - י"ג בניסן תרמ"ח, 1888), היה מהדמויות החשובות בדור הראשון של תנועת המוסר; מגדולי תלמידיו של רבי ישראל סלנטר.
תולדותיו
נולד בסלבודקה שבקובנה לאהרון ולבתיה מיכלה, שהייתה מצאצאי הרב אריה גינזבורג מוילנה, חותנו של רבי חיים מוולוז'ין. נשלח על ידי אביו ללמוד בישיבת וולוז'ין. נישא לבתו של אחד מנכבדי קובנה, תנחום שילמן, ועל שמו כונה ר' אברמצ'יק תני'ס (כלומר 'של תני', שם מקוצר של תנחום). בת אחרת של ר' תנחום, מלכה, נישאה לרב יהודה לייב פרנק.
בקובנה הכיר את רבי ישראל סלנטר ודבק בו ובשיטתו המוסרית. יחד עם עמיתו הרב נתן צבי פינקל סייע בייסוד וניהול כולל האברכים בקובנה. כעבור כמה שנים סייע לרב פינקל בהקמת ישיבתו בסלבודקה והיה הר"מ הראשון בה. בין תלמידיו בישיבה היו הרב אהרן בקשט והרב שמואל נתן בוקנץ. כן היה זה שהזמין לצוות הישיבה את הרב יצחק בלאזר[1].
בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19 התמנה לרב באלקסוט, פרבר של קובנה. אולם כעבור זמן חלה ונאלץ לעזוב את רבנותו. לצורך ריפויו עזב את ליטא והתגורר שלוש שנים בעיר המרפא מרן שבאיטליה. נפטר בשנת תרמ"ח והוא בן 42. נקבר במקום שהותו בעיר מרן באיטליה.
דברי תורתו לא השתמרו, ומעטים מהם הובאו בספרי חבריו. תלמידו המפורסם היה רבי יוסף יוזל הורוביץ, "הסבא מנובהרדוק".
בנו הוא רבי שמואל הלל שינקר. בנו אהרון החליף את שם משפחתו משינקר לבהגר"א (ראשי תיבות: בן הגאון רבי אברהם).
הערות שוליים
- ^ הרב שמואל הלל שינקר, למען האמת לא אחשה, דואר היום, 23 באוקטובר 1931, עמ' 7
