קמרון (אדריכלות)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קִמְרוֹן הוא קירוי קשתי מוארך, לרוב בהקשר של בנייה מסורתית מאבן או בנייה בלבנים ומשולב כיום גם באדריכלות מודרנית תוך שימוש בחומרי בנייה מגוונים. השימוש בקמרונות באדריכלות התחיל עוד בבניה הקדומה במרחב הלבנט, בדגש על קמרונות חבית שהיו בשימוש נפוץ בבניה מסורתית בלבנים. קמרונות לבנים נמצאו והשתמרו גם בארץ ישראל במבני הכניסה של שערי העיר בתל דן ובאשקלון המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה. אדריכלים הרומים שפיתחו את הקשת את מבנה הכיפה פתחו ושכללו גם את המוטיב של הקמרונות. קיימים סוגים רבים של קמרונות המחולקים לפי סגנונות ועיטורים ולפי עקרונות טכנולוגיים שונים לפיהם הם בנויים. שיטת הבנייה של הקמרון היא הגורם המרכזי הקובע את צורתו: סוג הפיגומים אשר משמשים להנחת הלבנים, סדר הנחת הלבנים ורכיבים מבניים הקשורים אליו משפיעים על הצורה שבה נראית בסופו של דבר התקרה. רכיבים אלו יוצרים על התקרה קווים קמורים אשר מכונים "קווי רכס" (באנגלית: Arris). קווי הרכס, בדומה ל"קו פרשת מים" הקיים בטופוגרפיה טבעית הם אוסף הנקודות הבולטות ביותר במשטח התקרה העקמומי שבניגוד לקו רכס טבעי – הם הפוכים יחסית לתקרה.

סוגי קמרונות נפוצים באדריכלות האירופאית

גלריה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38976672קמרון (אדריכלות)