אות קלון

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אות קלון הוא ניב שנוצר בעברית החדשה (אף ששני רכיביו מקורם בלשון המקרא), הבא לבטא את החומרה של מושא הביטוי, פעמים רבות תוך ייחוס לחומרה השפעה לזמן רב, לעיתים כזה שאינו ניתן לכפרה, או להיקף רחב יותר מהמושא המצומצם.

דוגמאות

חומרה: הגנרל וולטר בדל-סמית הגיב להאשמות על טיפול לקוי בניצולי שואה: "האשמות אלו הן אות קלון להנהלת המחנה"[1] ובכך ביקש להבהיר את החומרה בה הוא רואה את ההאשמות אם תתאמתנה.

זמן: מזכיר הסתדרות המורים אמר שבית ספר שאינו מודרג אינו טובע אות קלון בילדים[2] ובכך הביע את עמדתו שחלוקת ילדים להקבצות על פי רמות אינה נוגעת רק להווה, אלא עלולה להטביע על הילד תדמית שלילית לשנים רבות.

היקף:

  • בהתייחס להזנחה בבית הקברות הר המנוחות בירושלים הביעה אשה שהתלוננה את עמדתה "כי המצב הקיים הוא אות קלון לירושלים"[3] ובכך העבירה את המסר שהמצב אינו נוגע רק לאותו בית קברות אלא פוגע קשות בתדמית של העיר ירושלים כולה.
  • ראשי המפלגה הליברלית גינו את הספר הלבן באומרם שהוא "אות קלון על שמה הטוב של בריטניה"[4].

עלבון:

  • התאחדות עולמות של צעירים עבריים הביעה את החומרה שהיא רואה בנומרוס קלאוזוס בכותבה: "הנומרוס קלוזוס ... השולל מאת אחינו המתלמדים את האפשרות להשתלם בלימודים ולהשתתף בעבודת המדע הנעלה, והמטיל עליהם אות-קלון מעליב"[5].

מקור הביטוי

מקור הביטוי באותות קלון[6] שהוכרחו אנשים ללבוש כדי לביישם, כמו אות הקלון שהוכרחו היהודים בימי הביניים לשאת על בגדיהם (טלאי צהוב על הבגד), וכן אות הקלון (הטלאי הצהוב) על בגדי היהודים בשנות שלטון הנאצים.

ע"פ ספר בראשית, אות הקלון הראשון הוטל ברוצח הראשון, בקין, ונקרא "אות קין".[7]

בימי הביניים באירופה נהגו להטיל אות קלון בפושעים מורשעים על ידי הטבעה בעורם של דוגמה קבועה באמצעות מכוות אש. בנוסף לכך, אל עמוד הקלון, קשרו עבריינים, כדי לבייש אותם בציבור.

ראו גם

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0