כתב הסובלנות

עמוד השער של כתב הסובלנות, המפרט את עשרות תאריו של יוזף השני.

כתב הסובלנות או צו הסובלנות (בגרמנית: Toleranzedikt או Toleranzpatent) הוא כינוי לסדרת צוים שהוציא יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". בשנים 1781–1782 שהביאו לרפורמות מקיפות בנושאי זכויות מיעוטים ובין היתר הגדירו את זכויות היהודים. כתב הסובלנות ביטא מגמה חדשה בזירה הפוליטית והחברתית באירופה ביחס ליהודים. היסטוריונים שונים רואים במסמך זה את ראשית האמנציפציה ליהודים. ביסודה של ההצהרה עמדה השפעת רעיונות הנאורות.

היהודים עצמם התייחסו ברגשות מעורבים לכתב הסובלנות. היו שראו בהם המשך לגזרות שהטילו השלטונות על היהודים. לעומתם אחרים בירכו על הופעתו. המשכיל נפתלי הרץ וייזל פרסם מיד אחרי הוצאת כתב הסובלנות חוברת בשם "דברי שלום ואמת" בה קרא ליהודים לאמץ את הצו ולערוך שינוי מקיף במערכת החינוך היהודי.

היסטוריה

כתב הסובלנות ניתן ב-13 באוקטובר 1781 לזרמים הנוצרים שאינם קתוליים (אורתודוקסים ופרוטסטנטים) ובו הוא התיר פולחן לבני הזרמים שאינם קתוליים וגישה למשרות ציבוריות. ב-2 בינואר 1782 הוציא צו סובלנות ליהודי אוסטריה. הכתב הרחיב את חירויות הפרט, והעניק רשות ליהודים להשתתף בחיי החברה והכלכלה, בוטלו ההגבלות במגורים ובתנועה וכן העניק הקלות בתחומים נוספים. הכתב הדגיש את זכות היהודים להגנה חוקית, תוך שהוא מתיר ליהודים להקים מפעלים יצרניים. אולם בכתב אין הענקת שוויון זכויות מלא, ויש בו הגבלות בריבוי האוכלוסייה ובמקומות ההתיישבות.

בכתב הסובלנות נכתב: ”...שמנו לנו, כאחת ממטרותינו החשובות, שכל נתינינו, ללא הבדל אומה ודת, לאחר שהם מתקבלים ונסבלים במדינותינו, יקחו חלק במשותף באושר הציבורי אשר אנו דואגים להגדילו, ייהנו מחירות בהתאם לחוק ולא ייתקלו בשום מניעה להשגת קיומם ולהגדלת חריצותם הכללית בכל דרך מכובדת...”

מטרתו של הכתב הייתה ניסיון לשילוב ועירוב היהודים באוכלוסייה הכללית, וזאת אף במתן זכויות מסוימות ו"הליכה לקראת" היהודים מצד השלטון. לכן כלל כתב הסובלנות הקלות בתחום הפרנסה, ובהן חובתם של היהודים ללמוד, זכותו של כל יהודי ללימודים כלליים, ללמוד מלאכה, לייסד בתי מלאכה ובתי חרושת, ולעסוק במקצועות חופשיים. הותר ליהודים לשכור משרתים נוצרים כפי הנדרש בעסקיהם (בנוסף להיתר הקודם לשכור משרתים יהודים).

בראשיתו הוחל הכתב על העיר וינה ולאחר מכן על כלל אוסטריה תחתית ועל המחוזות בוהמיה, לומברדיה (ובאותו צו גם טריאסט וגוריציה), ב-13 בפברואר 1782 מוראביה ושלזיה, ב-31 במרץ 1783 הונגריה, ב-27 במאי 1785 גליציה וב-1 בנובמבר 1789 בוקובינה. בהמשך ביטא הכתב את המגמה ורעיונות ההשכלה, וציין אבן דרך בתהליך האמנציפציה ליהודים. כך הפרלמנט הצרפתי אישר את רעיון השוויון של הדת היהודית אל הדת הנוצרית הקתולית, בשנת 1848.

הגבלות

מלבד הזכויות שהוענקו ליהודים, הונהגו גם כללים נוספים כדי להוביל לטשטוש ייחודיות הקהילה ובכך ניסיון להוביל לזניחת המנהגים הייחודיים ליהודים; הצו התערב באופי החינוך וההתנהגות היום-יומית מתוך מטרה לטשטש את ההבדלים; כך למשל ביטל את החובה לגדל זקן, ביטל את האיסור לצאת מהבית בחגים הנוצריים, הטיל חיובים שונים על הכשרת המורים, ואיסור לכתוב עברית ויידיש בתעודות פומביות. על מנת לעודד השכלה, אסר הצו על מי שלא למד בבית ספר להינשא לפני מלאת לו 25 שנה.

צו הסובלנות אסר הפעלה פומבית של בית כנסת ולא הכיר ביהודים כקהילה דתית. ”אין הם מהווים קהילה ממש בהנהגתו של ראש מבני אומתם, אלא כל משפחה לחוד תיהנה בשלוה מהגנת חוקי המדינה לפי הסובלנות שניתנת לה על ידי הממשלה של אוסטריה התחתית. לא יותר להם שום פולחן דתי פומבי, שום בית-כנסת פומבי, שלא יורשה להם להקים בית דפוס משלהם עבור ספרי תפילה וספרים עבריים אחרים.” לא הותר ליהודים למנות רב, אלא רק "מפקח על הבשר הכשר".

לקריאה נוספת

• צבי רייכמן, יהודי וינה מ"כתב הסובלנות" ועד למהפכת 1848/49, עבודה לתואר MA, אוניברסיטת תל אביב, 1972.
• יהודה הרטמן, פטריוטים ללא מולדת: האורתודוקסיה בהונגריה – מאמנציפציה לשואה
• משה אליהו גונדה, ‏מדיניות הסובלנות הדתית של יוסף השני בהונגריה, באתר גוגל ספרים

קישורים חיצוניים

• מ. אונגרפלד, קהילת וינה, מחניים ק"כ (מרחשוון תשכ"ט), באתר דעת

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35426276כתב הסובלנות