המטבח הבריטי

המטבח הבריטי

מטבחים מקומיים:

ראו גם:

המטבח האירי

המטבח הבריטי (באנגלית: British cuisine) הוא מונח המתאר את תרבות האוכל והבישול של בריטניה.

מאפיינים עיקריים

המאפיין העיקרי של המטבח הבריטי המסורתי הוא פשטות המנות ופשטות אופן הכנתן. הן מבוססות בעיקר על בשר, בלוויית רוטב בסיסי להדגשת טעם המנה. פשטות שיטות ההכנה והבישול הביאו לרוב לבישול יתר של המרכיבים, לכן יצא למטבח הבריטי שם של מטבח תפל ולא ערב לחיך. נפוצה אימרה כי הבריטים ייסדו את האימפריה שלהם אך ורק כדי להימלט ממטבחם הרע^[1]. עם התפשטות האימפריה הבריטית על פני ארצות שונות ומרוחקות, שינה המטבח המקומי את אופיו בהשפעת המסורות הקולינריות המגוונות של אותן ארצות. ניכרת במיוחד השפעת המטבח ההודי אשר מנה מסורתית ממנו כמו עוף טיקה מסאלה, הפכה למנה אופיינית של המטבח הבריטי^[2].

המנות המאפיינות כיום את המטבח הבריטי הן פיש אנד צ'יפס, צלי של יום ראשון, פאי סטייק וכליות וכן בנגרז אנד מאש. ארוחת התה של מנחה איפיינה את החברה הגבוהה הבריטית בשיאה של האימפריה הבריטית.

בחלקיה השונים של בריטניה התפתחו מטבחים עצמאיים אופייניים משלהם, ובהם המטבח האנגלי, הסקוטי, הוולשי והאירי. באזורים גאוגרפיים שונים בבריטניה צמחו מנות אופייניות כגון גבינת צ'שר, פודינג יורקשייר, ארברות' סמוקי ועוגה וולשית.

היסטוריה

מטבחם של התושבים הקלטים של בריטניה התבסס על בעלי חיים שהם גידלו ועל החקלאות המקומית. מטבח זה התבסס על לחם העשוי דגנים מעורבים. המטבח התבסס על גידול צאן (לחלב, גבינות ובשר) כבר בתקופה הפרה היסטורית^[3] וכן אכלו כלבים וסוסים^[4]. תמד יוצר בבריטניה כבר בשנת 2,500 לפנה"ס.

הכיבוש הרומי של בריטניה השפיע רבות על המטבח המקומי כאשר ראשי השלטון הרומיים הביאו לבתיהם טבחים רומאיים. מטבח זה הביא לבריטניה את הארנבת^[5], האספרגוס, התפוח, הסלרי, גזר, אנדיב, ארטישוקים, מלפפונים, וכן בשר ציד. הרומאים הביאו עימם את השימוש בפלפל, זנגוויל, קינמון, קוסברה, שמיר, שומר, מנטה, מרווה, טימין, שום, מיורם, רוזמרין, כרישה ובצל^[6].

הפלישות הויקינגיות לממלכות האנגליות והכיבוש הדני של בריטניה הביאו, במהלך המאה התשיעית לאכילת דגים מלוחים - מאכל שנאכל בבריטניה עד ימינו.

הכיבוש הנורמני של בריטניה בשנת 1066 השפיע אף הוא על המטבח המקומי בהביאו את שיטות המטבח הצרפתי של אותה עת לבריטניה, וכן יין צרפתי^[7]. שובם של האבירים ממסעי הצלב לאנגליה הביאו עימם השפעות ים תיכוניות, ושימוש בתבלינים רבים במטבח האנגלי. במאות ה-12 וה-13 הפך היין הצרפתי והיין הספרדי מחרס דה לה פרונטרה לזול יותר מהיין המקומי, ובעקבות זאת פחת ייצור יין בבריטניה, ועיקר היין יובא מספרד וצרפת. במאה ה-13 נחקק לראשונה חוק הקובע את מחיר הלחם באנגליה. תפוזים יובאו לראשונה מספרד בשנת 1290. הסוכר הגיע לבריטניה במהלך המאה ה-14 אולם נחשב כתרופה, ורק במאה ה-16 החל לשמש בייצור ריבות^[8].

בשנת 1390 יצא לאור ספר הבישול הבריטי הראשון - "The Forme of Cury" שנכתב עבור מטבחו של המלך ריצ'רד השני.

בשנת 1524 הגיע לבריטניה לראשונה תרנגול הודו^[9]. גילוי העולם החדש הביא מוצרי מזון חדשים רבים לבריטניה. בשנת 1563 הובאו לראשונה תפוחי אדמה לבריטניה על ידי רב החובל ג'ון הוקינז. מספר שנים לאחר מכן הובאו הקפה והשוקולד ובשנת 1650 לערך הגיע התה לאנגליה. באותה שנה נפתח בית הקפה הראשון באירופה באוקספורד^[10] ושנתיים לאחר מכן, ב-1652, נפתח בית הקפה הראשון בלונדון.

בשנת 1672 נאכלה לראשונה גלידה באנגליה, במטבחו של המלך צ'ארלס השני^[11].

בשנת 1752 נעשה שימוש לראשונה בעגבניות באנגליה (לצורך תיבול מרק)^[12]. הרפורמציה והקמת הכנסייה האנגליקנית השפיעו אף הן על המטבח, כאשר המסורות הפוריטניות קראו למטבח שהוא פשוט ותפל בטעמיו.

בשנת 1845 כתבה אלייזה אקטון את "ספר הבישול המודרני למשפחה" - ספר הבישול הראשון שהכיל את מרכיבי המתכונים, כמויותיהם וזמני הבישול והאפייה.

שיאה של האימפריה הבריטית הביא לשינוי במטבח הבריטי - היכרות עם התבלינים המאפיינים את המטבח ההודי. בשנת 1809 דין מוהמט פתח את המסעדה ההודית הראשונה בלונדון. בשנת 1858 פתח ג'ון לי את מסעדת הפיש אנד צ'יפס (דג וטוגנים) הראשונה באולדהאם, ובשנת 1863 נפתחה חנות על ידי ג'וזף מאלין שהציע מזון זה כטייק אוויי; מאכל זה הפך לימים לאחד מסמלי המטבח הבריטי. בשנת 1900 פעלו בבריטניה כ-30,000 מסעדות טייק אוויי שמכרו פיש אנד צ'יפס.

מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה הביאו למחסור בבריטניה ולתקופה של קיצוב מזון אשר במסגרתו שב המטבח הבריטי להיות תפל וחסר תבלינים. יחד עם זאת בתקופת קיצוב המזון פותחו מאכלים שהיו לימים למאכלים פופולריים כגון הקרמבל. קיצוב המזון הגיע לשיאו בשנת 1947 והחורף באותה שנה כונה "Winter of Discontent" (חורף של אי-סיפוק, בתרגום חופשי). הקיצוב הסתיים בשנת 1954. ההגירה הגדולה מהודו ופקיסטן לבריטניה בתום ובעקבות מלחמות אלה הביאה להשפעה רבה של מטבחים אלה על המטבח הבריטי.