רבי יוסף זאב ליפוביץ
 | |
| לידה | כ"ד בטבת תרמ"ו |
|---|---|
| פטירה | ח' בניסן תשכ"ב |
| תפקידים נוספים | איש הגות ומחשבה, מרצה ודרשן |
| רבותיו | רבי נתן צבי פינקל |
| חיבוריו |
נחלת יוסף על מגילת רות נחלת יוסף על הש"ס והרמב"ם נחלת יוסף על התורה חלק א נחלת יוסף על התורה חלק ב נחלת יוסף מאמרים בעניינים שונים |
רבי יוסף זאב ליפוביץ (כ"ד בטבת תרמ"ו, 1 בינואר 1886 - ח' בניסן תשכ"ב, 12 באפריל 1962) היה רב, איש הגות ומחשבה, איש ציבור, מרצה ודרשן. מתלמידיו המובהקים של הסבא מסלבודקא. ספרו המפורסם, פירוש נחלת יוסף על מגילת רות.
ביוגרפיה
נולד בפולין בעיירה טרסטינה שעל יד ביאליסטוק, לאביו רבי ברוך, מחסידי קוצק. בתחילה למד בישיבה מקומית בעיירת מולדתו אשר מייסדה היה האב"ד המקומי רבי בנימין בישקא לאזדמאן, אחיו של הגדול ממינסק. כשנה למד בישיבה המקומית בביאליסטוק, ולאחר מכן בגיל בגיל 16, בהשפעת תלמידים שפגש, הלך ללמוד בישיבת סלובודקה, בה נעשה מקורב ולאחד מתלמידיו המובהקים של רבי נתן צבי פינקל 'הסבא מסלובודקה'[1], אשר היה המנהל רוחני של הישיבה. כמו כן היה מקורב לראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין אשר כיהן כרב המקום, ואשר מינהו למסור שיעור יומי בחברת ש"ס גדולה של אנשים עובדים (מכונים 'בעלי בתים') בעלי רמה לימודית גבוהה ('למדניים') בעיירה[2].
בשנת תרע"ב נשא לאשה את אשתו ביילא (בלהה) בת נחמן אוירבוך, סוחר אמיד מהעיירה ריטובא שבליטא וזוגתו שרה[3]. חמיו פתח עבורם חנות אותו ניהלה אשתו, כשהוא היה מבקר בחנות שעות ספורות ביום, כשאת שאר זמנו הקדיש ללימוד תורה.
בסוף שנת תרפ"ד 1923 חיסל את עסקיו והוא וזוגתו עלו לארץ ישראל, והתיישבו בתל אביב, בביתם שברחוב ליליינבלום היה להם לצרכי פרנסה וחסד פנסיון ובית תבשיל מיוחד עבור בני תורה. המקום היווה מקום מפגש לתלמידי חכמים, והתקיימו בו תמיד ויכוחים סוערים בדברי תורה ומוסר.
ביום ח' בניסן תשכ"ב, נפטר בגיל 76, מבלי ילדים [4], ונטמן בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב[5].
אשתו נפטרה בגיל 84 בי' באדר ב' תשל"ח, ונטמנה לצד בעלה[6].
פעילות חינוכית
בתל אביב נעשה רבי יוסף זאב דמות רוחנית בולטת. הוא ראה את יעודו בהרבצת תורה ודעת בקרב הישוב החדש. הוא השווה את מצב הישוב לדור של המתיישבים הראשונים בארץ לאחר כיבוש הארץ על ידי יהושע, עליו הרחיב במבוא לספרו 'נחלת יוסף', אשר ממנו עולה כי חובת חכמי ישראל ללמד את העם תורה ודרך ארץ ולא להניח להם להיות עסוקים אך ורק בבניית הארץ בפן הגשמי מבלי להתפנות לענייני הרוח.
עם בואו לתל אביב היה מורה לתלמוד בכיתות הגבוהות בבית הספר 'תחכמוני'. כמורה, התמסר וטיפח את התלמידים הכישרוניים באופן פרטי. הוא השפיע על התלמידים, שלאחר שיסיימו את בית הספר ילכו ללמוד בישיבות.
לאחר מכן כיהן כר"מ בישיבת תל אביב, לצד רבי אליהו דב ברקובסקי, רבי מאיר ברלין מתל אביב ולאחר זמן עם הרב דב כ"ץ. מפאת מצב בריאותו התפטר בשנת תרצ"ה ממשרה זו, אך המשיך ללמד בהתנדבות.
בתקופה מסוימת עזר להקים את ישיבת אור זורח שבשכונת נווה שלום (אז ביפו), ומלבד תפקידו בה כאחד המנהלים, התנדב במשך כמה שנים למסור לפני הבחורים שיעור שבועי בחידושי תורה.
היה נואם, מרצה ודורש בחברות שונות בתל אביב.
במשך שנים רבות היה מלמד את הציבור פרשת שבוע ועין יעקב בכל יום בין מנחה לערבית, ולאחר תפילת ערבית, באחד האולמות הצדדים של בית הכנסת הגדול.
את יום השבת כולו היה מקדיש עבור דרשות במקומות שונים בעיר. לדוגמא, בתקופה מסוימת היה דורש בין קבלת שבת לתפילת ערבית של שבת בבית הכנסת שבשכונת נווה צדק, לאחר סעודת ליל שבת דרש בפרשת שבוע בבית הכנסת הגדול, בבוקר היה הולך לאחד מבתי הכנסת שבעיר, לפעמים אף במקומות מרוחקים, לנאום לטובת מגביות שונות ולמוסדות חסד ולמפעלי תורה או למען חיזוק ערי היהדות, בשעות הצהריים לימד מדרש באולם בית הכנסת הגדול, ובין מנחה לערבית נתן הרצאות מיוחדות לבני עדות המזרח. גם במוצאי שבת היה קובע שיעורים מיוחדים לקבוצות מסוימות, בחוגי בית וכדומה[7].
פעילות ציבורית
לפרקים לקח הרב ליפוביץ חלק גם בעניני ציבור כללים והשתתף באסיפות ובישיבות לחיזוק הדת ולעניני הצדקה וחסד. הוא אף היה אחד המועמדים לבחירות לעיריית תל אביב מטעם 'רשימת החרדים המאוחדים'[8].
עם יסוד כולל האברכים יוצאי ישיבת חברון 'היכל התלמוד' בשנת תרצ"א, סייע הרב ליפוביץ להקמתו, ובמסגרת זו השפיע על הגיסים הנדיבים מר פולאק ומר אוליצקי שיקדישו מגרש עבור מוסד זה, ובמשך זמן מסוים אמר את השיעור הלמדני שהתקיים שם בפני בעלי בתים.
הוא נמנה על פעילי 'מרכז חינוך התורה' שנוסד בשנת תרצ"ו במטרה להקים בתי ספר תורניים בארץ, ושימש בו כחבר נאמן. פעל בתקופה מסוימת להקים מפעל שיכון לבני תורה. עד יומו האחרון שימש כנאמן בישיבת פוניבז' בבני ברק, ועוד.
כחניך ישיבת סלובודקה
בעת לימודו בישיבת סלובודקה נעשה חבר לתנועת המוסר עמה היה מזוהה עד סוף ימיו. הוא היה מאוד מקורב ל'סבא' אשר מאד החשיב את דעתו[9]., וקיבל ממנו את רוח השקפתו. בשנת תרפ"ו, לאחר ש'הסבא' עלה לארץ ישראל והעביר את חלק מישיבתו לחברון, ביקר בתל אביב וריכז סביבו את התושבים חניכי ישיבות המוסר. הרב ליפוביץ היה מרכזו של חוג זה, ומסר בו שיעור יומי בהלכה, ובכינוסי המוסר ובאסיפות הוא היה ראש המדברים.
יצירתו הספרותית
כשבע שנים לפני שנפטר חלה במחלת לב, ובהוראת רופאיו נמנע מלשאת נאומים, אבל המשיך לשאת דברים בפני הנקלעים למחיצתו, דבר שהביא רבים מאישי התורה והמוסר לשחר על פתחו. באותו זמן חיבר את יצירתו המפורסמת, פירוש נחלת יוסף על מגילת רות, אשר דרכו ניתן לראות את דרכו הרעיונית ואת השקפת חייו. ביצירה צועד הרב ליפוביץ בעקבות דברי חז"ל ופרשני המקרא, ולאור דבריהם חושף את ענין תיקון מידת החסד כציד מרכזי של סיפור המגילה. בפירושו מרחיב הרב ליפוביץ את השפעת הסיפור לכזה המשפיע על כלל ההיסטוריה האנושית, למין בריאת העולם ועד תיקונו באחרית הימים.
הספר נחלת יוסף על מגילת רות נדפס לראשונה בחיי הרב המחבר בשנת תשי"ט, ולאחר מכן לאחר פטירתו בשנת תשל"ז בהוצאת אברהם ציוני. בשנת תשנ"ה יצא לאור הספר פעם נוספת על ידי מכון ישיבת אור אלחנן, אשר נימקו את הוצאתם בכך שהמהדורות הקודמות התחבבו מאד על ציבור הקוראים והן אזלו במהירות רבה, וכי צמאונו של הציבור לספר זה שהינו נדיר ביופיו הביא אותם להוציאו לאור במהדורה חדשה[10].
לאחר שנפטר ריכזה אשתו את שאר כתביו ודאגה להוציאם לאור[11].
לקריאה נוספת
Hilel Goldberg Between Berlin and Slobodka: Jewish Transition Figures from Eastern Europe, New Jersey 1989, pp. 137-145
קישורים חיצוניים
- ספר נחלת יוסף
- ספר מגילת רות בראי הנצח המובסס על ספר נחלת יוסף
- אתר חברא קדישא
- מאמר אודותיו בספר קהילה - ריטובה
- מאמר אודות הרבנית
- על אודות הרב ליפוביץ בתור ספר שיחות הסבא מסלובודקה
- אזכור הרב ליפוביץ בספר דברי הגות וראות מאת הרב דב כץ, במאמר על אודות ישיבת תל אביב
- שם אזכור על הרב ליפוביץ במאמר על אודות ישיבת היכל התלמוד
- סיפור בשם הרב ליפוביץ ואמירה בשמו בתוך הספר הגאון רבי אליעזר גורדון זצ"ל
- כתבה על פטירתו של הרב ליפוביץ בבטאון הליכות
- המאמר אדם וחוה מאת הרב ליפוביץ
- האוניברסיטה העברית, שלמה טיקוצ'ינסקי: 'גדלות האדם' ו'שפלות האדם' בארץ לא זרועה:ישיבות המוסר 'סלבודקה ונוברדוק עולות לארץ ישראל, 1925–1935
- המקובל הרב יעקב עדס בסיפור על סבו הרב דב כהן שעלה כבחור לארץ ישראל, למד עם הרב ליפוביץ שקרבו ובהמלצתו התקבל לישיבה באתר דרשו
הערות שוליים
- ^ יהושע בכרך "אמה של מלכות", הוצאת המכון התורני שע"י הישיבה הגבוהה או עציון, מרכז שפירא, תש"ס, עמ' 148
- ^ ריטובה - ספר ריטובה עמ' 87
- ^ ריטובה - חוברת ריטובה, תוספת לספר הזכרון, עמ' 8 אתר אוצר החכמה
- ^ הרב דב כץ לדמותו של הרב י. ז. ליפוביץ בתוך נחלת יוסף מכון אור אלחנן ירושלים תשנ"ה
- ^ אתר חברה קדישא תל אביב יפו
- ^ אתר חברה קדישא תל אביב יפו
- ^ מודעות על שיעוריו נמצאים באתר הספריה הלאומית. ראה כאן, וכאן, וכאן
- ^ כרזת בחירות, פתק עם רשימת המועמדים
- ^ הרב יעקב עדס באתר דרשו
- ^ נחלת יוסף על מגילת רות הוצאת אור אלחנן ירושלים תשנ"ה, מבוא עמ' ה
- ^ ריטובה שם