פילוסופיה יהודית

פילוסופיה יהודית היא עולם רעיוני בדרך הפילוסופיה שחידשו בתורה גדולי חכמי ישראל. לרוב חכמי ישראל ההולכים בדרך זו פירשו את התורה בדרך הרמז (והאלגוריה).

הדרך הפילוסופית האריסטוטלית והאפלטונית פרחה בעולם בעיקר באלף החמישי. בראשית האלף השישי נחלש כוחה של הפילוסופיה האריסטוטלית. ובדורות האחרונים בוקרה הפילוסופיה והתמוטט עולמה. זה לעומת זה אף בעם ישראל עיקר פריחתה הייתה באלף החמישי, בראשית האלף השישי התנהל ויכוח חריף בין הנוטים אחרי הפילוסופיה ובין מתנגדיה. ובתקופת האחרונים היא בטלה כליל מישראל.

הפילוסופיה באלף החמישי

הפילוסופיה של החכמים המוסלמיים

במחצית השניה של האלף החמישי גבר העיסוק בפילוסופיה בעולם הערבי. למעשה, המורשת הפילוסופית של הזמן הקדום, היווני, התרכזה בעיקר בארצות האסלאם. מרכזי התרבות היוונית הקדומה היו באלכסנדריה שבמצרים, בדמשק שבסוריה, באנטיוכיה שבטורקיה. למעשה, הספרים של סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואחרים, שנכתבו במקורם בשפה היוונית. מכיוון ששטח זה נכבש על ידי המוסלמים, תורגמו ספרים אלו לערבית ופרסית ופרחו להם פירושים חדשים וקמו פילוסופים, הוגים ופרשנים דוברי וכותבי ערבית, כמו אלפאראבי ואלגזאלי, ואחר מכן אבן רשד ואחרים.

הפילוסופיה של גדולי ישראל

חלקים חשובים בספרות הפילוסופיה היהודית התחברו כמענה לשינויים הגותיים ותרבותיים במרחב שבו חיו יהודים, והצורך להסביר את היהדות לבני השפה החדשה.

הפילוסוף הראשון מגדולי חכמי ישראל במחצית השניה של האלף החמישי היה ר' סעדיה גאון (רס"ג), שבספרו "אמונות ודעות", יצא נגד הדעות הסותרות את התורה והציג את עקרונותיה הפילוסופיים לפי שיטתו התורנית. רס"ג קיבל את שיטת המועתזילה לגבי חירות הרצון ואחדות ה', דחה את תורת האטומים של הכאלאם, דחה את מציאותו של "חומר קדמון" וטען כי האמת היא ההתגלות ותוכנה זהה עם השכל. עוד היה הוא הראשון אשר חילק בין מצוות שכליות לשמעיות ולהציג את עשרת יסודות האמונה לפי שיטתו.

בתקופת הראשונים אנו מוצאים מספר גדולי חכמי ישראל ילידי ספרד אשר השפעתם על המחשבה התורנית הייתה מכרעת: רבנו בחיי אבן פקודה וספרו "חובות הלבבות", ר' יהודה הלוי (ריה"ל) וספרו "הכוזרי", ור' משה בן מימון (הרמב"ם).

גדולי חכמי ישראל האפלטוניסטים (ר' יצחק ישראלי ור' שלמה אבן גבירול ומקובלים רבים מרבותינו הראשונים) למדו דברים מסוימים מהאפלטוניסטים המוסלמים. ולעומתם, גדולי חכמי ישראל האריסטוטלים (רוב חכמי ישראל הפילוסופים) למדו דברים מסוימים מהאריסטוטלים המוסלמים אלפאראבי, אבן סינא, אבן באג'ה, אבן רושד ועוד.

גדולי ישראל הפילוסופים

• רבי סעדיה גאון (רס"ג), מחבר הספר אמונות ודעות.
• רבי יהודה הלוי (ריה"ל), מחבר הספר הכוזרי.
• רבי משה בן מימון (רמב"ם), מחבר הספר מורה נבוכים.
• רבי שלמה אבן גבירול, מחבר הספר מקור חיים.
• רבי בחיי אבן פקודה, מחבר הספר חובות הלבבות.
• רבי נסים בן ראובן, מחבר הספר דרשות הר"ן.
• רבי נתנאל בירב פיומי, מחבר הספר גן השכלים. חצי כח
• רבי ידעיה הפניני, מחבר הספר בחינות עולם.
• רבי אברהם בר חייא, מחבר הספר הגיון הנפש.
• רבי יוסף אבן צדיק, מחבר ספר העולם הקטן.
• רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע), מחבר הספר יסוד מורא וסוד תורה ופירוש לתורה.
• רבי אברהם אבן דאוד, מחבר ספר הקבלה וספר אמונה רמה.
• רבי חסדאי קרשקש, מחבר הספר אור ה'.
• רבי יוסף אלבו, מחבר ספר העקרים.
• רבי יצחק עראמה, מחבר הספר עקידת יצחק, על פי סדר פרשיות התורה.
• רבי לוי בן גרשום (רלב"ג), מחבר הספר מלחמות ה' ופירוש לתורה.
• רבי דון יצחק אברבנאל, מחבר הספרים ראש אמנה, מעיני הישועה ועוד, וכן פירוש על התורה.
• רבי יהודה אברבנאל, מחבר הספר שיחות על האהבה.

פירוש התורה בדרך פילוסופית

גדולי ישראל הפילוסופים דרכם הייתה לפרש את התורה ודברי הנביאים בדרך בדרך הרמז האלגורית. הם הרבו לפרש את הדברים כמרמזים על ארבע יסודות, הגלגלים, חלקי הנפש, שלילת הגשמות, הם היו אלה שהדגישו שתיאורים כגון "יד ה'", "חרון אף ה'" וכדומה מפורשים כאלגוריה.

אף את התלמוד הסבירו גדולי ישראל הפילוסופים בדרך הרמז הפילוסופית השונה מהפשט. כך למשל, תיאורי הגיהנום המחרידים הוסברו על ידיהם כהמחשות – ולמעשה, עונשם של הרשעים לא יהיה בייסורי הגוף, אלא בהתרחקותם מזיו השכינה. דוגמה לכך היא המימרה: "כל הלועג לדברי חכמים נידון בצואה רותחת", המוסברת על ידי הרמב"ם: "ואין צואה רותחת חמורה מן הסכלות שגרמה לו להלעיג".רבי אברהם בן הרמב"ם מציע דרך שיטתית ללימוד האגדות שבתלמוד תוך כדי הסתמכות על עקרונות הפילוסופיה. לאלו המעדיפים לקבל את דברי חז"ל כפשוטם הוא קורא "סכלים" וסובר שדווקא דרך זו תוביל בסופו של דבר לכפירה ולזלזול בדברי חכמים.

הפילוסופיה באלף השישי

הפולמוס בראשית האלף השישי

רבות מדעותיהם של גדולי ישראל הפילוסופים היו לזרא בעיני גדולי ישראל מתנגדיהם. בראש המתנגדים עמד רבי יונה גירונדי, ואף הרשב"א והרא"ש נטלו חלק עימם. הפולמוס החריף משדרשו מתנגדי הרמב"ם לאסור את "מורה נבוכים" לקריאה לצעירים מתחת לגיל עשרים וחמש. המאירי תקף את הרעיון בחריפות וטען שדווקא הלבבות הצעירים פתוחים יותר לחוכמות העמוקות. עם זאת, גם הוא סבר שרק אלו שמלאו כרסם בש"ס ובפוסקים רשאים להתעמק בעניינים אלו.

המחלוקת הגיעה לשיאה עם שריפת כתבי הרמב"ם על ידי הנוצרים. אלו התערבו בסכסוך הפנים יהודי ביוזמתם או ביוזמת מתנגדי הרמב"ם (עניין זה מעולם לא הובהר). המדורה הגדולה שהציתו בפרובנס זעזעה אף את המתנגדים. על פי המסופר, עלה רבי יונה מגירונדי לקבר הרמב"ם וביקש ממנו סליחה פומבית. עם התרככות עמדות סיעתו נדם קול הפולמוס.

התמוטטות הפילוסופיה היוונית בדורות האחרונים אצל אומות העולם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כתב בספר הברית:

"מודעת זאת בכל הארץ כי בשנת תקמ"א לאלף השישי, קם בין חכמי פילוסופי האומות איש חכם מאד ואדם יפיק תבונה גדולה בעיר קעניגסבורג אשר בפרייסין המדינה, חרוץ ושנון וחריף קאנט שמו וחיבר ספר מופלג בחכמה ועמוק עמוק וזה הספר מפורסם מאד ושמעו הולך בכל המדינות.

וכתב בראשית ספרו שהוא קורא הדורות מראש אריסטו וכל הפילוסופים הקודמים אליו וגם לאחרונים ופילוסופי הדור הזה לכלם בשם יקרא שיבואו ויגידו לו מה חדשו בחקירתם ובכל מופתיהם העיוניי במה שאחר הטבע הנקרא מעטאפיזיק ומה שעלה במוסכם אצל כלם במופתים גדולים לאמת שאין אחריו ספק יגישו אליו והוא רוצה להביא עליו מופת לסתור, כי הלא יתעו חורשי מופתי עיוניים כלם. ואם כן מה הועילו חכמים בכל חכמתם העיוניית באותות ובמופתים.

אף לא השיב ידו מבלע כל אשיותיה ומלעקור כל יסודותיה וזה יכתוב ידו, אחר העיון האמיתי כל הפילוסופיאה רעה התרועעה מיום היותה על האדמה ועמודיה ירופפו מראשית זמן מציאותה בעולם.

אמנם לחקור ולחפש לדעת דבר מהבלתי מוחשיים במה שאחר הטבע אנו אין לנו כלים ואמצעים ומלקחים לדרישה זו כלל, לא על ידי הדברים שהם צורת השכל הנזכר אשר השתמשו בהם הפילוסופים מימי עולם, ולא על ידי דבר זולת אלה, כי לא ידענו מה הוא, ומה אערך ולא ידעתי מה היכול אוכל דבר מאומה, ואשר ידעה נפשו יבא ויגידה ויערכה לי, וזה נודע כי אין חוקר ואין דורש ואין מבקש בזולת כללים ידועים ודרכים נכונים לזה כאשר אין אומן בלא כלים, ואם כן כל מה שבנו וקנו על פי מופת הנקנה על ידי צורת השכל הנזכר כל הפילוסופים אשר מעולם עד הנה הכל בטעות והכל הבל ורעות רוח, הלא כה דברי קאנט בספרו הנזכר.

אחרי הדברים והאמת אשר בתחילת ספר קאנט שזכרנו מבואר בספרו דרכי שכל האנושי וטבעו וכל דבריו ומסילותיו וענייניו ואופניו בדרך הפלא ופלא, למען יכירו וידעו כל באי עולם כי קצר כח שכל האנושי וחכמת אדם עם כל מהלכי ההיגיון הפילוסופי לדעת דבר מה לאמיתו מן הדברים אשר חוץ לחושים הנקרא בלשוננו מה שאחר הטבע ובלשונם מעטאפיזיק. ואתה איש חמודות קורא משכיל הבן בדברים ושים ליבך אם יש מה שעוקר העיוני ומופתיו מן השורש כמו זה ספר של קאנט הנזכר.

וכשנודע לי מזה הספר (ביקורת התבונה הטהורה) ומענינו הרימותי ידי אל ה' אל עליון ואמרתי "ברוך המקום ברוך הוא שהגיעה העת והעונה להעביר דרכי העיוני מן הארץ ומופתי הפילוסופיי כרות יכרתון אפילו בין האומות, ואמת מארץ תצמח וצדק משמים לתקן עולם באמונה ודעת את השם"

ביטול הפילוסופיה בתקופת האחרונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: פסקה.

בתקופת האחרונים גדולי ישראל ביטלו את דרך הלימוד הפילוסופית, ודיברו רבות בגנותה. ותחת זאת עלתה דרך הלימוד הקבלית והחסידית ועוד, למרות זאת בחלקים מסוימים בציונות הדתית ובאורתודוכסיה המודרנית יש עדיין למידה מסויימת של הפילוסופיה היהודית, בעיקר בהקשר של מחשבת ישראל.

ראו גם

• פרד"ס
• החרם נגד הפילוסופיה
• מחשבת ישראל

קישורים חיצוניים

• ר' אברהם בן הרמב"ם, ‏מאמר על דרשות חז"ל, באתר "דעת"