מלחמת האזרחים באוסטריה
 | ||||||||||||||||||
| חיילי הממשלה נערכים בסמוך לבניין האופרה של וינה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 12 בפברואר 1934 – 16 בפברואר 1934 (5 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אוסטריה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון כוחות הממשלה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מלחמת האזרחים באוסטריה (בגרמנית: Österreichischer Bürgerkrieg), הידועה גם בשם 'התקוממות פברואר' (בגרמנית: Februarkämpfe), התחוללה בין ה-12 ל-16 בפברואר 1934. במהלכה אירעו היתקלויות וקרבות בין כוחות הסוציאליסטים באוסטריה, לבין הכוחות השמרניים והפרו-פשיסטיים. ההתנגשויות החלו בעיר לינץ, ומשם התפשטו לערים נוספות באוסטריה, כאשר הקרבות רחבי ההיקף ביותר ניטשו בווינה. בסיכומו של דבר, ידם של הסוציאליסטים הייתה על התחתונה.
הן בשל תוצאות המאבק, הן בשל זהות הצדדים המעורבים, היוותה מלחמת האזרחים באוסטריה מעין מבוא למלחמת האזרחים בספרד.
רקע
לאחר מלחמת העולם הראשונה
כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, האימפריה האוסטרו-הונגרית פורקה למספר רב של מדינות, אשר תחומיהן נקבעו בקירוב על פי הלאומים שישבו בחבלים השונים של האימפריה. אוסטריה, אחת מאותן מדינות, כללה את מרבית דוברי הגרמנית, אשר היוו את גרעינה של האימפריה לשעבר. המדינה נוסדה כרפובליקה וכדמוקרטיה פרלמנטרית. שני הכוחות הבולטים בפוליטיקה האוסטרית, בשנים הראשונות שלאחר כינון המדינה, היו המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית, אשר בסיס כוחה היה בשיכוני הפועלים בערים, בעיקר במזרח, כולל הבירה ווינה, והמפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית, אשר ייצגה את הכוחות השמרניים במדינה: האיכרים, בעיקר במחוזות הכפריים במערב, הכנסייה והמבוססים כלכלית בערים. בווינה, אשר בעירייתה שלטו הסוציאל-דמוקרטים ('וינה האדומה', Rotes Wien), היה בסיס כוח חזק במיוחד למפלגה, אשר דאגה להקמת שיכוני פועלים משופרים בעיר, יחד עם שירותי רווחה מתקדמים. המחלוקת בין שני כוחות אלה הייתה חריפה בהרבה מאשר ניגודי דעות פוליטיים רגילים במדינות דמוקרטיות, משתי סיבות עיקריות. האחת, נלווה אליה גוון אידאולוגי אשר שיווה למאבק ביריב אופי כמעט (ולעיתים, במפורש) מניכאי. השני, לרשות כל אחד מן הצדדים עמד ארגון צבאי-למחצה, ואלה אכן נכנסו לעיתים לפעולה, בעת הפגנות, אספות פוליטיות, מערכות בחירות וכדומה. הסוציאליסטים ארגנו את ה'רפובליקנישר שוצבונד' (Republikanischer Schutzbund, 'הליגה הרפובליקנית להגנה', ובקיצור 'שוצבונד'), ואילו השמרנים, את ה'היימווהר' (Heimwehr, 'משמר הבית'). מהומות יולי 1927, בהן נהרגו 89 איש, היוו את שיאה האלים של המחלוקת הפוליטית באוסטריה בשנות ה-20. לאחר תום אותן מהומות חלה רגיעה יחסית באלימות בחיים הפוליטיים באוסטריה, אולם השפל הגדול ועליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בתחילת 1933, הגבירו מחדש, ואף ביתר שאת, את אי השקט באוסטריה. יתרה מזו, לנאצים, אשר בין היתר רצו להכניס תחת שלטונם את כל דוברי הגרמנית, היו אוהדים רבים בתוך אוסטריה, ואלה רצו בעצם לבטל את עצם קיומה הנפרד של המדינה.
שלטונו של דולפוס
ב-1932 אנגלברט דולפוס מהמפלגה הנוצרית-סוציאלית נבחר לקנצלר (ראש ממשלה). תחת שלטון המפלגה הנוצרית-סוציאלית החל המשטר הדמוקרטי, אשר היה באוסטריה במצב עוברי ממילא, להתערער. צעד חשוב בכיוון זה נעשה במרץ 1933, עת ממשלת דולפוס פיזרה את הפרלמנט תוך שימוש בתואנה טכנית: בעת הצבעה צמודה שלושת הנשיאים של האספה הלאומית פרשו, מכיוון שהם לא הורשו להצביע בעצמם בזמן שהם מכהנים. ממשלת דולפוס הכריזה שבית הנבחרים חדל לתפקד, ומכוח טענה זו מנעה ממנו להתכנס שוב, תוך שימוש בחוק חירום מימי מלחמת העולם הראשונה. הדבר מנע בפועל חלק גדול מיכולת הביטוי החוקית של הסוציאל-דמוקרטים. בהמשך לפיזור הפרלמנט, החל השלטון להשעות את זכויות האזרח. כן אסר את קיומו של ה'שוצבונד' והחל לאסור חברים בארגון. חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היו חלוקים בדעתם כיצד להגיב למהלכים אלה של השלטון. רובם היו פסיביים, או שנטו לשמור על החוק, אך חלקם, כולל כמה אלפי פועלים וצעירים, סברו כי מן הראוי להגיב בכוח. מחלוקת זו לא באה על פתרונה בטרם גרף אותה זרם המאורעות. כתוצאה, הסוציאליסטים לא היו מאוחדים בעת המרד.
המרד
ב-12 בפברואר 1934 בשעה 6:00 בבוקר, ערך כוח של המשטרה, עליו פיקד בפועל קצין של ה'היימווהר', פשיטה לצורך חיפוש אחר נשק של ה'שוצבונד' במלון 'שיף' (Schiff) בלינץ, אשר היה המטה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. חברי ה'שוצבונד' (שקיומו נאסר, כאמור, קודם לכן), אשר היו במקום, הגיבו בירי על כוח המשטרה, אשר מנה כ-20 איש. לקראת הצהרים הגיע למקום כוח של הצבא, ותקף את המלון. בפרוץ הקרבות התכנסו מנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית וה'שוצבונד', אוטו באואר ויוליוס דויטש (Deutsch), בווינה, במטרה להכריז על שביתה כללית וכדי לתאם את המאבק. עם זאת, השלטונות מיהרו להשתלט על העיר, וההנהגה נותרה מבודדת, למעשה. בכל מקרה, מרותה של המפלגה לא הייתה מלאה, וכך למשל, לא כל הפועלים שבתו.
התנגשויות דמים בין ה'שוצבונד', לבין הכוחות שפעלו לצד השלטון השמרני: המשטרה, הצבא, הז'נדרמריה וה'היימווהר', התפשטו עד מהרה לערים נוספות באוסטריה. בין אלה היו גראץ, שטייר, סנקט פלטן, וייץ (Weiz), ברוק אן דר מור (Bruck an der Mur), אבנזה, קפנברג, וורגל (Wörgl) ומקומות נוספים. ההתנגשויות רחבות ההיקף ביותר אירעו בווינה. שם, בשיכוני הפועלים אשר נבנו בעת השלטון הסוציאליסטי במועצת העיר, נערך ה'שוצבונד' מאחורי בריקדות. באותה גזרה הסלים המאבק מעבר להתנגשויות גרידא, כאשר בהוראת דולפוס הצבא הרעיש את רובע הפועלים קרל מרקס הוף בארטילריה קלה, וכאשר ברור היה כי כתוצאה מכך ייפגעו גם תושבים בלתי לוחמים. כן נעשה שימוש גם בגז מדמיע. ואכן, עד 13 בפברואר המתקוממים בווינה נכנעו, כמוהם המתקוממים באוסטריה עילית. בשטיריה נמשכו ההתנגשויות עד ה-14 וה-15 לחודש, ולאחר מספר התכתשויות נוספות, תמו הקרבות ב-16 לחודש.
תוצאות ואחרית דבר
מלחמת האזרחים באוסטריה עלתה בחייהם של כמה מאות אנשים, חלקם לוחמים וחלקם אזרחים, אך המספר המדויק אינו ידוע, וייתכן שאף הגיע ל-1,000 עד 2,000. מספר הפצועים היה למעלה מאלף. כעשרה ממנהיגי ה'שוצבונד' הוצאו להורג לאחר משפט צבאי וכן נערכו כ-1,500 מעצרים. מנהיגים סוציאל-דמוקרטים, כולל באואר ודויטש, נאלצו לצאת לגלות. השלטונות אסרו על קיום המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וכן על קיום האיגודים המקצועיים הקשורים אליה. במקום זאת הונהג במדינה קורפורטיזם, לפי דוגמת איטליה הפשיסטית, וכן נאסרו המפלגות לבד ממפלגת חזית המולדת האוסטרית. מספר חודשים לאחר תום מלחמת האזרחים נרצח דולפוס, אשר הוציאם אל מחוץ לחוק, על ידי הנאצים האוסטרים. יורשו של דולפוס, קורט שושניג, המשיך באותו קו שהתווה דולפוס, וזאת עד האנשלוס, אשר ביטל את קיומה של אוסטריה כמדינה נפרדת.
נגיעה בתולדות 'היישוב'
נתן אלתרמן/ אבא נלחם לחופש יוֹם וָלַיְלָה. יוֹרִים וְיוֹרִים. אֲפִלּוּ אִמָּא חָדְלָה לִבְכּוֹת. רַק פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְּרִים וְעֵינֶיהָ הָיוּ רַכּוֹת ... וְאַבָּא אָמַר עוֹד לִפְנֵי אֲשֶׁר מֵת: – סַפְּרוּ נָא לְהַנְסִי אֶת כָּל הָאֱמֶת, אִמְרוּ לוֹ כִּי רַק בִּשְׁבִילוֹ, בֵּן יַקִּיר, כָּרַעְתִּי לִפֹּל בְּגַבִּי אֶל הַקִּיר. ... וְשֶׁקֶט. אֵין יוֹרִים. אֲפִלּוּ אִמָּא לֹא יָכְלָה לִבְכּוֹת. רַק פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים וְעֵינֶיהָ הָיוּ רַכּוֹת. |
|---|
מלחמת האזרחים באוסטריה עוררה הדים ביישוב, בדומה לזו שעוררה לימים מלחמת האזרחים בספרד, אם כי בהתאם למשך הלחימה ולהיקפה, בקנה מידה קטן יותר. באופן טבעי, בשל הקרבה הרעיונית של הזרם הדומיננטי ב'יישוב' באותם ימים, ובשל ההסתייגות מן הנטייה הנאצית והפשיסטית אשר יוחסה לצד השני, האהדה הייתה נתונה לצד הסוציאליסטי. ייתכן כי שירו של נתן אלתרמן "אבא נלחם לחופש", הוא הביטוי הבולט ביותר לכך.
הקרבה הרעיונית בין מפלגות הפועלים, ב'יישוב' ובאוסטריה, הביאה לכך שכאשר 'ההגנה' ביקשה לשפר את היערכותה לנוכח המרד הערבי הגדול, על ידי שימוש בניסיונם של קצינים יהודים אשר שירתו בצבאות סדירים, היא גייסה לצורך זה את רפאל לב, קצין בצבא האוסטרי, שהפך לפעיל בארגון ה'שוצבונד', אם כי לא לחם בשורותיו, כיוון שנעצר זמן קצר לפני ההתקוממות. הוא שוחרר כעבור כשנתיים ועלה לארץ. גם ישראל בר, שאף הוא הצטרף ל'הגנה' באותם ימים, טען כי לחם בשורות הארגון בעת מלחמת האזרחים באוסטריה. אומנם אין לדעת אם הטענה נכונה, אך יש בה כדי להעיד כי הדבר נחשב כ'כרטיס כניסה' או כהמלצה חמה.
לקריאה נוספת
- אהרון חפץ, וינה האדומה, דפים מהתקוממות פברואר 1934, ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י - המרכז לחינוך ולתרבות, הוועדה הבינקיבוצית לתרבות, 1964
בגרמנית:
- Irene Etzersdorfer / Hans Schafranek (Hrsg.): Der Februar 1934 in Wien. Erzählte Geschichte. Verlag Autorenkollektiv. Wien 1984, מסת"ב 3-85442-030-7
- Stephan Neuhäuser (Hrsg.): “Wir werden ganze Arbeit leisten“ — Der austrofaschistische Staatsstreich 1934. Books on Demand, Norderstedt 2004, מסת"ב 3-8334-0873-1
- Erika Weinzierl: Der Februar 1934 und die Folgen für Österreich. Picus Verlag, Wien 1994, מסת"ב 3-85452-331-9
- Hans Schafranek, "Die Führung waren wir selber" — Militanz und Resignation im Februar 1934 am Beispiel Kaisermühlen, in: Helmut Konrad/Wolfgang Maderthaner (Hrsg.), Neuere Studien zur Arbeitergeschichte, Bd. II: Beiträge zur politischen Geschichte, Wien 1984, S. 439–69.
- Robert Streibel: Februar in der Provinz. Eine Spurensicherung zum 12. Februar 1934 in Niederösterreich, Grünbach Edition Geschichte der Heimat 1994, מסת"ב 3-900943-20-6.
- Strohal, Eberhard (1988). Die Erste Republik (series title: kurz & bündig). Vienna: hpt-Verlag.
- Emmerich Tálos, Wolfgang Neugebauer (Hrsg.): Austrofaschismus. Politik, Ökonomie, Kultur. 1933–1938. 5. Auflage. LIT Verlag, Wien 2005, מסת"ב 3-8258-7712-4
קישורים חיצוניים
- מלחמת דמים באוסטריה בין הממשלה והסוציאל-דמוקרטים, הארץ, 14 בפברואר 1934
- ויקטור צ'רנוב, מערכת הגבורה וטבח הדמים בוינה, דבר, 22 בפברואר 1934
- מנדל זינגר, כיצד פרץ המרד, למרחב, 7 בפברואר 1964
32650808מלחמת האזרחים באוסטריה