פעמון
פעמון הוא כלי הקשה אידיופוני. צורתו בדרך כלל היא דומה לתוף חלול כשקצהו האחד פתוח, תיבת תהודה זו מכונה זוֹג. כשמקישים עליו הוא רוטט, וכך נוצר הקול. אמצעי ההקשה הוא בדרך כלל מוט או דיסקית מתכת שנמצאת בתוך הפעמון, ונקראת בשם ענבל. יש פעמונים נטולי ענבלים, שמקישים עליהם באמצעות פטיש עץ.
פעמונים עשויים בדרך כלל ממתכת אך יש פעמונים קטנים שעשויים מזכוכית או מקרמיקה. פעמונים באים במגוון גדלים, מפעמונים קטנים שניתן להחזיק ביד אחת (פעמוני יד) ועד פעמונים גדולים השוקלים מספר טונות.
כיום ישנם פעמונים חשמליים שבהם המנגנון גורם להקשות מהירות על הפעמון, וגורם לצילצול. פעמונים כאלו הותקנו למשל במכשירי טלפון ובדלתות כניסה.
שימושים לפעמון
ישנם מגוון שימושים לפעמונים - החל מנגינה, דרך קריאה למתפללים, הכרזת השעה, השמעת אזהרות ואזעקות וכלה באותות לחגיגה או לניצחון.
פעמונים ביהדות
בבגדי הכהן הגדול היו תפורים פעמונים. הפעמונים נועדו בין היתר לסמן את עובדת הישארות הכהן חי בעת כניסתו ויציאתו מקדש הקדשים ביום הכיפורים[1].
הכרזת השעה
בכנסיות רבות משמשים פעמונים להודעת השעה בתחילתה על ידי השמעת מספר צלצולים בהתאם לשעה. יש המודיעים גם את מחציות השעה על ידי צלצול בודד.
בבתי ספר משתמשים בפעמונים כדי לקרוא לתלמידים לבתי הספר, להודיע על זמני תחילת וסוף השיעור. ולעיתים אף לזמן אנשים לארוחה. למרות המודרניזציה, בפנימיות בריטיות רבות משתמשים עד היום בפעמונים כדי לאותת לתלמידים על מועדי הלימודים וזמני הארוחות.
בתעשייה שימשו שעונים לסימון סופי משמרות ומועדי ארוחות.
התראה
בעבר השתמשו בפעמונים כאזעקה המתריעה בפני שרפה או פלישה של כוחות עוינים. שימוש בפעמונים נעשה גם במרכבות סוסים ובספינות נהר על מנת להתריע בפני התנגשות, בעיקר בזמן חשיכה או ערפל.
פעמונים הורכו גם על צוואריהן של חיות מרעה.
נגינה
נגינה בפעמונים הייתה פופולרית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בעיקר במופעי וודביל בארצות הברית, אירופה ואוסטרליה. סוגי הפעמונים לנגינה הם פעמוני פרות, פעמוני יד אנגלים ופעמוני ארבע-ביד. בישראל נגנית הפעמונים נטלי פרוז מנגנת בכל סוגי הפעמונים הללו.
כיום ישנו שימוש נרחב בפעמוני מזחלת, בעיקר בתקופה של חג המולד.
פעמוני כנסייה ופעמוני מקדש
במערב השימוש הקלאסי לפעמון הוא בראש מגדל כנסייה שמופעל באמצעות חבלים המנענעים את הפעמון כולו בעוד הענבל נותר קבוע במקומו. פעמון זה נקרא 'פעמון המתנדנד בחופשיות'. צלצול איטי של פעמוני כנסייה מציין הלוויה. בחלק מהמסורות הפעמון מצלצל שנה אחת עבור כל שנה בחייו של המנוח.
במזרח השימוש הקלאסי לפעמון הוא כפעמוני "מקדש" או ארמון. ישנם פעמונים קטנים שאותם מפעילים באמצעות נקישה באמצעות מקל וישנם פעמונים גדולים במיוחד שמופעלים באמצעות קורת עץ גדולה המוטחת בגוף הפעמון. טכניקה זו, של הקשה בגוף הפעמון, משמשת בעולם את מגדלי הפעמונים הגדולים כיוון שאם מציבים פעמון גדול מדי שמתנדנד בצורה חופשית בראש מגדל, תנודותיו עלולות להזיק למגדל.
פעמונים בתרבות
אגדה סינית מספרת על בתו של חרש פעמונים, אשר הצטווה להכין פעמון למגדל הפעמון בעיר פקינג, אך הפעמון שיצק נסדק פעם אחר פעם, והקיסר איים לערוף את ראשו אם לא יצלח במלאכתו. בתו, שחששה לגורל אביה, ביקשה את עזרתו של חוזה עתידות, שניבא כי הפעמון יצלח רק אם בהתכתו ימסך דמה של נערה בתולה. הבת המסורה קפצה אל מכל היציקה, והפעמון שנוצק אכן צלח, אך בצליליו נמהל קול בכיה של הנערה[2].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: זוג |
| ערך מילוני בוויקימילון: פעמון |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פעמונים |
- סוגים שונים של פעמונים
- פעמוני פרות
- פעמוני יד אנגלים
- פעמוני ארבע ביד
- "למי צלצלו הפעמונים" יאיר אטינגר הארץ, 8 במרץ 2010
-
פעמון בכנסיית גאורגיוס ה"קדוש" בקורפו -
פעמון במוני תאוטוקו, קורפו
הערות שוליים
- ^ שמות כח, לג- לה: "ועשית על שוליו, רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני, על-שוליו, סביב; ופעמוני זהב בתוכם, סביב. פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על שולי המעיל, סביב. והיה על אהרון, לשרת; ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה', ובצאתו, ולא ימות"
- ^ מרית בן ישראל, הנערה שקפצה לתוך יורה רותחת