יפנית

יפנית
日本語
מדינות	יפן, גואם, הוואי, איי מרשל, פלאו וטייואן
אזורים	מזרח אסיה ואוקיאניה
דוברים	127,000,000
שפת אם	125,000,000
משפחה	שפות לא מסווגות; שפות יפניות; יפנית;
לאום	יפן
מוסד	הממשל היפני
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

יפנית (日本語; ביפן קרויה השפה: ,"Nihongo" "נִיהוֹנְגּוֹ", Nihon: יפן, Go: שפה) היא השפה המדוברת בפי 130 מיליון איש ביפן, ובקהילות מהגרים יפניות. יפנית שייכת למשפחת השפות הג'פוניות. קשרים עם שפות אחרות הוצעו במהלך השנים על ידי בלשנים, אולם אף אחד מהם לא התקבל גלובאלית. על פי התפיסה הפילוסופית היפנית הידועה בשם ניהונג'ינרון בשל בידודם של האיים, לשפה היפנית יש מבנה דקדוקי ותחבירי ייחודי, הגורם ליפנים לחשוב לפי תבניות מחשבה מסוימות, השונות מכל מקבילותיהן בעולם.

היפנית שפה צירופית, הניכרת במערכת של הונוריפיות (honorifics) המשקפת את הטבע ההיררכי של החברה היפנית. כל זאת בעזרת תבניות פעלים ואוצר מילים מסוים המציין את הסטטוס החברתי היחסי של הדובר, המאזין, והאדם המוזכר בשיחה. באופן יחסי, בשפה יש מבחר צלילים קטן, ומערכת עלרוד לקסיקאלית משמעותית.

השפה היפנית נכתבת בשילוב של שלוש מערכות כתב: אותיות (סימניות) סיניות מותאמות הנקראות ביפנית קאנג'י (kanji - 漢字), ושני כתבים פונטיים שנוצרו מאותיות סיניות מותאמות. הם נקראים היראגאנה (hiragana - 平仮名) וקאטאקאנה (katakana - 片仮名). בהיראגאנה נעשה שימוש נרחב ביותר בכתיבת השפה למטרות שונות, ביניהן הטיית פעלים, כתיבת מילות קישור ויחס, והוראת יפנית לילדים. בקאטאקאנה משתמשים בעיקר בשביל לכתוב מילים או שמות שמקורם אינו בשפה היפנית. ביפנית המודרנית נעשה שימוש לעיתים קרובות גם באלפבית הלטיני רומאג'י (rōmaji - ローマ字), בעיקר לשמות של חברות, לוגואים, פרסומות והקלדת טקסט יפני אל תוך המחשב. ספרות מערביות בדרך כלל משמשות כספרות, אך גם ספרות יפניות הנכתבות בקאנג'י הן שגרתיות. אוצר המילים של היפנית מושפע מאד ממילים משפות אחרות. מספר רחב של מילים נשאל מהשפה הסינית, או נוצר מתבניות סיניות, במשך תקופה של לפחות 1500 שנים. מאז המאה ה-19 המאוחרת, יפנית שאלה מספר נכבד של מילים משפות הודו-אירופיות, בעיקר מאנגלית. כתוצאה מיחסי המסחר המיוחדים בין יפן לפורטוגל המוקדמת, במאה ה-16, ולאחר מכן עם הולנד במאה ה-17, פורטוגזית והולנדית גם הן הפכו לגורם משפיע.

הגיית השפה

כל התנועות ביפנית הן פשוטות, ואין בה דו-תנועות. ביפנית חמש תנועות. אורך התנועה הוא פונמי, כך שלכל אחת מהתנועות יש גרסה קצרה ומוארכת.

לחלק מהעיצורים ביפנית יש מספר אלופונים, מה שיוצר רושם של מבחר צלילים רחב. חלק מהאלופונים הללו הפכו מאז לפונמיים. לדוגמה, ביפנית, עד וכולל המחצית הראשונה של המאה ה-20, הרצף הפונמי /ti/ היה מבוטא במגע עם החך והוכר פונטית [t͡ɕi]; נשמע כ-chi בקירוב. בימינו, קיימת הבחנה בין הפונמות /ti/ ו-/t͡ɕi/, כמו במילים [tiː] ("תה בסגנון מערבי") ו- [t͡ɕii/chii] ("סטטוס חברתי"). ה-"ר" (R) בשפה היפנית היא ייחודית. היא נשמעת לרוב דוברי האנגלית כמשהו בין "ל" (L) ו"ר" מהופכת, בהתאם למיקומה במשפט. גם ה-"ג" (G) מעוררת עניין. כל עוד היא לא פותחת משפט, דוברים רבים הוגים אותה /ŋ/, כמו בצירוף ng במילה האנגלית "Sing". בנוסף, פעמים רבות ניתן להתבלבל בצליל של ה־G ושל ה־K, כמו במילה kami, שפירושה אלים ביפנית, שיכולה להגות גם gami.

המבנים ההברתי וההגאי פשוטים מאוד. איגוד העיצורים היחידי המותר בהברה כולל תת-קבוצה אחת של העיצור, בתוספת /ｊ/. סוג כזה של איגוד מופיע רק בפתיחה. מלבד זאת, איגוד עיצורים בהברות מתאפשר כל עוד שני עיצורים אפיים עוקבים אחר עיצור הומורגני. משך העיצור גם הוא פונמי.

פונמות ביפנית
		ענבלי	וילוני		חכי		מכתשי ־חכי		בתר־ מכתשי	מכתשי		דו־ שפתי
אפי		ɴ								n		m
סותם			g	k						d	t	b	p
מחוכך							[d͡ʑ	t͡ɕ]			[t͡s]
חוכך	h					[ç]	[ʑ	ɕ]		z	s	[β	ɸ]
מקורב			w		j				r
מקיש									r
* אלופוני /t/ לפני /u i/ בהתאמה * אלופוני /d z/ כאחד לפני /i/; לפני /u/ הם לעיתים [d͡z~z] * אלופון /s/ לפני /i/ * אלופון /b/ בין תנועות, רק בדיבור מהיר * אלופוני /h/ לפני /u i/ בהתאמה

דקדוק

ערך מורחב – דקדוק יפני

יפנית היא שפה מוטה. סדר המשפט ביפנית הוא SOV (נושא-מושא-נשוא) - הנשוא חייב לבוא בסוף המשפט. לשם השוואה, עברית היא שפת SVO (נושא-נשוא-מושא) במקרה הכללי, ואילו הסדר גמיש למדי וניתן לשינוי. סדר הלוואים בשפה היפנית הוא מן הטפל לעיקר (לוואי קודם למילה אותה הוא מתאר).

ביפנית לא צריך לציין את הנושא או המושא של המשפט אם זה מובן ההקשר. כתוצאה מהדקדוק המתירני הזה יש נטייה לשאוף לצמצום: דוברי יפנית נוטים להשמיט את כינויי הגוף אם אלו ניתנים להסקה מן המשפט הקודם, ולכן הם מובנים. בטקסט לדוגמה הנה גא נאגאי אומר: "האפים (שלהם) ארוכים" כאשר נאגאי לבדו אומר: "(הם) ארוכים". פועל יחיד יכול להיות משפט שלם: יאטה! (やった!) "[אני/ אנחנו/ הם/ וכולי] עשינו [את זה]!". בנוסף, מאחר ששמות תואר ביפנית יכולים ליצור את ההצהרה במשפט, שם תואר יחיד יכול להיות משפט שלם: אוריאמאשי! (!羨ましい) "[אני] מקנא [בזה]!".

ראו גם

יפנית קלאסית

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: יפנית
ציטוטים בוויקיציטוט: פתגמים יפניים
ספר לימוד בוויקיספר: יפנית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יפנית