כדי אכילת פרס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כדי אכילת פרס, הוא אחד משיעורי תורה, המגדיר זמן מסויים, הרבה מהדינים התלויים באכילת שיעור מסויים (למשל כזית) הזמן הדרוש לצירוף האכילות לכשיעור הוא כדי אכילת פרס. שיעור זמן זה נקבע על פי אכילת אדם בינוני.[1]

מהות השם ומקור הדין

מקור המילה פרס הוא במילה "פרוסה", ופירושו חצי, והכוונה חצי מהכיכר של זמן התלמוד. בדיני עירובי תחומין, קבעו חז"ל ששיעור העירוב הוא בשיעור שתי סעודות לאדם, שהוא כיכר אחת.[2]

בשיעור הפרס עצמו נחלקו בתלמוד, ובעקבות זה בפסיקת ההלכה, לדעת הרמב"ם ועוד שיעור כיכר שלם שיעורו 6 ביצים, וממילא פרס הוא 3 ביצים, לדעת רש"י ועוד שיעור כיכר הוא 8 ביצים, וממילא פרס הוא 4 ביצים. במשנה ברורה נטה הרב ישראל מאיר הכהן מראדין להכריע שבדיני תורה הולכים אחר המחמיר, ובדיני דרבנן הולכים אחר המקל.[3]

שיעור הזמן כדי אכילת פרס

בשיעור הזמן של כדי אכילת פרס באכילה של מצווה נחלקו האחרונים, דעת הרב אברהם ישעיהו קרליץ ("החזון איש")[4] שהוא 2 דקות ועל כל פנים לא יותר מארבע דקות. ודעת הרב משה פיינשטיין[5] שהשיעור הוא פחות משלוש דקות. וכעין זה כתב הערוך השולחן שהוא כשלוש או ארבע דקות. וכן דעת רבים מהאחרונים ששיעורו הוא כשלוש דקות.[6]

ולעניין שיעור זמן כדי אכילת פרס באכילה של איסור וכגון לחולה ביום כיפור כתב בחתם סופר שטוב להחמיר להמתין 9 דקות, אך לכל הפחות 2 דקות. ובאגרות משה כתב שלכל הפחות ימתין 4 וחצי דקות, ויש אומרים לא פחות מ-6 או 5 דקות[7] ויש שכתבו 7 דקות.[8]

ממתי מחשבים הזמן

יש שכתבו שמשערים את שיעור כדי אכילת פרס רק מתחילת הבליעה.[9] ויש שכתבו שמשעת הלעיסה יש להתחיל ולחשב הזמן.[10]

שיעור הזמן בסוגי מאכלים שונים

שיעור זה של כדי אכילת פרס כאילו אכל פת חיטין בהסיבה עם לפתן,[11] ויש שכתבו שבכל מאכל משערים לפי מינו.[12]

ויש שהוסיפו עוד שבדבר חם יש לשער אכילתו לפי דרכו,[13]ויש חולקים.[14]

זמן הצירוף לעניין שתיה

כתב השולחן ערוך "שתה מעט וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתית רביעית מצטרפין לכשיעור ואם לאו אין מצטרפין. ויש אומרים ששיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס כמו צירוף אכילות:" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תריב, סעיף י ) המשנה ברורה סעיף קטן ל"א אומר שמשמע מהשולחן ערוך שפוסק כדעה ראשונה (משום שיש כלל בדברי השולחן ערוך שסתם ויש הלכה כסתם) שהזמן הוא בכדי שתית רביעית אבל הפרי חדש והגר"א פסקו כדעה שניה שהזמן הוא בכדי אכילת פרס. בסימן ר"י סעיף קטן א' אומר המשנה ברורה שלמרות שלהלכה (לשיטתו) שהשיעור הוא בכדי אכילת פרס, כששותה תה או קפה שהדרך לשתותם מעט מעט, יש מחלוקת גדולה בין הפסוקים ולכן כותב שעדיף שישאיר רביעית וימתין שתתקרר וישתה אותה בכדי שתיית רביעית ויוכל לברך לכולי עלמא. אך באור לציון כתב שגם אם ישתה אחרי שיתקרר לא יוכל לברך כיוון שהדרך לשתותו לאט ושותה שלא בדרכו, ולכן פסק שבשום אופן לא יברך על שתיה חמה ברכה אחרונה שספק ברכות להקל.[דרוש מקור]

מצוות איסורים ודינים התלויים באכילת פרס

מצוות ששיעור אכילתן הוא כדי אכילת פרס

לעניין אכילת מצה אומר המשנה ברורה[15] שזהו רק בדיעבד, אך לכתחילה יש לאכול כל השיעור בפעם אחת.

איסורים ששיעור אכילתן כדי אכילת פרס
דינים התלויים בשיעור כדי אכילת פרס
  • חיוב ברכה אחרונה על אוכל הוא באכילת כזית תוך כדי אכילת פרס.
  • חיוב ברכה אחרונה במשקים לחלק מהפוסקים (כדלעיל בפסקה זמן הצירוף לעניין שתיה).
  • יש להרחיק מצואת הקטן, מזמן שאוכל כזית דגן תוך כדי אכילת פרס.
  • השוהה בבית המנוגע כדי שיעור אכילת כזית כדי אכילת פרס של פת חיטין בגדיו נטמאים (והאדם עצמו נטמא אף בשהיה כל שהיא)[18].

הערות שוליים

  1. כך כתב במשנה ברורה לעניין קטן (סי' פ"א סק"ד), וכ"כ במנח"ח (מצווה שיג סק"ד), וחזו"א (או"ח סי' לט אות יט), אמנם במשנה ברורה סי' תרי"ח (ס"ק כא) משמע שמשערין לכל אדם לפי מה שהוא, וספר שיעורי תורה (סי' ג' סט"ו ס"ק לה הערה 5, עמ' רה) האריך בסתירה זו.
  2. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מא עמוד א
  3. סי' תרי"ב סק"ח
  4. שיעורין של תורה שיעורי המצוות אות ל'.
  5. שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי מה.
  6. כן כתב הרב שלמה זלמן אוירבך, ראו שמירת שבת כהלכתה פ' נ"ד הע' קל.
  7. כן כתב הרב שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה יו"כ פ"ה אורחות הלכה הע' 26).
  8. ערוך השולחן (סי תרי"ח סע' יד).
  9. שו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קעג אות ה) על פי החת"ס; שו"ת אור לציון (ח"ג תשובה יג).
  10. שו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קיט אות ג') שכן משמע מהחק יעקב. וכן דעת הגרי"ש אלישיב הובא בהגדה של פסח "הלילה הזה" עמ' 19.
  11. כן כתב בחזו"א או"ח קונטרס השיעורים סימן לט ס"ק יח.
  12. דעת המשנה ברורה סימן פא ס"ק ג, לעניין קטן. וכ"כ המנחת חינוך מצווה שיג אות ה.
  13. מנחת חינוך מצווה שיג אות ה
  14. הלכות חג בחג פרק כב הערה 25 בשם הגרי"ש אלישיב.
  15. משנה ברורה סי' תעו ס"ק מא.
  16. בסוף "ספר הסוכה השלם" כתב בשם הגרש"ז אוירעבך שמאחר ששיעור כביצה הוא כפול משיעור כזית, אף שיעור כדי אכילת פרס הוא כפול
  17. שולחן ערוך או"ח סימן תרי"ב ס"ג.
  18. סוכה ו ע"א