הסעודה האחרונה
ערך זה עוסק באירוע בחיי אותו האיש. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הסעודה האחרונה הוא אחד האירועים המרכזיים המיוחסים לחייו של אותו האיש, האירוע מתואר בכתבי הנוצרים ונחשב לאירוע מכונן בנצרות, אשר שימש ומשמש השראה לטקסים נוצריים, לרעיונות תאולוגיים, לאגדות עממיות וליצירות אמנות.
"הסעודה האחרונה" נקראת כך כיוון שעל-פי כתבי הנוצרים זוהי הפעם האחרונה שבה סעד אותו האיש עם תלמידיו לפני שנשפט בפני הסנהדרין ונצלב בידי הנציבים הרומיים.
תיאור האירוע
על-פי המסופר, כאשר הגיע חג המצות, ביום בו זובחים את הפסח, שלח אותו האיש שני שליחים לאתר מקום ולהכין בו את ארוחת הפסח. הסעודה התקיימה בערב חג הפסח, ונכחו בה אותו האיש ושנים-עשר תלמידיו. במהלך הסעודה, מבשר אותו האיש לתלמידיו כי אחד מהם עומד להסגיר אותו ולהביא למותו. הוא לא מציין מיהו זה העתיד לבגוד בו, אך מזכיר את העובדה שהבוגד הוא מי שטבל עמו (את הלחם) בקערה. עם זאת, התיאור בכתבי הנוצרים מצביע בפירוש על יהודה איש קריות כבוגד.
בסוף הסעודה אומר אותו האיש "הלל", עוזב את המקום והולך עם תלמידיו לכיוון הר הזיתים.
בתיאור הסעודה מוזכרת אכילת הפסח, והכוונה היא ככל כנראה לקורבן הפסח שהיה נהוג להקריב ולאכול ממנו בליל חג הפסח, בימים בהם בית המקדש היה קיים.
קיימות מסורות נוצריות המצביעות על חדר הסעודה האחרונה שבהר ציון בירושלים כמקום שבו התרחשה הסעודה האחרונה. מסורת אחרת, של הכנסייה הסורית-אורתודוקסית, מצביעה על חדר מתחת לכנסיית סנט מרק בעיר העתיקה בירושלים - כמקום הסעודה האחרונה.[1]
טקס המיסה
סיפור הסעודה האחרונה משמש בסיס לאחד הסקרמנטים המרכזיים בנצרות - טקס המיסה. טקס המיסה נהוג בכל העדות והזרמים הנוצריים, ובמהלכו נעשה שחזור של הסעודה האחרונה.
השפעות בתרבות המערב
אחד מציוריו המפורסמים של הצייר האיטלקי לאונרדו דה וינצ'י, מכונה הסעודה האחרונה, והוא מתאר את האירוע על-פי המסופר בכתבי הנוצרים.
הערות שוליים
- ^ ד"ר זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה וסביבתה, הוצאת אחיעבר-ירושלים, 1972 כרך ב' עמ' 23.
