שטפן צווייג

שטפן צווייג

לאום	אוסטרים

שטפן צווייג בסביבות שנת 1912

שטפן צווייג (בגרמנית: Stefan Zweig;‏ 28 בנובמבר 1881 – 22 בפברואר 1942) היה סופר יהודי-אוסטרי.

ביוגרפיה

שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שחיה שנים רבות עם משפחתה באיטליה. קרוב משפחתו הוא הפעיל הציוני ד"ר אגון מיכאל צווייג. כבן שני (לאחיו הבכור קראו אלפרד) היה פטור שטפן מלהיכנס לעולם העסקים, ולכן היה חופשי להקדיש עצמו לכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה". כשהיה ילד היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, ולכן התקרב לסבתו מצד אביו. ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "הפילוסופיה של איפוליט טן" (Die Philosophie des Hippolyte Taine).

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו שלו, תרגם צווייג גם מעבודותיהם של פול ורלן, שארל בודלר ובמיוחד משל אמיל ורהארן, וכן עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה. עם שובו לגרמניה הצטרף כחבר מערכת להוצאת אינזל, בה הוציא מאז את ספריו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. תחילה שירת כספרן, ולאחר מכן הוצב בשירות העיתונאות הצבאית. מאוחר יותר כתב צווייג באוטוביוגרפיה שלו כי סלד מפעילויות צבאיות ובחר שלא להתגייס, אולם מה שגרם לו להתנדב לשירות צבאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח ולצפות בנעשה במלחמה, ולדווח על הנעשה בה כעיתונאי. כמו כן כתב כי חש אי נוחות שלא לשרת כלל. מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולן. בשנת 1917 שוחרר מהשירות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העיתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse). צווייג כתב בעבור משורר היידיש מלך רביץ' מכתב לצבא האוסטרו-הונגרי הממליץ לשחרר אותו בתור משורר מוכשר, לאחר שרביץ' הראה לו שירים שכתב בתרגום לגרמנית.

1919 עד 1933

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות גדולה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו. רק כשהוכנסו יצירותיו אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו בגרמניה להצטמצם באופן חד.

1934 עד 1942

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת אינזל הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא פסקו באופן מוחלט, ובשנת 1935 חיבר צווייג את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל. בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין. עם הצטרפות אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938, עקר צווייג באופן סופי לבריטניה. בבריטניה נישא בפעם השנייה, לשרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בדרך שהה גם בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיעה הנובלה שלו, משחק המלכים (Die Schachnovelle). שנה מאוחר יותר, לאחר מותו, יצאה לאור האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני מותו, בפברואר 1942. צוויג התאבד עם רעייתו, בעיירת הנופש פטרופוליס. הם נטלו תרופות במינון גבוה, "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה" ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה".

ארכיונו האישי של צווייג שמור בספרייה הלאומית בירושלים.

הקשר עם זיגמונד פרויד

בכל פעם שצווייג הוציא ספר חדש, שלח העתק לזיגמונד פרויד. פרויד קרא מיד והגיב במכתב בפירוט, תוך שהוא נכנס לדקויות הדמויות ועושה להן מעין פסיכואנליזה.

יהודי-שוליים

בהקדמה לתרגום הביוגרפיה של צווייג אודות 'אראסמוס מרוטרדם', ממתג יעקב גולומב את צווייג כיהודי שוליים מובהק. ככזה, הוא בעל עמדה קיומית שכונתה על ידי ניטשה, עמדת 'החופשי ברוחו' - אדם שניסה באופן הרואי לחיות כ'ציפור דרור', אירופאי טוב' המתעלה על מפלגתיות צרת עין, לאומיות חונקת ודתיות מדכאת. כל התארים הללו הופיעו אצל צווייג בדברי השבח הרבים שהרעיף על ניטשה אותו העריץ וממנו הושפע וגם הורעפו על אראסמוס. אחריתו של צווייג מעידה על פשיטת הרגל, הידועה מראש, של עמדה קיומית זו, משאומצה בידי יהודי משכיל וחילוני במאה ה-20 באירופה, כך לדעתו של גולומב.

הנצחתו

ב-2010 פרסם הסופר הצרפתי לוראן סקסיק רומן תיעודי בשם "ימיו האחרונים של סטפן צוייג".

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט "מלון גרנד בודפשט", שהפיק וביים הבמאי האמריקאי וס אנדרסון, לפי תסריט שנכתב על פי כמה מסיפוריו של צווייג.

ב-2016 יצא סרט הדרמה "Stefan Zweig: Farewell to Europe", שמבוסס על הביוגרפיה של צווייג.

ב-1960 וב-2021 יצאו סרטים בשם "משחק המלכים" על פי הנובלה של צוויג.

קישורים חיצוניים

• כתבי שטפן צווייג בפרויקט בן-יהודה
• 70 שנה לסטפן צוויג באתר הספרייה הלאומית
• מידע על שטפן צווייג בקטלוג הספרייה הלאומית
• שטפן צווייג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שטפן צווייג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34265093שטפן צווייג