יוסף בן טוביה
יוסף בן טוביה, מבית טוביה, משפחה עשירה ומיוחסת מעבר הירדן, שימש כגובה כספים עבור בית תלמי ביהודה בזמן השלטון התלמיי בארץ ישראל (המאה ה-3 לפנה"ס) בתקופה ההלניסטית. בתקופתו של יוסף הגיע בית טוביה לשיא השפעתו. על עלייתו ידוע רק מתוך ספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים",[1] שם הוא מוצג ברוח אוהדת.[2] מנחם שטרן קובע את תחילת עלייתו לסביבות שנת 240 לפנה"ס.[3]
אמו של יוסף הייתה בתו של הכהן הגדול שמעון הראשון ואחותו של הכהן הגדול חוניו השני. ליוסף היו שבעה בנים מאשה אחת, ומבתו של סולימיוס (בתרגום שליט: שלום), אחיו, נולד לו בנו הצעיר הורקנוס.
יוסף בן טוביה השכיל לנצל את המצב הפוליטי בארץ ישראל באותה תקופה על מנת להגיע לעמדת כוח בחצר בית תלמי ולמעשה הפך לנציגו בארץ ישראל. באותה תקופה החל המצב בין ההנהגה היהודית בארץ ישראל לבין תלמי השלישי אורגטס להתדרדר. אפשר שגרם לכך נטל המיסים שהכביד עליהם, או הפיתויים המרובים שבאו מכיוון מלכי בית סלאוקוס, שבקשו למשוך את היהודים לצדם. יצוין כי באותם הימים, המחצית השנייה של המאה ה-3 לפנה"ס, התחוללה המלחמה הסורית השלישית בין בית תלמי לבין בית סלאוקוס. את המצב המסובך והמורכב הזה ביקש לנצל, ממניעים פוליטיים ואישיים, חוניו השני, הכהן הגדול בירושלים, שתמך בבית סלאוקוס והאמין כי בית תלמי יינגף לפני בית סלאוקוס, סירב להעלות את כספי המיסים למלך תלמי השלישי, וסיכן בכך את מעמדה של יהודה. בתגובה, תלמי השלישי שיגר ליהודה נציג מטעמו שדרש את תשלום המיסים באופן מידי, ולא, יחולקו אדמות יהודה בין שרי המלך המצרי.
מצב זה, של התקררות היחסים בין יהודה לממלכת בית תלמי, נוצל על ידי בן אחותו של הכהן הגדול, יוסף בן טוביה, איש פיקח ונמרץ, שהבין כי יוכל לנצל את המצב לתועלתו. בהיוודע דבר ניצחונם המזהיר של התלמיים על בית סלאוקוס, כינס יוסף בן טוביה את אספת העם בירושלים וקיבל ממנה ייפוי כוח להגיע לאלכסנדריה ולפייס את המלך הרוגז. יצוין כי תפקיד הייצוג של יהודה כלפי המלכות, שהיה מסור לכהן הגדול, עבר, בהסכמת העם, לידי יוסף בן טוביה. במתנות ובדברי חנופה עלה בידי יוסף בן טוביה לקנות את לב שליחו של תלמי השלישי, וכך סלל לעצמו דרך לחצר המלך במצרים. יוסף הצליח לקנות את לב המלך, כשהוא מבטיח לו להכפיל את מכסת המיסים של יהודה, אם תימסר לידיו חכירת המיסים של "סוריה ופויניקיה", שיהודה שייכת להן. המלך נעתר לבקשתו ואף צייד אותו באלפיים לוחמים כדי שיוכל לגבות את המיסים ללא התנגדות, וכך אכן קרה, ולא בלי גבייה מתאכזרת. במשך עשרים ושתיים שנה היה יוסף בן טוביה חוכר מסי המלך, והמכה שניחתה על הכהונה הגדולה במישור האישי ובמישור הממלכתי הייתה קשה. התוצאות בהמשך, בדבר המריבה בין שני הכוחות, הזיקו מאוד ליהודה.
לקריאה נוספת
- מנחם שטרן, ההיסטוריה של ארץ-ישראל, כרך 3: התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים, הוצאת יד בן צבי, 1981: יוסף בן טוביה, עמ' 112–113
- מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, הערות לסיפור יוסף בן טוביה, עמ' 22–34
הערות שוליים
יוסף בן טוביה29834314