הלכות גדולות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בעל הלכות גדולות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שער ספר "הלכות גדולות" ונציה ש"ח, 1548

הלכות גדולות הוא ספר הלכה מתקופת הגאונים, שפסקי ההלכה שבו מוזכרים בכתבי הראשונים פעמים רבות.

יש המכנים את הספר בה"ג: בעל הלכות גדולות. הספר התחבר בבבל, והוא משקף הלכה בבלית מובהקת, עם השפעות ארץ-ישראליות מעטות. זמן חיבורו אינו ידוע בוודאות, אך נראה שהוא במאה ה-9.

מחבר הספר

לדעת רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון[1] וכן לדעת רבי אברהם אבן עזרא, בעל המאור וראשונים רבים נוספים[דרושים מקורות], הספר חובר על ידי רבי שמעון קיירא, לעומת זאת דעת חלק מן הראשונים האשכנזים וביניהם רש"י[2] בעל האשכול[דרוש מקור] והסמ"ג[3] כי הספר חובר על ידי רב יהודאי גאון. יש מן הראשונים[דרושה הבהרה] שכתבו לעיתים כי הספר חובר על ידי רב יהודאי גאון ובמקומות אחרים ייחסו את הספר לרבי שמעון קיירא.

בעל ספר הכרוניקה צמח דוד[4] כתב כי לא ייתכן שרש"י והסמ"ג התכוונו לרב יהודאי גאון בן נחמן שכן חכם זה מוזכר בספר הלכות גדולות מספר פעמים בשמו. מכאן הסיק בעל הצמח דוד כי לפי דעתם הספר נתחבר על ידי רב יהודאי הכהן גאון סורא[5]. פתרונו של הצמח דוד לא התקבל, הן משום שהראשונים האשכנזים כלל לא הכירו גאון זה אשר לא נתפרסם, והן משום שלא נודעו הלכות בשמו של רב יהודאי הכהן מלבד הלכות בודדות.

כיום מקובלת הדעה[6]כי רב שמעון קיירא שחי בסביבות שנת ד'ת"ר בערך כמאה שנה אחר רב יהודאי גאון, הוא מחבר הספר, וזאת לאור דברי רב שרירא גאון ורב האי גאון, ולאור העובדה שהספר מצטט מהשאילתות, שהתחברו בתקופת רב יהודאי גאון, וכן משום שרב יהודאי גאון מוזכר בספר בשמו.

השפעת הספר

הספר הוא הספר הגאוני המצוטט ביותר בספרות הראשונים, והוא זכה לתפוצה רחבה בכל המרכזים התורניים בימי הביניים. אף על ידי הגאונים הוא צוטט רבות, אם כי לרוב שלא בשמו. מאוחר יותר הוא נדחק מעט בספרד ובצפון אפריקה בשל תפוצתו הרחבה של ספר הלכות רב אלפס, אולם בצרפת ובאשכנז מעמדו נותר כבתחילה[7].

רב שמואל בן חפני גאון כותב בתשובה כי ראוי לפסוק הלכה כדעת בעל הלכות גדולות כיוון שהיה בעל הלכה וכוונתו לשמיים[8]. לעומת זאת רב האי גאון אינו מקבל את דבריו לגמרי ובכמה מקומות הוא כותב כי לא הבין בעל הלכות גדולות את דבריו של רב יהודאי[9].

אשכנז

רש"י מביא את דבריו של בעל הלכות גדולות בפירושיו על הש"ס למעלה מ-20 פעמים בעיקר במסכת ברכות וחולין[10], אם במקור לגרסה מסוימת, או כפירוש לדברי התלמוד. התוספות מביאים את דבריו עשרות פעמים וכן ראשונים רבים אחרים.

התוספות[11] כתבו על הבה"ג כי דבריו דברי קבלה ויש לסמוך עליהם, וכך כתב הרא"ש[12].

ישראל תא שמע כותב על השפעת הספר באשכנז:

"כבר בראשית המאה הי"א נמנה ספר 'הלכות גדולות' עם ספרי היסוד המקובלים בצרפת, והוא הועתק בידי ר' יוסף טוב עלם בכתב ידו. חכמי אותה מאה כולם, בצרפת ובאשכנז, הרבו להשתמש בספר 'הלכות גדולות' ורוב מה שהביאו משמו נמצא בידינו [...] וכולם כאחד התייחסו אליו בכבוד מיוחד — הרבה יותר מאשר אל פסקי גאונים אחרים שהיו בידיהם — והשתדלו לכוון הלכה כמותו בכל מקום."

אולם אף באשכנז תורתו לא התקבלו באופן מוחלט, ולעיתים ספגה ביקורת חריפה. כך מעתיק האור זרוע[13] תשובה שככל הנראה כתבה רבי יהודה בן רבי מאיר הכהן בעל 'ספר הדינים':

אף על פי שתשובה זו נכתבה בשם רב יהודאי גאון ז"ל אין לסמוך עליה דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא כדאמרינן וכך השיב לפני אקלמון מתא הוו יודעין שהלכות אלו של מר רב יהודאי זצ"ל לית חזינא בבבל ביומוי דרב יהודאי אלא בתריה כשיעור מאה שנין אייתינון שבואין לבבל[14] ולא ידעינן היכא אמר מר רב יהודאי, מעיקרא רב יהודאי מאור עינים הוה ולא הוה כתב בידיה וכל דלא שמעוה רבנן מפומיה לא תלינן ביה כיון דאית ליה פירכא ולא סמכינן עלה דאמרי' ספרא הוא דטעי א"נ אינש אחרינא כתב בשמיה

האשכנזים היו סבורים כי רב יהודאי גאון חיבר את הלכות גדולות אולם כיוון שהיה סגי נהור תלו הדבר שתלמידיו כתבוהו ועל כן תלו הדבר בטעות, ונראה כי אף ביד האשכנזים הייתה מסורת כי הספר נתפרסם כמאה שנה אחר פטירתו של רב יהודאי גאון אלא שהיו סבורים כי רב יהודאי חיברו או תלמידיו, אולם כפי שכותבים הגאונים רבי שמעון קיירא שחי מאה שנה אחר רב יהודאי חיברו.

תוכן הספר

הספר מבוסס על שלושה מקורות עיקריים: דברי התלמוד הבבלי ומסורת פרשנות שלו, הספר הלכות פסוקות שקדם לו, והשאילתות - קובץ דרשות קדום על פי סדר פרשות השבוע[1], יעקב רייפמן כותב כי יותר ממאה הלכות בבה"ג מקורם מן השאילתות, אולם יש הסבורים כי חלקים רבים בהלכות גדולות אשר מקורם בשאילתות נכנסו מאוחר יותר על ידי הסופרים[15]. היו שסברו שדווקא הלכות פסוקות הוא קיצור של הלכות גדולות, אך דעה זו נדחתה על ידי רוב החוקרים כיום.

לספר מצורפת הקדמה מיוחדת, שאם היא שייכת לחיבור במקורו הדבר מהווה תקדים בספרות הרבנית בכלל, שכן עד אז לא נכתבו הקדמות לספרים תורניים (הראשון הידוע בכתיבת מונוגרפיות הכוללות הקדמה הוא רב סעדיה גאון). ההקדמה, בכל מקרה, אינה הקדמה של ממש - היא כוללת בעיקר דברים בשבח התורה ורשימת תרי"ג מצוות. מניין זה הפך נפוץ מאוד, ואף חוברו על פיו פיוטי אזהרות לשבועות (המפורסם הוא של ר' שלמה אבן גבירול), ונגד המניין הזה יצא הרמב"ם בהקדמה לספר המצוות שלו, בביקורת מתודולוגית חריפה.

בעיות הנוסח בספר סבוכות ביותר, וכבר הראשונים מעידים על גרסאות הפוכות בפסקיו. גם סדר הספר עצמו משתנה בין כתבי היד. ממחקרו האחרון של ד"ר אהרן שויקה עולה שישנם שני ענפי נוסח עיקריים לספר, וכי אחד מהם הוא תוצאה של מפעל עיבוד ועריכה משוכלל ומורכב של הנוסח המקורי, שנעשה בשלהי המאה התשיעית.

מהדורות הספר

ישנן שלוש מהדורות עיקריות של הספר, שכל אחת מהן הושתתה על כתב יד אחר.

  • דפוס ונציה ש"ח הוא ההדפסה הראשונה של הספר, שיצאה לאור בדפוס יושטיניאן. הספר נדפס שוב על פי דפוס ונציה לאחר 250 שנה בשלוש מהדורות (למברג תקס"ד, וינא תק"ע, זוליקאו תקע"א).
    • מהדורה נוספת המבוססת על דפוס זה היא של הרב אברהם שמעון טרויב (ורשה תרל"ה), שאף הוסיף מראי מקומות, חידושים וביאורים וכן הגהות מדעתו; חלק מהגהותיו לא צוינו על ידו וניתן ללמוד עליהן רק בהשוואה מדוקדקת לדפוס ונציה.
    • בשנת תשנ"ב הוציא מכון ירושלים מהדורה חדשה של הספר, שנוסחה מבוסס על דפוס ונציה ש"ח ועל מהדורת רא"ש טרויב, כשחלק מהגהותיו הוטמעו בטקסט בלא להעיר עליהן. המהדורה כוללת גם הגהות מכמה אחרונים, וכן חלק מהערות הרב עזריאל הילדסהיימר ונכדו במהדורותיהם (ראו להלן).
    • מהדורת "שונה הלכות", שהודפסה באמסטרדם בשנת תקכ"ד (1764) עם פירוש "שונה הלכות" של הרב שלמה שלם. במהדורה זו לא מופיע כל הספר, אלא הלכות מסוימות שעליהם נכתב הפירוש. (הספר מופיע באתר "היברובוקס")
  • דפוס ברלין תרמ"ח-תרנ"ב - מהדורתו של הרב עזריאל הילדסהיימר, מייסד בית המדרש לרבנים בברלין. זוהי הדפסה מדוקדקת של כתב יד וטיקן 142 של הספר. נוסח זה נקרא על ידי חלק מהחוקרים "הלכות גדולות אספמיא", מתוך תפיסה (כנראה שגויה) שזה היה הנוסח שעמד בפני חכמי ספרד.
  • מהדורת הילדסהיימר ירושלים תשל"ב-תשמ"ז - מהדורה ביקורתית בת שלושה כרכים בהוצאת מקיצי נרדמים, בעריכת נכדו של הרב עזריאל הילדסהיימר מברלין, שנקרא באותו שם. פנים המהדורה מושתת על כ"י מילאנו-אמברוזיא, והיא כוללת מדור של חילופי נוסחאות מכתבי יד וקטעי גניזה, וכן מדור של ציונים ומראי מקום, הקדמה מלומדת ומפתח הספרות התלמודית, בן 5,000 ציונים. המהדורה זכתה להערכה על ההשקעה הרבה שהייתה לעורך בה, אך מנגד התקבלה בביקורת חריפה במחקר.[16] בין השאר, נמתחה ביקורת על כך שפעמים רבות מספור העתקת העורך מכתבי היד אינה מדויקת,[17] רישום חילופי הנוסח בעייתי,[18] שימושו בקטעי הגניזה לוקה בחסר,[19] וגם שהחלטתו לבסס את מהדורתו על כ"י מילאנו, המאוחר והשייך לנוסח מעובד יותר, תמוהה.[20] על נוסח הפנים העיר אהרן שויקה: "אי אפשר לסמוך על נוסח הפנים במהדורת הילדסהיימר בשום מקרה ולשום עניין. לא לעניין נוסח, ודאי שלא לענייני לשון, ואפילו לא לשאלות עריכה, וזה גם במקרה שישנם דיונים מפורשים בעניין המסוים".[21] במבט כללי מציין שויקה שלמהדורה יתרונות רבים, על אף שנכשלה במטרתה העיקרית, העמדת נוסח מבוקר של הלכות גדולות.[22]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

דפוס ונציה ש"ח ודפוסים המבוססים עליו

דפוס ברלין

מהדורת הילדסהיימר ירושלים

פירוש הרב מנשה הקטן

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 וכ"כ רב שרירא גאון (תשובות הגאונים, הרכבי ס' שע"ו): "הכין חזינא דמאי דכתב רב שמעון קיארא בהלכות גדולות בהא מילתא מימריה דרב אחא מן שבחא הוא בשאילתא דבהעלותך."
  2. ^ רש"י מסכת ברכות דף מב. ד"ה אלא.
  3. ^ ספר מצוות גדול הלכות שבת מלאכת הדש, ועוד.
  4. ^ ספר צמח דוד, לאלף החמישי דף מו, חלק א דפוס ורשא ה'תרל"ח
  5. ^ רבי גדליה אבן יחיא, בעל "שלשלת הקבלה", מצרף שתי הדעות יחד:

    ואחרי רב יהודה שהיה סגי נהור, ועם כל זה חבר ספר הלכות גדולות כדאיתא במרדכי פ' אלו מגלחין ... ובימיו רב שמעון קיירא ולא נסמך וגם הוא חבר הלכות גדולות

    אולם כפי הידוע אין להסתמך על דעתו עיין בערך על ספרו.

  6. ^ נחמן דנציג, מבוא לספר הלכות פסוקות.
  7. ^ אהרן שויקה, עיונים בספר הלכות גדולות: נוסח ועריכהקובץ PDF, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ח, עמ' 1-2.
  8. ^ תשובות הגאונים, הרכבי, ס' שי"ב.
  9. ^ תשובות הגאונים, גאונים קדמונים, סי' פ"ז.
  10. ^ אברהם (רמי) ריינר, להתקבלותו של ספר 'הלכות גדולות' באשכנז
  11. ^ תוספות מסכת חולין דף מד. ד"ה כדי.
  12. ^ רא"ש מסכת ברכות פ"ד הי"ד.
  13. ^ אור זרוע חלק ב' - הלכות אבלות סי' תל"ב, רא"ש מסכת מועד קטן פרק שלישי.
  14. ^ בספר יוחסין מאמר שלישי אנו אף מוצאים מסורת זו: 'ורבי האיי חלק על הלכות מר יהודאי גאון שאמר שהיה מאור עינים והסופר טעה, ומה שלא שמענו מפיו לא נאמין כי ההיא דאמר לענין שניות אטו מר במה דרבנן חתים עליה הכי נמי כיון דאית פירכא לא סמכינן עליה כי הסופר טעה אי נמי אינש אחרינא כתבה בשמיה אחרי ק' שנים אחר שבאו מאדום לבבל אמרו בשמיה.'
  15. ^ לתולדות נוסח השאילתות, ירחמיאל ברודי, עמ' 106, לצפייה באוצר החכמה.
  16. ^ ראו אצל א' שויקה, עיונים בספר הלכות גדולות, עמ' 55.
  17. ^ שויקה, שם והספרות המצוינת שם; ועמ' 58: "כמעט בכל עמוד בספר ישנן מספר גדול של טעויות העתקה, חלקן שינויים של מילים שלמות ואף משפטים שלמים".
  18. ^ שויקה, עמ' 60.
  19. ^ שויקה, עמ' 63.
  20. ^ שויקה, עמ' 55.
  21. ^ שויקה, עמ' 60.
  22. ^ שויקה, עמ' 68.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31312319הלכות גדולות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הלכות_גדולות&oldid=2389494"