פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"
פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בדיוקן ההכתרה לקיסר אוסטריה | |||||||
לידה |
12 בפברואר 1768 פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
2 במרץ 1835 (בגיל 67) וינה, האימפריה האוסטרית | ||||||
מדינה |
האימפריה הרומית ה"קדושה" האימפריה האוסטרית | ||||||
מקום קבורה | וינה | ||||||
בת זוג |
אליזבת, דוכסית וירטמברג מריה תרזה מנאפולי וסיציליה מריה לודוביקה מאוסטריה-אסטה קרולינה אוגוסטה, נסיכת בוואריה | ||||||
שושלת בית הבסבורג - לורן | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
|
פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" (בגרמנית: Franz II, ובשמו המלא Franz Joseph Karl; 12 בפברואר 1768 – 2 במרץ 1835) היה הקיסר האחרון של האימפריה הרומית ה"קדושה" (מ-1792 עד 1806) עד לפירוקה וביטולה על ידי נפוליאון הראשון אחרי ניצחונו בקרב אוסטרליץ. בשנת 1804 יסד פרנץ את הקיסרות האוסטרית והכתיר עצמו לפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה. על כן, הוא כונה בשם "הקיסר הכפול" (Doppelkaiser). החל מ-1806 הוא היה לפרנץ הראשון, קיסר אוסטריה ומלך הונגריה ובוהמיה. יחד עם הצאר הרוסי ועם מלך פרוסיה הוא היה ממיסדי הברית ה"קדושה" שנוסדה לאחר קונגרס וינה ב-1815 ובהמשך, חלק מהברית המרובעת (עם צירופה של אנגליה) ומהברית המחומשת (עם צירופה של צרפת).
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
פרנץ היה בנו של לאופולד הראשון, הדוכס הגדול של טוסקנה, אחיו הצעיר של יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", ושל מריה לואיסה, נסיכת ספרד, בתו של קרלוס השלישי, מלך ספרד. הוא נולד בפירנצה, בירת הדוכסות הגדולה של טוסקנה, שם גדל והתחנך. אך מאחר שלדודו, הקיסר יוזף, לא היו צאצאים חיים, היה פרנץ לשני בסדר הירושה לאחר אביו והיה מועמד להפוך לקיסר בעתיד, ולכן בשנת 1784, בגיל 16, הובא לווינה כדי להכינו לתפקיד הרם. דודו הקיסר התאכזב קשות מתכונותיו הגופניות והנפשיות של הצעיר וראה בו ילד מפונק. כדי לחשל אותו, הוא הכניס אותו למשטר חינוכי נוקשה במיוחד ובסופו צורף לאחד מגדודי הצבא הקיסריים בהונגריה. אך עם כל זאת, פרנץ העריך מאוד את דודו והקשרים ביניהם היו טובים.
יוזף השני נפטר ב-1790 ללא ילדים, ואחיו לאופולד הפך לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". לאחר הכתרתו, מינה לאופולד את בנו, פרנץ, לנציגו בווינה בעת שהוא החל במסע ארוך לאורכה ורוחבה של הקיסרות במטרה לחזק את הקשרים והבריתות בתוכה. בעודו עסוק בפעולות אלו, חלה הקיסר, ומצבו הבריאותי הלך והחמיר, למרות מאמצי רופאיו.
שלטונו
- ערך מורחב – המלחמות הנפוליאוניות
ב-1 במרץ 1792 נפטר לאופולד, בגיל 44, ופרנץ בן ה-24 הפך לקיסר. הוא הושפע רבות מהרטוריקה האנטי-מהפכנית, וחרג מהמדיניות הפייסנית כלפי המהפכה הצרפתית של קודמו בתפקיד, בין השאר משום שחשש שתפרוץ מהפכה גם ברחבי האימפריה שלו. דבר זה הביא להסלמה נוספת ביחסי אוסטריה-צרפת, עד שלבסוף צרפת הכריזה מלחמה על אוסטריה ב-20 באפריל 1792.
בתחילת המלחמות הנפוליאוניות פיקד פרנץ על הצבא האוסטרי, והוביל אותו במערכה בפלנדריה, אולם לאחר מכן העביר את הפיקוד לאחיו הארכידוכס קרל, דוכס טשן.
בשנת 1796 הוציא מסעו של נפוליאון בצפון איטליה את פיימונטה מהקואליציה. פיימונטה, שאיימה על צרפת מהחזית האיטלקית משך ארבע שנים, הובסה תוך חודש אחד בלבד, והאוסטרים נהדפו צפונה. באותה תקופה הביסו הצרפתים גם את כוחות האפיפיור פיוס השישי, שאולץ לחתום על הסכם שלום זמני. כשכשלה התקפת-הנגד האוסטרית, נכנס נפוליאון לפריולי, ובאוקטובר 1797 נאלץ פרנץ להיכנע לתנאים שהכתיב לו נפוליאון בחוזה קמפו פורמיו, ולהעביר את הגדה השמאלית של הריין לצרפת תמורת ונציה ודלמטיה.
בשנת 1800 הצטרפה אוסטריה לקואליציה האנטי-צרפתית השנייה, אולם בשנת 1801 נחלו הכוחות האוסטרים תבוסה מוחצת באיטליה, וחתמו על הסכם שלום נוסף עם צרפת.
לאחר ההפסד בשנת 1801, אחי הקיסר, הארכידוכס קרל נקרא לערוך רפורמות בצבא. קרל היה הגנרל האוסטרי המוכשר ביותר, אך הוא נתקל בחומה בצורה של חדלי אישים שאיישו את המטה הכללי ופחדו מזוהרו. מלשינים וקנאים רקמו מזימות נגדו והסיטו את הקיסר כנגד אחיו. המלחמות האחרונות רוקנו את קופת האוצר האוסטרי ומצב כוחותיה המזוינים היה בכי רע.
קרל, שהיה ריאליסט תמך בהפוגה ואף בחתימת הסכם שלום ארוך טווח עם נפוליאון, כי הוא ראה שהצבא לא מוכן לקרב וייקח זמן רב לפני שאפשר יהיה לארגנו ולשפר את מצבה הכלכלי של ארצו. ראש ממשלת בריטניה, ויליאם פיט הבן, שנכנס למשרד בשנת 1804, לא טמן ידו בצלחת ובחש בקלחת התככים האוסטרית. משראה שהדבר העיקרי שעוצר בעד האוסטרים מלהצטרף למלחמתה של בריטניה נגד נפוליאון הוא הכסף, נתן לה הלוואות נדיבות שבעזרתן אוסטריה חימשה את עצמה. לרוע מזלה של אוסטריה, התככים גרמו לכך שקרל קיבל את הפיקוד על החזית המשנית באיטליה ואילו את הפיקוד על הכוחות העיקריים מסרו לגנרל קרל מאק פון לייבריך. ב-19 באוקטובר 1805, הצליח נפוליאון, בתמרון מבריק, לכתר את הצבא האוסטרי בקרב אולם. כ-30,000 חיילים אוסטרים נכנעו, מה שהיה ניצחון מכריע לצרפתים.
לאחר התבוסה הקשה באולם נותרה למעשה אוסטריה ללא הגנה. הארכידוכס קרל עשה מאמצים עילאיים לצאת מהמגף האיטלקי, אך מסנה התקיף אותו ועל אף הנחיתות המספרית כפה עליו קרב התשה קשה שהסתיים ללא הכרעה. קרל ניסה לנתק מגע, אך מסנה רדף אחריו ולא נתן לו להגיע לאירופה המרכזית בזמן. כתוצאה מכך, הכוח היחיד שנשאר בידי האוסטרים היו כמה אלפי חיילים שנמלטו מאולם ויחידות שלא היו בשני הצבאות הראשונים.
הכוחות הרוסיים שהגיעו לעזרתם של האוסטרים היו חלוצו של הצבא הרוסי הענק וכללו רק כמה אלפי לוחמים. קוטוזוב, מפקדו של הצבא הרוסי נחרד לשמוע שהצבא האוסטרי חדל למעשה להתקיים ולכן פקד על נסיגה לצפון מזרח במטרה לחבור לכוח העיקרי. אחרי נסיגתם של הרוסים הופקרה וינה לחסדיהם של נפוליאון וחיילי הגרנד ארמה. נפוליאון שרצה לסיים את המערכה במהירות האפשרית נכנס לווינה, אך לא שהה בה זמן רב. הוא פקד על הפרשים של מירא לרדוף אחרי הרוסים הנסוגים ויצא בעקבותיהם תוך פרק זמן קצר.
מירא הצליח לאבטח גשר חשוב מעל הדנובה ובעזרתו הגרנד ארמה צלח את הנהר. בינתיים כונס הצבא הרוסי בפיקודו של הצאר אלכסנדר הראשון שהביא איתו גם את חיילי המשמר - ענקים בגובה של 185 ס"מ לפחות (בזמן ש-170 היה הגובה הממוצע באירופה). נפוליאון הצליח להדביקם ליד אוסטרליץ.
נפוליאון רצה לכפות על בעלות הברית קרב הכרעה, אך לא היה לו די כוחות על מנת לכתרם, לכן הוא רצה לפתותם להתקיפו. הוא שלח את הקורפוס של דאבו שמנה כ-20,000 חיילים למשימה משנית וכך צבאו היה נראה חלש מכפי שהיה באמת. בעלות הברית התפתו לצאת לקרב. נפוליאון החזיר את דאבו והשמיד למעשה את הצבא של בעלות הברית בקרב אוסטרליץ. הניצחון היה שלם - רבע מהצבא הרוסי נהרג בקרב, רבים אחרים פוזרו לכל עבר ורק קומץ לוחמים נשארו לרוסים על מנת להמשיך את המערכה.
לאחר התבוסה המוחצת באוסטרליץ, נאלץ פרנץ להסכים לחוזה פרסבורג, שבו הוחלט על החלשת האימפריה האוסטרית ועל ארגון גרמניה מחדש תחת נפוליאון, בגוף שנקרא הקונפדרציה של הריין. כתוצאה מכך החליט פרנץ ב-6 באוגוסט 1806 לוותר על כתר האימפריה הרומית ה"קדושה", ומעתה הוא נקרא רק פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה.
בשנת 1809 שוב התקיפה אוסטריה את צרפת. לאחר כמה קרבות משניים שבהם הפסידו, התנגשו האוסטרים עם הכוחות העיקריים של נפוליאון בקרב וגראם (5 ביולי - 6 ביולי 1809). על אף שהקרב היה די שקול, האבדות הכבדות של האוסטרים גרמו להם לחתום על הסכם שנברון ב־14 באוקטובר 1809, שבו נאלץ פרנץ לכרות ברית עם נפוליאון, העברת שטחים לאימפריה הצרפתית, הצטרפות למערכת הקונטיננטלית, ולתת את בתו מריה לואיזה לנפוליאון לאשה.
בשנת 1813 הצליחו בעלות הברית לצרף את האימפריה האוסטרית לצידם. שתי ארמיות אוסטריות על 300,000 חייליהם התפרשו בגרמניה, וכך עמדו לרשות בעלות הברית כ-800,000 לוחמים, ועוד כ-350,000 כעתודה.
ב-26 באוגוסט 1813 נטל נפוליאון את היוזמה וניצח בקרב דרזדן, שם הסב אבדות קשות לבעלות הברית, אך מחסור בפרשים מנע ממנו לרדוף אחרי הכוח המובס ולנצל את ניצחונו. הוא נסוג עם 175,000 חייליו לעיר לייפציג שבסכסוניה שם האמין שיוכל להקים קו הגנה ולנצח את בעלות הברית. אולם, בקרב לייפציג שנערך בין ה-16 ל-19 באוקטובר 1813, הפסיד הצבא הצרפתי שמנה כ-191,000 חיילים, לשלוש ארמיות של בעלות הברית שמנו יותר מ-330,000 חיילים.
לאחר כמה קרבות נוספים, נכנסו בעלות הברית לפריז ב־30 במרץ 1814 והורידו את נפוליאון מכסאו.
בשנים 1814–1815 אירח פרנץ בווינה את הוועידה הדיפלומטית החשובה - קונגרס וינה, שבה הוא יוצג על ידי קלמנס פון מטרניך. בוועידה הוחלט על מסירת ונציה ולומברדיה יחד עם עוד שטחים לאוסטריה, ובנוסף עמדה אוסטריה בראשות הקונפדרציה הגרמנית. כמו כן הצטרף פרנץ לברית ה"קדושה", יחד עם אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה ופרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה.
בשנים הבאות קיצץ פרנץ את התקציב הצבאי מ-50% בשנת 1817 ל-23% בשנת 1830.
ב-1825 הקיסר נאלץ, בלחץ האצולה ההונגרית, לכנס את הדיאט ההונגרי ולהורות על כינוסו מדי שלוש שנים. לא היו אלה האצילים הבכירים שישבו בחצר המלכותית בווינה, כי אם האצולה הכפרית, כשבע מאות אלף איש, אשר דרשה את קיום האספה.
על אף שפרנץ הגדיר את עצמו כמלך פתוח ורגיש, הייתה המשטרה החשאית האוסטרית היעילה ביותר בכל אירופה, והצנזורה השתדלה לדכות כל התנגדות לשלטונו.
ב-2 במרץ 1835 נפטר פרנץ בווינה מקדחת פתאומית בגיל 67, בנוכחות רבה של משפחתו והכהונה הדתית. הלווייתו הייתה מרשימה, לאחר שבמשך 3 ימים חלפו המוני אזרחים על יד ארונו שהיה מוצב בבית התפילה של ארמון הופבורג. פרנץ נטמן במקום מנוחתם המסורתי של מלכי בית הבסבורג בקריפטה הקיסרית, מוקף בשלוש נשותיו הראשונות, ובמקומו עלה לשלטון בנו פרדיננד.
משפחתו
ב-6 בינואר 1788 התחתן פרנץ עם אליזבת, דוכסית וירטמברג, בתם של פרידריך השני אויגן, דוכס וירטמברג ופרדריקה דורותיאה מברנדנבורג-שוודט, ממנה הייתה לו בת אחת:
ב-15 בספטמבר 1790 התחתן פרנץ עם מריה תרזה מנאפולי וסיציליה, בתם של פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות ומריה קרולינה מאוסטריה, ממנה היו לו 12 ילדים:
- מריה לואיזה (1791–1847).
- פרדיננד (1793–1875), לימים קיסר אוסטריה בעצמו.
- מריה קרולינה (1794–1795).
- קרולינה לודוביקה (1795–1797).
- מריה לאופולדינה (1797–1826).
- מריה קלמנטינה (1798–1881).
- פרנץ יוזף (1799–1807).
- מריה קרולינה (1801–1832).
- פרנץ קרל (1802–1878); אביהם של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ומקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו, וסבו של פרנץ פרדיננד שרציחתו הובילה לפרוץ המלחמה הגדולה וקרל, קיסר אוסטרו-הונגריה האחרון.
- מריה אנה (1804–1858).
- יוהאן נפומוק (1805–1809).
- אמליה תרזה (1807).
ב-6 בינואר 1808 נשא לאישה את מריה לודוביקה מאוסטריה-אסטה, בתם של הארכידוכס פרדיננד, דוכס ברייזגאו ומריה ביאטריצ'ה ד'אסטה, דוכסית מאסה.
ב-26 באוקטובר 1816 נשא לאישה את קרולינה אוגוסטה, נסיכת בוואריה, בתם של מקסימיליאן הראשון יוזף, מלך בוואריה ואוגוסטה וילהלמינה, נסיכת הסן-דרמשטדט.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- פרנץ ה-1, (1768-1835), קיסר אוסטריה, דף שער בספרייה הלאומית
פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בית הבסבורג נולד:12 בפברואר 1768 מת:2 במרץ 1835 | ||
לאופולד השני | האימפריה הרומית ה"קדושה" 1792–1806 |
האימפריה פורקה |
דוכסויות בראבנט, לימבורג, לותייר, לוקסמבורג, רוזנויות פלנדריה, אנו, נאמור 1792–1793 |
סופח לצרפת | |
דוכסות מילאנו 1792–1796 | ||
ארכידוכסות אוסטריה, ממלכת הונגריה, ממלכת בוהמיה 1792–1835 |
פרדיננד הראשון | |
הקמה חדשה | קיסרות אוסטריה 1804–1835 | |
ממלכת לומברדיה-ונציה 1815–1835 |
37891968פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה