אנדלוסיה
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| מושל |
נשיאת אנדלוסיה, סוזנה דיאז (המפלגה הסוציאליסטית – PSOE) |
| מחוזות בקהילה האוטונומית | 8 |
| בירת הקהילה האוטונומית | סביליה |
| שפה רשמית | ספרדית |
| תאריך ייסוד | 11 בינואר 1982 |
| שטח | 87,268 קמ"ר (דירוג: 2) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בקהילה האוטונומית | 8,424,102 (דירוג: 1, 2011) |
| ‑ צפיפות | 97 נפש לקמ"ר (2011) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.juntadeandalucia.es | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  (למפת אנדלוסיה רגילה)  | |
אנדלוסִיה (בספרדית: Andalucía) היא קהילה אוטונומית בספרד. בירתה היא סביליה. באנדלוסיה חיים 8.2 מיליון איש - המאוכלסת שבקהילות האוטונומיות, והיא מורכבת משמונה מחוזות (provincias).
מצפון תוחמות את אנדלוסיה אקסטרמדורה וקסטיליה-לה מנצ'ה, במזרח מורסיה והים התיכון, במערב פורטוגל והאוקיינוס האטלנטי (בדרום-מערב), בדרום הים התיכון (בדרום-מזרח) שמחובר לאוקיינוס האטלנטי במצר גיברלטר המפריד בין ספרד ומרוקו וסמוכה לו המושבה הבריטית גיברלטר.
מקור השם
מקורו של השם אנדלוסיה הוא בכינוי הערבי "אל-אנדלוס" המתייחס לחלקים בחצי האי האיברי שהיו תחת שלטון מוסלמי ויש הטוענים שהוא נובע משיבוש בערבית של המילה ונדלוסיה על-שם ההתיישבות הזמנית של הוונדלים שם. את השפעות 800 שנות השלטון המוסלמי באזור, שלטון שהסתיים עם כיבוש ממלכת גרנדה על ידי "המלכים הקתולים", פרננדו ואיזבלה, ב-1492, ניתן לראות עד היום בתרבות האנדלוסית.
היסטוריה
הפיניקים
הפיניקים יישבו מספר אזורים על חופי אנדלוסיה לקראת סוף האלף השני לפני הספירה. ההתיישבות החשובה ביותר הייתה קדיס (גדר או גדז בעברית), שנוסדה בסביבות שנת 1100 לפני הספירה.
קרתגו ורומא
עם נפילתן של הערים הפיניקיות, הפכה קרתגו לכוח הימי המוביל במערבו של הים התיכון, ואנשי קרתגו הפכו לסוחרים המובילים בערים השמיות שלחופי אנדלוסיה. במהלך המלחמה הפונית הראשונה והשנייה, כבשה קרתגו לא רק את אנדלוסיה, אלא גם את כל חצי האי האיברי, פרט לשטחים הבסקים. אנדלוסיה הייתה הזירה העיקרית במלחמה ברומים שהונהגה בידי חניבעל. הרומים הביסו את קרתגו, כבשו את אנדלוסיה, ושינו את שמו של האזור לבייטיקה.
ונדלים וויזיגותים
הוונדלים חלפו באזור במהלך המאה ה-5 לספירה לתקופה קצרה לפני שהתיישבו בצפון אפריקה. האזור נפל לידי ממלכת הוויזיגותים שהתמודדו נגד שאיפות הביזנטים באזור.
ערבים ומורים
ערך מורחב – אל-אנדלוס
הפלישה האומית לחצי האי האיברי בשנת 711-718 סימנה את קריסתו של השלטון הוויזיגותי. התרבות האנדלוסית הושפעה רבות בחמש מאות שנות השלטון הערבי. קורדובה הפכה לעיר הגדולה והעשירה במערב אירופה, ואחת הערים הגדולות בעולם. המורים הקימו אוניברסיטאות באנדלוסיה, ומלגות למידה, והפכו את אל-אנדלוס להצלחה הגדולה ביותר מבין כל העמים שכבשו. במהלך אותה התקופה המלומדים היהודים והמורים מילאו תפקיד חשוב בהתפתחות האסטרונומיה, הרפואה, הפילוסופיה והמתמטיקה המערבית. עם נפילתה של סביליה ב-1248 עבר רוב שטח אנדלוסיה לשליטת ממלכת קסטיליה, ורק אמירות גרנדה נותרה בשליטה ערבית, עד שגם היא נכבשה ב-1492 בידי המלכים הקתולים, פרדיננד ואיזבלה. האוכלוסייה הדוברת ערבית הגדולה ביותר הייתה באנדלוסיה, שגם קיבלה מורים מאזורים אחרים שגורשו דרומה בגלל הרקונקיסטה.
אנדלוסיה ידועה באדריכלות המורית שלה. כמו האלהמברה בגרנדה, המזקיטה בקורדובה, טור דל אורו ומגדל החירלדה בסביליה. סוגי ארכיטקטורות אחרות באנדלוסיה כוללות את הארכיטקטורה המוזערבית, כמו האלסאזר בסביליה, והאלקזבה במלאגה.
"תור הזהב" של אנדלוסיה
לאחר גילוי אמריקה שימשה אנדלוסיה כשער לטריטוריות הספרדיות באמריקה. הקשר, המלכותי-שלטוני והמסחרי, התקיים אך ורק דרך נמלי אנדלוסיה. המונופול הזה הביא לפריחה של אנדלוסיה שהפכה לאזור המשפיע והעשיר בספרד. פריחה זו, "תור הזהב", נמשכה כמאתיים שנה.
השפה הספרדית המדוברת באמריקה היא בעיקרה השפה האנדלוסית, למרות שהספרדית המדוברת באיים הקריביים יותר מזכירה את הספרדית שבאיים הקנריים. יום אנדלוסיה (ספרדית: Día de Andalucía) נקבע ב-28 בפברואר, כדי לציין את יום קבלת האוטונומיה.
מחוזות אנדלוסיה
אנדלוסיה מורכבת משמונה מחוזות (פרובינציות) הנקראים לפי ערי הבירה שלהן:
- מחוז אלמריה (Almería) במזרח אנדלוסיה על חוף הים התיכון. בשנת 2002 נמנו באלמריה 546,499 תושבים והערים הגדולות במחוז הן הבירה אלמריה (173,338 תושבים), אחידו (57,063 תושבים) ורוקווטס דה מר (50,954 תושבים).
- מחוז קדיס (Cádiz) בדרום אנדלוסיה, באזור הנקודה הכי דרומית של חצי האי האיברי. ערים חשובות: קדיס, חרס דה לה פרונטרה, סן פרננדו.
- מחוז קורדובה (Córdoba) בצפון-מרכז אנדלוסיה, שבירתו היא קורדובה.
- מחוז גרנדה (Granada) מערבית לאלמריה במזרח אנדלוסיה. בשנת 2002 נמנו בגרנדה 818,959 תושבים והערים הגדולות במחוז הן הבירה גרנדה (240,522 תושבים), מוטריל (51,928 תושבים) ואלמוניקר (22,030 תושבים).
- מחוז ולווה (Huelva) במערב אנדלוסיה על גבול פורטוגל.
- מחוז חאאן (Jaén) בצפון מזרח אנדלוסיה מזרחית לקורדובה.
- מחוז מאלגה (Málaga) בדרום אנדלוסיה על חופה הדרומי של ספרד. בשנת 2002 נמנו במאלגה 1,330,010 תושבים והערים הגדולות במחוז הן הבירה מאלגה (535,686 תושבים), מרבייה (115,871 תושבים), ולז-מלאגה (57,457 תושבים), פואנגירולה (53,270 תושבים), מיחאס (47,565 תושבים), טורמולינוס (46,683 תושבים), אסטפונה (46,342 תושבים) ואנטקרה (41,197 תושבים).
- מחוז סביליה (Sevilla) מזרחית לוולווה וצפונית למחוז קדיס במערב אנדלוסיה.
תרבות
התרבות האנדלוסית ידועה בריקוד הפלמנקו, שהיא המקור לו, וכן במלחמות השוורים שלה. המטבח האנדלוסי ידוע בדגיו, בקינוחיו ובמיוחד בדובדבנים שלו.
אנדלוסיה ידועה בסגנון הבנייה המורי, בזכות ארמון אלהמברה בגרנדה, המסקיטה בקורדובה ומגדל הזהב (Torre del oro) ומגדל חירלדה בסביליה.
כמו כן אנדלוסיה ידועה מאד גם במוזיקה שלה.
כלכלה
על פי המוסד הלאומי לסטטיסטיקה בספרד, התמ"ג לכל ראש באנדלוסיה הוא €17,401 (נכון ל-2006), עדיין השני הנמוך בספרד. אך הצמיחה הכלכלית משנת 2000 עד 2006 הייתה כ-3.72%, אחת מהגבוהות במדינה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנדלוסיה |
- ממשלת אנדלוסיה (בספרדית)
- תמונות ומידע תיירותי על אנדלוסיה
- |הימנון אנדלוסיה
- שיר לקידום התיירות פבלו אלבורן
- יוסי ברגמן, חורף ספרדי: הערים הקטנות של אנדלוסיה, באתר ynet, 1 בנובמבר 2011
- כרמית וייס, ערי הגבול והכפרים הלבנים של אנדלוסיה, באתר GoTravel
| הקהילות האוטונומיות של ספרד | ||
|---|---|---|
| קהילות אוטונומיות | אנדלוסיה • אסטוריאס • אקסטרמדורה • אראגון • גליסיה • האיים הבלאריים • האיים הקנריים • ולנסיה • חבל הבסקים • לה ריוחה • נווארה • מדריד • מורסיה • קטלוניה • קנטבריה • קסטיליה-לה מנצ'ה • קסטיליה ולאון | 
|
| ערים אוטונומיות | סאוטה • מלייה | |