פונטיוס פילאטוס
 | |||||||
| פונטיוס פילאטוס, ציור מ-1910 | |||||||
| לידה | המאה ה-1 לפנה"ס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 37 | ||||||
| מדינה | פרובינקיית יהודה | ||||||
| בת זוג | פרוקולה | ||||||
| |||||||
פונטיוס פילאטוס (בלטינית: Pontius Pilatus; ביוונית: Πόντιος Πιλᾶτος) היה נציב יהודה, לפחות בין השנים 26 עד 36 לספירה. מוצאו היה סאמניטי (שבט בו הרומאים נלחמו באיטליה). בתקופה זו היה תוארם של שליטי הארץ "פרפקט" ("נציב") בעוד שבתקופה מאוחרת יותר נקראו "פרוקורטור" (משגיח). על פי הברית החדשה השגיח פילאטוס על משפטו של אותו האיש, ונתן את ההוראה לצליבתו. מעט מאוד ידוע על חייו לפני ואחרי כהונתו ביהודה, אך אגדות נוצריות מספקות מספר פרטים, ביניהם שמה של אשתו - פרוקולה, אשר הוכרזה כקדושה על ידי הנצרות האורתודוקסית.
כהונתו של פילאטוס
המידע על פילאטוס מגיע ממספר מקורות. יוסף בן מתתיהו בקדמוניות היהודים מספר, במסגרת סקירה היסטורית על הנציבים ששלטו ביהודה, על מספר עימותים בין פילאטוס לבין תושבי הארץ, יהודים ושומרונים. בנוסף, מוכר פילאטוס מהמקורות הנוצריים כמי שהיה הנציב בזמן צליבתו של אותו האיש. פילאטוס גם מופיע בכתובת הקדשה של מבנה, כנראה מקדש, לכבוד הקיסר טיבריוס בקיסריה. הכתובת נמצאה בשנת 1961 בשימוש משני בתיאטרון בקיסריה[1]. בשנת 2018 אף פוענחה כתובת על טבעת שנמצאה בהרודיון 50 שנה לפני כן, ובה מופיע השם פילאטוס. ייתכן כי הטבעת הייתה שייכת לפונטיוס פילטוס או לאחד מפקידיו[2].
מעט מאוד ידוע על שנותיו הראשונות של פילאטוס לפני היותו לנציב ביהודה. ההנחה היא שהוא היה חייל לתקופת מה, כמצופה מאדם הממונה לנציב באימפריה הרומית. היו ששיערו שפטרונו היה סיאנוס, אולם אין ידיעה ברורה בנושא[3].
בחלקה הראשון של תקופת כהונתו כיהן כמושל סוריה לוציוס אליוס למיאה, אשר נשאר ברומא ולא שהה בפועל בסוריה. דבר זה הקשה על פילאטוס אשר לא יכול היה לזמן סיוע צבאי מהיר ממושל סוריה במקרה הצורך[4].
בקדמוניות היהודים ואצל פילון
יוסף בן מתתיהו מספר כי תקופת שלטונו של פילאטוס החלה בתקרית חמורה, בה הציב בירושלים את ניסי הקוהורטות, עליהם היו "פרוטומות" - דיוקנאות של הקיסר טיבריוס. המעשה, אשר היה בניגוד לנוהג שאסר הצבת פסלים בירושלים בהתאם לציווי התורה, איסור שכיבדו הרומאים עד אז, נחשב על ידי היהודים כהתגרות. בתגובה היהודים קיימו שביתת שבת מול ביתו של פילאטוס בקיסריה, ומשנוכח פילאטוס כי היהודים מוכנים להיהרג על קידוש השם ולא לאפשר את הצבת הניסים בירושלים, הורה על הסרתם.
פילון האלכסנדרוני, בחיבורו "המלאכות אל גאיוס", מספר על אירוע דומה בו קישט פילאטוס את ארמונו בשלטי זהב ויש המזהים אותו כאירוע עליו סיפר יוסף בן מתתיהו.
אירוע נוסף בעל משמעות היה ביזת אוצר בית המקדש ושימוש בו להקמת אמת מים לירושלים. אף שכוונתו של פילאטוס הייתה חיובית - להזרים מים לאזור המקדש על-מנת לאפשר את ניקוי רחבת המקדש מריח דם הקרבנות, הנוצות ושאר חלקי החיות הטבוחות - עורר אירוע זה במיוחד את כעס הבריות ולנוכח ראשית ההתארגנות המרדנית כנגד הרומאים, שילח בהם פילאטוס את חייליו שערכו שם טבח באנשים.
פילאטוס אף הכביד ידו על השומרונים שהולהבו על ידי משיח שקר שהבטיח להם להראות את כלי המשכן מזמנו של משה. כאשר נקהלו השומרונים על מנת לחזות בפלא, הורה הנציב פילאטוס להכות בהם ולהרגם.
אירוע זה העלה על פילאטוס את חמתו של נציב סוריה שהיה ממונה עליו. הנציב, ויטליוס האב, שהיה אביו של הקיסר ויטליוס, הורה לפילאטוס לשוב לרומא וליתן שם דין וחשבון בפני הקיסר. ויטליוס האב, נציבה של סוריה (לה הייתה כפופה יהודה) ביקש לפייס את היהודים, לאחר התקופה הסוערת של כהונת פילאטוס. הלה ויתר על ההשגחה על בגדי הכוהן הגדול, שהיו מופקדים בידי הנציב הרומי. כשיצא למלחמה נגד הנבטים ביצע ויטליוס האב מעקף גדול סביב יהודה, כדי לא לעבור דרכה עם ניסי הלגיונות, והוא עצמו בא לירושלים כדי להקריב במקדש ונתקבל על ידי היהודים באהדה רבה.
תקופת כהונתו
בקדמוניות היהודים נכתב שהקיסר טיבריוס שלח רק שני נציבים ליהודה במהלך כהונתו, וואלריוס גראטוס ופונטיוס פילאטוס. כן כתוב בספר שגראטוס כיהן במשך 11 שנה ופילאטוס 10 שנים. בהתאם לכך מוסכם על רוב החוקרים שפילאטוס כיהן בשנים 26–36 או 27–37 לספירה. עם זאת, דניאל שוורץ, ועוד קודם לכן רוברט אייזלר, טענו שציון שנות הכהונה של גראטוס ופילאטוס הוא טעות או זיוף, וכי פילאטוס כיהן בשנים 19–37 לספירה. לטענת אייזלר, תיאור תקופת גראטוס בקדמוניות היהודים הוא קצר מאוד וכולל התייחסות למינוי של ארבעה כהנים גדולים בלבד, כאשר שלושה מהם כיהנו פחות משנה, ועל כן מתקבל הרושם שהוא כיהן 4 שנים בלבד. כן הסתמך אייזלר על כך שהדין וחשבון שמביא אוסביוס על משפטו של אותו האיש מייחס אותו לשנת 21 לספירה בתקופת כהונת פילאטוס[5].
הערכה
פילאטוס נתפס בתודעה היהודית באור שלילי ביותר. יוסף בן מתתיהו מתאר את תקופת שלטונו כרצף של מהומות, ופילון האלכסנדרוני מכנה אותו יהיר ועקשן, מקבל שוחד, עושק את הבריות ומענה אותם, שופך דמים ללא משפט הנגוע בעריצות איומה.
לטענת ההיסטוריון יונה לנדרינג, פילאטוס דווקא היה בעל יחס חיובי ליהודים. הוא מסתמך על מטבעות אשר לטענתו הוטבעו על ידי פילאטוס ועליהם מצד אחד סמל רומאי ומצד שני ענבים שהם סמל יהודי, דבר המסמל שוויון בין יהודים לגויים[6]. לטענתו, יוסף בן מתתיהו הציג את פילאטוס באור שלילי בגלל רצונו להטיל את האשמה לפרוץ המרד הגדול על מנהיגים רומאיים. כן טוען לנדרינג שפילון האלכסנדרוני מסתמך על דברי אגריפס הראשון שביקש להציג את פילאטוס באור שלילי על מנת שקליגולה יעדיף לתת לו להיות מלך יהודה במקום למנות נציב רומאי[7].
פילאטוס מונה לכהונת הנציב לאחר תקופה ארוכה ושקטה למדי של שלטון נציבים מתונים, שהחלה לאחר שיורשיו של הורדוס לא השכילו לשמור בידם את הסמכות השלטונית שריכז אביהם, והשלטון נלקח מידם. תקופה זו, שהחלה בשנת 6 לספירה והסתיימה בשנת 41, מכונה "תקופת הנציבות הראשונה" והיא מסתמנת כתקופה רגועה ושלווה יחסית, למעט תקופת כהונתו הרעה של הנציב פילאטוס.
פילאטוס נשלח לנציבותו על ידי המצביא הרומי סיאנוס אשר משל למעשה ברומא בימי דמדומי שלטונו של הקיסר טיבריוס אשר היה שקוע בשעשועיו ובסטיותיו באי קאפרי והותיר את השלטון בפועל בידיו של סיאנוס. לסיאנוס יצא שם של אדם אכזר ותככן, ונראה כי בחירתו של פילאטוס על ידו לתפקיד הנציב לא הייתה מקרית.
פילאטוס בספרות ואומנות
פילאטוס הופיע כדמות בספרים רבים המתארים את מעשה הצליבה, וכן במחזות ובסרטים. לעיתים מוצג פילאטוס באהדה, לעיתים כעריץ אכזר, ולעיתים כאדם חלש, או כביורוקרט חסר לב.
התיאור הידוע ביותר, הוא תיאורו בספר האמן ומרגריטה מאת מיכאיל בולגקוב. פילאטוס מתואר שם כאדם המביע חרטה על צליבת אותו האיש, נווד נצחי הנודד עם כלבו באזור הדמדומים שבין החיים והמוות, ומבקש את סליחת הצלוב.
לקריאה נוספת
- יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר שני, פרק ט, פסקאות ב-ד.
- יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 35; פרק ג, פסקאות א-ג, סעיפים 64-55; פרק ד, פסקאות א-ב, סעיפים 85–89.
- שוורץ ד', יוסף בן מתתיהו ופילון האלכסנדרוני על פונטיוס פילטוס, א' רפפורט (עורך), יוסף בן מתתיהו - היסטוריון של ארץ ישראל, ירושלים תשמ"ג, עמ' 217–236.
- אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 166-167, מסת"ב 978-965-566-137-8
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- מכתבי פונטיוס פילטוס אל סנקה, נערך על ידי: י. פ. קרויזר תרגם מאנגלית: ישראל דיסקין, ירושלים תרצ"א, באתר דעת
- Jona Lendering, Pontius Pilate, LIVIUS web site
- פילון האלכסנדרוני, כתבי היסטוריה - המלאכות אל קאיוס, פרק שלושים ושמונה, סעיפים 299–305, מהדורת ד"ר מנחם שטיין, עמודים 125–126.
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ גן לאומי קיסריה, אתר מט"ח
- ^
ניר חסון, טבעת של הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס שאחראי לצליבת אותו האיש נמצאה בהרודיון, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2018
- ^ Jona Lendering, Pontius Pilate - Speculations about Pilate's early years, LIVIUS web site
- ^ Jona Lendering, Pontius Pilate - Tasks of a governor, LIVIUS web site
- ^ דניאל שוורץ, מינויו של פונטיוס פילאטוס והכרונולוגיה של קדמוניות יח-כ, בתוך ציון שנה מ"ח, חוב' ד, תשמ"ג, עמ' 345-325
- ^ Pontius Pilate (3) - Livius, www.livius.org
- ^ Jona Lendering, Pontius Pilate - sources, LIVIUS web site
30257515פונטיוס פילאטוס