מתחם אוגוסטה ויקטוריה
מתחם אַוגוּסְטֶה ויקטוֹריה הוא מתחם אשר הוקם על ידי וילהלם השני, קיסר גרמניה בראשית המאה ה-20, אשר קרא לו על שם אשתו, אוגוסטה ויקטוריה. המתחם, המשתרע על שטח של כ-80 דונם על שלוחה של הר הזיתים בירושלים הנקראת כתף הר הזיתים,[1] כולל כנסייה בנויה בפאר ולהּ מגדל פעמונים, וכן אכסניית צליינים, שנועדה גם לגרמנים תושבי הארץ. האכסניה משמשת בית חולים. במזרח המתחם שוכן "המכון הגרמני הפרוטסטנטי לארכאולוגיה בארץ הקודש", שהוקם בתחילת המאה ה-20, ובו ספרייה גדולה.[2]
הרקע להקמת המתחם
בשנת 1898 ביקר הקיסר וילהלם השני בארץ ישראל, כחלק ממסע אימפריאלי שבו ביקש להדק את קשרי גרמניה עם האימפריה העות'מאנית. שיא המסע היה בירושלים - הקיסר ביקר בה במקומות ה"קדושים" לנצרות, ואף זכה שחלק קטן בחומה, ליד שער יפו, ייפרץ לכבודו. במהלך הביקור רכש הקיסר חלקות אדמה אחדות בירושלים עבור הקהילות הגרמניות שבה, ואף קיבל חלקת אדמה בהר ציון מהמושל העות'מאני של העיר.
אותות הביקור, שארך רק ימים ספורים, הותירו את רישומם בנוף הירושלמי בדמות שלושה מבנים גרמניים, הקיימים עד היום: כנסיית הגואל ברובע הנוצרי (סמוך לכנסיית הקבר), כנסיית דורמיציון בהר ציון וכנסיית אוגוסטה ויקטוריה בהר הזיתים. את הכנסייה בהר הזיתים הקדיש הקיסר לרעייתו, שהתלוותה אליו למסע. בצמוד לכנסיית אוגוסטה ויקטוריה נבנתה אכסניה, שנועדה לשמש בית הארחה לצליינים ובית מרגוע לנתינים גרמנים תושבי ירושלים, שביקשו לצנן את נפשם במקום אוורירי בימי הקיץ החמים. את הקמת האכסניה יזמה אוגוסטה ויקטוריה בעקבות פנייה מהגרמנים-הפרוטסטנטים המקומיים. בעת ביקור הזוג המלכותי בהר הזיתים בחרה הקיסרית את המקום, ועם שובה לגרמניה הקימה בברלין את "האגודה למען הר הזיתים" (Ölberg Verein).
בשנת 1903, חמש שנים לאחר הביקור ההיסטורי, נרכש שטח של 81 דונם על הר הזיתים, במקום שבו בחרה הקיסרית. יש הרואים במקום זה את אחד המקומות היפים בירושלים - ואת היפה בסביבתו. הוא מתנשא לגובה של כ-810 מטרים מעל פני הים, וכ-1,200 מטרים מעל פני ים המלח. הוא צופה אל הר הבית מגובה של למעלה מ-80 מטרים.
תולדות המתחם
הקמת הכנסייה והאכסניה
במשך שלוש שנים אספה "האגודה למען הר הזיתים" כסף למימון הפרויקט, עד שהגיעה לסכום של כמיליון וחצי מרק. שני שלישים מן הסכום (דהיינו, מיליון מרק) נתרמו על ידי יושבי העיר קלן בגרמניה. בתום איסוף הכסף עמל האדריכל הגרמני רוברט לייבניץ (Leibnitz) ממשרד הארכיטקטים הברלינאי "גַאוּזֶה" על תכנון הכנסייה והאכסניה. הוא חישב את העלויות עד לרמת הפטרוזיליה והבצל בגן הירק, ושאף לרמת גימור מושלמת, שבה הכלים הסניטריים, השירותים וחדרי האמבטיה יהיו ברמה אירופאית, וציוד המטבח יהיה מהמתקדמים בזמנו מגרמניה. לבקשת הקיסרית, תכנן לייבניץ את המבנים ברוח השיר הכנסייתי הגרמני "מבצר איתן הוא אלוקינו" (Ein feste Burg ist unser Gott), לכמה מטרות:
- בית הארחה ונופש לגרמנים-פרוטסטנטים תושבי הארץ, הסובלים מחום הקיץ ואינם יכולים לממן נסיעה למקומות קרירים
- בית החלמה לחולי קדחת
- מקום למפגשים, להתכנסויות ולאירועים חגיגיים של בני הקהילה הפרוטסטנטית בארץ ישראל ובסוריה
- אכסניה לצליינים ולתיירים מגרמניה
הבניין נבנה בסגנון גרמני קלאסי "מוצק" ומלכותי, הכולל קשתות, קמרונות וגג רעפים אפור. הבנייה נעשתה באבן ירושלמית בסיתות גס, והיא כוללת פינות מעוגלות הרומזות לביצורים עתיקים. החצר הפנימית אופיינית למתחמים דומים בגרמניה. תכנון הכנסייה לפרטי פרטים נעשה בגרמניה, וכך גם האלמנטים האדריכליים שלה, כולל כותרות העמודים, הפסלים והתבליטים, שנעשו כולם בגבס. אלה הוסעו לירושלים באוניות, וכאן הועתקו אחד לאחד באבן על ידי אמנים מקומיים. הפסיפסים וציורי הקיר נעשו כולם בגרמניה, והובאו ארצה חלקים-חלקים.
בשנת 1907 הונחה אבן הפינה, והבנייה נמשכה כשלוש שנים. האדריכל אוטו הופמן הגיע מברלין כמפקח על הבנייה מטעם משרדי גַאוּזֶה, והיה מזועזע משיטת העבודה הפרימיטיבית לטעמו, ולנוכח הרגלי הבנייה המזרח-תיכוניים:
במקום שהמבנה יצמח בצורה אופקית שווה, משמאל היה חלק שהושלם עד הגג, ולידו המבנה המרכזי, שהופיע בצורה מדורגת כנעלם נטול שלד, אך כל זאת כאין וכאפס למול האנשים בכל גיל ותלבושת שישבו על הארץ ועיבדו אבנים בדומה לחייט היושב בביתו על קרש התפירה. שיירות גמלים פילסו דרכן דרך הסתתים, וגדודי חמורים ללא רתמות דהרו בשטח פתוח. מצד שני, בנאי בודד עומד על עמוד, חופשי ללא פיגום, ומניח אבן על אבן. והכל ברעש ובשירה קצבית של הפועלים הערבים.
— זיכרונותיו של אוטו הופמן, מתוך ארכיון אוגוסטה ויקטוריה
על הרגלי הבנאים הערבים כתב הופמן:
הם ישבו ישיבה מזרחית על הארץ ואחזו כותרת עמוד בין הרגליים. הם התקרבו אליהן כמו חתול אל קפלי הבגד של הגברת, גמישים ומתרפקים. נדמה היה שהם רק משחקים עם הידיים. אך בסופו של דבר יצאו יצירות מרשימות.
ב-9 באפריל 1910 נערכה חנוכת הבית בטקס מפואר, בו נכחו כ-700 מוזמנים מגרמניה, כולל שני נסיכים בווארים קתולים, ונסיך ונסיכה פרוטסטנטים, כסמל לפתיחותו של הקיסר לכל הזרמים.
הכנסייה והאכסניה בהר הזיתים שימשו צליינים ונופשים רבים במשך ארבע שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בזמן זה נוהל בית ההארחה בידי אנשי מסדר ההוספיטלרים, שמקורו בימי הביניים ושניהל רשת בתי הארחה ובתי חולים בארץ הקודש. לראש המסדר הייתה דירת קבע בבית ההארחה, אשר מעקי המדרגות המובילות אליה עוטרו בתבליטים צלבניים.
בחלקו האחורי המזרחי של המתחם נמצא 'בית הגנן'. במבנה הזה נמצא 'המכון הגרמני-אוונגלי לחקר קדמוניות הארץ', שייסד התאולוג, הבלשן והחוקר השוודי פרופ' גוסטב דלמן. במקום נמצאת ספרייה ומעט ממצאים ארכאולוגיים.[3]
המתחם במלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוסב מבנה האכסניה לבית חולים צבאי, ושימש גם מפקדה ראשית למטה הטורקי-גרמני הכללי בירושלים, וזאת במסגרת שיתוף הפעולה בין שתי המדינות במלחמה זו.
תקופת המנדט הבריטי
מעון הנציב העליון
לאחר כיבוש ירושלים בידי בריטניה בשנת 1917 הולאם המתחם, והוסב למפקדה הראשית של הצבא הבריטי בארץ ישראל. כשהתחילה תקופת המנדט הבריטי בשנת 1920 אכלס המבנה את מוסדות השלטון, והנציב העליון, הרברט סמואל, עבר להתגורר בו למשך חמש שנים. בראשית תקופה זו, ב-27 במרץ 1921, נערכה במקום הפגישה ההיסטורית בין שר המושבות הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל, הנציב העליון, הרברט סמואל, לורנס איש ערב והאמיר עבדאללה, בנוגע לעתיד המדיני של ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי.[4] בפגישה זו הוצע לאמיר עבדאללה לעמוד בראש מדינה שתקום בעבר הירדן, ובכך נקרע עבר הירדן המזרחי מתחומי "הבית הלאומי" שביקשו היהודים להקים בעקבות הצהרת בלפור. בקומה השנייה של מבנה האכסניה, המשמש כבית חולים, ישנו חדר לזכרו של צ'רצ'יל.
בשנים 1925–1927 התגורר במבנה "אוגוסטה ויקטוריה" הנציב העליון, הפילדמרשל הרברט פלומר. אך אז פקדה רעידת אדמה קשה את ירושלים, וסדקה את המבנה. בעקבות זאת עבר הנציב העליון להתגורר באופן זמני בבית מחניים ברחוב הנביאים, ששימש עד אז את נשיא קק"ל, מנחם אוסישקין. מוסדות השלטון שפעלו בבניין על מחלקותיהם השונות עברו לאכסניית סנט פול מול שער שכם. בתוך כך החלה בניית ארמון הנציב בדרום העיר שאליו עבר הנציב העליון בשנת 1933 עם כל דייריו האחרונים של מתחם אוגוסטה ויקטוריה.
באוקטובר 1930 נדרשה ממשלת המנדט לשלם פיצויים לבעלי המתחם על הנזקים שנגרמו למבנה ברעידת האדמה.[5][6]
בית חולים
את עבודת השיפוץ של המבנים שניזוקו במתחם אוגוסטה ויקטוריה, קיבל על עצמו מסדר הנזירות הדיאקוניסיות ממחוז קייזרסוורת (Diakoniewerk Kaiserswerth) בגרמניה כדי להכשירו לבית חולים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 החרימו הבריטים את המתחם, עקב היותו רכוש אויב, והשתמשו במבנה בית החולים לצורכי הצבא הבריטי. בתום המלחמה הוחזר הרכוש לגרמנים, אך הם העדיפו שלא יזוהה עוד עם לאום מסוים, והמתחם כולו הועבר לניהולה של LWF - הפדרציה הלותרנית העולמית (Lutheran World Federation).
ימי השלטון הירדני
עם שוך הקרבות בירושלים במלחמת העצמאות נחצתה העיר למזרח ולמערב. חלקה המזרחי, ובכלל זה העיר העתיקה, נהפך לשטח ירדן. מדינת ישראל החזיקה במובלעת בהר הצופים, ובה פעלו האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, ואליהם הגיעו בשיירות דו-שבועיות. על פי מפת חלוקת האזור, שנקבעה בהסכמי שביתת הנשק, אמור היה מתחם אוגוסטה ויקטוריה להיות בידי ישראל, אך הירדנים הם שהחזיקו בו בפועל, והשתמשו בו כמאחז צבאי.
בשנים 1948–1949 הפעיל במקום הצלב האדום הבינלאומי בית חולים לפליטים ערבים, ובהמשך הועברה האחריות על תפעול בית החולים לאונר"א. בשנת 1966 נערכו עבודות שיפוץ מקיפות בבית החולים כדי להפכו למודרני.
ממלחמת ששת הימים ועד היום
עם פרוץ מלחמת ששת הימים ב-1967 הפציץ חיל האוויר הישראלי את מתחם אוגוסטה ויקטוריה (זו הייתה התקיפה האווירית היחידה בתחומי ירושלים במהלך המלחמה), וזאת בשל החשש שהמאחז הירדני במקום ישמש לתקיפת המובלעת הישראלית שבהר הצופים. ביום השני לקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים עלו שני גדודים של חטיבה 55 להר הזיתים, וכבשו את המתחם.
הכנסייה ובית החולים שייכים עד היום (2007) לארגון LWF, ובית החולים מתמחה בריפוי מחלת הסרטן ומחלות אף, אוזן וגרון. בשל מיקומו בפסגת ההר, בית החולים מכונה בשם "אלמֻטְלָע" - "העליון". יש בו כ-150 מיטות, והוא בית החולים היחיד המטפל בפליטים החיים בסביבות ירושלים ונעזרים באונר"א. כ-70% מהצוות הרפואי של בית החולים מתגורר מעבר לקו הירוק ואף בתחומי הרשות הפלסטינית. בשל בניית גדר ההפרדה, הצפויה לנתק את הר הזיתים מכפרי הסביבה, יש חשש כי הצוות והמטופלים יתקשו להגיע לבית החולים.
נכון לשנת 2007 הכניסה לבית החולים מוגבלת לבודדים בלבד כדי שלא להפריע לחולים, אך הביקור במתחם פתוח לכול. בכנסייה נערכים מדי חודש קונצרטים למוזיקה ווקאלית וליטורגית.
אדריכלות הכנסייה ועיטוריה
מבנה הכנסייה מאופיין באדריכלות המשלבת אלמנטים שונים מהמזרח ומהמערב. העיטורים אופייניים בחלקם לאמנות הביזנטית, ואחרים אופייניים דווקא לאמנות צלבנית. מבנה הכנסייה ייחודי בהיותו העתק כמעט מדויק של כנסיות קתוליות מימי הביניים, כשבפועל נבנה לשימושם של מתפללים פרוטסטנטים. הכנסייה דומה באופן בולט לכנסיית מיכאל שבהילדסהיים, המתוארכת למאה ה-11, ונראה כי כנסייה זו היוותה מקור השראה מרכזי לבניית הכנסייה בירושלים.
צדה המערבי של הכנסייה מחופה במבנה חיצוני מאסיבי (ברביקן) שנועד להגן עליה מפני נזקי טבע כמו גשמים ורוחות, הנפוצות בפסגת הר הזיתים. הכנסייה בנויה במתכונת צלבנית קלאסית, הכוללת אולם תווך ושתי סטראות המופרדות מהאולם בשורת עמודים. חזית הכנסייה פונה אל אפסיס רחב, ולאורכה נמתח יציע, הצופה אל הכנסייה מגובה ארבעה מטרים. עמודיה העיקריים של הכנסייה מודגשים בתשליבי אבלק באדום ולבן, והאפסיס מחופה באריחי שיש כהה. הכנסייה כולה מעוטרת בציורי קיר ובפסיפסים מפוארים, המעטרים את כל התקרות, וכן בעמודי שיש וחיפויי שיש על הקירות.
ציורי הקיר והתקרות נעשו בטכניקת סיד-קָזֵאין, שבה מורחים שלוש שכבות של סיד, ומעליהן צבע מעורבב בסיד ובגבינה לבנה. הפסיפסים נעשו במפעל פול ווגנר (Puhl & Wagner) בברלין, והם פרי יצירתו של הצוות שיצר גם את הפסיפסים בכנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם בברלין, המעצב הרמן שָפֶּר (1911-1853) (Hermann Schaper) והאמן ארנסט פפאנשמידט (Pfannschmidt) (1941-1868). הטכניקה שבה נעשו הפסיפסים היא "השיטה ההפוכה" שהומצאה בוונציה באמצע המאה ה-19. בשיטה זו מציירים על קרטון את הציור המבוקש ושוטחים עליו בד דקיק ושקוף. על הבד מורחים שכבת דבק דקה, ומניחים עליה את אבני הפסיפס, כשראשן כלפי מטה. בתום מלאכת השיבוץ שופכים על הכל טיח רטוב, וכשהוא מתייבש הופכים את הפסיפס, ומסירים בעדינות את הבד הדקיק. יעילות השיטה היא בקבלת פסיפס שטוח לגמרי, שאותו ניתן לשכפל במדויק על פי הציור שעל הקרטון.
האפסיס
האפסיס של הכנסייה מחופה בחצי כיפה ובה חמישה חלונות, שביניהם עלי קוציץ. במרכז הכיפה מופיע ציור קיר בעל מוטיב נוצרי[7]. מתחת לציור זה נראים סמליהן ההֶרָלְדים של משפחות אצולה שונות בגרמניה, חלקן קתוליות וחלקן פרוטסטנטיות. מוטיב זה מלווה את הכנסייה כולה, בעיקר בחלונות הויטראז', ומטרתו להוכיח את נאמנותו של הקיסר לכל הגרמנים באשר הם. משני צדיו של האפסיס ישנם פסיפסים בסגנון ביזנטי מובהק, אף הם בעלי מוטיבים נוצריים[8].
רצפת האפסיס עשויה תשליבים גאומטריים בשחור ולבן, ובמרכזה מזבח. המזבח מעוטר בשיש אדום, ובראשו ציור של טלה[9]. בחלקו העליון של המזבח מופיעה וריאציה חופשית למוטיב נוצרי נוסף[10]. מאחורי המזבח קבועה אבן הפינה של הבניין, ועליה התאריך - 1907.
לוחות השיש הכהה, המעטרים את קירות האפסיס, עשויים בטכניקה מקומית, שבה נוטלים לוח שיש רבוע אחד וחוצים אותו לכל אורכו במחצית עוביו. כך מתקבלים שני לוחות שיש דקים, אותם מציבים זה לצד זה כספר פתוח, ומקבלים "העתק תבנית" של האחד כנגד השני. דוגמה יפה לטכניקה זו ניתן למצוא בכיפת הסלע שבהר הבית, שם נעשה הדבר בשיש בהיר.
תקרת האפסיס מעוטרת באיור המציג את ירושלים בסגנון רפאלי, ובמרכזה בית המקדש, הזהה כמעט לזה המופיע בציור חתונת הבתולה של רפאל. ירושלים עצמה מתוארת כעיר שמימית וסימטרית, שחומתה בצורת כוכב, והיא מוגנת בידי שישה מגדלים ושלושה מלאכים. בחזית העיר ניצבת כנסייה ומעליה צלב. מעל העיר כתובות המילים הלטיניות: URBS SANCTA JERUSALEM, כלומר "עיר הקודש ירושלים". הציור כולו נתון בתוך תבנית תלתנית האופיינית לעיטורים מימי הביניים. סביב העיר ניצבים ארבעת מלכיה החשובים מהתקופה הצלבנית: גוטפריד מבויון, בלדווין הראשון, בלדווין השני ופוּלְק מאָנְז'וּ. סגנון הציור ותכניו מלמדים על התפיסה הרומנטית של זוג הקיסרים, שראו עצמם כ"צלבנים החדשים" בארץ הקודש.
אולם התווך
תקרת אולם התווך של הכנסייה מעוטרת כולה בפרסקאות שנעשו בשיטת סיד קזאין.
ציור הקיר בצדו הצפוני של האולם מציג את הזוג הקיסרי לבוש בבגדים בסגנון ימי-הביניים, כשהוא אוחז דגם של האכסניה והכנסייה. מנח זה אופייני אף הוא לתקופה הביזנטית, בדומה למשל, לציורי קיר המופיעים בכנסייה הביזנטית איה סופיה שבאיסטנבול. הקיסר בתקרת כנסיית אוגוסטה ויקטוריה מלווה בדמות החוכמה, ואילו הקיסרית – מלווה בדמות הרחמים. מתחת לזוג הקיסרי נראים סמלים הראלדיים של בית המלוכה, של היוהניטים ושל הצלבנים.
בסטרא המערבית, מימין לכניסה, ישנה ויטרינה המציגה כמה פריטים הרלוונטיים לכנסייה, בהם המפתח המעוצב, שבאמצעותו פתח וילהלם השני את הכנסייה בטקס שנערך ב-1910; כף סיידים מסוגננת, המסמלת את עבודת הכפיים הרבה שהושקעה בבנייה; וכן סידור תפילה יהודי כתוב עברית הפתוח בדף בו מופיעה תפילה מיוחדת לשלום הקיסר וילהלם השני והקיסרית אוגוסטה ויקטוריה. מתחת שמם מוזכר לברכה גם יורש העצר פרידריך, אך הוא מכונה בטעות (כנראה פליטת קולמוס) בשם "הקיסרית פרידריך". באותה פינה מוצג אגן טבילה עשוי שיש, שנתגלה במקום במהלך חפירת היסודות, והוא מתוארך לתקופה הביזנטית. נראה שהאגן שימש "יהודים-נוצרים" (או "נצרנים" – יהודים מראשית התקופה הביזנטית, שהאמינו בישו כמשיח), שכן על אחת מידיות האגן נראה בבירור תחריט מנורה. מעל אגן הטבילה, בתוך גומחה, נראה פסלו של דוד המלך מנגן בכינור, והוא מייצג את הרוחניות. בסטרא המקבילה, באותו מקום, מוצגת בגומחה דמותו של משה רבנו, אוחז בלוחות הברית, כמייצג המוסר.
היציעים
הכניסה ליציעים היא דרך גרם מדרגות, היוצא מהפינה הצפונית-מערבית של הכנסייה (גרם מדרגות זו ממשיך מעלה אל המגדל). על קירות היציע מופיעים ציורים המתארים אגדות נוצרית[11]. בתקרת היציע יש ציור המציג את דוד המלך עם ישעיהו הנביא ומלכיצדק, ששימש "כוהן לא-ל עליון"[12].
ציור התקרה ביציע הסִטרא המזרחית מציג את שלמה המלך ואת הנביאים ירמיהו ודניאל. מעל לפתח יציע האפסיס קיים ציור נוצרי נוסף.
מן היציע נראית הכנסייה כולה, ומשם ניתן גם להבחין בכותרות העמודים השונות זו מזו, כתואם לכנסייה צלבנית קלאסית. כן ניתן לראות מן היציע את העוגב הענק, הצמוד לקיר הצפוני של הכנסייה. העוגב נבנה בשנת 1910 במפעל Sauer שבפרנקפורט ושופץ בשנת 2009.
המגדל
מגדל הפעמונים של הכנסייה מתנשא לגובה של כ-50 מטרים, ובראשו ארבעה פעמונים שמשקלם הכולל הוא 12 טונות. העלייה לראש המגדל עוברת דרך 210 מדרגות, ומשם ניתן לצפות מערבה אל מרחב ירושלים העתיקה והישנה; צפונה אל מתחם האוניברסיטה, לכפר עיסאוויה, לשכונת פסגת זאב ועל הדרך היורדת ליריחו מהגבעה הצרפתית; מזרחה למדבר יהודה, כולל הכפרים הערבים שבדרך עד מעלה אדומים; ודרומה לכפרי הר הזיתים וכנסיית העלייה הרוסית.
המגדל נבנה במתכונת האופיינית לכנסיות הערים באיטליה, ונראה תמיד כאמצעי מבין "שלושת המגדלים של ירושלים" יחד עם מגדל כנסיית העלייה הרוסית ומגדל האוניברסיטה העברית. המגדל נראה היטב ממרבית נקודות התצפית בעיר. הפעמונים במגדל מכוונים לתווים סול, סי, מי, ורה. על הפעמון המרכזי ישנה הטבעה המציינת את שמו הקיסר וילהלם השני ואת תאריך יציקת הפעמון - 1898. בשנת 1927 התמוטט חלקו העליון של המגדל ברעידת אדמה, והוא שופץ כמעט כליל. נראה כי הוא הונמך אז מעט וצורתו שונתה, זאת בהשוואה לצילומי המגדל לפני רעידת האדמה, שם הגג משופע יותר.
יש הטוענים כי שלוש הכנסיות שבנה הקיסר – אוגוסטה ויקטוריה, הגואל ודורמיציון - מחוברות יחד למנגנון צלצול פעמונים אחד, ואילו ניתן היה "להחריש" את שאון העיר לזמן קצר, ניתן היה לשמוע את פעמוניהן של השלוש מצלצלים יחד במועד אחד. נכון לשנת 2007, המעלית המובילה לראש המגדל אינה תקינה זה שנים רבות. לטענת האחראים, הסיבה לכך כספית, שכן מדובר בתיקון מקיף של המנגנון כולו.
אולם קבלת הפנים
צמוד לקיר הצפוני של הכנסייה, בגובה היציע, שוכן "אולם קבלת הפנים", ששימש כאולם אירועים רשמי של המקום. אולם זה שימש כחדר מעבר מהאכסניה לכנסייה, ואפשר לבאים להתרשם מן הכנסייה כולה, בטרם ירדו אליה לתפילה. בחלקו המזרחי של האולם קבוע קמין מפואר, מעוטר בתשליבי אבן עדינים, שהשתמר ללא פגע מיום היווסדו. ברצפה משולבים אריחים אדומים, המציגים צלחות ודגים. מדובר בעיטור נפוץ במבנים נוצריים דתיים, שכן הוא רומז לעיסוקו של אותו האיש, שהיה דייג. סביב קירות האולם ישנם עמודים צמודים, ועליהם פסלי אריות מוזהבים, המסמלים את מלכותו של הקיסר. שניים מהם מוצגים כנקבות, המניקות את גוריהן. בקיר המערבי ישנן שתי כותרות עמודים יוצאות דופן, המחקות באופן מושלם כמעט כותרות דומות מן התקופה הצלבנית: העמוד השמאלי מציג דמויות גרוטסקיות המשולבות זו בזו; והכותרת השמאלית מציגה סצינות מלחמה, השאובות מהעולם העתיק ומהמיתולוגיה היוונית.
אולם קבלת הפנים עבר שיפוצים נרחבים בשנות ה-80 של המאה ה-20, שכללו גם חלקים מהכנסייה. בקיר המזרחי הושארו חלק מעיטורי הפרסקו המקוריים, כדי לתת למתבונן מושג כיצד נראה החדר כולו בראשיתו. החדר משמש כאולם הרצאות ותערוכות מתחלפות, וכולל תערוכת קבע אחת ובה תמונות ישנות של המתחם. בקיר המערבי ישנם שני ציורי קיר שמימיים, ועליהם כיתוב מתוך כתבי הנוצרים המתורגם לגרמנית ולערבית. (נכון ל-2009 - סגור לרגל שיפוצים).
בית החולים
כאמור, מלכתחילה נבנה בית החולים כבית הארחה, אך בשנות ה-60 הוסב לבית חולים, שזהו שימושו עד ימינו. פתח הכניסה הראשי עשוי תשליב אבן מפואר, שבמרכזו קשת רומנסקית מסוגננת של מדליונים עם פני מלאכים, ומעליה פסלי שני אריות וצלב. משני צדי הקשת ניצבים פסליהם של גאורגיוס ה"קדוש" ומיכאל ה"קדוש" בדמות אבירים צלבנים מימי הביניים, שעל חזם צלב מלטה האופייני למסדר היוהניטים והם עומדים מעל מפלצות ודמויות מהשאול. הכניסה מובילה אל אולם גדול ועגול, המשמש כאולם קבלת חולים, וממנו עולה גרם מדרגות מעוגל לקומות העליונות שבקירותיו משוקעים תבלטי אבן. מאולם הכניסה ניתן להיכנס למסדרונות ארוכים בעלי קמרונות צולבים, המקיפים את החצר הפנימית הגדולה, המשתרעת על 43X25 מטרים. בקומה השנייה של המבנה עוברים מסדרונות זהים, המוקפים ב-99 עמודונים, שלהם כותרות בצורות שונות. כל המסדרונות צופים אל החצר דרך חלונות גדולים.
בחצר בית החולים צומחים כמה עצי תמר, ובצדה המערבי בולט אולם קבלת הפנים העגול אל תוך החצר. מבנה זה מעוטר במוטיבים אדריכליים האופייניים לימי הביניים, כמו תבליטי אבן; "מפלצות" מפוסלות וכן פסליהם של הקיסר והקיסרית עשויים מברונזה ומוצגים בלבוש צלבני קלאסי: הקיסר מוצג כפרידריך השני; לראשו כתר מלך ירושלים, והוא אוחז חרב ומגן צלבני; אוגוסטה ויקטוריה מוצגת כאליזבת ה"קדושה" מהונגריה, שבעלה הרוזן לודוויג הרביעי מתורינגיה היה בפמליה של פרידריך. לאחר מות בעלה עקרה אליזבת למרבורג (Marburg), שם מסרה את ילדיה למשפחות אומנות, והקדישה את חייה לא-ל כביכול.
גלריית תמונות
-
מתחם אוגוסטה ויקטוריה, 1910 -
המגדל הסדוק לאחר רעידת האדמה -
חזית בית החולים לאחר רעידת האדמה -
עיטורים בסגנון ימי הביניים בחצר האכסניה -
לביאה וגוריה באולם קבלת הפנים -
מראה חצר המבנה, במבט ממרומי המגדל -
המתחם, 2016
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מתחם אוגוסטה ויקטוריה- אוגוסטה ויקטוריה, על המפגש בין הרצל והקיסר ב-1898, וניתוח של המבנה, באתר בת של משרד התיירות
- פרטים על הביקור בכנסייה(הקישור אינו פעיל, 6 במרץ 2017), באתר עיריית ירושלים
- לוח מופעים בכנסייה, באתר "הבמה"
הערות שוליים
- ^ לצורך השוואה – 80 דונם הוא גודלו של כל הרובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים.
- ^ בבית הגנן לשעבר, בצדה המזרחי של הכנסייה
- ^ אוגוסטה ויקטוריה, באתר הר הזיתים(הקישור אינו פעיל, 6 במרץ 2017)
- ^ אלי מייזליש, הקמתה של עבר הירדן ב-1922:"ממלכה" לנצח או שלטון מלאכותי חסר בסיס קיומי, נתיב 115, מרץ 2007
- ^ משפט נגד הממשלה על נזקי הרעש, דבר, 15 בספטמבר 1930
- ^ ממשלת א"י מפסידה במשפט, דבר, 20 באוקטובר 1930
- ^ בציור נראה אותו האיש הפורס את ידיו, וסמוך אליו מצוירים, להבדיל, משה רבנו ואליהו הנביא.
- ^ במזרחי שבהם מוצגת מרים, אם אותו האיש ישובה על כס המלכות; בידיה אותו האיש כשהוא תינוק; וסביבה שלושת האמגושים שכביכול בישרו לה על משיחיותו לאחר היוולדו. בפסיפס המערבי מוצגת צליבתו של אותו האיש על רקע שמים חשוכים. פסיפסים אלה מבטאים את לידתו של אותו האיש בצד מזרח, במקום עלייתה של השמש, ואת מותו במקום שקיעתה, כעין סיפור חיים שלם החולף על פני האפסיס.
- ^ הציור מסמל את אותו האיש כקורבן, כביכול.
- ^ תיאור הסעודה האחרונה בכתבי הנוצרים.
- ^ על קיר היציע המערבי תלויה תמונה גדולה מאוד בה נראה אותו האיש מגיע לבית פגי, ומתקבל בו בכבוד רב. על פי המתואר בברית החדשה. מכל סצנות הברית החדשה, נבחרה דווקא זו, שכן בית פגי שוכנת בהר הזיתים. בהמשך, מעל פתח הגישה ליציע הצופה אל האפסיס ממערב, ישנו ציור המתאר את אותו האיש מנבא על חורבנה של ירושלים באוזני יושביה
- ^ מלכיצדק נחשב לדמות מפתח בתאולוגיה הנוצרית.
