קולופון
קולופון (מלטינית: colophon) הוא רשומה צורנית החותמת ספרים מימי סוף כתבי היד וראשית הדפוס.
מקור המושג הלטיני במילה היוונית העתיקה "קולופון" (κολοφων), שמשמעהּ 'פסגת הר' או 'שיאהּ של המלאכה'. ברשומה צורנית זו, שלה היו צורות מגוונות – משולשים הפוכים, פירמידות, ריבועים ועוד – חתם המדפיס או הכותב את מלאכת הספר. בקולופון הובאו בקצרה תולדות כתב היד או הדפוס, שבחים לתורמים וגינויים למשנאים, תאריכים, לקחי מוסר ותכנים נוספים.
מלאכת הדפוס ירשה את נוהג הקולופון מכתבי היד. מעתיקי כתבי היד הם שהמציאו את רשומת הקולופון כחתימה לספריהם, ובמאה החמש עשרה, כשהחלו המדפיסים הראשונים להפיץ את ספריהם, הם אימצו את המנהג הזה ונהגו גם הם לסיים אותם בהבאת קולופונים. מאוחר יותר, תוך כדי גלגולים שונים, עבר ה"קולופון" של הספרים המודפסים ל"עמוד השער". היום מתנאים בהבאת קולופונים סופרים מודרניים הפוזלים אל הספר העתיק, וכן מהדירים שונים שרוצים לשוות נופך עתיק למלאכתם, חובבי ספרים, וסתם תלמידי חכמים הרוצים להתנאות בידיעותיהם. לדוגמה, בכתב העת לשירה "שבו", בהוצאת המו"ל הביבליופילי עוזי אגסי, נחתם כל גיליון של כתב העת בקולופון.
תוכן רשומת הקולופון, שיש שתרגמוה לעברית בשם "אחרית דבר", היה מגוון מאוד. היו בו צורות קבועות ונוסחים קבועים של בתי הוצאה, בתי דפוס או מעתיקי כתבי יד בעלי מסורת, ובצדן גם הבעת תודה, שבחים לאל בורא עולם, תאריכים ומשחקי גימטריה, ואפילו חוויות אישיות, רשימת אסונות פרטיים וכדומה. רשומות הקולופונים מהוות מקור ביבליוגרפי מחקרי והיסטורי ממדרגה ראשונה. אלו הן עדויות חשובות, בדרך כלל ממקור ראשון, ויש בהן כדי ללמד על התקופה.
הקולופון המודפס העברי הראשון הודפס בסוף הספר העברי המתוארך הראשון (פירוש רש"י על התורה) שנדפס בעיר רג'ו די קלבריה שבדרום איטליה בשנת 1475.
מו"לים מסחריים אחדים התחילו להשתמש בקולופונים והם כוללים פרטים דומים בספרים שהם מוציאים לאור. הקולופונים שלהם הם, או בסוף הטקסט (המקום המסורתי) או מעבר לשער. קולופונים כאלה יכולים לכלול את מעצב הספר, שיטת ההדפסה, בית הדפוס וכדומה. מו"לים ישראלים מדפיסים קולופון ובו שער נוסף באנגלית או בשפה אחרת ובו: מקום ההדפסה, שנה שם המו"ל באנגלית וכדומה.
לקריאה נוספת
קולופון - כללי
קולופונים עבריים
- רחל ניסן, הקולופון; נוסחאותיו ומרכיביו בכ"י עבריים מימי הביניים, עבודת גמר, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשל"ו 1976. (45 עמודים)
- מיכאל ריגלר, הקולופון בכתבי-יד עבריים מימי הביניים כמקור היסטורי, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" (בהנחיית פרופ' חיים ביינארט ופרופ' מלאכי בית-אריה), האוניברסיטה העברית, ירושלים, שבט תשנ"ה, ינואר 1995. (415 עמודים)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קולופון |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קולופון |