יהדות אוסטריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יהודי אוסטריה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהדות אוסטריה
כתובה מאוסטריה
כתובה מאוסטריה
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
אוסטריה, ישראל
שפות
גרמנית, יידיש, עברית
דת
יהדות

יהדות אוסטריה היא קהילה יהודית עתיקת יומין המתקיימת בשטחה של מדינת אוסטריה המודרנית, אשר שורשיה נעוצים, ככל הנראה, בכיבוש הרומי. במהלך הדורות ידעה הקהילה עליות ומורדות: בתקופות מסוימות נהנתה משוויון זכויות ושגשוג תרבותי, ובעתות אחרות סבלה מפוגרומים, גירושים ועלילות דם.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית כ־175,000 יהודים. לאחר סיפוח אוסטריה בידי גרמניה הנאצית בשנת 1938 היגרו ממנה תוך זמן קצר מרבית היהודים לארצות המערב ולארץ ישראל. כמעט כל אלה שלא עזבו נספו בשואה. לאחר ההגירה והשואה קטנה הקהילה בצורה משמעותית, וכיום היא מונה 10,065 נפש (לפי מחקר של הדמוגרף סרג'ו דלה-פרגולה משנת 2019[1]), אף על פי שהערכות שונות גורסות כי האוכלוסייה היהודית באוסטריה כיום מונה כ-9,000 איש,[2] 15,000 איש,[3] או 20,000 איש.[4]

היסטוריה

האוכלוסייה היהודית בווינה[5][6][7][8]
לפי מפקדי האוכלוסין אשר התקיימו באזור לאורך השנים
שנה האוכלוסייה הכללית האוכלוסייה היהודית אחוז
1857 476.220 2.617 1,3 %
1869 607.510 40.277 6,6 %
1880 726.105 73.222 10,1 %
1890 817.300 99.444 12,1 %
1890* 1.341.190 118.495 8,8 %
1900 1.674.957 146.926 8,7 %
1910 2.031.420 175.294 8,6 %
1923 1.865.780 201.513 10,8 %
1934 1.935.881 176.034 9,1 %
1951 1.616.125 9.000 0,6 %
1961 1.627.566 8.354 0,5 %
1971 1.619.855 7.747 0,5 %
1981 1.531.346 6.527 0,4 %
1991 1.539.848 6.554 0,4 %
2001 1.550.123 6.988 0,5 %
* = לאחר ההרחבה הגדולה של העיר

ימי הביניים

לפי ממצאים ארכאולוגיים יהודים ישבו באוסטריה לפחות למן המאה השלישית לספירה.[9] משערים כי היהודים הראשונים הגיעו לאוסטריה עם לגיונות הכיבוש הרומאי. זאת משום שאותו לגיון שהשתתף בכיבוש האזור הגיע הישר מן דיכוי המרד הגדול[דרוש מקור], וישנה סבירות גבוהה לכך שהביא עמו שבויים יהודיים, אך אין לסברה זו אף הוכחה חד משמעית.[10]

על פי מסמך מסוף המאה ה-10, הקובע שוויון זכויות בין הסוחרים היהודים לנוצרים בדנובה, ניתן לשער כי היהודים ישבו בווינה, אך גם לכך אין הוכחה חד משמעית. קיומה של קהילה יהודית באופן ודאי ידוע לנו רק לאחר תחילת המאה ה-12, כשזו החזיקה בשני בתי כנסת, גבתה מס בין חבריה - וסבלה מפרעות. באותה מאה גדל היישוב היהודי בווינה עם קליטתם של מתיישבים יהודים מבוואריה ומארץ הריין.

בתחילת המאה ה-13 פרחה הקהילה היהודית. אחת הסיבות העיקריות לשגשוג הייתה הכרתו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בכך שהיהודים הם קבוצה גזעית ודתית נפרדת, ובשל כך לא יוכלו לקבל את החוק הנוצרי הכללי. על יסוד הנחה זו פרסם הקיסר ביולי 1244 כתב זכויות ליהודים, בו עודד את היהודים לעסוק בהלוואת-כספים, עודד הגירת יהודים נוספים לארצו והבטיח להם הגנה וזכויות אוטונומיות, כגון זכות לשפוט את עצמם ולגבות מס ביניהם. כתב זכויות זה השפיע על ממלכות אחרות באירופה, כגון הונגריה, פולין, ליטא, שלזיה ובוהמיה, בהן היה אחוז גבוה של יהודים בקרב האוכלוסייה הכללית.[11]

בתקופה זו עסקו היהודים בעיקר במסחר ובגביית מס, והגיעו לעמדות מפתח גם ברבים מתחומי החיים האחרים באוסטריה. בשנת 1204 נבנה בווינה בית הכנסת הראשון שמופיע בתיעוד. יסודות בית הכנסת נמצאו בחפירות ביודנפלאץ וניתן לראותן מתוך המוזיאון היהודי בכיכר. בתקופה זו זכו היהודים לפריחה דתית, ובשל כך התיישבה בווינה קבוצה של מספר רבנים מחכמי אשכנז, אשר כונו "חכמי וינה" או "גדולי אסטרייך" (אוסטריה). הקבוצה ייסדה בווינה בית מדרש שהיה לגדול בתי המדרש באשכנז באותם ימים. בין רבני הקבוצה נמנים ר' טוביה מווינה, ר' יונתן מווינה ור' יצחק בן משה שהיה רבו של המהר"ם מרוטנבורג. יצחק בן משה כתב בווינה את פירושו המפורסם לגמרא "אור זרוע".

שגשוגה של הקהילה היהודית עורר קנאה גוברת[דרושה הבהרה] והולכת מצד האוכלוסייה הנוצרית ולעוינות מצד הכנסייה. בשנת 1282, עת עבר השלטון באזור לשושלת בית הבסבורג הקתולית-אדוקה, חדלה אוסטריה להיות מרכז תורני.

אחת הסיבות העיקריות לשנאת היהודים הייתה היותם גובי מס ומלווים בריבית. עדות אודות גביית מס יהודית מופיעה בפעם הראשונה במסמך משנת 1320. באותה שנה לערך בוצעו פוגרומים ופרעות ביהודים. מצבם של היהודים הוסיף להחמיר באמצע המאה ה-14 ובתחילת המאה ה-15, תקופת שלטונם של הדוכסים אלברכט השלישי ולאופולד השלישי. תקופה זו אופיינה בביטולים רבים של חובות לטובת היהודים, החרמת רכושם והטלת מגבלות כלכליות עליהם.

שמשון ורטהיימר

גירוש אוסטריה

באמצע המאה ה-15, עם הקמת תנועתו האנטי-קתולית של יאן הוס בצ'כיה, החמיר מצבם של היהודים עקב האשמות בכך ששיתפו פעולה עימה. בשנת 1420 הגיעה הקהילה לשעת שפל חמור ביותר, עת יהודי מפרנסי העיר אנס שבאוסטריה עילית הואשם בעלילת שווא של חילול לחם הקודש. עלילה זו גרמה לכך שהקיסר אלברכט החמישי, ארכידוכס אוסטריה פקד לאסור את כל יהודי אוסטריה. 270 יהודים הועלו על המוקד בפומבי והשאר גורשו מאוסטריה בחוסר כל. בכך הייתה אוסטריה הראשונה בין מדינות מרכז אירופה שגירשה את תושביה היהודים.[12] בשנת 1469 בוטל צו הגירוש על ידי הקיסר פרידריך השלישי, שנודע ביחסו הטוב ליהודים ואף כונה "מלך היהודים", עם התרתו ליהודים לשוב ולהתיישב בכל ערי שטיריה וקרינתיה. תחת שלטונו זכו היהודים לתקופת רגיעה קצרה (בשנים 1440–1493).

עליית הקנאות הדתית הישועית

הרגיעה היחסית לא האריכה ימים, ועם תחילת שלטונו של פרדיננד הראשון ב-1556, שלמרות שהתנגד לרדיפת היהודים, הוא הטיל עליהם מיסים כבדים ופקד עליהם לענוד אות קלון. בין השנים 1564–1619, בתקופת שלטונם של מקסימיליאן השני, רודולף השני ומתיאס, גברה קנאותם של הישועים, ובעקבות זאת החמיר מצב היהודים עוד יותר. לאחר מכן שלט באוסטריה פרדיננד השני, שלמרות שכמו סבו, פרדיננד הראשון, התנגד לרדיפת היהודים, ואף התיר לבנות בית כנסת בווינה, גבה מהיהודים סכומי עתק.

שיא השפל של יהודי אוסטריה הגיע בתקופת שלטונו של לאופולד הראשון, תקופה שבה נרדפו באופן תדיר וגורשו מאזורים שונים, ובהם ב-1670 אף גירוש מווינה, אך שבו לעיר בהדרגה לאחר מספר שנים. על היהודים גם נגזרו גזירות שונות, בהן הותר רק לבן הראשון לשאת אישה, על מנת לעצור את התרבות היהודים. על אף התייחסותו החמורה של לאופולד הראשון ליהודים, שירת בחצרו יהודי החצר שמשון ורטהיימר כיועץ כלכלי.

תנועת השבתאות שקמה באותה עת לא פסחה על יהודי אוסטריה, במיוחד בשל המצב הקשה בו היו שרויים, ורבים מהם עלו לארץ ישראל בעקבות שבתי צבי.

שינוי ביחס כלפי היהודים

לאחר תקופת הקנאות הדתית שבה סבלו היהודים, הגיעה תקופת סובלנות יחסית, שהייתה קטנה יותר בימי מריה תרזה, ושיאה, שהיה מעין "תור זהב", היה בתקופת שלטונו של הקיסר פרנץ יוזף, שהיה אהוד מאוד על היהודים.

בשנת 1772, בתקופת שלטונה של מריה תרזה, סופח לאוסטריה חבל גליציה כחלק מחלוקת פולין הראשונה. עקב זאת נוספו לאוסטריה יהודים רבים והקיסרית החלה בחקיקה מהירה על מנת להסדיר את זכויותיהם וביטלה את האוטונומיה היהודית על מנת לרכז את השלטון על היהודים בידה. למרות שהקיסרית נודעה בשנאתה ליהודים, עבדו בחצרה יהודים רבים. הקיסרית חייבה את היהודים ללמוד בבתי הספר היסודיים הכלליים, ובנוסף לכך התירה להם ללמוד באוניברסיטאות. בתי ספר יהודיים עוד לא היו קיימים.

לאחר מותה ב-1780 מונה בנה יוזף השני לקיסר והחל בפעילות לשילוב היהודים בחברה הכללית. הקיסר קבע כי עליהם להתגייס לצבא, והקים עבורם בתי ספר ממשלתיים. בשנת 1782 העניק ליהודים את צו הסובלנות, ובו ביטל הגבלות שונות שהיו על היהודים, כגון ההגבלה על היתר למגורים אך ורק במקומות שהוקצו לכך וההגבלה על עבודה במקצועות מסוימים בלבד, הותר להם להקים בתי חרושת, לשכור משרתים נוצריים וללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, אך כל זאת בתנאי שעל היהודים תהיה חובה ללמוד בבתי ספר, יהיה עליהם להשתמש בגרמנית בלבד במסמכים רשמיים, ולא בעברית וביידיש, יהיה איסור על גביות מס פנימיות, יצומצמו זכויות המשפט העצמי של הקהילה, ומי שלא יסיים את לימודיו לא יוכל להינשא לפני גיל 25. הקיסר גם דרש מהיהודים להקים בתי ספר יהודיים לילדיהם, אך הם התנגדו משום שהלה אסר עליהם להתארגן בקהילה ולבנות מוסדות ציבור אחרים. בעקבות התנגדויות שונות, הן מהצד היהודי שהתנגד לתנאים הרבים, והן מחלק מהצד הנוצרי שהתנגד לזכויות הרבות, הצו לא בוצע במלואו.

לאחר מותו של יוזף ב-1790 ירש אותו אחיו הצעיר לאופולד השני. לאחר שנתיים עבר השלטון לבנו של לאופולד, פרנץ השני, שהמשיך במגמת שילוב היהודים בחברה הכללית, אך היה מתון יותר מדודו. ב-1812 נפתח בווינה בית ספר של יום ראשון יהודי. בתקופה זו ועד תחילת שלטונו של פרנץ יוזף ב-1848. באותה תקופה חלו על היהודים מספר הגבלות, כמו חיוב ללמוד בבתי ספר נוצרים ולהתפלל בגרמנית.

פרנץ יוזף

פריחה תרבותית

בין השנים 1848–1938, תקופה של 90 שנה, זכו יהודי אוסטריה לפריחה תרבותית גדולה. הפריחה החלה עם תחילת כהונתו של פרנץ יוזף כקיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית, והתמוססה בהדרגה לאחר מות הקיסר עד סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, תהליך שגרם לתחילת שואת יהודי המדינה.

בשנת 1848 מונה פרנץ יוזף לקיסר אוסטריה, אירוע אשר מציין את תחילתה של תקופת פריחה יהודית גדולה באוסטריה, הנחשבת למעין "תור זהב". הקיסר העניק ליהודים שוויון זכויות, באומרו כי "הזכויות האזרחיות והמדיניות אינן תלויות בדת". הקיסר היה אהוד מאוד על היהודים, הם כינוהו "הקיסר ירום הודו" (הקיר"ה) ואף חיברו עבורו תפילות ושירים שהודפסו בסידורי התפילה. בשנת 1849 ביטל הקיסר את האיסור על היהודים להתארגן בקהילה, ובשנת 1852 נקבע תקנון הקהילה היהודית. ב-1867 קיבלו היהודים שוויון זכויות מלא באופן רשמי. חופש המגורים בבירה, שניתן בשלב זה ליהודים, הביא לגידול מהיר בממדי הקהילה ומקבוצה קטנה יחסית של יהודים "נסבלים" קהילת וינה הגיעה ב-1855 ל-20,000 נפש לפחות והמספר הוכפל כעבור 15 שנים בלבד. מרבית היהודים שהצטרפו לקהילה היו מסורתיים והגיעו מהונגריה ומגליציה.

בשנת 1869 ביקר הקיסר בירושלים והתקבל שם באהדה רבה על ידי האוכלוסייה היהודית. הקיסר הקים קרן למימון הקמת מוסדות יהודים, ואיתה הקים את בית המדרש לרבנים בבודפשט שבהונגריה. ב-1890 נקבע מעמדה הרשמי של הקהילה היהודית בווינה. מספר יהודים גם נבחרו באותה תקופה לפרלמנט האוסטרי.

בתקופתו של פרנץ יוזף וגם לאחריה תרמו היהודים רבות לתרבות האוסטרית. למרות אחוזם הקטן באוכלוסייה, פעלו באוסטריה משכילים יהודים רבים שהיו לגדולי התרבות האוסטרית, ביניהם עורכי דין, עתונאים (ביניהם בנימין זאב הרצל) סופרים, מחזאים, משוררים, רופאים, בנקאים, אנשי עסקים ואומנים יהודים. וינה הפכה למרכז התרבות היהודית באוסטריה ומחוצה לה, והיוותה מרכז חינוך, תרבות וציונות. בנימין זאב הרצל, אבי הציונות, למד באוניברסיטת וינה, והיה עורך הפליטון של העיתון רב ההשפעה "נויה פרייה פרסה". פליקס זאלטן, יהודי אף הוא, ירש את הרצל כעורך המדור.

ציור של בית הכנסת "Türkischer Tempel" בווינה משנת 1887, שהיה ידוע ביופיו המרהיב. נחרב בתקופת השואה, כבתי כנסת אחרים, ואינו קיים עוד.

יהודים השתלבו גם בתעשייה (למשל בית החרושת לגפרורים של אדולף פולק).

בין יהודים נוספים שתרמו לתרבות האוסטרית באופן ניכר ניתן למנות את המלחינים גוסטב מאהלר וארנולד שנברג, הסופרים שטפן צווייג, פליקס זאלטן, ארתור שניצלר, הוגו פון הופמנסתאל (שסבו היה יהודי), קרל קראוס, אליאס קנטי, יוזף רות וויקי באום, את הרופאים זיגמונד פרויד, ויקטור פרנקל ואלפרד אדלר, את הפילוסופים מרטין בובר וקרל פופר ועוד רבים.

הפריחה לא פסחה גם על תחום הספורט: מועדון הספורט היהודי הכח וינה שנוסד ב-1909 הגיע להישגים נכבדים בכדורגל, בשחייה ובאתלטיקה.

יחד עם הפריחה היהודית, התנצרו כמה מן המשכילים, ששאפו להיטמע בתרבות סביבם. שני המייצגים המובהקים של תופעה זו הם קרל קראוס ואוטו ויינינגר. ב-1904 נמנו באוסטריה 1,224,899 תושבים.[13]

בתקופה זו נבחר בווינה ראש עיר אנטישמי, קרל לואגר. הקיסר פרנץ יוזף התנגד בחריפות למינוי, אך לאחר שלואגר נבחר שלוש פעמים רצוף למשרה נאלץ הקיסר לוותר על פי התקנון. בתקופת כהונתו סילק לואגר יהודים ממשרות עירוניות ואסר עליהם לעבוד במפעלים בתחומי וינה, עד מותו ב-1910.

חיילים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי בבית הכנסת בשמחת תורה; כרטיס ברכה ממלחמת העולם הראשונה

השתלבות היהודים ויחס הקיסר אליהם מובנים בהקשר הכולל של יחסי הכוחות בחברה הרב-לאומית בקיסרות. החל מאמצע המאה ה-19 התגברו הלחצים הלאומיים בקיסרות ההבסבורגית הרב-לאומית: המיעוטים הלאומיים (כמו ההונגרים, הצ'כים והקרואטים) החלו לתבוע עוד ועוד זכויות קולקטיביות; בקרב דוברי הגרמנית התגברה טינה הן כלפי המיעוטים והן כלפי הקיסרות ומוסדותיה, ורבים מהם נשאו עיניהם אל גרמניה המתעצמת והדינמית. בנסיבות אלה בלטו היהודים בנאמנות מוחלטת לקיסרות ובאהדה אישית לקיסר. ורבים מהם התגייסו לצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה.

תעודת נישואין משנת 1923 של "עדת ישראל" (Adas Jisroel) מאת הרבנות בווינה

בסביבות 1918 גרו כ-250,000 יהודים באוסטריה, שהתפזרו ב-33 יישובים. רובם (201,513[14]) גרו בבירה וינה.

בימי הרפובליקה הראשונה והאוסטרופשיזם (1918–1934 - 1934–1938)

ליתוגרפיה של בית הכנסת טמפלגאסה - אחד מבתי הכנסת הרבים בווינה. נחרב בשואה
המפה האחרונה שהודפסה בדפוס היהודי בווינה לפני שנסגר בידי הנאצים בשנת 1938. מדובר במפה של מרכז ארץ ישראל באותה שנה, וניתן לראות במיוחד את תוואי מסילות הברזל (קווים אדומים). היישובים היהודים מודגשים באדום

ההיסטוריה של אוסטריה במהלך תקופת הרפובליקה הראשונה נקבעה בשיתוף עם האוכלוסייה היהודית. רבים מראשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית ובמיוחד ראשי תנועת האוסטרומרקסיזם (Austromarxism) היו יהודים אשר התבוללו. בשל העובדה שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית הייתה המפלגה היחידה באוסטריה אשר קיבלה לשורותיה יהודים ואף מינתה יהודים לתפקידים מובילים, למפלגות היהודיות אשר נוסדו בשנת 1918 בווינה, בה 10% מכלל האוכלוסייה הייתה יהודית, לא הצליחו להשיג תמיכה מצד מרבית האוכלוסייה היהודית. בקרב המחוזות בהם האוכלוסייה היהודית הייתה גדולה, אחוז שיעורי ההצבעה היה גבוה במיוחד עבור המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית מאשר שאר המחוזות.[15]

כמו כן, תרומתה התרבותית של האוכלוסייה היהודית הגיעה לשיאה בתקופה זו. סופרים נודעים רבים, במאי סרטים ותיאטרון רבים (בהם מקס ריינהרדט, פריץ לאנג, פרד זינמן ויורה זויפר), שחקנים (בהם פיטר לורה ופול מוני), מפיקים, אדריכלים, נגנים ומלחינים (בהם פריץ קרייזלר, אריך וולפגנג קורנגולד ומקס שטיינר) היו יהודים-אוסטריים.

בשנת 1933, יהודים אוסטרים רבים, אשר עבדו וגרו בגרמניה במשך שנים, חזרו לאוסטריה, מהם מהגרים יהודים גרמניים, לפחות בתעשיית הקולנוע, אשר עזבו את גרמניה בעקבות ההגבלות השונות תחת משטרו של היטלר. במהלך השנים הבאות מרבית המהגרים הללו אשר נהגו לעבוד בגרמניה, היגרו למקומות אחרים בהם פריז או לונדון, אבל גם ניו יורק ולוס אנג'לס.

בשנת 1934 פרצה מלחמת האזרחים האוסטרית. המשטר החדש היה שמרן-פשיסטי ומנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית נעצרו או נאלצו לברוח. למעט היהודים אשר היו מעורבים באופן בולט במפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית, המשטר החדש, אשר החשיב עצמו כפרו-אוסטרי ואנטי-סוציאליסטי, לא הביא להחמרה במצבם של האוכלוסייה היהודית.

לפי מפקד האוכלוסין של שנת 1934, באותה העת חיו באוסטריה 191,481 יהודים - מתוכם 176,034 גרו בווינה ורוב שאר היהודים גרו באוסטריה התחתית (7716) ובורגנלנד (3632), בהם היו קיימים קהילות יהודיות בולטות גם כן. לפי הערכות שונות היו כ-220,000 יהודים באוסטריה ב-1931,[16] ולפי ההערכה של מוזיאון השואה האמריקני, חיו קרוב ל-250,000 יהודים באוסטריה בשנת 1933.[17] בשנת 1934 יהודי אוסטריה היוו כ-4% מהאוכלוסייה הכללית אך משקלם הסגולי במקצועות שונים היה גדול בהרבה:

שיעור היהודים בענפי מקצוע שונים באוסטריה (1934)[18]
מקצוע שיעור היהודים
רופאים 51.6%
רוקחים 31.5%
ספקי אשראי 82%
מורי נהיגה 13%
אופים ותעשיית האפייה 60%
בנקאים 75%
בתי מרקחת 26%
קצבים 9%
צלמים 34%
ספרים 9.4%
טיפול ברכבים 15.5%
תכשיטנים 40%
בתי קפה 40%
תעשיית הקולנוע 63%
פרוונים 67.6%
כובענים 34%
אופטיקאים 21.5%
ייצור מוצרי עור 25%
עורכי דין 85.5%
סוכנויות פרסום 96.5%
מלונאים 4.7%
מסגרים 5.5%
סנדלרים 70%
שרברבים 20%
תעשיית הטקסטיל 73.2%
שענים 32%
רופאי שיניים 31%
חנויות ממתקים כ-70%
ייצור ומסחר במתכות כ-100%
סוחרים בנפט 70%
סוחרים בעופות 60%
סוחרים בעץ ותעשיית הנייר כ-70%
סוחרים ברהיטים ותעשיית הריהוט 85%
פרסומות ברדיו כ-80%
סוחרים ביין 73.6%

בשנת 1936, תעשיית הקולנוע האוסטרית נאלצה ליישם את ההגבלות הגרמניות ולאסור על יהודים לעבוד בתעשיית הקולנוע. מאותה העת, ההגירה בקרב יוצרי קולנוע עלתה באופן ניכר. היעד העיקרי שלהם היה לוס אנג'לס. גל ההגירה העיקרי לא התחיל עד מרץ 1938, כאשר אוסטריה סופחה לגרמניה, במאי 1938 כאשר חוקי נירנברג יושמו באוסטריה, ובנובמבר 1938, כאשר כמעט כל בתי הכנסת באוסטריה הושמדו.

שואת יהודי אוסטריה

ערך מורחב – שואת יהודי אוסטריה

הפריחה התרבותית נגדעה עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938 (ה"אנשלוס"). ערב הסיפוח חיו באוסטריה 181,882 יהודים, כאשר מתוכם 167,249 איש חיו בווינה. אף על פי שאלפי יהודים היגרו החוצה מהמדינה לפני מועד זה. יחד עם האנשים אשר אחד מהוריהם או אחד מהסבים שלהם היה יהודי, אשר גם כן נרדפו על ידי הנאצים, מספרם הכולל של היהודים והאנשים אשר היו בעלי מוצא יהודי מוערך בסביבות 201,000 עד 214,000 אנשים.[19] כשני שלישים מיהודי אוסטריה היגרו ממנה בתקופה שלאחר הכיבוש הגרמני ב-1938 ועד 1941 כאשר הייתה עדיין אפשרות לעזוב. רוב המהגרים התיישבו בארצות הברית, בריטניה, ארץ ישראל ודרום-אמריקה.[20] כמעט כל אלה שלא עזבו בזמן נספו בשואה.

הנאצים נכנסו לאוסטריה ללא שום התנגדות צבאית, ואף התקבלו באהדה על ידי רוב האוסטרים. מיד עם כניסתם לאוסטריה החלו הנאצים במדיניות אנטי-יהודית גלויה בכל רחבי המדינה. היהודים גורשו מכל החיים התרבותיים, הכלכליים והחברתיים של אוסטריה והושפלו עד עפר כשאולצו לבצע משימות משפילות שונות, ללא הבדלי גיל מעמד ומין.[21][22] הקהילה היהודית של אוסטריה בוטלה באופן רשמי.

באותה שנה של הסיפוח, בליל ה-9 וה-10 בנובמבר, אירע בגרמניה פוגרום ליל הבדולח, לאחר התנקשותו של היהודי הרשל גרינשפן בדיפלומט הגרמני ארנסט פום ראט בצרפת. בתי כנסת ומבנים יהודים רבים בכל רחבי גרמניה נופצו ונבזזו על ידי ההיטלריוגנד והאס אה, וכמו כן בתי יהודים רבים. במהלך אותו הלילה נהרגו כ-90 יהודים.

לאחר האנשלוס מיהרו רוב היהודים להגר מאוסטריה. מרכז ההגירה היה הבירה וינה, וכך ויזות ומסמכים המאשרים יציאה מהמדינה נדרשו בה בצורה אינטנסיבית יום ולילה. המהגרים נאלצו להשאיר באוסטריה את כל רכושם. כמו כן, על מנת לעזוב את המדינה המהגרים היו חייבים לשלם "מס" גבוה במיוחד. המהגרים מיהרו לאסוף אך ורק את חפציהם החשובים ואת דמי היציאה, ואת כל השאר השאירו מאחוריהם. אלה שלא הזדרזו לברוח נספו בשואה, מלבד ניצולים מעטים.

בתקופת השואה האוסטרית פעל בווינה הקונסול הסיני הכללי בווינה, חה פנגשאן. פנגשאן סיכן את הקריירה שלו ואת חייו בעת שהציל אלפי יהודים שנמלטו מידי הנאצים, על ידי כך שאישר במהירות אלפי ויזות ליהודים שמיהרו לברוח מהמדינה. בשל מעשיו הוא הוכר לאחר השואה כחסיד אומות העולם בידי יד ושם.

ב-1939 החלו הנאצים בתהליך השמדת היהודים. נכבדי הקהילה, כ-6,000, נשלחו למחנה הריכוז דכאו, ולבוכנוואלד. מחנה הריכוז העיקרי באוסטריה היה מאוטהאוזן, ששכן בקרבת העיר לינץ. יהודים רבים אחרים נשלחו למחנות הריכוז טרזיינשטט ולודז' ומשם למחנה ההשמדה של אושוויץ. בקיץ אותה שנה נסגרו מאות מפעלים וחנויות יהודיות בידי הממשלה. באוקטובר 1941 נאסר על היהודים באופן סופי לצאת מגבולות אוסטריה. מספר היהודים הכולל של היהודים שהצליחו לצאת מאוסטריה עומד על כ 28,000. חלק מיהודי וינה נשלחו למחנה האיסוף ניסקו שבפולין. בסוף חורף 1941 נשלחו 4,500 יהודים נוספים מווינה למחנות השמדה וריכוז שונים בפולין (בעיקר לאיזביצה ולגטאות אחרים באזור לובלין). ביוני 1942 יצא משלוח ישיר מהעיר למחנה ההשמדה סוביבור ובו היו כאלף יהודים. בסתיו שלחו הנאצים יהודים נוספים לגטאות בערי האזורים שכבשו מברית המועצות: ריגה, קובנו, וילנה ומינסק. יהודים אלו נרצחו בידי חילי האס אס בעיקר ביריות.

באוקטובר 1942 נותרו על אדמת אוסטריה בסביבות 2,000 עד 5,000 יהודים בלבד.[19] כ-1,900 מהם נשלחו אל מחוץ למדינה בשנתיים הבאות, והשאר נותרו במסתור. רבים מאלו שהצליחו לשרוד את השואה בווינה נטמעו בהתבוללות. מספרם הכולל של יהודי אוסטריה שנספו בשואה הוא 70,000. שאר האוכלוסייה היהודית של אוסטריה, למעט היהודים שנותרים באוסטריה, הצליחו להגר החוצה מהמדינה.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הגיעו לאוסטריה עקורים. הם הקימו מחדש את הקהילה. צבי רובינשטיין היה בין ראשי אצ"ל באוסטריה וארגן מספר פעולות נגד חיילים בריטים המוצבים באוסטריה והעברות נשק לארץ ישראל.

עד שנת 1955, כ-250,000 עד 300,000 עקורים חיו באוסטריה. קרוב ל-3,000 מתוכם נשארו באוסטריה והקימו את הקהילה היהודית החדשה. בשנת 1956, כתוצאה מהמרד ההונגרי, קרוב ל-200,000 הונגרים ברחו דרך אוסטריה למערב, בהם 17,000 יהודים. 70,000 הונגרים נשארו באוסטריה, וביניהם גם יהודים רבים.

לאחר השואה התרכזו במחנות העקורים באוסטריה יהודים רבים מרחבי אירופה ששרדו את השואה לצורך זיהוי ומיון. אלה שלא היה להם לאן לחזור נשארו במחנות, ולעזרתם באו קבוצות של מתנדבים ושליחים מישראל. יהודי מחנות העקורים עלו בחלקם לישראל בסופו של דבר, והשאר השתקעו בגרמניה ובאוסטריה. ב אוקטובר 2000 הוקמה במוזיאון היהודי בווינה אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנספו בשואה.

במחנה מאוטהאוזן היה כלוא שמעון ויזנטל, שלאחר שחרורו בידי הכוחות האמריקאים עבד יחד עם צבא ארצות הברית באיתור פושעי מלחמה נאצים. לאחר שנתיים הקים את "המרכז לתיעוד יהודי" בעיר לינץ שבאוסטריה. פעילותו בתחום זה זיכתה אותו בכינוי "צייד הנאצים".

יהדות אוסטריה כיום

האנדרטה של הפסלית רחל וייטריד בכיכר היהודים (Judenplatz) ברובע הראשון בווינה. במקום גם שרידיו של בית כנסת מימי הביניים.
ברונו קרייסקי יהודי קנצלר אוסטריה. כיהן בתפקיד בשנים 1970–1983

לאחר השואה התחדשה קהילת יהודי אוסטריה, אך היא קטנה יותר ואין בה כדי לשחזר את גודל הקהילה והשפעתה הקודמים. בשנות החמישים הגיע לאוסטריה זרם של יהודים ממדינות ברית המועצות. כיום גרים באוסטריה כ־12-15 אלף יהודים, רובם בווינה, בגראץ ובזלצבורג. כ־800 מהם ניצולי שואה שהתגורר בווינה לפני 1938, וכ-1,500 מהם הם מהגרים מארצות הגוש הסובייטי לשעבר במזרח אירופה.

בשנת 1970 נבחר בפעם הראשונה בתולדות אוסטריה יהודי לתפקיד הקנצלר. ברונו קרייסקי שימש בתפקיד עד שנת 1983 לאחר שזכה לפופולריות רבה וניצח בשלוש מערכות בחירות.

ב-29 באוגוסט 1981 הותקף בית הכנסת הגדול של וינה על ידי טרוריסטים פלסטינים מארגון אבו נידאל באמצעות ירי מתת מקלע ורימוני יד בעת שהתקיים שם טקס בר מצווה. בהתקפה נרצחו שני אנשים ונפצעו שלושים, רבים מהם היו עוברי אורח. שני המחבלים הפלסטינים שביצעו את הפיגוע נתפסו ונשפטו. מאז הפיגוע, כוחות משטרה אוסטריים מאבטחים את בית הכנסת.

ביולי 1991 הכירה הממשלה האוסטרית בהיותה שותפה לפשעי הרייך השלישי במלחמת העולם השנייה. בתור מעין לקיחת אחריות על מעשיה, שחזרה ממשלת אוסטריה ב 1993 את בית הכנסת באינסברוק שנהרס בליל הבדולח ושנה לאחר מכן הספרייה היהודית בווינה נפתחה מחדש.

הנאו נאציזם והאנטישמיות שבים וצצים מפעם לפעם בחיים הציבוריים באוסטריה. בשנות ה-90 נשלחו מכתבי איומים רבים לפוליטיקאים ועיתונאים, וגם היום אנשים בכירים שונים עדיין משמיעים סימפתיה כלפי הנאציזם בהזדמנויות שונות. אחד הנודעים שבהם היה הפוליטיקאי הימני ירג היידר.

דוגמה טובה לאנטישמיות של היידר היא פרשת אריאל מוזיקנט, נשיא הקהילה היהודית באוסטריה. בכנס בו נוהגים ללעוג לפוליטיקאים, אמר היידר על מוזיקנט כי "איני מבין כיצד אדם ששמו אריאל יכול להיות בעל ידיים מלוכלכות כל כך" (משחק מילים עם אבקת הכביסה "אריאל"). ההתבטאות הזו גרמה להתרגזות רחבה, בגלל שהשימוש בביטוי "ידיים מלוכלכות" היה כינוי מקובל של הנאצים ליהודים. בעקבות ההתבטאות הזו הגיש מוזיקנט תביעת דיבה נגד היידר. בסופו של דבר היידר התנצל ואמר "אני חוזר בי מהדברים שנאמרו ב-28 בפברואר 2001, מביע חרטה ומבקש סליחה". עקב ההתנצלות ביטל מוזיקנט את תביעת הדיבה.[23]

הבניין המרכזי של יהדות וינה, המאכלס בתוכו בין השאר גם את בית הכנסת המרכזי

מקרה נוסף המעיד על קשייה של אוסטריה בהתמודדות עם עברה בתקופת הרייך השלישי הוא מינויו ב-1986 של קורט ולדהיים לנשיא אוסטריה. ולדהיים היה ידוע בעברו המפוקפק בתקופת שירותו כקצין בוורמאכט במלחמת העולם השנייה. למרות עברו הוא נבחר לתפקיד, שבו החזיק עד 1992. בתקופת נשיאותו נחשב "אישיות בלתי רצויה" בחלק גדול ממדינות העולם ובתוכן כמובן ישראל והיהודים בכלל.

כחלק מתהליך לקיחת האחריות על מעשיה של אוסטריה בזמן השואה, נתבעה ממשלת אוסטריה לפצות את ניצולי השואה היהודיים שבה. בהתחלה התעכבה הממשלה עם עניין הפיצויים, עד שהופעל נגדה לחץ אמריקאי. בנובמבר 2005 אוסטריה נכנעה ללחץ ושלחה מכתבי פיצויים ל-19,300 ניצולי שואה אוסטרים-יהודים. הסכום הכולל שהשקיעה אוסטריה בפיצויים הגיע ללמעלה מ-2 מיליון דולר, שאותם שילמה לניצולים עצמם, לעסקים שנפגעו, חשבונות בנק שנבזזו וכו'. בנוסף לכך, אוסטריה פיצתה את קרן יהודי אוסטריה ב 40 מיליון דולר.[24]

מרכז היהדות הגדול ביותר באוסטריה הוא הבירה וינה, ופועלים בה בתי כנסת, בית אבות יהודי, מוזיאון יהודי (הוקם ב־1993), ומוסדות קהילה שונים. בווינה ישנם זרמים יהודים רבים, מחרדים ועד רפורמים. בקהילה קיימת גם פעילות ענפה מטעם תנועת חב"ד המנהלת בעיר בתי כנסת, בתי ספר, גנים, מרכז קהילתי ואף אוניברסיטה. כמו כן פועלים במקום גם סניפים של בני עקיבא והשומר הצעיר. נשיא הקהילה הוא אוסקר דויטש, הרב הראשי הוא הרב ירון אנגלמאייר, ורב הקהילה הרב שלמה הופמייסטר. כיום, המיעוט הגדול ביותר בקהילה היהודית בווינה הוא מיוצאי גאורגיה, ומיעוט אחר הוא מיוצאי בוכרה, ולהם בתי כנסת נפרדים, וכמוכן מרכז קהילתי גדול, הנקרא "המרכז הספרדי".

מספר יהודים השתלבו בפוליטיקה האוסטרית. הידוע ביניהם הוא ברונו קרייסקי, שכיהן כקנצלר אוסטריה במשך 13 שנה. קרייסקי היה ביקורתי כלפי עמדות ממשלת ישראל בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי אך סייע רבות ליציאת יהודים מברית המועצות שעברו דרך וינה בדרכם לישראל ולארצות המערב. פוליטיקאים יהודים נוספים הם אליזבט פיטרמן חברת הפרלמנט האוסטרי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית, מרטין אנגלברג ממפלגת העם, ופטר זיכרובסקי חבר מפלגת החירות האוסטרית לשעבר ונציג בפרלמנט האירופי לשעבר.

בדצמבר 2017, לאחר שראש מפלגת העם סבסטיאן קורץ הקים ממשלה עם מפלגת החירות, הוכרז כי אוסטריה תעניק אזרחות לצאצאי קורבנותיהם של הנאצים באוסטריה.[25] כשנתיים לאחר מכן, ב-17 בספטמבר 2019, הפרלמנט האוסטרי הצביע פה אחד על תיקון חוק האזרחות האוסטרית. תיקון החוק אפשר לצאצאי נרדפי הנאצים, ביניהם יהודים רבים, להשיב ולקבל אזרחות אוסטרית תוך הקלות רבות. החוק נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 2020.[26] בספטמבר 2021, שנה לאחר החלת החוק, כ-6,000 נרדפים יהודים וצאצאיהם הפכו לאזרחי אוסטריה.[27]

ב-9 בנובמבר 2021 נחנכה מצבת זכרון לקדושי יהודי אוסטריה ברובע התשיעי בווינה. בטקס נכחו יוזם האנדרטה ניצול השואה קורט יעקב טוטר, הקנצלר אלכסנדר שלנברג, ראש הקהילה היהודית בווינה אוסקר דויטש, שר התפוצות הישראלי נחמן שי ורבים נוספים.

יהדות חרדית

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא הנושא הבא מכיל עודף מידע לא רלוונטי וחסר חשיבות אנציקלופדית.

בווינה ישנו ריכוז חרדי בן כמה מאות משפחות.[דרוש מקור] בקהילות הספרדיות (הבוכרים והגיאורגים - גרוזינים) ישנם חרדים רבים, הכוללת כמה בתי כנסיות ומרכזים קהילתיים . מלבד קהילות אלו, יש קהילות חרדיות-אשכנזיות נוספות, המתרכזות בעיקר ברובע השני (Leopoldstadt),ומיעוטן ברובע הראשון וברובע העשרים.[28] הקהילות מחזיקות בתי כנסת, מוסדות חינוך, מקוואות לגברים ולנשים, מערכות כשרות, כוללי אברכים ועירוב[29], גם סניף הצלה מקומי הוקם בידי התושבים החרדים.

הקהילות אשכנזיות-חרדיות

הקהילות החרדיות האשכנזיות מחזיקות בשתי סיעות וביחד בחמישה נציגים במועצת הקהילה היהודית.

היסטוריה

זמן קצר לאחר השואה, בשנת 1950, נוסדה בווינה קהילה חרדית, "אגודת ישראל", (לימים "קהל ישראל")[30]. רב הקהילה הראשון היה רבי חיים ירחמיאל גרינפלד, מראשי אגודת ישראל העולמית וחבר הנהלתה. רבי חיים ירחמיאל גרינפלד - ניצול שואה - נישא בשנת 1948 והתיישב בברטיסלאבה, שנתיים לאחר מכן היה ה-ק.ג.ב. בעקבותיו, והוא נמלט לווינה בחזרתו לווינה ארגן תפילות, שיעורים, מסגרות קיץ לילדי הקהילה ושלל פעילויות שהביאו להכתרתו כרב הקהילה בשנת 1964[31].

אולם היה מהחברים הקודמים בקהל ישראל שלא הכירו ברבי חיים גרינפלד כסמכות דתית מספקת, הקימו קהילת "מחזיקי הדת". רב הקהילה הראשון היה רבי בצלאל שטרן, שכיהן לפני כן במלבורן אוסטרליה. בשנת תשמ"א הוא עלה לישראל ואת מקומו מילא בנו, רבי חיים שטרן.

בשנת תשמ"ב נפרדו שוב והקימו את קהילת "אהל משה". רב הקהילה הראשון היה הרב אברהם יונה שוורץ,[32] שהובא מלונדון בגיל 35 ששימש בהוראה אצל רבי חנוך העניך פאדווא גאב"ד לונדון.

לאחר מותו של רבי חיים ירחמיאל גרינפלד אב"ד קהל ישראל בשנת 1991[33], מינו לרב הקהילה את בנו הרב דוד יהודה ליב גרינפלד, שכיהן לפני כן כמו"צ בבית הדין זיכרון מאיר בבני ברק של דודו רבי שמואל וואזנר.

בשנת 2000 בגין סכסוכים פוליטיים בתוך קהילת אהל משה, התפטר הרב אברהם יונה שוורץ וחזר ללונדון. אחריו הועמד לרב הקהילה הרב אשר מרגליות יליד לונדון (נכדו של רבי ישראל לייב מפרמישלאן לונדון), שהיה מקודם הראש-כולל של הקהילה.

בשנת 2000 רצה הרב דוד יהודה ליב גרינפלד לעלות לישראל, אז ערכה קהילת קהל ישראל בחירות ובחרה בהרב אברהם יונה שוורץ לרב הקהילה, והרב שוורץ חזר מלונדון, בסופו של דבר הרב גרונפלד לא עלה לישראל, כיום שניהם מכהנים כרבני הקהילה[34]. וגם הוקמה בית מדרש להרב אברהם יונה שוורץ בשם "קהל חסידים" על ידי חלק מחברי קהילת אוהל משה שפרשו ממנה. הבית הכנסת הוא בשיתוף פעולה עם הקהילה הגדולה ("קהל ישראל"), והקימו על שטח השיף שוהל.

אחר פטירתו של רבי חיים שטרן אב"ד מחזיקי הדת [35], לקחו לרב קהילת מחזיקי הדת הרב משה אליעזר וייס, שכיהן לפני כן בלוגאנו, בנו של הרב יוסף וייס ז"ל, שהיה שו"ב באנטוורפן.

הקהילות כהיום

  • קהל ישראל, העומדים בראשו הרבנים הרב אברהם יונה שוורץ והרב דוד ליב גרינפלד[36]. לקהלה זו יש שלשה בתי מדרש כדלהלן: אגודת ישראל (טמפלגסה) העומד בראשו הרב דוד ליב גרינפלד.כוללי אברכים ומקוואות לגברים ולנשים, בית מדרש זו מודרנית ביחס לקהילות החרדיות האחרות, אם כי גם בה ישנם חברים רבים חסידים - שמרנים כמו גם רב הקהילה. קהל ישראל (גריננגה-גאסה), קהל חסידים בראשות הרב אברהם יונה שוורץ[37], לבית מדרש גם כן כולל אברכים ומקווה. לקהילה שייכים, תלמוד תורה, [ובעבר החזיקה גם בית ספר לבנות למספר שנים,] רשת כוללי אברכים, כמה מקוואות לגברים ולנשים (ראה בבית המדרש אגודת ישראל, ובית המדרש קהל חסידים) אירגון תומכי שבת, קופת קמחא דפסחא, מערכות כשרות הכולל, רשימת כשרות שנתית, שחיטה, מסעדות, קייטרינג ואולם אירועים. הקהילה היא מגז של חסידים ליטאים ספרדים ואשכנזים.
  • מחזיקי הדת, בראשו הרב משה אליעזר ווייס. לקהילה שייכים,בית המדרש, תלמוד תורה, בית ספר לבנות ישיבה קטנה, מקווה לגברים ומקווה ולנשים, חנות בשר ודגים, ואולם אירועים קטן המשמשים למשפחות החרדיות בעיר וכן כוללי אברכים בניהול משותף עם קהילת אוהל משה.
  • אוהל משה, בראשות הרב אלכסנדר אשר מרגליות יליד לונדון (נכדו של רבי ישראל לייב מפרמישלאן לונדון). לקהילה, כולל אברכים, הכנסת אורחים ומקווה. [בעבר גם החזיקה למספר שנים תלמוד תורה בית ספר לבנות וישיבה קטנה.]
  • שיפשוהל (על שם ולזכר הקהילה המיתולוגית שהתקיימה באותה הקרקע ונחרבה בשואה), בראשות הרב מיכאל פרסבורגר, קהילה ליוצאי איראן, הרב מיכאל פרסבורגר הקים ארגון הצלה וחילוץ ליהודי איראן. עקב חוסר האפשרות ליהודים אלו להגר ישירות לארצות הברית היו מהגרים לוינה לתקופות זמן מוגבלות, ועם סידור המסמכים והמגורים עבורם, היו מהגרים לארצות הברית שם ישנה קהילת יוצאי איראן גדולה ומאורגנת. עם הגירת מרבית יהודי איראן שיכלו לעשות זאת הצטמצה פעילות הקהילה והיום היא די קטנה.
  • חב"ד ליובאוויטש, בראשות הרב יעקב יצחק בידרמן, לקהילה שלשה בתי כנסיות (אחד שפעיל בכל ימות השנה ועוד 2 פעילים בימי שבת וחג), תלמוד תורה ובית ספר לבנות שלומדים שמה למעלה מאלף תלמידים ותלמידות, מקוואות, ואולם אירועים משמש לכל היהודים בוינה. חלק מהנזכר, וכן גם שאר שאר צרכי הקהלה פועלים בשיתוף עם קהל ישראל.
  • בית כנסת "המזרחי" - הקהילה הייתה בעבר קשורה למזרחי העולמי ולתנועות הציונות הדתית, אך כיום בית הכנסת הינו חרדי למהדרין בשילוב אירועים לציון הקמת מדינת ישראל והנלווה לכך, נמצא ביודן פלאץ (כיכר היהודים) מעל חורבות בית הכנסת של בעל ה"אור זרוע" ר' יצחק מוינה. משנת 1983 ועד 1989 כיהן בו הרב יצחק ארנברג כיום רבה הראשי של הפדרציות בגרמניה ואב"ד ברלין, ומשנת 1991 מכהן בו הרב יוסף מנשה פרדס.
  • קהילת "שערי עובדיה" של משפחת מוטייב שגם בה מכהן הרב פרדס.
  • בית הכנסת 'אגודת ישורון' הפעיל בשבתות וחגים הינו בית כנסת ברובע הראשון בוינה בהנהגת ר' ארי פאפא.

כשרות

עם הקמת קהל ישראל הוקמה גם שחיטה מהודרת שמשמשת עד היום לשחיטה המרכזית. לימים הוקמו עוד ב' שחיטות, הראשונה על ידי הקהלה הספרדית, והשנייה הוקמה על ידי קהל מחזיקי הדת שהביאו שוחט מארץ ישראל שבא לטוס במיוחד פעמיים בשנה לשחוט לקהל מחזיקי הדת, כהיום יש גם למחזיקי הדת שוחט מיוחד מבני הקהלה.

חלב ישראל התחיל בצורה קטנה על ידי ר' דוד שטיינר מראשי קהל מחזיקי הדת. וכאשר הגיע הרב אברהם יונה שווארץ לכהן כרב - התקין חליבה מיוחדת של חלב ישראל.

המאפייה בעיר הוקמה על ידי משפחת אנגלנדר, ולימים נמכר לקהילת אהל משה. הוקם בהשגחת הרב אברהם יונה שווארץ (שהיה אז רב קהילת אהל משה), גם כיום עומד תחת השגחת רב קהילת אהל משה, הרב אלכסנדר אשר מרגליות.

בשנת 2001 הוקם וועד הכשרות על ידי הקהלה המרכזית (קולטוסגמינדה) ועומד תחת הדרכתו והכוונתו של רבי אברהם יונה שווארץ [38]. וועד כשרות זו ידוע ברחבי תבל והוכר כהשגחה מהודרת גם על ידי הרבנות הראשית לישראל.

בעיר יש כמה מסעדות[39], בשרי וחלבי וגם קייטרינג, שעומדים תחת השגחת הרב אברהם יונה שווארץ, כמה מסעדות בהשגחה ספרדית, וחנות דלי שעומד תחת השגחת הרב משה אליעזר ווייס.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ש"י שפיצר, קהילות אוסטריה, מכון ירושלים, תשע"ז
  • אלי ריכנטל, גנרלים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי וגורלם בימי הנאצים, תל אביב: הוצאת ספרים דקל, 2016.
  • טובה קורצ'ין, החיפוש אחר האמת: השואה בהונגריה ואוסטריה - עובדות ושקרים, פתח תקווה: סטימצקי הוצאה לאור, 2021.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודים אוסטרים
עיינו גם בפורטל:
פורטל אוסטריה

הערות שוליים

  1. ^ סרג'ו דלה-פרגולה, Jews in Austria: A demographic and social portrait, Institute for Jewish Policy Research, ‏18/06/2020
  2. ^ AMERICAN JEWISH YEAR BOOK, 2005
  3. ^ Ariel Muzicant: Österreich ist anders. May 12th, 2005. First published in: Der Standard, May 4th, 2005
  4. ^ Marijana Milijković: Von einer Blüte ist keine Rede – Dennoch tut sich was in der jüdischen Gemeinde: Der Campus im Prater eröffnet. Der Standard, September 12th, 2008, page 2
  5. ^ census 1890, 1900, 1910 of the K. K. Statistischen Central-Kommission and census 1934 and Statisti­sches Jahrbuch der Stadt Wien für das Jahr 1910, in: Anson Rabinbach: The Migration of Galician Jews to Vienna. Austrian History Yearbook, Volume XI, Berghahn Books/Rice University Press, Houston 1975, S. 48
  6. ^ Statistisches Jahrbuch der Stadt Wien 1930–1935 (Neue Folge. 3. Band) published by Magistratsabteilung für Statistik. Contains figures of 1910, 1923 und 1934.
  7. ^ Österreichische Historikerkommission: Schlussbericht der Historikerkommission der Republik Österreich. Band 1. Oldenbourg Verlag, Wien 2003, S. 85–87 (Ergebnis der Volkszählung 1934)
  8. ^ Statistik Austria: Bevölkerung nach dem Religionsbekenntnis und Bundesländern 1951 bis 2001 (abgerufen am 15. Jänner 2009)
  9. ^ אסף אוני, איך אומרים "שמע ישראל" ביוונית עתיקה?, אתר הארץ
  10. ^ 3rd century amulet - sign of earliest Jewish life in Austria - Israel News | Haaretz Daily Newspaper
  11. ^ כתב הזכויות במלואו (באנגלית)
  12. ^ Austria Virtual Jewish History Tour (באנגלית)
  13. ^ בחוץ לארץ. כרוניקה עברית., הזמן, 29 בדצמבר 1904
  14. ^ Statistisches Jahrbuch der Stadt Wien 1930–1935 (Neue Folge. 3. Band) Hrsg. von der Magistratsabteilung für Statistik. Beinhaltet die Daten für 1910, 1923 und 1934.
  15. ^ Ruth Beckermann: Die Mazzesinsel. In: Ruth Beckermann (Hrsg.): Die Mazzesinsel – Juden in der Wiener Leopoldstadt 1918-38. Löcker Verlag, Wien 1984
  16. ^ ⁨מספרם של היהודים באירופה •־ ⁩ | ⁨העם (ירושלים)⁩ | 10 מאי 1931 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  17. ^ www.ushmm.org – Jewish Population of Europe in 1933
  18. ^ תוצאות מפקד האוכלוסין של אוסטריה שבוצע ב-22 במרץ 1934 ונערך על ידי הלשכה לסטטיסטיקה האוסטרית. עם זאת, הסטטיסטיקה לא עוסקת בהשפעה הממשית של היהודים על החברה.
  19. ^ 19.0 19.1 as quoted in: Österreichische Historikerkommission: Schlussbericht der Historikerkommission der Republik Österreich. Band 1. Oldenbourg Verlag, Wien 2003, S. 85–87
  20. ^ מזימת הנאצים לרוקן את ווינה מיהודיה, הצופה, 2 בפברואר 1941
  21. ^ תמונה של יהודים מתבזים בניקוי רחובות בפקודת הנאצים
  22. ^ שטפן צווייג מתאר את כניסת הגרמנים לאוסטריה (האנשלוס) בספרו העולם של אתמול, באתר יד ושם.
  23. ^ כתבה על פרשת אריאל מוזיקנט ב ynet
  24. ^ מידע על פיצוי קורבנות השואה האוסטרים (באנגלית)
  25. ^ הממשלה בווינה הכריזה שתעניק אזרחות לצאצאי קורבנות של הנאצים באוסטריה, באתר Haaretz הארץ
  26. ^ אזרחות לצאצאי נרדפי הנאציזם – BMEIA, Außenministerium Österreich, באתר www.bmeia.gv.at
  27. ^ סבסטיאן קורץ, איחול לראש השנה תשפ"ב, באתר פייסבוק, ‏ה-6 בספטמבר, 2021
  28. ^ ראו כאן את מפת אזור הקהילה החרדית.
  29. ^ https://mishpacha.com/at-home-in-vienna/
  30. ^ DAVID - Heft Nr. 57 (Juni 2003) VERGANGENHEIT UND ZUKUNFT DER WIENER SCHIFFSCHUL - Gespräch mit Benno Kern
  31. ^ http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=15530
  32. ^ https://mishpacha.com/at-home-in-vienna/
  33. ^ המחנה החרדי - שנה י"ב, גיליון 559 (18 בדצמבר '91).
  34. ^ העדה - 1099 בטאון העדה החרדית {עמוד 3}. כתבה על חלוקת התפקידים בין רבני הקהילה החרדית קהל ישראל וינה
  35. ^ ראו כאן ביוגרפיה.
  36. ^ https://ibb.co/LdF7MTC
  37. ^ https://nunu.at/wp-content/uploads/2014/09/NU27.pdf
  38. ^ מדריך הכשרות באתר kosherwien.com.
  39. ^ https://easykoshertravel.com/kosher-restaurants-in-vienna/


יהדות אירופה
מדינות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה אירופה
מדינות שההכרה בהן מוגבלת אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה
אזורים היסטוריים אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36960412יהדות אוסטריה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהדות_אוסטריה&oldid=2718737"