עונג שבת (ארכיון)
עונג שבת היה שם קוד לארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ואסף מידע על יהודי גטו ורשה, ורשה רבתי וערי פולין האחרות בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארגון גם יזם כתיבת עבודות על ההיבטים השונים של חיי הגטו ובכך היה למכון מחקר לצד היותו מיזם מתעד. כתבי הארכיון של עונג שבת שנמצאו לאחר המלחמה, מצויים כיום במכון היהודי ההיסטורי בפולין ומכונים ארכיון רינגלבלום על שם מייסד הארגון.
היסטוריה
הפרויקט הוקם באוקטובר 1939 על ידי עמנואל רינגלבלום (היסטוריון ופעיל חברתי בג'וינט ובייוו"א). רינגלבלום תיעד ביומנו את הידיעות שהגיעו אליו בעת עבודתו במנגנון פעולות סעד יהודיות שהפעיל "המוסד לעזרה הדדית".
בנובמבר 1940 הרחיב רינגלבלום את המיזם וצירף כמה עשרות אנשי רוח (סופרים, מורים, אנשי ציבור השייכים לזרמים הפוליטיים השונים בגטו והיסטוריונים) לכתיבת הארכיון. קבוצה זו, במסווה של ארגון סיוע, אספה את המידע הגולמי לארכיון וכתבה רישומים. מרכז פעילות הקבוצה באותה עת היה הרב שמעון הוברבנד שהגיע לגטו ורשה מפיוטרקוב.
הפרויקט שם לעצמו למטרה לשמר תמונה היסטורית שלמה ואמינה של הגטו, כזאת שתעמוד באמות מידה היסטוריוגרפיות. בין מסמכיו תיאורים של המחתרת, ההתנגדות ומה שנודע בדיעבד כסימנים מתריעים לכיליון (עיתונות חשאית, פרוטוקולים מישיבות, סקירות על פעילות הגופים החשאיים היהודיים בגטו ועדויות מפי פליטים מגטאות אחרים, מחנות עבודה ומחנות שבויים), כך גם תיעד את חיי היום-יום של שוכני הגטו והאווירה ברחובותיו (כרזות, ציורים ועדויות). המימון לתפעול המיזם הגיע מארגון ה"ג'וינט".
פעולת הארגון שינתה את כיוונה ביוני 1942, כאשר החלו רציחות המוניות באזורים הכבושים במזרח. החל מאותה תקופה ניסו פעילי הארכיון להניח את ידיהם על כל תעודה גרמנית הקשורה לגירוש ולתהליך ההכחדה. בתחילת שנת 1943 נגבתה עדות מאחד מניצולי מחנה ההשמדה חלמנו, והועברה ללונדון. בעיצומו של גירוש גטו ורשה, רינגלבלום ניסה לשכנע את תושבי הגטו למסור לו את צוואותיהם ויומניהם האישיים המתארים את חייהם בגטו, אבל ניסיון זה הצליח באופן חלקי בלבד, מאחר שרבים חשו שלאחר שנספו יקיריהם, נותרה להם רק כתיבתם. בין היתר השתמרו בארכיון זה והתפרסמו אחר כך חלק מכתבי רבי קלונימוס קלמיש שפירא (האדמו"ר מפיאסצנה).
חברי הארכיון
בשיא פעילותו כלל הארגון כ 50-60 עובדים בשכר. חברי הארכיון פעלו תחת מידור כאמצעי זהירות ורובם לא ידעו על היקף הפעילות שלו ועל זהותם של רוב הפעילים.
- עמנואל רינגלבלום- מייסד ומנהל הארכיון. כתב חומר רב, גייס את מרבית העובדים וכתב קווים מנחים לעבודתם.
- אליהו גוטקובסקי והרש וואסר- מזכירים. חלוקת מלגות קיום לפעילים. קישור בין הארכיון למחתרת הלוחמת.
- מנחם מנדל קון, שייע רבינוביץ', שמואל וינטר, אלכסנדר לנדאו, אליעזר ליפא בלוך, יצחק גיטרמן, דניאל גוז'יק ואברהם לוין- גיוס כספים, קשרים והגנה על חיי הפעילים, יתכן גם כי מנחם מנדל קון הוא שהעביר לארכיון את כתביו של האדמו"ר מפיאסצנא[1].
- יוסף קפלן ושמואל ברסלב- חברי השומר הצעיר, הצטרפו ל'עונג שבת' ב-1942.
- הרב שמעון הוברבנד- מהכותבים המרכזיים והפוריים ביותר, ראש המדור הדתי.
- מורים: ישראל ליכטנשטיין- מנהל 'בית הספר בורכוב' ברחוב נובוליפקי 68- הסתיר את מרבית הארכיון בבניין בית הספר ובו גם את ציוריה של אשתו- גלה סקשטיין. ברנארד קמפלמאכר, אהרן קוניסקי, נתן סמולר.
- מנחם לינדר ויז'י וינקלר- סטטיסטיקה ומחקר כלכלי.
- סיסיליה סלפקובה- כתבה מחקרים על נשים בגטו.
- הנריקה לזוברט, גוסטבה יארצקה- כתבו בפולנית. לזוברט כתבה את השיר -'המבריח הקטן' שתורגם ליידיש ולעברית והולחן לאחר המלחמה.
- סופרים ועיתנואים: רחל אוירבך, פרץ אופוצ'ינסקי, שייע פרלה.
- פעילים נוספים: נחמיה טייטלמן, מרדכי שוורצברד, יחיאל גורני, דניאל פליגלמן, בלומה וואסר, דוד גרבר, נחום גז'יוואץ'.
מבין כל חברי הארכיון, שרדו את המלחמה רק שלושה- רחל אוירבך, הרש וואסר ואשתו- בלומה.
גורל הארכיון
באוגוסט 1942, בעיצומו של הגירוש מוורשה וכן בפברואר 1943, הוטמנו שני חלקי הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. החלק השלישי הוטמן באפריל 1943. שני החלקים הראשונים של הארכיון נמצאו ב־1946 וב־1950 והיוו עדות חשובה על אורח החיים בגטו ורשה. ב־2003 היה ניסיון למצוא את החלק השלישי במתחם השגרירות הסינית בוורשה, ללא הצלחה. לקראת יום השואה 2009 הודיע מוזיאון בית לוחמי הגיטאות כי בסבירות גבוהה מאד נמצא במחסניו החלק השלישי, שנחשב לאבוד, של ארכיון 'עונג שבת'.[2]
בשנת 1999, הארכיון הוכר ונכלל במסגרת Memory of the World ("תוכנית זיכרון עולם") לתיעוד ולשימור אוספים שתרמו להתפתחות האנושית, על ידי אונסק"ו.[3]
ראו גם
- רחל אוירבך
- גלה סקשטיין, שציוריה נמצאו טמונים בארכיון
- אש קודש, כתבי דרשותיו של הרבי מפיאסצנה שהוטמנו בארכיון ושרדו את השואה
לקריאה נוספת
- עמנואל רינגלבלום, יומן ורשימות מתקופת המלחמה - גטו ורשה: ספטמבר 1939–דצמבר 1942 - סדרת הספרים המבוססת על תוכן הארכיון
- לאה פרייס (עורכת), בערפל הנדודים - אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת, 1939 – 1942, הוצאת יד ושם, 2015
- שמואל ד' קאסוב, מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו?, תרגמה מאנגלית: עדי מרקוזה-הס, הוצאת יד ושם וכנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2015
קישורים חיצוניים
- על ארכיון עונג שבת באתר יד ושם
- גדעון רפאל בן מיכאל (עורך), הארכיון ההיסטורי- המחתרתי "עונג שבת" ומייסדו ד"ר עמנואל רינגלבלום ושותפו הרב שמעון הוברבאנד, ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה, גיליון 24, המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ
- על עונג שבת באתר מכללת סמינר הקיבוצים
- סרטון העלאת התיבות ממקום מחבואן. אתר המוזיאון למורשת יהודית בניו יורק
- יאיר שלג, מסמכים בכד חלב מתחת לאדמה, באתר הארץ, 31.3.2003, אודות התחדשות החיפושים אחר החלק השלישי של הארכיון
- עונג שבת - תת-אתר ארכיון עונג שבת באתר הארכיון הלאומי הפולני - פרויקט מורשת בתמיכת אונסק"ו. כולל מידע ותיעוד על גטו ורשה, פרסומים, ומבחר מסמכים מתוך ארכיון עונג שבת.
- סרטוני טולבוקס על ארכיון עונג שבת בערוץ יד ושם ביוטיוב
- שמואל ד' קאסוב, מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו? - מבט חדש על עונג־שבת - הארכיון היהודי החשוב מגטו ורשה.
הערות שוליים
- ^ דניאל רייזר, ספר אש קודש: עיון מחודש בעקבות בחינה פילולוגית של כתב היד
- ^ ג'קי חורי, בית לוחמי הגטאות חשף את החלקים האבודים של הארכיון מגטו ורשה, באתר הארץ, 22 באפריל 2009
- ^ Memory of the World, Warsaw Ghetto Archives (Emanuel Ringelblum Archives), באתר אונסק"ו
25792387עונג שבת (ארכיון)