יס"ס
יס"ס (ראשי תיבות של השם בגרמנית: JSS – Juedische Soziale Selbsthilfe; בפולנית: żydowska Samopomoc Społeczna; ביידיש: יידישע סוציאלישע אליינהילף) היה ארגון יהודי לעזרה הדדית, לסיוע כספי[1] ולאספקת תרופות, ביגוד ומזון ליהודים בתקופת השלטון הנאצי בגנרלגוברנמן. הארגון אסף תרומות מגורמים חיצוניים וחילק אותם לאוכלוסייה המקומית. הוא היה אחד משלשה ארגונים שהוקמו למטרה זו. בנוסף אליו הוקמו ארגון פולני (RGO) וארגון אוקראיני. מרכזו היה בקרקוב ובראשו עמד מיכאל וייכרט.
הארגון הוקם במאי 1940 והיה היחיד שקיבל היתר פעולה מהשלטונות הגרמניים. הוא סייע בהקמת מטבחים ציבוריים ובאספקת מזון לגטאות[2], הקים מרפאות[3], נתן שירות רפואי לנזקקים, סיפק תרופות לבתי החולים, רכש בגדים ועזר בהקמת בתי מלאכה ביישובים שונים. הוא ייסד קורסים להכשרה מקצועית[4], כדי לתרום לתעסוקת יהודים ביישוביהם ובכך למנוע העברתם למחנות עבודה. תחת מטרית הארגון, התאחדו הארגונים היהודיים הבאים: טא"ז - ארגון הבריאות, צנטוס - מרכז לטיפול בילדים יתומים ונטושים, אורט - ארגון להכשרה תעסוקתית, CEKABE - חברת הלוואה חינם, JEAS - ארגון סיוע לעולים ו-TOPOROL - ארגון חקלאי שגידל ירקות לתושבי הגטו.
הנהלת היס"ס כללה נציגים מגטאות מכל רחבי הממשל הכללי בפולין. הוא שמר על קשר רציף עם כל הקהילות היהודיות, כולל הנידחות ביותר, וכן עם אסירים יהודים במחנות. במשך שנתיים היה ה-JSS ארגון התמיכה החשוב ביותר ליהודים בגטאות. עם זאת, משאביו הכספיים היו דלים מאוד. וייכרט, מנהל ה-JSS, אמד את תקציבו החודשי בכמיליון זלוטי. המימון הגיע בעיקר מהג'וינט האמריקאי אך גם מהארגון הפולני והאוקראיני. 18% מכספי הארגונים הללו הוקצו לאוכלוסייה היהודית. בדצמבר 1941 נכנסה ארצות הברית למלחמה[5] ונותק הקשר עם הג'וינט. לכן עבר הארגון לפעולה מחתרתית, וניסה למנוע העברת יהודים למחנות ההשמדה באמצעים שהיו לא חוקיים בתקופה.
המחלקה למגזר הציבורי בגטו ורשה
בראש המחלקה הזו בארגון עמד עמנואל רינגלבלום. המחלקה לקחה על עצמה את התיאום ואת הפיקוח על ועדי הבתים בוורשה, שפעלו כגוף רווחה לכל דבר, ובתקופת השיא של הגטו בינואר 1942 הגיע מספרם ל-1600. בשל הפליטים הרבים, הצרכים של גטו ורשה היו גדולים מכל גטו אחר. הארגון ניסה להתמודד עם הרעב בגטו בדרכים שונות: למשל, למדו אנשיו מתזונאים איך להפיק את המיטב מאוכל דל.
ככלל הארגון סבל מהתערבויות היודנראט בתמיכת הגרמנים והמשטרה היהודית, אך הצליח לשמור על האוטונומיה שלו בגלל מדיניותו הסובלנית של ראש היודנראט, צ'רניאקוב ומפני שהגטו היה פתוח יחסית לסביבה שמחוצה לו, דבר שאיפשר הברחות.
הארגון כלל נציגים ממפלגות שונות. מדיניותו של רינגלבלום הייתה בדרך כלל להדגיש את אופיו היהודי של הארגון, בהשוואה ליודנראט. כך למשל השפה הרשמית שבה השתמשו ביס"ס הייתה יידיש, בניגוד לפולנית שבה השתמשו פקידי היודנראט.
הארגון גם ניסה לגשר על הפערים החברתיים הגדולים שהיו בגטו והדגיש את הצורך לסייע לכולם כולל הפליטים הרבים. פעילות זו עמדה בסתירה לרצון של כל ועד בית לפעול למען עצמו. הארגון פעל גם בשיתוף פעולה עם ארגוני תרבות בגטו[6].
הארגון דאג להעסקתם של אנשים שנמנו על השכבות המשכילות של הגטו במיוחד אנשים, שאיבדו בנסיבות הללו את יכולתם לעבוד. בשל כך נשמעו טענות לא פעם על העדפת מקורבים משכבה זו, בשל קרבתם הרעיונית לראשי הארגון[7].
קישורים חיצוניים
- אלבום תצלומים המתעדים את פעילותו של יס"ס בגטו ורשה, בתוך תערוכת האינטרנט "צילום בגטו ורשה", באתר יד ושם
- עמוד לזכרו של מיכאל וייכרט באנציקלופדיית YIVO
הערות שוליים
- ^ קרשניק באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
- ^ זקליצ'ין באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
- ^ פיוטרקוב טריבונלסקי באנציקלופדיה של הגטאות באתר יד ושם
- ^ יסלו באנציקלפדיה של הגטאות באתר יד ושם
- ^ ורשה באתר יד ושם
- ^ שמואל דוד קאסוב, מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו? מבט חדש על עונג שבת - הארכיון היהודי החשוב מגטו ורשה, ירושלים: דביר, עמ' 105-146
- ^ יישראל גוטמן, יהודי ורשה 1939 - 1943 גטו מחתרת מרד, ירושלים: יד ושם
יס"ס34522461Q16131506