חה פנגשאן
 | |
| לידה |
10 בספטמבר 1901 בייאנג (Yiyang), מחוז חונאן, סין |
|---|---|
| פטירה |
28 בספטמבר 1997 (בגיל 96) סן פרנסיסקו, ארצות הברית |
| מדינה | סין |
| מקצוע | דיפלומט, קונסול כללי |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| סטטוס היסטורי | שרד, אך איבד את משרתו |
| מקום ההצלה | וינה, אוסטריה |
| אופן ההצלה | הנפיק אשרות כניסה לסין |
| תאריך הכרה | 7 באוגוסט 2000 |
| מקום ההכרה | יד ושם |
| אופן הנצחה | קיר התהילה |
| מספר היהודים שהציל | אלפים אחדים |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | חה פנגשאן |
חה פנגשאן (בכתב סיני מסורתי: 何鳳山, בכתב סיני מפושט: 何凤山, לעיתים מתועתק: פנג שאן הו; 10 בספטמבר 1901, בייאנג (Yiyang) שבמחוז חונאן - 28 בספטמבר 1997, סן פרנסיסקו) היה דיפלומט סיני[1], שבהיותו הקונסול הכללי של הרפובליקה הסינית בווינה בין השנים 1938–1940 הציל מאות ואולי אף אלפי יהודים מציפורני הנאצים. הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.
חייו לפני מלחמת העולם השנייה
חה פנגשאן נולד למשפחה ענייה והתייתם מאביו בגיל שבע. בזכות חריצותו והצטיינותו התקבל לבית הספר התיכון ייאנג בצ'אנגשה, בירת הפרובינציה, ומאוחר יותר לאוניברסיטת ייל-בסין. בשנת 1926 התקבל לאוניברסיטת מינכן, בה סיים בהצטיינות דוקטורט בכלכלה מדינית בשנת 1932.
ב-1935 החל את הקריירה הדיפלומטית שלו במשרד החוץ של הרפובליקה הסינית. משרתו הראשונה הייתה בטורקיה. ב-1937 הוצב כמזכיר ראשון במשלחת הסינית בווינה. לאחר האנשלוס ב-1938, כשאוסטריה סופחה לרייך השלישי, המשלחת הייתה לקונסוליה וחה פנגשאן קיבל את משרת הקונסול הכללי.
בשל אופיו החם והמוחצן היה חה מעורה בחברה הווינאית הגבוהה, ובין ידידיו היו יהודים רבים.
פועלו בתקופת השואה
מצבם של 200,000 יהודי אוסטריה החמיר במהירות לאחר ליל הבדולח (בלילה שבין 9 - 10 בנובמבר 1938), אך על מנת לעזוב את המדינה נדרשו להציג הוכחה להגירה, בדרך כלל אשרה למדינה זרה או כרטיס אנייה בעל תוקף. הוכחה כזו הייתה קשה להשגה, והפכה קשה אף יותר לאחר כישלונה של ועידת אוויאן (ב-6 ביולי 1938) שהמחישה את חוסר נכונותן של 32 המדינות שהשתתפו בה להתמודד עם בעיית הפליטים היהודים.
חה פנגשאן החל להנפיק ליהודים אשרות לשאנגחאי, בפועלו מסיבות הומניטריות, תוך שהוא מפר בכך הוראה מפורשת של הממונה עליו, צ'ן ג'י, שגריר סין בברלין, אשר היה מעוניין להימנע ממתן אשרות רבות כל כך כדי לא לפגוע בהידוק הקשרים בין סין לגרמניה הנאצית. צ'ן ג'י אף שלח נציג לווינה לבדוק שמועה שקרית כי חה "מוכר" אשרות. למרות הסיכון למשרתו ולמשפחתו שחיה עמו בווינה תחת השלטון הנאצי, חה הנפיק אשרות לכל דורש.
באותה עת לא הייתה נחוצה אשרה כדי להיכנס לשאנגחאי, אך אשרה כזו אפשרה ליהודים לצאת מאוסטריה. משפחות יהודיות רבות עזבו כך לשאנגחאי, ומאוחר יותר עברו רובן להונג קונג ולאוסטרליה. חלק מהעוזבים השתמשו באשרות כדי לצאת מאוסטריה למדינות אחרות ללא כל כוונה להגיע לשאנגחאי; חה היה מודע לכך.
אריק גולדשטאוב, אחד מניצוליו, סיפר כי נדחה על ידי 50 קונסוליות אחרות לפני שקיבל מחה פנגשאן אשרות לו ולכ-20 מבני משפחתו. ניצולה אחרת, לילית-סילביה דורון, העידה כי האשרה אפשרה את הוצאתו של אחיה קרל ממחנה הריכוז דכאו. בין מי שזכו להיחלץ מאוסטריה הנאצית ולהגיע לסין נמנה ד"ר יעקב רוזנפלד, שהצטרף ב-1941 לצבא השחרור העממי כרופא ושירת בו תחילה במלחמת סין יפן השנייה ולאחר מכן, בדרגת גנרל, לצד הכוחות הקומוניסטים עד להקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1949.
לאחר שהנאצים הלאימו את בניין הקונסוליה שהיה בבעלות יהודית, וממשלת סין סירבה לפתוח את הקונסוליה מחדש במיקום חלופי (בתואנה של חוסר מימון), חה פנגשאן מימן מכספו שכירת משרד אחר והמשיך בהנפקת האשרות.
חה פנגשאן המשיך להנפיק אשרות אלו עד שאולץ לחזור לסין במאי 1940. הערה באשר לאי-הציות להוראות נרשמה בתיקו האישי במשרד החוץ ב-1939 והייתה כנראה על רקע זה.
לא ידוע כמה יהודים ניצלו מהשואה כך, אך כיוון שידוע כי במהלך מחצית השנה הראשונה בתפקידו הנפיק 2,000 אשרות, יש להניח כי מדובר באלפים.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר שובו לסין ועד תום מלחמת העולם השנייה היה מעורב במאמץ המלחמתי של סין כנגד יפן במסגרת מלחמת סין-יפן השנייה.
החל מ-1947 ולמשך תשע שנים היה שגריר במצרים ובמדינות מזרח-תיכוניות נוספות. בשנת 1949 הסתיימה מלחמת האזרחים הסינית בניצחונם של הקומוניסטים אשר השתלטו על סין היבשתית. חה בחר להישאר נאמן למנהיגי המפלגה הלאומית הסינית אשר נסו לאי טאיוואן וקבעו בו את משכנה הגולה של הרפובליקה הסינית.
בהמשך הקריירה שלו שירת כשגריר טאיוואן ("הרפובליקה הסינית") במדינות רבות, בהן מקסיקו, בוליביה וקולומביה. לאחר פרישתו ב-1973 התיישב בסן פרנסיסקו וכתב את זכרונותיו.
לאחר פרישתו, מנעה ממנו טאיוואן את הפנסיה שלו בתואנה כי "לא נתן דין וחשבון כראוי" על שווה ערך של 300 דולר מהוצאות השגרירות. סבורים כי להאשמות אלו היו מניע פוליטי. למרות פניות חוזרות ונשנות, ממשלת טאיוואן לא ניקתה אותו מהאשמות אלו.
בשנות ה-80 חזר מספר פעמים לסין העממית ואף ביקר ב-1986 בבית הספר בו למד בצ'אנגשה לרגל יובל השמונים של המוסד.
ב-1985 הואשם, ייתכן שהאשמת שווא, על ידי הממשל הטאיוואני במעילה שביצע לכאורה ב-1970.
הספר שלו "40 שנות חיי כדיפלומט" (外交生涯四十年) פורסם ב-1990.
חה פנגשאן נפטר בגיל 96 בסן פרנסיסקו.
הכרה כחסיד אומות העולם
חה פנגשאן לא זכה להוקרה רשמית בחייו על פועלו למען יהודי אוסטריה. רק לאחר מותו התקבלו ב"יד ושם" עדויות של ניצולים שניצלו בזכותו, ובעקבותיהן הוכר בשנת 2000 כחסיד אומות העולם. הוא השני מבין שני סינים שזכו להכרה כזו. הראשון היה פַּן ג'וּנשוּן.
הוא תואר כאדם שרגש חם ואינטלקט שכנו בו זה לצד זה, אדם שהונחה על ידי עקרונות הקונפוציאניזם וליבו היה מלא חמלה. לדבריו: "זה דבר טבעי לחוש חמלה ולרצות לעזור. מנקודת מבט הומנית, כך צריך להיות."
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הדף של חה פנגשאן באתר יד ושם
- סיפורו של חה פנגשאן באתר יד ושם
- הֶה פֶנְגשאן: "שינדלר הסיני", באתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית
- חה פנגשאן באתר "Center for Holocaust and Genocide Studies - University of Minnesota"
- שירי הדר, שינדלר הסיני: פנגשאן הציל אלפי יהודים בשואה, באתר ynet, 5 במאי 2016
הערות שוליים
- ^ להבהרת המושג "סיני" כפי שמשמש כאן: כשנולד חה פנגשאן שלטה עדיין בסין השושלת הקיסרית. החל מ-1912 עבר השלטון בסין היבשתית לידי ממשל חדש - הרפובליקה הסינית. כך היה גם בתקופת השואה (למעט החלקים שנכבשו על ידי יפן בעת מלחמת סין-יפן השנייה). בשנת 1949 הוקמה הרפובליקה העממית של סין השולטת כיום במרבית שטחה של סין, ומאז הרפובליקה הסינית מצומצמת רק לשטחו של האי טאיוואן והאיים הסמוכים לו. ראו גם "הסטטוס הפוליטי של טאיוואן".
24025580חה פנגשאן