יוסף קלוזנר

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף קלוזנר
Joseph Klausner
Joseph Klausner.jpg
קלוזנר ב-1912
לידה 20 באוגוסט 1874
פטירה 27 באוקטובר 1958
ענף מדעי תולדות עם ישראל
ארצות מגורים ארץ-ישראל
תרומות עיקריות
נמנה עם מקימי האוניברסיטה העברית
בית קלוזנר בתלפיות לאחר שנפגע בפרעות תרפ"ט. הכיתוב על הפתח: 'יהדות ואנושיות'
קלוזנר בזקנותו

יוסף גדליה קלַוְזְנֶר (נהגה "קלאוזנר"; 20 באוגוסט 1874 ז' באלול תרל"ד27 באוקטובר 1958 י"ג בחשוון תשי"ט), היסטוריון, חוקר ספרות ואיש רוח ישראלי.

תולדות חייו

נולד באולקניקי שבליטא (אז באימפריה הרוסית), בנם של יהודה לייב קלוזנר וראשה-קיילה בת אלכסנדר זיסקינד ברא"ז (מצאצאי הרב אלכסנדר זיסקינד מהורודנה). בוגר אוניברסיטת היידלברג, ניהל את בית המדרש החדש למורים עבריים באודסה. עלה לארץ ישראל ב-1919 באונייה "רוסלאן" יחד עם אישים רבים שהשפיעו מאוחר יותר על החברה והתרבות העברית בארץ, ובהם רחל המשוררת.

ערך את העיתון "השילוח" בשנים 19031927. לקלוזנר היה תפקיד פעיל בתחיית הלשון העברית והוא אף אחראי לחידושן של כמה מילים כמו "עיפרון", "ירחון", "מגדלור", "קרנף" ו"חולצה".[1] שימש כעורך המדעי של ועד הלשון העברית וכיהן כנשיאו עד להקמת האקדמיה ללשון העברית, שבייסודה לקח חלק.

היה העורך הראשי הראשון של האנציקלופדיה העברית מייסודה ועד שנת מותו (כרכים א'-ח'), ובמקביל שימש כאחראי על המדורים לתולדות הבית השני והספרות העברית החדשה בכרכים א'-ט'.

על אף שלא היה חבר בתנועה הרוויזיוניסטית, היה מקור השראה אידאולוגית לימין הציוני, ואף היה מועמד מטעם התנועה הרוויזיוניסטית לכהונת נשיא המדינה בבחירות לנשיאות ב-1949.

קלוזנר היה נשוי לציפורה (פאני-פייגה) בת אריה ויירניק,[2] והשניים היו חשוכי ילדים. בשנת 1958 קיבל את פרס ישראל למדעי היהדות. נפטר באותה שנה בירושלים, ונקבר בהר המנוחות.

דמותו של קלוזנר בספרות

קלוזנר הפך בעצמו מושא לכתיבה. ברומן הלא גמור "שירה" (תחילת כתיבתו 1948) מצייר שכנו, ש"י עגנון, את דמותו של קלוזנר (כפרופסור בכלם) כאיש אקדמיה נרקיסיסט ונלעג.

קלוזנר פעל בסוף שנות ה-40 יחד עם ארי אבן-זהב על מנת למנוע מעגנון את קבלת פרס נובל, פרס שהוענק לו לבסוף רק בשנת 1966.[3] הרחוב בו התגוררו קלוזנר ועגנון נקרא על שמו של קלוזנר אך ביתו לא שומר.

בן אחיינו, עמוס עוז (במקור: קלוזנר) מתייחס לדמותו של קלוזנר ב- "סיפור על אהבה וחושך" שכתב עוז ומתארו כ"עדין נפש ורודף כבוד, שופע עליצות ילדותית, איש מאושר המעמיד תמיד פני אומלל". בשילוב של חיבה ועוקצנות כתב כי "כמעט בכל עניין נהג הדוד יוסף לשרטט לעיני קהלו שני מחנות יריבים, בני אור ובני חושך, והיה מתאר כיצד היה הוא עצמו אחד הראשונים, אם לא הראשון ממש, שהבדיל בין חושך לאור, הוקיע את הראויים להוקעה ונלחם, יחיד מול רבים, את מלחמתם של הצודקים".

עוז תיאר בהרחבה את חוג החברים שנהג להיפגש בביתו של קלוזנר בשכונת תלפיות בצהרי שבתות ובו אישים כמו אורי צבי גרינברג ופרופ' בן ציון נתניהו. על יחסיו של קלוזנר עם אשתו, ציפורה, כתב עוז: "הוא נוהג בה כבת זקונים והיא בו כתינוק שעשועיה וכבבת עינה".

עוז אף כתב על חוויותיו מבית "הדוד יוסף", וציין את הנאומים הרבים והארוכים שנשא קלוזנר במסגרת אותו חוג החברים.

תפיסתו על הסכסוך הציוני-פלשתיני

יוסף גורני מתאר את תפיסתו של קלוזנר כהשקפה אדנותית-בדלנית, כלומר רצון התבדלות של מיישבי התיישבות החדשה מן הפלשתינאים. בכתב העת השילוח כתב קלוזנר: "אנו היהודים, שזה אלפיי שנים ויותר יושבים אנו בין עמים קולטוריים, אי-אפשר לנו – וגם אינו רצוי לנו – שנרד עוד פעם אל מדרגת הקולטורה של עמים פראיים-למחצה, וחוץ מזה הרי כל תקוותנו, שבזמן מן הזמנים נהיה אדוני הארץ, אינה מיוסדת לא על החרב ולא על האגרוף אלא על היתרון הקולטורי (=תרבותי) שיש לנו על הערביים והטורקיים, שעל-ידו תגדל השפעתנו מעט מעט"[4]

מספריו של יוסף קלוזנר

למעלה מ-200 פריטי ספר של קלוזנר רשומים בקטלוג של בית הספרים הלאומי. כאן יובאו רק מעטים.

  • במה נתחיל: לשאלת יסוד אוניברסיטה עברית בירושלים, אודסה, תרע"ג 1913.
  • ארץ ישראל בימי בית שני, ירושלים, תרפ"ז 1927.
  • היסטוריה של הספרות העברית החדשה, אחיאסף, ירושלים, שישה כרכים, 1936-1950.[5]
  • דוד שמעוני - (שמעונוביץ) - המשורר והוגה הדעות, בצירוף רשימה ביבליוגרפית מאת ברוך שוחטמן וביוגראפיה קצרה, הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, 1948.
  • היסטוריה של הבית השני בחמישה כרכים, אחיאסף, ירושלים, תשי"ט.
  • בימי בית שני : מחקרים בהיסטוריה של הבית השני, ירושלים 1954.
  • יהדות ואנושיות : קובץ מאמרים, ירושלים, 1955.

מאמרים עליו ועל יצירתו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מילים נוספות שחידש (לפי עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך"): קרחון, מטען, צנים, חדגוני/ רבגוני, חממה, מנוף, חושני.
  2. עליה ראו דוד תדהר (עורך), "צפורה (פאני-פייגה) קלוזנר", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 611
  3. מקור: איתמר לוי מחפש הספרים ו"חיי עגנון" - ביוגרפיה מאת פרופסור דן לאור, ירושלים, 1998.
  4. גורני, יוסף, השאלה הערבית והבעיה היהודית: זרמים מדיניים-אידאולוגיים בציונות ביחסם אל הישות הערבית בארץ-ישראל בשנים 1882–1948, עם עובד, תל אביב, תשמ"ו 1985
  5. יוחנן פוגרבינסקי, "היסטוריה של הספרות העברית", כרך רביעי, חרות, 4 בדצמבר 1953.



שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0