חזיר הבית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חזיר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "חזיר" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירושים נוספים, ראו חזיר (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןחזיר הבית
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
תת־סדרה: דמויי חזיר
משפחה: חזיריים
סוג: חזיר
מין: חזיר בר
תת־מין: חזיר הבית
שם מדעי
Sus scrofa domesticus
‏(1758) .L
קולו של החזיר נקרא בעברית נחירה ונכתב כ"אוינק" או כ"חרר"[1]

החזיר, או חזיר הבית (שם מדעי: Sus scrofa domesticus או Sus domesticus) הוא בהמה טמאה האסורה למאכל, תת-מין של המין חזיר בר, ממשפחת החזיריים, אשר בוית על ידי האדם. ישנם למעלה מ-100 גזעים של חזיר הבית. לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים החזיר היה אחת מחיות המשק הראשונות שבויתו על ידי האדם. באופן היסטורי גודל חזיר הבית בדיר, אך לאחר המהפכה התעשייתית עבר עיקר גידולו במדינות המפותחות לחוות תעשייתיות. עיקר השימוש בו הוא כחיית משק, לשם אכילתו, ושימושים נוספים כוללים איתור חומרי נפץ ופטריות כמהין, וכחיית מחמד. על פי הערכות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, ברחבי העולם קיימים כיום כ-920 מיליון פרטים, כאשר קרוב למחציתם חיים ברפובליקה העממית של סין. תושבי סין גם אוכלים כמחצית מכ-100 מיליון טון של בשר חזיר הנצרך בשנה בעולם. חזירי בית אשר ברחו מהשבי ועברו תהליך התברות גורמים לנזקים סביבתיים חמורים, למשל בניו זילנד.

ביהדות

ערך מורחב – החזיר ביהדות

החזיר מוזכר בתורה ברשימת הבהמות הטמאות האסורות במאכל, מפני שלמרות היותו מפריס פרסה הוא אינו מעלה גירה.[2] החזיר נחשב בתנ"ך לסמל של כיעור, מיאוס וגסות כפי שמבוטא למשל בספר ישעיהו פרק סה פסוק ד: "הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ, הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר (ופרק) וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם" ובמשלי יא כב: ”נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם”, ואף בספר ישעיהו נקרא החזיר "פריץ החיות".[3]

בימי הבית השני נתקנה תקנה מיוחדת האוסרת לא רק על אכילת חזיר אלא גם על גידולו ונאמר: "ארור שיגדל חזיר".[4] החזיר היה אחד מסמליו של הלגיון העשירי שנטל חלק משמעותי בהחרבת ארץ ישראל במרד הגדול ובמרד בר-כוכבא, וחז"ל השתמשו בקונוטציה השלילית של חזיר כדי לתאר את רומי.[5] חז"ל הוסיפו ואמרו :"המגדל כלב בביתו כמגדל חזיר בביתו".

איסור אכילת חזיר וגידולו הפך עם השנים לאחד הסמלים הדתיים והלאומיים היהודים. ויש כאלו אשר במקום לבטא את שם החיה עושים שימוש בכינוי "דבר אחר".[6]

גם בימינו ההקפדה עליו, גם בקרב מסורתים וחילונים, שכיחה יותר מההקפדה על מצוות אחרות. בישראל, הטאבו היהודי הבולט על החזיר קיבל גם ביטוי ב"חוק איסור גידול חזיר", האוסר על גידול חזירים, ובחוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956, המסמיך רשות מקומית להתקין חוק עזר עירוני שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה. סוגיית מכירת בשר חזיר וגידול חזירים בישראל כיום מעוררת מחלוקת, וחזירים מגודלים למאכל, למשל בקיבוץ להב, אשר פועל בו מכון למדע ולמחקר החי, המגדל כ-2,000-3,000 חזירים בהתאם להיתר גידול חזירים במוסדות מדע ומחקר המופיע בחוק הישראלי. כ-60% מחזירים אלה מוגדרים כ"עודפים" ונשלחים למפעל הבשר של הקיבוץ.[7]

חזיר הבית נאסר לאכילה על ידי - להבדיל - מספר דתות נוספות ובהן האסלאם, ובקוראן משתמשים במילה חזיר בהשאלה כסמל למיאוס ותיעוב.

אטימולוגיה וסמנטיקה

המילה "חזיר" קיימת בצורה דומה בשפות שמיות אחרות. באכדית humşîru או hamşêru, בארמית חזירא, ובערבית ח'נזיר (خنزير).[8] נקבת החזיר נקראת "חזירה" ואילו גור החזיר נקרא "חזירון" או "חזרזיר".

שתי חיות קיבלו את שמן מהחזיר. הקביה כונתה "חזיר הים" מכיוון שכשהובאה לאירופה מאמריקה הדרומית, האירופאים מצאו שהקול שהשמיעה דומה לנחירות החזיר.[8] הטפיר כונה "חזיר הפיל" מאחר שהוא דומה לחזיר במראהו, ובייחוד באפו, ברגליו ובעורו. שמן של שלוש מחלות נגזר משם החזיר - חזרת (Mumps), חזירית (Scrofula) וחזירית העור (Scrofulodorma).[8]

בין פרשני חז"ל נפוצה הפרשנות המילולית לשמו של החזיר, על שם ש"עתיד הקב"ה להחזירו לישראל"[9] בחלק מהפרשנים מובאת דעה זו בשם חז"ל[10] אך לא נמצא לה מקור שכזה.

מקורות ותפוצה

חזיר הבית בוית מחזיר הבר במזרח התיכון (אזור הלבנט או אנטוליה), לפני אלפי שנים, מעט לאחר ביות הצאן והבקר. הבאתם של החזירים המבויתים לאירופה הובילה לביות חזירי הבר המקומיים, דבר שבא לידי ביטוי במאגר הגנים של חזירי הבית האירופאים. לפי עדויות היסטוריות, חזירים נוספים הובאו לאירופה במאות ה-18 וה-19 מאסיה, והורבעו עם חזירי הבית המקומיים. השימוש בחזירי הבית היה בעיקר לצריכת בשרם ונעשה גם שימוש בעורם, עצמותיהם, שומנם ובשערותיהם. החזירים הובאו לאמריקה מאירופה על ידי ארננדו דה סוטו, ומגלי ארצות ספרדים אחרים זמן מועט לאחר גילוי אמריקה. כיום תפוצתו של חזיר הבית היא גלובלית, וכוללת את כל היבשות למעט אנטארקטיקה, ואיים מיושבים רבים כאי הצפוני והדרומי של ניו זילנד, גינאה החדשה ומדגסקר.

גידול

במדינות מתפתחות, ולעיתים קרובות גם במדינות מפותחות, מרחב המחיה של חזיר הבית הוא בשדה או בחצר[דרושה הבהרה]. לפעמים נותנים לחזירי הבית לשחור אחר מזון ביער, תחת השגחתו של רועה חזירים. בעולם המתועש גידול החזיר עבר מהדיר אל החוות התעשייתיות, ובכך עזר להגדיל את תפוקת הייצור, אך גם הביא לפגיעה ברווחת חיי החזירים.

כמזון

ערך מורחב – בשר חזיר

בעברית מודרנית מכונה לעיתים בשרו של החזיר "בשר לבן". בשר החזיר זול יחסית, מכיוון שהוא מגיע בקלות למשקל גבוה. לא מקובל לחלוב את נקבת החזיר, כי חלבה מועט והוא מספיק בדרך כלל רק להאכלת החזרזירים. בשר חזיר הוא הבשר הנאכל הנפוץ בעולם ומהווה כ-38% מכל צריכת הבשר העולמית. על פי משרד החקלאות של ארצות הברית סך צריכת בשר החזיר העולמית בשנה הוא 98.9 מיליוני טון, כאשר תושבי הרפובליקה העממית של סין צורכים 52.5 מיליוני טון, ולאחריהם תושבי האיחוד האירופי (20.1) וארצות הברית (9). צריכת בשר החזיר העולמית עלתה ב-20% בין השנים 2002 ל-2006.

יכולות קוגניטיביות

חזיר הבית ידוע כחיה אינטליגנטית, והוא ניתן לאילוף בדומה לכלב ואף יכול לעלות עליו בביצועים מסוימים. לדוגמה, במחקרים שנעשו באוניברסיטת פנסילבניה למדו חזירים להשתמש בחוטמם כדי להניע ג'ויסטיק המניע סמן על צג מחשב. לאחר מכן ניתנה לחזירי הבית משימת זיכרון - הוצג להם שרבוט ולאחר שהוא הוסר הוצג אותו שרבוט ולצידו שרבוט שונה. החזיר זכה באוכל, כגון M&M's, כאשר הזיז את הסמן אל השרבוט שהופיע לפני כן. בדומה לשימפנזה, חזיר הבית למד את כללי המשימה לאחר 5 עד 10 ניסיונות.[11] במחקרים מדעיים נעשה שימוש במראה כדי לבחון מידת מודעות בקרב בעלי חיים, ובניסוי שנערך באוניברסיטת קיימברידג' למדו חזירי בית מידע בזכות שימושם בהשתקפויות, אך לא הוכח כי החיה זיהתה את עצמה בראי.[12] במחקר אחר חזירי הבית הראו התנהגות של מעקב אחר חזירים אחרים המראים סימנים שהם נעים לעבר מזון, שבתורם הראו ניסיונות להתחמק מהחזיר הדולק אחריהם.[13]

כחיית מחמד ועבודה

בסוף המאה ה-20 החלו גזעים מסוימים של החזיר הביתי לשמש כחיית מחמד פופולרית במדינות המערב. הגזעים הנפוצים למטרה זו הם Pot bellied pig ו-Juliana. גזעים אלו נוטים להיות קטנים בהרבה מחזירי חווה, אך גודלם הסופי עולה בדרך כלל על הציפיות של הבעלים, דבר שמוביל לעיתים קרובות לנטישת או מסירת החיה. באירופה וצפון אמריקה נפוצים בתי מחסה לחזירים נטושים(Pig sanctuary), שמהווים בעצם מוסד דומה לכלבייה.

בזכות חוש הריח המפותח של חזיר הבית נעשה בו שימוש לאיתור חומרי נפץ ופטריות כמהין.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חזיר הבית בוויקישיתוף

הערות שוליים


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0