בית חולים אלי"ן
  | |
| בית חולים אלי"ן בקדמת התמונה. תצפית מקניון הראל | |
| מאפייני הארגון | |
|---|---|
| סוג | בית חולים שיקומי לילדים ונוער |
| מנכ"ל | ד"ר מורית בארי |
| היסטוריה | |
| תאריך ייסוד | 1932 |
| שירותים | |
| מספר מחלקות | 4 |
| מיטות | 120 |
| http://www.alyn.org.il/ | |
| גאוגרפיה | |
| כתובת | רח' שמריהו לוין |
| מיקום | קריית היובל, ירושלים |
בית-חולים אלי"ן (ראשי תיבות: אגודה לעזרת ילדים נכים) הוא מוסד שיקומי לילדים ונוער, היחיד מסוגו בישראל, השוכן בשכונת קריית יובל בירושלים. בית החולים שהוקם בשנת 1932 מציע את שירותיו לילדים ובני נוער מכל רחבי הארץ, הסובלים מפגיעות נרכשות עקב תאונות דרכים, כוויות, מחלת הסרטן, פיגועי טרור, ילדים לאחר ניתוחים או טיפולים קשים, ילדים בעלי נכות מולדת כגון מחלות שריר/עצב, פגיעות עמוד השדרה, שיתוק מוחין, תסמונות ועוד. תחום השיקום הנשימתי הוא תחום ייחודי לבית חולים אלי"ן.
הצוות של אלי"ן מונה רופאים מומחים בנושאים שונים, אחיות, פסיכולוגים, מטפלים פרא-רפואיים ועוד.
בנוסף מפעיל אלי"ן מעון יום, גני ילדים ובית ספר במסגרת המתאימה לצורכי הילדים, מרכז ספורט לילדים ונוער, מרכז לשיפור מיומנויות, מידע והרצאות להורים בנושאים שונים ועוד.
נכון ל-2012, מנהלת בית החולים היא ד"ר מורית בארי. המרכז הוא מלכ"ר.
היסטוריה
צעדים ראשונים
ראשית המוסד במאמציו של ד"ר חנוך (הנרי) קלר, שהיה רופא אורתופד שעלה מארצות הברית ב-1934 וביקש להקים מחלקה אורתופדית באחד מבתי החולים בירושלים. לאחר שלא הצליח בכך, פתח מרפאה פרטית קטנה ברחוב בצלאל. במקביל למרפאה הפרטית טיפל בהתנדבות בילדים מחוסרי אמצעים[1].
אחר כך שכר ד"ר קלר את הקומה הרביעית בבנין יוסיפוף ברחוב בן-יהודה[2] - אליה עברה המרפאה, ורשם בשנת 1936 בסיוע עו"ד חיים מרגליות את האגודה לעזרת ילדים נכים (אלי"ן). מרגליות התמנה ליו"ר הוועד ולצידו פעל מוריס גולדברג. השנים הקימו ועד לאגודה, ד"ר קלר נתמנה למנהל הרפואי, וממן מכיסו את ההוצאות. האחות פני הלפרן סייעה בידו בהתנדבות ולידה אהובה ענתבי. מאמציו של קלר לגייס כספים בארצות הברית[3] לא צלחו. בשנת 1937 התקיימו לצד המרפאה קורסים להכשרה מקצועית ולהשכלה כללית[4] שבהמשך כונה בית ספר[5].
בשנת 1937 מונה שלמה נפחא למנהל האדמיניסטרטיבי של האגודה אותה ניהל עד 1958 והפך את המרפאה לבית חולים. כדי לבצע את המהפך פנה נפחא לנציב העליון הבריטי, ארתור ווקופ להיות פטרון האגודה ולאשת המזכיר הכללי של השלטון הבריטי, מקפרסון, להיות נשיאת הכבוד. השנים הסכימו, ובעקבותיהם הצטרפו לוועד גם דניאל אוסטר, סגן ראש עריית ירושלים, שני הרבנים הראשיים: הרב הרצוג והרב עוזיאל והשופט העליון המנדטורי יוסף משה ולירו. מנהל בנק ברקליס, קלארק התמנה לנשיא האגודה והפך למתרים העקרי שלה בקרב יהודים וערבים כאחד[6]. מהערבים צרף נפחא נציגים משלושת הזרמים הפוליטיים: ד"ר טנוס מסיעתו של ג'מאל אל-חוסייני, נתמנה לסגן נשיא האגודה, רג'אב ביי נאששיבי מסיעת הנאששיבים ואמין ומוחי ביי עבדול האדי מסיעת האסתקלל. מהארמנים צורף הרוקח ארסניאן. שיתוף הפעולה בין היהודים והערבים בוועד העמיק על אף המרד הערבי הגדול שהתחולל באותן שנים.
בשנת 1938 הוקם לבית החולים סניף בחיפה[7][8][9][10][11] ובשנת 1941 פעלה האגודה להקים סניפים נוספים בתל אביב[12] ובעיר העתיקה[13]. בהמשך הגיעה האגודה לפרישה של עשרה סניפים.
בית חולים
ביום פרוץ מלחמת העולם השנייה, חלה ד"ר קלר ולקה בשטף דם במוחו ונותר משותק. ד"ר יעקב (אדגר) היילברונר, שעבד לצידו של ד"ר קלר מונה למנהל הרפואי תחת קלר. באותו חודש הוחלט על הפיכת המרפאה לבית חולים שבו תהיינה 13 מיטות. במיטה ה-13 אושפז ד"ר קלר עד מותו ב-1944[14]. לטקס ההקמה הגיע הנציב העליון הרולד מקמייקל ואשתו[15]. ד"ר קלר פגש אותם ממיטת חוליו. בשנה שלאחר מכן גדל מספר המטות ל-45.
לצד המרפאה הוקם בית ספר יסודי לכל הכתות. חדרי המטות אורגנו לפי גיל. ניהול בית הספר ניתן לגברת רבקה ששרשבסקי ובין המורים היו ארבע מורות יהודיות ושתי ערביות.
בבית החולים אושפזו ילדים יהודים (שני שלישים) וערבים (שליש). אשת מושל שכם, הגב' קפרטה[דרושה הבהרה] האשימה את בית החולים ומנהלו, ש. נפחא שהוא אינו מקבל לפי התור את הילדים הערבים[דרוש מקור], אך הנציגים הערבים בוועד יצאו נגד העלילה.
אשת הנציב העליון, ליידי מקמייקל החליטה להעניק למנהל בית החולים מכונית פלימות'. המנהל למד נהיגה, אבל בשיעור האחרון כמעט ודרס ילד. הוא החליט לוותר על המכונית ולהעמיד אותה להגרלה ולתרום את הכסף שיתקבל לבית החולים. לפני ההגרלה נשמעו האשמות כאלו ההגרלה מזויפת כדי למנוע ממשתתפי ההגרלה הערבים מלזכות במכונית. בהגרלה זכה ערבי מרמאללה.
ב-1946 עם גבור פעולות תנועת המרי העברית, שיתוף הפעולה עם האנגלים והערבים בוועד פסק. בית החולים נקלע למשבר כספי ונסגר לשלושה חודשים. לאחר שאותרו מקורות ממימון חליפיים, בית החולים נפתח מחדש. במהלך מלחמת העצמאות, עדיין העביר ראש עריית שכם את תרומת העירייה לאגודה והילדים הערביים משכם וערים אחרות נשארו בבית החולים. לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, הורדו הילדים הנכים לקומה השלישית ואילו בקומה הרביעית אושפזו נפגעי ההפגזות. לאחר הקרב בסן סימון הובאו 16 פצועים מהפלמ"ח. משרד הבריאות הכיר בעקבות זאת בבית החולים והחל לתקצב אותו לפי מספר המיטות. בבית החולים נותרו 6 ילדים ערבים בסוף 1948[16][17]. לאחר שירדן הודיעה על צרוף יהודה ושומרון לממלכת ירדן, הוציאו ההורים הערבים את ילדיהם והודו לסגל בית החולים. באוגוסט 1950 נותר בבית החולים ילד ערבי אחד[18].
לאחר קום המדינה
בשנת 1950, פשטה בארץ מגפת הפוליו וגרמה למספר רב של חולים בשיתוק ילדים, היות שבית חולים אלי"ן היה היחיד אליו ניתן היה להפנות את הילדים, הוקצה לו שטח ליד מנזר סן סימון, שטח עם בניינים הרוסים. בפברואר 1952 נחנך המבנה במקום[19]. בשנת 1955 נוספה מחלקה עם 115 מיטות[20]. בחצר המבנה היו בריכות קטנות בהם שטו ברווזים וספסלים וגינה למרגוע הילדים. ב-1959 מונה כמנהל הרפואי של המוסד פרופ' מאיר מייקין, מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים הדסה בירושלים.
לתומכים באגודה הצטרף גם ארגון "מלבן" של הג'וינט שסייע לחולים בקרב העולים ו"אלומה", לשכת הבונים החופשיים. בסיוע האחים רטקין, שהקימו את אגודת ידידי אלי"ן בארצות הברית, גויסו תרומות שאפשרו רכישת ציוד מתקדם. במאי 1965 בשנת 1965 הונחה אבן הפינה לבניין החדש של בית החולים[21]. בשנת 1971 הועבר בית החולים לבניין החדש בשכונת קריית יובל מול עין כרם, בו הוא שוכן עד היום. את הבניין תכנן האדריכל חנן הברון, בנו של יעקב היילברונר. המבנה בסן סימון הפך למרכז שיקומי לנכים בוגרים.
לקריאה נוספת
- אלי"ן – בית-חולים שיקומי לילדים, מאת איתי בחור, איתי בחור הוצאה לאור, 2014.
קישורים חיצוניים
- אתר בית החולים
- גלי וינרב, "יש באלי"ן את התבלין הסודי של הסטארט-אפ ניישן", באתר גלובס, 24 בינואר 2018
הערות שוליים
- ^ ראש עיריית ירושלים וסגנו, דואר היום, 8 בינואר 1936
- ^ ירושלים, דואר היום, 31 בדצמבר 1935
- ^ באגודה לעזרת ילדים נכים, דבר, 10 בפברואר 1937
- ^ למען ילדים נכים, דבר, 28 בספטמבר 1937
- ^ נפתח בית הספר לילדים נכים, דבר, 23 בנובמבר 1939
- ^ 2500 לא"י, הבוקר, 22 באפריל 1942
- ^ מרפאה לילדים נכים, דבר, 20 במרץ 1938
- ^ לעזרת ילדים נכים, דבר, 19 בפברואר 1940
- ^ מוסד מרפא התובע תשומת לב, קול העם, 26 בפברואר 1951
- ^ מ. דרומי, על מוסד אחד בירושלים, הצופה, 16 באפריל 1939
- ^ ירושלים, לעזרת ילדים נכים, הצופה, 14 במאי 1939
- ^ אגודה לעזרת ילדים נכים, דבר, 2 בפברואר 1941
- ^ בין חומותייך ירושלים, ילדים נכים, הצופה, 18 בפברואר 1941
- ^ ד"ר חנוך קלר, דבר, 23 בנובמבר 1944
- ^ פתיחת המעון לילדים נכים בירושלים, הצופה, 10 באפריל 1940
- ^ בבית החולים לילדים נכים, הצופה, 29 בדצמבר 1948
- ^ בבית החולים לילדים נכים בירושלים, הצופה, 17 בינואר 1949
- ^ בית החולים לילדים נכים לבניין חדש, דבר, 1 באוגוסט 1950
- ^ בנין חדש לאשפוז ילדים נכים בירושלים, דבר, 20 בפברואר 1952
- ^ גמר בניית בית החולים בקטמון יחסל התור לילדים נכים, על המשמר, 7 בפברואר 1955
- ^ הונחה אבן-פינה לביה"ח החדש של אילי"ן בירושלים, דבר, 11 במאי 1965
28940811בית חולים אלי"ן