אוסטרליה במלחמת העולם השנייה

אוסטרליה
במלחמת העולם השנייה

דגל אוסטרליה
צוות מקלע קל בוייווק, יוני 1945
צד בעימות	חלק מחלק מבעלות הברית
תאריך כניסה לעימות	3 בספטמבר 1939
העילה למלחמה	פלישת גרמניה לפולין
תאריך סיום העימות	2 בספטמבר 1945
אירועי הסיום	כניעת יפן
ראש המדינה	ג'ורג' השישי
ראש המדינה בפועל	רוברט מנזיס (1941-1939) ארתור פאדן (1941) ג'ון קרטין (1945-1941) בן צ'יפלי (1945)
נתוני המדינה
אוכלוסייה	6,935,000 (1939)
נתוני הצבא
הכוח האימפריאלי האוסטרלי השני	307,000
הצי המלכותי האוסטרלי	39,650 (1945)
חיל האוויר המלכותי האוסטרלי	152,000 (1945)
תוצאות המלחמה
אבדות בנפש	27,073 הרוגים 23,477 פצועים 22,264 שבויים ששרדו

כרזת גיוס ל-AIF מ-1940

אוסטרליה נכנסה למלחמת העולם השנייה זמן קצר לאחר הפלישה לפולין והכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית ב-3 בספטמבר 1939. עד לתום המלחמה, כמעט מיליון אוסטרלים שירתו בכוחות ההגנה של אוסטרליה, שיחידותיהם לחמו בעיקר בזירה האירופית, במערכה בצפון אפריקה ובמערכה בדרום מערב האוקיינוס השקט. בנוסף, הותקפה אוסטרליה ישירות במהלך המלחמה בפעם הראשונה בהיסטוריה הפוסט-קולוניאלית שלה. אבדותיה של אוסטרליה במהלך המלחמה הסתכמו ב-27,073 הרוגים וב-23,477 פצועים.

למעשה, לחמה אוסטרליה בשתי מלחמות נפרדות בין השנים 1939–1945. אחת כנגד גרמניה וכנגד איטליה הפשיסטית, כחלק מהמאמץ המלחמתי של חבר העמים הבריטי ושנייה כנגד האימפריה היפנית, כבעלת ברית של ארצות הברית ובריטניה. בעוד שרוב הכוחות האוסטרלים הוחזרו מזירת הים התיכון עם פרוץ המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, עדיין הם המשיכו לקחת חלק באופן משמעותי מאוד במתקפה האווירית כנגד גרמניה. החל מ-1942 ועד לראשית 1944, היה לכוחות האוסטרלים תפקיד מפתח במערכה באוקיינוס השקט והם היוו את הרוב בכוח האדם הלוחם של בעלות הברית במערכה זו. החל מאמצע 1944 הועברו הכוחות האוסטרלים לזירות משנה, אך הם המשיכו בפעולות תקיפה כנגד היפנים עד לתום המלחמה.

מלחמת העולם השנייה גרמה לשינוי משמעותי במדיניות הכלכלית, במדיניות הצבאית ובמדיניות החוץ של אוסטרליה. המלחמה האיצה את תהליך התיעוש, הובילה לפיתוחו של כוח צבאי לעתות שלום ופתחה בתהליך שבו הסיטה אוסטרליה את ההתמקדות של מדיניות החוץ שלה מבריטניה לארצות הברית. ההשפעות של המלחמה גם תרמו להתפתחותה של החברה האוסטרלית כמגוונת וקוסמופוליטית.

פרוץ המלחמה

ראש ממשלת אוסטרליה, רוברט מנזיס, בנאום בו הכריז על כניסתה של אוסטרליה למלחמת העולם השנייה

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, סבלה אוסטרליה מהשפל הגדול שהחל ב-1929. השפל הגביל את ההוצאה הביטחונית של אוסטרליה ועקב כך הצטמצמו הגודל והיעילות של כוחות ההגנה האוסטרלים במהלך סוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, הלכה אוסטרליה בעקבותיה של בריטניה במדיניותה של זו האחרונה כלפי גרמניה הנאצית. היא תמכה בתחילה במדיניות הפיוס כלפי גרמניה ולאחר מכן בהבטחת עצמאותה של פולין.

אוסטרליה הכריזה על מצב מלחמה כנגד גרמניה ב-3 בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר שבריטניה הודיעה על פקיעת תוקף האולטימטום לנסיגה מפולין והכריזה גם היא על מצב מלחמה עם גרמניה. שלא כמו בקנדה ובדרום אפריקה, לא התחולל באוסטרליה ויכוח פרלמנטרי על הכרזת המלחמה. אמונתה של ממשלת אוסטרליה הייתה, כפי שהגדיר זאת ראש ממשלת אוסטרליה, רוברט מנזיס, ש"בריטניה במלחמה, לפיכך אוסטרליה במלחמה" והיא ביקשה מלונדון להודיע לגרמניה שאוסטרליה היא בעלת ברית של בריטניה. תמיכתה של אוסטרליה נעשתה על רקע האינטרסים שהיו קשורים בקשר בל ינתק עם אלה של בריטניה ועל רקע זה שתבוסה של בריטניה עלולה להרוס את מערכת ההגנה האימפריאלית שאוסטרליה הסתמכה עליה בעמידתה מול יפן. עמדה זו זכתה לתמיכה כמעט גורפת בציבור האוסטרלי, אם כי ההתלהבות ליציאה למלחמה הייתה מצומצמת.

עם פרוץ המלחמה באירופה, הייתה רמת המוכנות של כוחות ההגנה האוסטרלים נמוכה מזו שהייתה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914. הצי המלכותי האוסטרלי, שהיה הזרוע בעלת המוכנות הגבוהה ביותר מבין שלוש הזרועות של כוחות ההגנה האוסטרלים, היה קטן ומצויד רק בשתי סיירות כבדות, בארבע סיירות קלות, שני סלופים מלחמתיים, חמש משחתות מיושנות ומספר כלי שיט קטנים. צבא אוסטרליה כלל גרעין כוח אדם קבוע של 3,000 איש, בנוסף ל-80,000 אנשי מיליציה במשרה חלקית שהתאמנו על בסיס התנדבותי במסגרת כוחות המילואים. חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, שרמת המוכנות שלו הייתה הנמוכה ביותר מבין שלוש הזרועות, היה מצויד ב-245 כלי טיס, מעטים מהם חדשים. בעוד שממשלת אוסטרליה החלה בהרחבה משמעותית של כוחות ההגנה והעבירה כמה מצוותי האוויר והיחידות של חיל האוויר לשליטה בריטית עם פרוץ המלחמה, היא לא הייתה מעוניינת לשגר חיל משלוח לאירופה באופן מידי עקב איום הפלישה היפנית.

הירייה הראשונה של כוחות ההגנה האוסטרלים במלחמה התרחשה שעות ספורות לאחר הכרזת המלחמה, כאשר תותח בפורט קווינסקליף ירה ירי אזהרה לכיוונה של ספינה אוסטרלית שניסתה לצאת מנמל מלבורן ללא קבלת האישורים הנדרשים להפלגה. ב-10 באוקטובר 1939 היה צוותו של מטוס סנדרלנד של טייסת 10 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, שהיה מוצב באנגליה להצטיידות מחדש, ליחידה האווירית הראשונה של אוסטרליה ושל כלל האימפריה הבריטית שהשתתפה בפעולה קרבית כאשר הוא ביצע טיסה לתוניסיה.

ב-15 בספטמבר הכריז מנזיס על הקמתו של הכוח האימפריאלי האוסטרלי השני (Second Australian Imperial Force – 2nd AIF). חיל משלוח זה כלל בתחילה כוח של 20,000 איש שאורגנו בדיוויזיית חיל רגלים (הדיוויזיה השישית) וביחידות עזר. ה-AIF היה למעשה נפרד מכוחות המילואים של צבא אוסטרליה, שמבחינה חוקית הוגבל שירותם לאוסטרליה ולשטחים התלויים בה והוא הוקם על ידי יצירתן של יחידות חדשות ולא על ידי העברתן אליו של יחידות קיימות של הצבא. ב-15 בנובמבר הודיע מנזיס על חידושו של גיוס החובה עבור יחידות מסוימות להגנת העורף החל מ-1 בינואר 1940. קצב הגיוס ל-AIF היה איטי בתחילה, אך עד למרץ 1940 התגייס אחד משישה גברים שהיו בגיל גיוס וזרם גדול של מתנדבים התגייס לאחר נפילת צרפת ביוני 1940. כמה סיבות היו להתנדבות ל-AIF, שהשכיחה מכולן הייתה תחושת המחויבות להגנה על אוסטרליה ועל האימפריה הבריטית. בראשית 1940 הוציאו שלוש הזרועות של כוחות ההגנה הנחיות למניעת גיוסם של אנשים שלא היו באופן משמעותי ממוצא אירופאי. בעוד שההנחיות יושמו באופן מוחלט בצי ובצבא, חיל האוויר האוסטרלי המשיך לקבל מספר קטן של אוסטרלים ממוצא לא-אירופאי.

היחידות הראשיות של ה-AIF הוקמו בין 1939–1941. הדיוויזיה השישית הוקמה בחודשים אוקטובר ונובמבר 1939 והיא הפליגה אל המזרח התיכון בראשית 1940 כדי להשלים את מסכת אימוניה וכדי להצטייד בציוד מודרני, לאחר שממשלת בריטניה הבטיחה לממשלת אוסטרליה שיפן לא מהווה איום מידי עבורה. התוכנית הייתה שהדיוויזיה תצטרף לחיל המשלוח הבריטי לצרפת לאחר שהכנותיה יושלמו, אך תוכנית זו לא יצא לפועל, שכן כוחות מדינות הציר כבשו את צרפת עוד לפני שהדיוויזיה הייתה מוכנה למשימתה. שלוש דיוויזיות נוספות של ה-AIF (השביעית, השמינית והתשיעית) הוקמו במהלך המחצית הראשונה של 1940, בנוסף למפקדת גיס (הקורפוס הראשון) ולמספר יחידות תמיכה ושירותים. כל הדיוויזיות הללו ורובן של יחידות התמיכה שירתו מעבר לים במהלך 1940 ו-1941. דיוויזיה משוריינת של ה-AIF (הדיוויזיה המשוריינת הראשונה) הוקמה גם היא בראשית 1941 אך לא יצאה מגבולות אוסטרליה.

אף על פי שבתחילה שקלה ממשלת אוסטרליה לשגר את כל יחידות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי אל מעבר לים, הוחלט בסופו של דבר שהחיל יתמקד באימונם של צוותי האוויר כדי לאפשר את הרחבתו המסיבית של הכוח האווירי של חבר העמים הבריטי. בסוף 1939, הקימו אוסטרליה ומדינות נוספות של חבר העמים את תוכנית אימוני האוויר של חבר העמים הבריטי (British Commonwealth Air Training Plan) כדי לאמן מספר רב של גברים לשירות בחיל האוויר המלכותי הבריטי וביחידות אוויריות אחרות של חבר העמים. כמעט 28,000 אוסטרלים לקחו בסופו של דבר חלק בתוכנית בבתי ספר לטיסה באוסטרליה, בקנדה וברודזיה. בעוד שרבים מטייסים אלה הוצבו בטייסות האוסטרליות של "קבוצת טייסות 15" (Article XV squadrons), רובם שירתו בטיסות של חיל האוויר המלכותי הבריטי ושל מדינות אחרות של חבר העמים הבריטי. יתר על כן, טייסות "אוסטרליות" אלה לא היו תחת שליטתו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי והאוסטרלים היו לעיתים קרובות מיעוט בקרב צוותי האוויר של טייסות אלה. מאחר שלממשלת אוסטרליה לא הייתה השפעה של ממש על הצבתם של צוותי האוויר שאומנו במסגרת התוכנית, רוב ההיסטוריונים האוסטרלים מתייחסים אליה כתוכנית שעיכבה את התפתחותה של יכולה ההגנה האוסטרלית. אף על פי כן, צוותי האוויר של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי שאומנו במסגרת התוכנית, היוו כ-9% מכלל צוותי האוויר שלחמו במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי בזירה האירופאית ובזירת הים התיכון ותרמו תרומה משמעותית לפעולות הצבאיות של בעלות הברית.

צפון אפריקה, הים התיכון והמזרח התיכון

בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, הייתה האסטרטגיה הצבאית של אוסטרליה בקו אחד עם זו של בריטניה. לאור זאת, רוב היחידות הצבאיות של אוסטרליה, שהוצבו מעבר לים בשנים 1940 ו-1941, נשלחו לזירות הלחימה בים התיכון ובמזרח התיכון, שם הם היו חלק משמעותי בכוחות חבר העמים הבריטי שלחמו שם. שלוש דיוויזיות חיל הרגלים של ה-AIF שנשלחו למזרח התיכון, השתתפו בפעולות קרבית רבות, ממש כמו טייסות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי וספינות המלחמה של הצי המלכותי האוסטרלי.

צפון אפריקה

הסיירת הקלה "סידני" (HMAS Sydney) שהשתתפה בקרבות בים התיכון

ערך מורחב – המערכה בצפון אפריקה

הצי המלכותי האוסטרלי היה הזרוע הראשונה מבין זרועות כוחות ההגנה האוסטרלים שהשתתפה בקרבות בזירת הים התיכון. כאשר הצטרפה איטליה למלחמה ב-10 ביוני 1940, היו ברשותו של הצי סיירת אחד בלבד, ה"סידני" (HMAS Sydney) וחמש משחתות ישנות (שכונו על ידי שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, "צי גרוטאות המתכת", כינוי שאומץ בחיבה על ידי מלחי הצי), שעגנו בנמל אלכסנדריה יחד עם ספינות "צי הים התיכון" של הצי המלכותי הבריטי. בימים הראשונים של הקרב על הים התיכון, הטביעה ה"סידני" משחתת איטלקית והמשחתת "וויאג'ר" (HMAS Voyager) הטביעה צוללת. צי הים התיכון שמר על קצב פעולה מבצעי וב-19 ביולי, ה"סידני", בליווי של פלגת משחתות בריטית, העסיקה את הסיירות הקלות המהירות ביותר של הצי המלכותי האיטלקי, "ברתולומיאו קולני" (Bartolomeo Colleoni) וה"ג'יובני דלה בנדה נרה" (Giovanni delle Bande Nere) בקרב כף ספדה ליד כרתים. בקרב שהתפתח לאחר מכן טובעה ה"ברתולומיאו קולני". הספינות האוסטרליות בילו את רוב זמנם בים במהלך שנת 1940 וה"סידני" שוחררה על ידי הספינה האחות שלה "פרת'" (HMAS Perth) בפברואר 1941.

צבא אוסטרליה השתתף בפעם הראשונה בקרב במבצע מצפן, מתקפה מוצלחת של בעלות הברית בצפון אפריקה שהתנהלה בין דצמבר 1940 לבין פברואר 1941. הדיוויזיה השישית החליפה את דיוויזיית הרגלים ההודית ה-4 ב-17 בדצמבר. אף על פי שהדיוויזיה השישית לא הייתה מצוידת באופן מלא, היא השלימה את אימוניה והוטלה עליה המשימה ללכוד את המצודות האיטלקיות שהדיוויזיה המשוריינת השביעית הבריטית עקפה אותם במהלך התקדמותה.

הדיוויזיה השישית נכנסה לקרב בברדיה ב-3 בינואר 1941. אף על פי שהמצודה אוישה על ידי כוח איטלקי בעל עדיפות מספרית, כוח הרגלים האוסטרלי חדר עד מהרה את קווי ההגנה האיטלקים בסיועם של כוחות שריון וארטילריה בריטים. רובו של הכוח האיטלקי נכנע ב-5 בינואר והאוסטרלים שבו 40,000 שבויים איטלקים. הדיוויזיה השישית המשיכה את רצף הצלחותיה בתקיפתו של המבצר של טוברוק ב-21 בינואר. ביום המחרת הייתה טוברוק מאובטחת ונתפסו 25,000 שבויים איטלקים. בסופו של דבר התקדמה הדיוויזיה מערבה, לאורך כביש החוף לקירנאיקה וכבשה את בנגאזי ב-4 בפברואר. בהמשך החודש נסוגה הדיוויזיה לטובת העברתה ליוון והוחלפה על ידי הדיוויזיה התשיעית הבלתי מנוסה שלקחה על עצמה את תפקיד חיל המצב בקירנאיקה.

בשבוע האחרון של מרץ 1941 שיגר כוח בפיקוד גרמני מתקפה בקירנאיקה, שבעקבותיה נחלו כוחות בעלות הברית תבוסה מהירה באזור והם נאלצו לבצע נסיגה כללית לכוון מצרים. הדיוויזיה התשיעית הייתה חיל המאסף של הכוחות הנסוגים וב-6 באפריל היא קיבלה הוראה להגן על עיירת הנמל החשובה טוברוק לפרק זמן של לפחות חודשיים. במהלך המצור על טוברוק, שהתנהל לאחר מכן, הדיוויזיה התשיעית, מתוגברת בבריגדה ה-18 של הדיוויזיה השביעית וברגימנטים של שריון וארטילריה בריטים, עשתה שימוש בביצורים, בסיורים תוקפניים ובירי תותחים, כדי להביס פעם אחר פעם את תקיפות השריון והרגלים הגרמניות. מגיני טוברוק החזיקו מעמד בזכותו של צי הים התיכון והמשחתות האוסטרליות הישנות ביצעו מספר סבבי אספקה לעיירה. הספינות "ווטרהן" (HMAS Waterhen) ו"פארמאטה" (HMAS Parramatta) טבעו במהלך פעולות אלה. על פי בקשתה של ממשלת אוסטרליה, הוצא רוב הכוח של הדיוויזיה התשיעית מטוברוק בספטמבר ובאוקטובר 1941 והוחלף בדיוויזיה ה-70 הבריטית. הגדוד ה-13 נאלץ להישאר בטוברוק עד להסרת המצור בדצמבר כאשר השיירה שפינתה אותו הותקפה. הגנת טוברוק עלתה לאוסטרלים ב-3,009 אבדות, כולל 832 הרוגים ו-941 שבויים.

שתי טייסות קרב אוסטרליות לקחו גם הן חלק בלחימה בצפון אפריקה. כוח האדם של כנף 239, שהייתה מצוידת במטוסי קרטיס P-40 ולחמה במסגרת חיל האוויר המדברי, היה מורכב רובו ככולו מאוסטרלים, שאיישו שתי טייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, טייסת 3 וטייסת 450, שהיו שתיים מטייסות אוסטרליות רבות ששירתו במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי. שתי טייסות אלו נבדלו מטייסות אחרות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי שלחמו בזירת הים התיכון בכוח האדם שלהם, כולל צוותי האוויר וצוותי הקרקע, שהיו על טהרת האוסטרלים. צוותי הקרקע של יחידות אחרות בחיל האוויר המלכותי האוסטרלי הגיעו ברובם מחיל האוויר המלכותי הבריטי.

זירת הים התיכון

יוון

חיילים אוסטרלים בנמל אלכסנדריה לאחר הפינוי מיוון, יוני 1941

ערך מורחב – המערכה על יוון

בראשית 1941 לקחו הדיוויזיה השישית ומפקדת הקורפוס הראשון חלק במערכה הכושלת על יוון שנועדה להגן עליה מפני הפלישה הגרמנית. מפקד הקורפוס, לוטננט גנרל, תומאס בליימי וראש הממשלה מנזיס התייחסו למבצע כאל רב סיכון, אך הסכימו למעורבות האוסטרלית לאחר שממשלת בריטניה סיפקה להם הערכות שהתייחסו בסבירות נמוכה לאפשרות של תבוסה של בעלות הברית. כוחות בעלות הברית שנשלחו ליוון היו קטנים מאוד בהשוואה לכוחות הגרמנים באזור והגנתה של יוון הייתה למעשה פשרה בין התוכניות היווניות לבין התוכניות של בעלות הברית.

הכוחות האוסטרלים הגיעו ליוון במהלך מרץ ואיישו עמדות הגנה בצפון הארץ לצדן של יחידות בריטיות, ניו זילנדיות ויווניות. הספינה "פרת'" הייתה גם היא חלק מהכוח הימי שהגן על שיירות בעלות הברית שהפליגו ליוון והיא לקחה חלק בקרב כף מטפן בסוף מרץ. כוחות בעלות הברית שהיו בנחיתות מספרית לא היו מסוגלים לבלום את הגרמנים כאשר ב-6 באפריל הם פלשו ליוון ואילצו אותם לסגת. היחידות האוסטרליות והיחידות של שאר צבאות בעלות הברית ניהלו קרב נסיגה מעמדותיהם הראשוניות ובין 24 באפריל ל-1 במאי הם פונו מדרום יוון. ספינות המלחמה האוסטרליות היו גם הן חלק מהכוח שהגן על תנועת הפינוי וסייעו בפינויים של מאות חיילים מהנמלים היווניים. הדיוויזיה השישית ספגה אבדות כבדות, שכללו 320 הרוגים ו-2,030 שבויים.

כרתים

ערך מורחב – הקרב על כרתים

בעוד שרוב אנשי הדיוויזיה השישית שבו למצרים, הבריגדה ה-19 ושני גדודי חיל רגלים זמניים נחתו בכרתים, שם הם נעשו חלק מהכוח שהגן על האי. הבריגדה ה-19 נחלה בתחילה הצלחה בהחזקתם של עמדותיה כאשר הצנחנים הגרמנים נחתו ב-20 במאי, אך בהדרגה הם אולצו לסגת. לאחר שכמה שדות תעופה חשובים אבדו, פינו בעלות הברית את חיל המצב של האי. כ-3,000 אוסטרלים, כולל גדוד חיל הרגלים ה-2/7 במלואו, לא הצליחו להתפנות ונפלו בשבי. כתוצאה מאבדותיה הכבדות, נאלצה הדיוויזיה השישית לקבל תגבורות בכוח אדם ובציוד לפני שהתארגנה מחדש לקרב. ה"פרת'" והמשחתות החדשות, ה"נייפיר" (HMAS Napier) וה"ניזם" (HMAS Nizam), לקחו גם הן חלק בפעולות סביב לכרתים, כשה"פרת'" העבירה את החיילים בפינוי למצרים.

חילופי ממשלות

תבוסת בעלות הברית במערכה על יוון תרמה באופן בלתי ישיר לשינוי בעמדתה של ממשלת אוסטרליה. מנהיגותו של ראש הממשלה מנזיס נחלשה במהלך התקופה הארוכה בה הוא שהה בבריטניה בחודשים הראשונים של 1941 והאבדות הכבדות של האוסטרלים במערכה על יוון גרמו לחברים רבים של "מפלגת אוסטרליה המאוחדת" להבין שהוא לא מסוגל להוביל את מאמץ המלחמה של אוסטרליה. ב-25 באוגוסט התפטר מנזיס מתפקידו לאחר שאיבד את אמון מפלגתו והוחלף בארתור פאדן, מנהיג "מפלגת הכפר", שהייתה שותפתה לקואליציה של מפלגת אוסטרליה המאוחדת. ממשלת פאדן נפלה ב-3 באוקטובר והוחלפה בממשלה של מפלגת הלייבור האוסטרלית בראשותו של ג'ון קרטין.

סוריה ולבנון

משאיות אוסטרליות על כביש החוף בלבנון, יוני 1941

ערך מורחב – המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה

הדיוויזיה השביעית והבריגדה ה-17 של הדיוויזיה השישית הפכו לחלק מכוחות היבשה במהלך המערכה בסוריה ובלבנון שנוהלה כנגד כוחות צרפת של וישי ביוני וביולי 1941. מטוסי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי הצטרפו גם הם לכוחות של חיל האוויר המלכותי הבריטי במתן מטרייה אווירית למבצע. הכוח האוסטרלי נכנס ללבנון ב-8 ביוני והתקדם לאורך כביש החוף ולאורך עמק נהר הליטני. אף על פי שהציפייה הייתה להתנגדות מזערית, הציבו כוחות וישי מערך הגנה חזק שעשה שימוש טוב בפני השטח ההרריים. לאחר שמתקפת בעלות הברית נתקעה, הוכנסו תגבורות וב-18 ביוני לקחה מפקדת הקורפוס הראשון את הפיקוד על המבצע. שינויים אלו אפשרו לבעלות הברית להכריע את הצרפתים והדיוויזיה השביעית נכנסה לביירות ב-12 ביולי. אובדנה של ביירות והפריצה הבריטית לסוריה גרמה למפקד כוחות וישי לבקש שביתת נשק והמערכה הסתיימה ב-13 ביולי.

אל עלמיין

במחצית השנייה של 1941 התרכז הקורפוס הראשון בסוריה ובלבנון כדי לבנות מחדש את כוחו וכדי להכין את עצמו למבצעים נוספים בזירת המזרח התיכון. בראשית 1942 עם פרוץ המלחמה באוקיינוס השקט, שבו רוב המרכיבים של הקורפוס, כולל הדיוויזיות השישית והשביעית, לאוסטרליה, כדי להתייצב מול האיום היפני על המולדת. ממשלת אוסטרליה נעתרה לבקשותיהן של ממשלות בריטניה וארצות הברית להשאיר באופן זמני את הדיוויזיה התשיעית במזרח התיכון בתמורה לשליחתם של כוחות אמריקאים נוספים לסיוע לאוסטרליה ולהסכמתה של בריטניה להצעה להרחיב את מצבת חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ל-73 טייסות. הממשלה לא התכוונה שהדיוויזיה התשיעית תיקח חלק משמעותי בלחימה והיא לא נשלחה לפעולות תגבור נוספות. כל ספינות הצי המלכותי האוסטרלי בים התיכון נשלחו גם הן לאוקיינוס השקט אך רוב יחידות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי שהיו מוצבות במזרח התיכון, נותרו שם.

תותח שדה של הכוחות האוסטרלים באל עלמיין, יולי 1942

ביוני 1942, הועברו ארבע משחתות אוסטרליות מהאוקיינוס ההודי לזירת הים התיכון כדי להשתתף במבצע נמרץ (Operation Vigorous), שהיה ניסיון לשנע אספקה ממצרים אל האי מלטה הנצור. מבצע זה הסתיים בכישלון וב-16 ביוני היה צורך להטביע את המשחתת האוסטרלית "נסטור" (HMAS Nestor), לאחר שהיא נפגעה מהפגזה יום קודם לכן. לאחר מבצע זה, שבו שלוש המשחתות האוסטרליות שנותרו אל האוקיינוס ההודי.

ביוני 1942, הביסו כוחות הציר את בעלות הברית בקרב גזאלה והתקדמו לצפון-מערב מצרים. ביוני, התייצבה הארמייה השמינית הבריטית במרחק של 100 ק"מ בלבד ממערב לאלכסנדריה, בסעיף מסילת הברזל של אל עלמיין והדיוויזיה התשיעית קודמה כדי לתגבר את הכוחות הבריטים. חיל החלוץ של הדיוויזיה הגיע לאל עלמיין ב-6 ביולי ועל הדיוויזיה הוטלה האחריות על הגזרה הצפונית של קוו ההגנה של בעלות הברית. הדיוויזיה התשיעית לקחה חלק משמעותי בקרב אל-עלמיין הראשון שבלם את התקדמותם של כוחות הציר, אף על פי שבאזור החוף נגרמו אבדות כבדות, כולל גדוד חיל הרגלים ה-2/28 בשלמותו, שנפל בשבי ב-27 ביולי. בעקבות קרב זה נותרה הדיוויזיה בקצהו הצפוני של קו אל עלמיין והיא הוציאה מתקפות דיוויזיוניות במהלך קרב עלם חלפה בראשית ספטמבר.

באוקטובר 1942, לקחו הדיוויזיה התשיעית והטייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי חלק בקרב אל-עלמיין השלישי. לאחר תקופה ארוכה של הכנות, שיגרה הארמייה השמינית את המתקפה העיקרית שלה ב-23 באוקטובר. הדיוויזיה התשיעית הייתה מעורבת בכמה מהמתקפות הכבדות של הקרב והתקדמותה באזור החוף הצליחה לדחוק כמות ניכרת של כוחות גרמנים אל מול הדיוויזיה השנייה הניו זילנדית המתוגברת שפרצה בהחלטיות דרך קווי הגרמנים במהלך הלילה שבין 1 ו-2 בנובמבר. הדיוויזיה התשיעית ספגה אבדות כבדות במהלך הקרב ולא לקחה חלק במרדף אחר כוחות הציר הנסוגים. במהלך הקרב ביקשה ממשלת אוסטרליה שהדיוויזיה תוחזר לאוסטרליה, שכן לא ניתן היה להזרים מספיק כוחות כדי לתגבר אותה והבקשה התקבלה על ידי ממשלות בריטניה וארצות הברית בנובמבר. הדיוויזיה התשיעית עזבה את מצרים לאוסטרליה בינואר 1943, ובכך סיימה את מעורבותו של ה-AIF במלחמה בצפון אפריקה.

תוניסיה, סיציליה ואיטליה

אף על פי שקרב אל-עלמיין השלישי סימן את סיום תפקידם העיקרי של הכוחות האוסטרלים בזירת הים התיכון, כמה יחידות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ומאות אוסטרלים שסופחו לכוחות חבר העמים הבריטי, נותרו באזור עד תום המלחמה. לאחר שהדיוויזיה התשיעית הוחזרה הביתה, המשיכה אוסטרליה להיות מיוצגת בצפון אפריקה על ידי כמה טייסות שהעניקו תמיכה לתנועת ההתקדמות של הארמייה השמינית דרך לוב ולאחר מכן במהלך המערכה בתוניסיה. שתי משחתות אוסטרליות (ה"קוויברון" - HMAS Quiberon וה"קוויקמאץ'" - HMAS Quickmatch) השתתפו גם הן בנחיתת בעלות הברית בצפון אפריקה, מבצע לפיד, בנובמבר 1942.

אוסטרליה לקחה חלק משני במערכה באיטליה. הצי המלכותי האוסטרלי שב לים התיכון בין החודשים מאי לנובמבר 1943, כאשר הועברו שמונה קורבטות מהצי המזרחי של הצי המלכותי הבריטי אל צי הים התיכון כדי להגן על כוח הפלישה במהלך פלישת בעלות הברית לסיציליה. הקורבטות גם ליוו שיירות במערב הים התיכון לפני שהתאחדו מחדש עם הצי המזרחי. טייסת 239 וארבע טייסות אוסטרליות של קבוצת הטייסות ה-15 לקחו גם הן חלק במערכה בסיציליה, כשהן טסות מבסיסים בתוניסיה, במלטה, בצפון אפריקה ובסיציליה. טייסת 239 סיפקה לאחר מכן סיוע אווירי לכוחות שהשתתפו בפלישת בעלות הברית לאיטליה בספטמבר 1943 ועברה לשם באמצע אותו חודש. שתי טייסות מפציצי הקרב האוסטרליות העניקו סיוע אווירי קרוב לכוחות בעלות הברית וביצעו תקיפות על קווי האספקה הגרמנים עד לתום המלחמה. טייסת 454 הוצבה גם היא באיטליה מאוגוסט 1944 ומאות אוסטרלים שירתו ביחידות חיל האוויר המלכותי הבריטי במהלך מערכה זו.

חיל האוויר המלכותי האוסטרלי לקח גם חלק בפעולות נוספות של בעלות הברית בים התיכון. שתי טייסות של החיל, טייסת 451, שהייתה מצוידת במטוסי ספיטפייר וטייסת 458, שהייתה מצוידת במטוסי ויקרס ולינגטון, העניקו סיוע אווירי לכוחות מבצע דרגון שפלשו לדרום צרפת באוגוסט 1944. טייסת 451, הייתה מוצבת בסוף אוגוסט ובספטמבר בדרום צרפת וכאשר הסתיים המבצע, הועברו שתי הטייסות לאיטליה, אף על פי שטייסת 451 הועברה לבריטניה בדצמבר. טייסת 459 הוצבה במזרח הים התיכון עד לקראת סיום המלחמה באירופה ותקפה מטרות גרמניות ביוון ובים האגאי. בנוסף, שירתו 150 אוסטרלים בחיל האוויר הבלקני, בעיקר בטייסת 148 של חיל האוויר המלכותי הבריטי. טייסות למשימות מיוחדות אלו הצניחו אנשים ואספקה לפרטיזנים ביוגוסלביה וניסו לסייע לארמייה קריובה במהלך מרד ורשה ב-1944.

בריטניה ומערב אירופה

מטוס סנדרלנד של טייסת 10 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ממריא למשימת סיור באוקיינוס האטלנטי, אפריל 1941

בעוד שרוב הכוחות הצבאיים של אוסטרליה לחמו בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, מעט אוסטרלים באופן יחסי השתתפו בזירה האירופאית במהלך מלחמת העולם השנייה. חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, כולל אלפי אוסטרלים שהוצבו ביחידות בריטיות, תרמו תרומה משמעותית להפצצות האסטרטגיות על גרמניה ולמאמצי אבטחת הספנות של בעלות הברית באוקיינוס האטלנטי.

הגנת בריטניה

אוסטרלים השתתפו בפעולות להגנתה של בריטניה לכל אורך המלחמה. יותר מ-100 אנשי צוות אוויר אוסטרלים לחמו בשורות חיל האוויר המלכותי הבריטי במהלך הקרב על בריטניה ב-1940 מתוכם מעל 30 טייסים. שתי בריגדות של ה-AIF, ה-18 וה-25, הוצבו גם הן בבריטניה מיוני 1940 ועד ינואר 1941 והיו חלק מכוח עתודה שהיה אמור להגיב על כל פלישה גרמנית לאיים הבריטים. יחידת יערנות של צבא אוסטרליה שירתה בבריטניה בין השנים 1940–1943. כמה טייסות קרב אוסטרליות הוקמו בבריטניה בשנים 1941 ו-1942 ותרמו להגנת הממלכה מהתקפות אוויריות גרמניות והחל מאמצע 1944, מהתקפות טילי V-1.

חיל האוויר המלכותי האוסטרלי והצי המלכותי האוסטרלי לקחו חלק במערכה באוקיינוס האטלנטי. טייסת 10, שהייתה מוצבת בבריטניה עם פרוץ המלחמה לטובת קבלת מטוסי השורט סנדרלנד שלה, נותרה שם לכל אורך המלחמה כחלק מפיקוד החופים של חיל האוויר המלכותי הבריטי. באפריל 1942 הצטרפה אליה טייסת 461, שגם היא הייתה מצוידת במטוסי הסנדרלנד. טייסות אלה ליוו את השיירות של בעלות הברית והטביעו 12 צוללות גרמניות. טייסת 455 הייתה גם היא חלק מפיקוד החופים החל מאפריל 1942, כטייסת נגד ספנות שהייתה מצוידת במפציצים קלים. בתפקידה זה ביצעה הטייסת בספטמבר 1942 שליחות יוצאת דופן לבסיס חיל האוויר ונגה בברית המועצות, כדי להגן על השיירה הארקטית PQ-18. מאות אנשי צוות אוויר אוסטרלים שירתו גם בטייסות פיקוד החופים של חיל האוויר המלכותי הבריטי. בנוסף לתרומתו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, כמה מהסיירות והמשחתות של הצי המלכותי האוסטרלי, ליוו את תנועת הספנות באוקיינוס האטלנטי ובים הקריבי ומאות מאנשי הצי שירתו על ספינות הצי המלכותי הבריטי במימי האוקיינוס האטלנטי לכל אורך המלחמה.

המלחמה האווירית באירופה

חברי טייסת המפציצים 460 שמצבת כוח האדם שלה בתקופת פעילותה במערכה באירופה במלחמת העולם השנייה עמד על כ-200 איש ומספר ההרוגים בה עלה על 1000 איש. כלומר, מצבת כוח האדם של הטייסת "נמחקה" 5 פעמים. כאן בתמונה קבוצתית בבסיס חיל האוויר בלינקולנשיר, אנגליה, אוגוסט 1943 על גבי המפציץ שכונה "G for George" ומוצג כיום באתר הזיכרון המרכזי בקנברה

תפקידו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בהתקפות האסטרטגיות על אירופה, היה התרומה העיקרית של אוסטרליה לתבוסתה של גרמניה. כ-13,000 אנשי צוות אוויר אוסטרלים שירתו בעשרות טייסות בריטיות ובחמש טייסות אוסטרליות בפיקוד המפציצים של חיל האוויר המלכותי הבריטי, החל מ-1940 ועד לתום המלחמה. לא ניתן להצביע על תרומה ייחודית אוסטרלית במערכה זו, מאחר שרוב האוסטרלים שירתו בטייסות בריטיות והטייסות האוסטרליות היו רק חלק מהיחידות של חיל האוויר המלכותי הבריטי.

רובם ככולם של צוותי האוויר האוסטרלים בפיקוד המפציצים הבריטי היו בוגרי תוכנית אימוני האוויר של חבר העמים הבריטי. אנשים אלה לא רוכזו ביחידות אוסטרליות ותחת זאת הם הוצבו לעיתים קרובות בכל אחת מהטייסות של מדינות חבר העמים הבריטי שבהם היה צורך בכוח אדם ובטייסות אלה הם היו חלק מכוח האדם הרב-לאומי שאיש אותן. חמש טייסות מפציצים כבדים אוסטרליות (460, 462, 463, 466 ו-467) השתלבו בפיקוד המפציצים בין השנים 1941–1945, אולם משקלם של האוסטרלים ביחידות אלה עלה במשך הזמן. טייסת 464, שהייתה מצוידת במפציצים קלים, הייתה גם היא חלק מפיקוד המפציצים הבריטי, אך היא הועברה ביוני 1943 לחיל האוויר הטקטי השני והמשיכה בהפצצת מטרות באירופה. שלא כמו קנדה, שאנשיה התרכזו ב-1943 בטייסות מפציצים כבדים בקבוצה 6 של חיל האוויר המלכותי הקנדי, הטייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ששירתו במסגרת פיקוד המפציצים הבריטי, היו תמיד חלק מיחידות בריטיות ולממשלת אוסטרליה הייתה שליטה מועטה על האופן בו נעשה שימוש בטייסות אלה.

אוסטרלים לקחו חלק בכל המתקפות העיקריות של פיקוד המפציצים והם סבלו אבדות כבדות במהלך המתקפות על הערים הגרמניות ועל המטרות בשטחה של צרפת. תרומתם של האוסטרלים במהלך התקפות אלה הייתה לעיתים קרובות משמעותית והטייסות האוסטרליות היווה באופן שגרתי כעשירית מכוח ההפצצה העיקרי במהלך חורף 1943–1944, כולל במהלך הקרב על ברלין. בסך הכול, הטייסות האוסטרליות של פיקוד המפציצים הטילו 6% מכלל משקל הפצצות שהוטלו על ידי הפיקוד במהלך המלחמה. צוותי האוויר האוסטרלים ספגו את שיעור האבדות הגבוה ביותר בהשוואה לכל כוח צבאי אחר של אוסטרליה במהלך המלחמה. אף על פי שרק 2% מהאוסטרלים שהתגייסו במלחמה שירתו בפיקוד המפציצים, שיעור ההרוגים בהם הגיע לכמעט 20%. 3,486 נהרגו ועוד מאות נפלו בשבי.

מאות אוסטרלים השתתפו בשחרור אירופה ב-1944 וב-1945. עשר טייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, מאות אוסטרלים ביחידות חיל האוויר המלכותי הבריטי, וכ-500 מלחים אוסטרלים ששירתו בצי המלכותי הבריטי, היו חלק מהכוח שהשתתף בפלישה לנורמנדי ב-6 ביוני 1944. ההערכה היא שבסך הכול לקחו חלק כ-3,000 אוסטרלים בפלישה. החל מ-11 ביוני ועד ספטמבר 1944, הוצבה טייסת 453 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בבסיסים קדמיים בצרפת ויחד עם טייסות מפציצים קלים ומפציצים כבדים, סייעו לשחרור צרפת. טייסות מפציצים קלים וטייסות קרב של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי המשיכו להעניק סיוע לצבאות בעלות הברית עד לתום המלחמה על ידי ביצוע הפצצת מטרות אסטרטגיות וליווי מפציצים. טייסות 451 ו-453 היו חלק מארמיית הריין הבריטית בגרמניה החל מספטמבר 1945 והתוכנית הייתה שנוכחותן של הטייסות שם תהיה ארוכת טווח. למרות זאת, מעטים מאנשי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי התנדבו להישאר באירופה ושתי הטייסות פורקו בינואר 1946.

המלחמה באוקיינוס השקט

עקב הדגש שניתן לשיתוף הפעולה עם בריטניה, מעט מאוד יחידות צבאיות אוסטרליות באופן יחסי היו מוצבות באוסטרליה ובמרחב האסיאני-פסיפי לאחר 1940. לאחר הצטרפותה של יפן למלחמה ב-1941, ננקטו מאמצים לשפר את הגנתה של אוסטרליה, אך התברר שאלה לא מספיקים. בדצמבר 1941 כללו כוחות צבא אוסטרליה באוקיינוס השקט את הדיוויזיה השמינית, שרובה היה מוצב במלאיה ו-8 דיוויזיות מאומנות ומצוידות באופן חלקי שהיו באוסטרליה, כולל הדיוויזיה המשוריינת הראשונה. כוחות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בזירה זו כללו 373 מטוסים, רובם מטוסי אימון בלבד והצי המלכותי האוסטרלי החזיק שלוש סיירות ושתי משחתות במימי אוסטרליה.

ב-1942 תוגברו הכוחות האוסטרלים ביחידות שהוחזרו מהמזרח התיכון וכוחות המילואים וחיל האוויר המלכותי האוסטרלי הורחבו. יחידות צבאיות של ארצות הברית הגיעו גם הן לאוסטרליה במספרים גדולים לפני שנשלחו לגינאה החדשה. בעלות הברית עברו למתקפה בסוף 1942, שהתגברה ב-1943. החל מ-1944 הוטלו על הכוחות האוסטרלים תפקידים משניים, אך הם המשיכו להשתתף בפעולות רחבות היקף עד לסוף המלחמה.

מלאיה וסינגפור

תותחנים אוסטרלים על המיצר שבין מלאיה לסינגפור, פברואר 1942

החל משנות העשרים הייתה החשיבה הביטחונית האוסטרלית מושפעת ממה שכונה אסטרטגיית סינגפור. אסטרטגיה זו הייתה קשורה בהקמתו ובהגנתו של בסיס ימי גדול בסינגפור, שממנו היו אמורים ציים בריטים גדולים להגיב על כל מתקפה יפנית במרחב. ב-1940 וב-1941 חלק ניכר מהכוחות הצבאיים של אוסטרליה היו מרוכזים במלאיה, כאשר האיום היפני התגבר. עם פרוץ המלחמה כללו הכוחות האוסטרלים במלאיה את הדיוויזיה השמינית (למעט הבריגדה ה-23), תחת פיקודו של מייג'ור גנרל גורדון בנט, ארבע טייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ושמונה ספינות מלחמה. חיל האוויר היה הזרוע הראשונה של כוחות ההגנה האוסטרלים שהשתתף בקרב בזירת האוקיינוס השקט כאשר מטוס אוסטרלי, שעקב אחרי שיירת פלישה יפנית שהייתה בדרכה למלאיה, פתח באש ב-6 בדצמבר 1941. יחידות אוסטרליות השתתפו בניסיון בלתי מוצלח של כוחות חבר העמים הבריטי לסכל את הנחיתות היפניות, כאשר מטוס של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי תקף את ראש הגשר היפני. המשחתת האוסטרלית "ומפייר" (HMAS Vampire) ליוותה את אוניית המערכה הבריטית אה"מ פרינס אוף ויילס ואת סיירת המערכה "ריפלס" (HMS Repulse) במהלך ניסיונן הכושל לתקוף את צי הפלישה היפני.

הדיוויזיה השמינית והיחידות מצבא הודו הבריטית שסופחו אליה, היו אחראיות על הגנת ג'והור שבדרום מלאיה ולא השתתפו בקרבות עד לאמצע ינואר 1942, כאשר החלו כוחות החלוץ היפנים להיכנס למושבה. הפעולה הקרבית הראשונה של הדיוויזיה הייתה בקרב מואר, שבו הארמייה ה-25 היפנית הצליחה לאגף את העמדות של כוחות חבר העמים הבריטי, עקב שיקול מוטעה של בנט בהצבת הכוחות שתחת פיקודו, כאשר הוא הציב את הבריגדה ההודית ה-45 החלשה בגזרת חוף חיונית ואת הבריגדות האוסטרליות החזקות באזורים שהיו פחות מאוימים. אף על פי שכוחות בעלות הברית בג'והור השיגו כמה ניצחונות מקומיים, הם לא היו מסוגלים לעשות יותר מהאטת התקדמותם של היפנים והם ספגו אבדות כבדות. מרגע שהם היו בנחיתות מספרית מול היפנים, נסוגו כוחות בעלות הברית הנותרים לסינגפור בליל 31 בינואר.

לאחר הנסיגה לסינגפור, הוצבה הדיוויזיה השמינית להגן על החוף הצפון-מערבי של האי. עקב האבדות שהדיוויזיה ספגה בג'והור, רוב יחידות הדיוויזיה היו במחצית כוחן. מפקד מצודת סינגפור, לוטננט גנרל ארתור ארנסט פרסיבל, האמין שהיפנים ינחתו בחוף הצפון-מזרחי של האי והציב בגזרה זו את הדיוויזיה ה-18 הבריטית שהייתה מצוידת כמעט באופן מלא. הנחיתות היפניות שהחלו ב-8 בפברואר, התרחשו בגזרה האוסטרלית והדיוויזיה השמינית אולצה לסגת מעמדותיה לאחר שני ימי לחימה כבדה. הדיוויזיה לא הייתה מסוגלת לבלום את הפלישות היפניות בקרנג'י ונסוגה למרכז האי. לאחר לחימה נוספת בה כוחות בעלות הברית נדחקו לשטח צר במרכז העיר סינגפור, הגיש פרסיבל את כניעתם של כוחותיו ב-15 בפברואר. בעקבות הכניעה נלקחו 14,972 אוסטרלים בשבי, אף על פי שכמה הצליחו להימלט לספינות. בין הנמלטים היה מייג'ור גנרל בנט, שבשתי חקירות שבוצעו לאחר המלחמה נמצא שהוא עזב את הפיקוד על הכוחות ללא הצדקה. האובדן של כמעט רבע מהחיילים האוסטרלים שהיו מוצבים מעבר לים, והכישלון של אסטרטגיית סינגפור, שעל פיה התאפשרה שליחתו של ה-AIF לבריטניה, הכו את האומה האוסטרלית בתדהמה.

לאחר נפילת סינגפור היו הכנות לפלישה היפנית לאוסטרליה במלחמת העולם השנייה שנדחו עקב קשיי מימוש.

רבאול

במקביל לתרומתה של אוסטרליה, עוד לפני המלחמה, לגיבוש תוכניות ההגנה על דרום-מזרח אסיה כנגד התוקפנות היפנית, שהתמקדו בהגנתן של מלאיה וסינגפור, הוצבו כוחות אוסטרלים קטנים להגן על כמה איים מצפון לאוסטרליה. תפקידם של כוחות אלו היה להגן על שדות תעופה אסטרטגיים שעלולים היו לשמש כבסיסים להתקפה על היבשת האוסטרלית. כוחות של תצפיתני חוף הוצבו בארכיפלג ביסמרק ובאיי שלמה כדי לדווח על פעולותיהם של היפנים שם.

עם תחילת המלחמה באוקיינוס השקט, אובטחה עיר הנמל האסטרטגית רבאול שבבריטניה החדשה על ידי "כוח לארק" (Lark Force), שכלל את גדוד חיל הרגלים 2/22, שהיה מתוגבר בכוח ארטילריית חופים ובטייסת מפציצים מצוידת באופן דל של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. אף על פי שהפיקוד הצבאי האוסטרלי הבין שגודלו של כוח זה לא מתאים למשימתו, לא היה ניתן לתגבר אותו לפני נחיתתם של היפנים ברבאול ב-23 בינואר 1942. בקרב רבאול נחל הכוח האוסטרלי, שסבל מנחיתות מספרית, תבוסה מול היפנים ורוב אלה ששרדו את הקרב, נכנעו ליפנים בשבועות שלאחריו. מעטים מאנשי כוח לארק שרדו את המלחמה, שכן לפחות 130 מהם נרצחו על ידי היפנים ב-4 בפברואר ו-1,057 חיילים ואזרחים אוסטרלים שנפלו בשבי ברבאול נהרגו כאשר הספינה שהובילה אותם ליפן (Montevideo Maru), הוטבעה על יד צוללת אמריקאית ב-1 ביולי 1942.

איי הודו המזרחית ההולנדים

הסלופ המלחמתי "יארה" (HMAS Yarra) שטובעה ליד חופי ג'אווה ב-4 במרץ 1942

כוחות ה-AIF הועברו מדרווין לאיי הודו המזרחית ההולנדים בשבועות הראשונים של המלחמה באוקיינוס השקט. גדודים מתוגברים של הבריגדה ה-23 נשלחו לקופאנג שבמערב האי טימור ואל האי אמבון, כדי להגן על שני המיקומים האסטרטגיים הללו מפני התקפה יפנית. פלוגת הקומנדו ה-2/22 נשלחה גם היא לדילי שבטימור הפורטוגלית, תוך כדי הפרת הנייטרליות של פורטוגל. הכוח באמבון הובס על ידי היפנים שנחתו באי ב-30 בינואר ונכנע ב-3 בפברואר 1942. מעל 300 שבויים אוסטרלים נרצחו בהמשך על ידי היפנים בסדרה של הוצאות להורג המוניות שהתנהלו במהלך חודש פברואר. לאחר שהכוח בקופאנג הובס לאחר שהיפנים נחתו שם ב-20 בפברואר וגם הוא נכנע, ניהלו כוחות קומנדו אוסטרלים מלחמת גרילה כנגד היפנים בטימור הפורטוגלית עד פברואר 1943. במהלך פעולות הסיוע שהגישו לכוחות קומנדו אלה, טובעו המשחתת "וויאג'ר" והקורבטה "ארמידייל" (HMAS Armidale).

בהכנות לקראת הפלישה היפנית לג'אווה, תקף כוח של 242 מטוסים יפנים, שהמריאו מנושאות מטוסים ומבסיסים קרקעיים, את העיר דרווין ב-19 בפברואר 1942. באותה עת הייתה דרווין בסיס חשוב של ציי בעלות הברית ונקודת היערכות לשיגור אספקה ותגבורות לכוחות באיי הודו המזרחית ההולנדים. ההתקפה הייתה מוצלחת מבחינתם של היפנים וכתוצאה ממנה נהרגו 251 אנשי צבא ואזרחים, רובם אנשי צי לא-אוסטרלים ונגרם נזק כבד לבסיס המקומי של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ולמתקני הנמל.

מספר ספינות מלחמה אוסטרליות, כוח יבשה חזק של 3,000 איש ומטוסים מכמה טייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, השתתפו בניסיון הבלתי מוצלח להגן על ג'אווה עם פלישת היפנים לאי במרץ 1942. ה"פרת'" הייתה חלק מכוח ימי בפיקוד משותף של ארצות הברית-בריטניה-הולנד-אוסטרליה (ABDACOM), שהובס בקרב ים ג'אווה ב-27 בפברואר במהלך ניסיון ליירט את אחת משיירות הפלישה היפניות. ה"פרת'" הוטבעה ב-1 במרץ, כאשר יחד עם הסיירת הכבדה האמריקאית "יוסטון" (USS Houston), היא נתקלה בכוח פלישה יפני אחר בעת שניסו להימלט לצ'ילקאפ שעל החוף הדרומי של ג'אווה. הסלופ "יארה" הוטבעה גם היא ליד החוף הדרומי של ג'אווה, לאחר שהיא הותקפה על ידי שלוש סיירות יפניות בעת שליוותה שיירה ב-4 במרץ. ספינות מלחמה אוסטרליות אחרות, כולל הסיירת הקלה "הוברט" (HMAS Hobart), וכמה קורבטות, הצליחו להימלט משטחי איי הודו המזרחית ההולנדים. כוח צבאי שכלל כוחות מהדיוויזיה השביעית היה גם הוא חלק מכוח היבשה של ABDACOM בג'אווה, אך הם ביצעו מספר מצומצם של פעולות לפני כניעתם ב-12 במרץ, לאחר שהכוחות ההולנדים על האי החלו גם הם להיכנע. מטוס של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי שפעל בבסיסים בג'אווה ובאוסטרליה נפל גם הוא בשבי, בנוסף ל-160 אנשי צוות קרקע של טייסת 1.

בעקבות השלמת כיבושם של איי הודו המזרחית ההולנדים, ביצע הצי האווירי הראשון פשיטה באוקיינוס ההודי. בראשית אפריל תקף כוח זה את ציילון וה"ומפייר" טובעה ב-12 באפריל ליד חופי טרינקומלי, בשעה שליוותה את נושאת המטוסים הבריטית אה"מ הרמס, שגם היא טובעה. הבריגדות ה-16 וה-17 של צבא אוסטרליה היו חלק מחיל המצב של האי, אך לא השתתפו בקרבות.

בניית הכוחות האוסטרלים

חיילים אוסטרלים באימונים, ג'רלדטון, אוסטרליה המערבית, אוקטובר 1942

לאחר נפילתה של סינגפור, הביעה ממשלת אוסטרליה חשש, יחד עם אוסטרלים רבים, שיפן תפלוש ליבשת אוסטרליה. מוכנותה של אוסטרליה להתמודדות עם מתקפה כזו הייתה ירודה, שכן חיל האוויר המלכותי האוסטרלי סבל ממחסור בכלי טיס מודרניים והצי המלכותי האוסטרלי היה קטן מדי וכוחו לא היה מאוזן מול זה של הצי הקיסרי היפני. בנוסף, הצבא האוסטרלי, למרות גודלו, כלל יחידות לא מנוסות רבות וסבל ממחסור בניידות. לצורך מענה לאיום זה הוחזרו רוב יחידות ה-AIF מהמזרח התיכון והממשלה פנתה לארצות הברית בבקשת עזרה. ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, ניסה להפנות את הדיוויזיות השישית והשביעית לבורמה כאשר הן היו בדרכן לאוסטרליה, אך ראש ממשלת אוסטרליה, ג'ון קרטין סירב לאפשר זאת. כצעד של פשרה, שתי בריגדות מהדיוויזיה השישית ירדו בציילון והיוו חלק חיל המצב של האי עד לשובם לאוסטרליה באוגוסט 1942.

החשש מפני הפלישה גרם להרחבה משמעותית של כוחות ההגנה של אוסטרליה. באמצע 1942 כללה כבר מצבת הכוח של הצבא 10 דיוויזיות חיל רגלים, 3 דיוויזיות משוריינות ומאות יחידות נוספות. חייל האוויר המלכותי האוסטרלי והצי המלכותי האוסטרלי הורחבו גם הם באופן משמעותי, אף על פי שנדרשו שנים לשתי זרועות אלו להגיע לשיא כוחן. עקב הצורך ההולך וגדל בכוח אדם, הוסרו המגבלות שחסמו את גיוסם של לא-אירופאים מלהצטרף לכוחות ההגנה האוסטרלים החל מסוף 1941 וכ-3,000 אבוריג'ינים התגייסו בסופו של דבר. רוב המתגייסים הללו נטמעו ביחידות קיימות, אך הוקם מספר קטן של יחידות מיעוטים, כמו "גדוד חיל הרגלים הקל של מצר טורס" (Torres Strait Light Infantry Battalion). אלפי אוסטרלים שהיו פסולים לשירות צבאי, נענו לקריאת הגיוס על רקע איום הפלישה והצטרפו לארגוני עזר, כמו "גיס ההגנה ההתנדבותי" (Volunteer Defence Corps) ו"גיס תצפיתני האוויר המתנדבים" (Volunteer Air Observers Corps) שהוקמו על פי הדגם של משמר המולדת ו"גיס התצפיתנים המלכותי" (Royal Observer Corps), בהתאמה. אוכלוסייתה והבסיס התעשייתי של אוסטרליה לא היו מספיקים כדי לאייש את הכוחות הללו משעה שאיום הפלישה חלף וממדיו של הצבא הצטמצמו החל מ-1943, בעוד שרק 53 מתוך 73 הטייסות שהממשלה אישרה את הקמתן, אכן הוקמו בפועל.

למרות החששות האוסטרליים, ליפנים מעולם לא הייתה כוונה של ממש לפלוש ליבשת אוסטרליה. בעוד שאפשרות הפלישה נשקלה על ידי המטה הכללי הקיסרי היפני בפברואר 1942, היא נתפסה כמהלך שהיה מעבר ליכולות הצבאיות של יפן ולא נעשו הכנות לקראת פלישה שכזאת. תחת זאת, במרץ 1942, אימצה יפן את האסטרטגיה של בידוד אוסטרליה מארצות הברית על ידי כיבושה של פורט מורסבי שבגינאה החדשה ושל איי שלמה, פיג'י, סמואה, וקלדוניה החדשה. תוכנית זו סוכלה בעקבות התבוסה היפנית בקרב ים האלמוגים והיא נדחתה ללא הגבלת זמן לאחר קרב מידווי. בעוד ששני הקרבות הללו שמו קץ לאיום על אוסטרליה, המשיכה ממשלת אוסטרליה להזהיר שסכנת הפלישה עדיין הייתה קיימת עד לאמצע 1943.

מימין לשמאל: ראש ממשלת אוסטרליה, ג'ון קרטין, גנרל דאגלס מקארתור, פילדמרשל תומאס בליימי, מרץ 1942

קריסת כוחה של בריטניה באוקיינוס השקט גרמה גם היא לאוסטרליה לשנות את המגמה של מדיניות החוץ והביטחון שלה כלפי ארצות הברית. בפברואר 1942 הסכימו ממשלות ארצות הברית ובריטניה שהאחריות האסטרטגית על אוסטרליה תהיה בידיה של ארצות הברית וכוח המשימה הימי שכונה ANZAC Squadron הוקם במיוחד כדי להגן על היבשת האוסטרלית. במרץ, הגיע לאוסטרליה הגנרל דאגלס מקארתור לאחר שהוא נמלט מהפיליפינים ותפס פיקוד על אזור דרום מערב האוקיינוס השקט. כל היחידות הקרביות האוסטרליות באזור זה הוכפפו לפיקוד של מקארתור והוא היה אחראי על חילופי המפקדים האוסטרלים, בהתייעצות עם ממשלת אוסטרליה, עד לסוף המלחמה. הגנרל האוסטרלי, תומאס בליימי, מונה להיות מפקד כוחות היבשה של בעלות הברית, אך מקארתור לא התיר לו לפקד על יחידות אמריקאיות. מקארתור גם דחה את בקשתו של ראש מטה צבא ארצות הברית, הגנרל ג'ורג' מרשל, שהוא ימנה אוסטרלים לתפקידים בכירים במטה שלו. עם זאת, השותפות בין קרטין למקארתור הוכחה כמועילה לאוסטרליה בין השנים 1942–1944, כשמקארתור היה מסוגל להעביר לממשלת ארצות הברית את בקשותיה של אוסטרליה לסיוע.

מספר גדול של אנשי הכוחות האמריקאים הוצבו באוסטרליה במהלך השנים הראשונות של המלחמה באוקיינוס השקט. היחידות האמריקאיות הראשונות הגיעו לאוסטרליה בראשית 1942 וכמעט מיליון אמריקאים עברו דרך אוסטרליה במהלך המלחמה. בסיסים אמריקאים רבים נבנו בצפון אוסטרליה בשנים 1942 ו-1943 ואוסטרליה המשיכה להיות מקור חשוב לאספקה עבור כוחותיה של ארצות הברית בזירה עד לסוף המלחמה. היחסים בין שתי האומות היו טובים באופן כללי, אף על פי שלעיתים התחוללו עימותים בין חיילי שתי המדינות וממשלת אוסטרליה קיבלה בעל כורחה את נוכחותם של חיילים ממוצא אפרו-אמריקאי על אדמתה.

המערכה בגינאה החדשה

חיילים אוסטרלים בקרב מפרץ מילן, אוקטובר 1942

היפנים נחתו לראשונה על אדמתה של גינאה החדשה ב-8 במרץ 1942, כאשר הם ביצעו את הפלישה ללאה-סלמאואה כדי לאבטח את הבסיסים החשובים שהם הקימו ברבאול. לוחמי גרילה אוסטרלים מ"כוח הרובאים המתנדבים של גינאה החדשה" (New Guinea Volunteer Rifles) הקימו עמדות תצפית סביב לראשי הגשר של היפנים ופלוגת הקומנדו ה-2/25 ביצעה פלישה מוצלחת לסלמאואה ב-29 ביוני.

לאחר שקרב ים האלמוגים סיכל את התוכניות היפניות ללכוד את פורט מורסבי באמצעות פלישה מהים, ניסו היפנים לכבוש את העיר באמצעות הנחתת כוחות בבונה שעל החוף הצפוני של האי והתקדמות בדרך היבשה דרך שביל קוקודה החוצה את רכס אואן סטנלי. קרב שביל קוקודה החל ב-22 ביולי כאשר היפנים החלו את התקדמותם, שנתקלה בכוח מילואים אוסטרלי שהיה ברמת מוכנות נמוכה. כוח זה הצליח לעכב את התקדמות היפנים, אך לא היה מסוגל לבלום אותם. שני גדודים של ה-AIF מהדיוויזיה השביעית תגברו את הכוח ב-26 באוגוסט, אך היפנים המשיכו לכבוש שטחים וב-16 בספטמבר הגיעו לכפר לוריבאיווה שליד פורט מורסבי. הכוח היפני אולץ לסגת לאור השביל באותו יום, אך עקב בעיות אספקה לא התאפשרה נחיתה במסגרת מתקפת נגד של בעלות הברית בבונה. הכוחות האוסטרלים רדפו אחר היפנים בשביל קוקודה ובראשית נובמבר הצליחו לדחוק אותם לראש גשר קטן על החוף הצפוני של גינאה החדשה. פעולותיהן של בעלות הברית בשביל קוקודה התאפשרו הודות לילידים שגויסו על ידי האוסטרלים, לעיתים בכוח, כדי לשאת אספקה ולפנות פצועים. חיל האוויר המלכותי האוסטרלי וחילות האוויר של צבא ארצות הברית לקחו גם הם חלק חשוב במערכה זו בתקיפת קווי האספקה של הכוחות היפנים ובהצנחת הספקה ליחידות הצבא האוסטרלי.

הכוחות האוסטרלים סיכלו גם ניסיון של היפנים לכיבוש אזור מפרץ מילן באוגוסט 1942. במהלך קרב מפרץ מילן הביסו שתי בריגדות אוסטרליות, שכונו "כוח מילן", בסיוע טייסות קרב של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי וכוחות הנדסה אמריקאים, כוח פלישה יפני שסבל מנחיתות מספרית מולם. הייתה זו התבוסה הקרקעית המשמעותית הראשונה של היפנים והיא העלתה את המורל בקרב כוחות בעלות הברית בזירת האוקיינוס השקט.

כוחות שריון ורגלים אוסטרלים בקרב בונה-גונה, ינואר 1943

בסוף נובמבר 1942 תקפו כוחות אוסטרלים ואמריקאים את ראש הגשר היפני בגינאה החדשה במסגרת קרב בונה-גונה, אך הצליחו לכבוש שטח זה רק בינואר 1943. כוחות בעלות הברית בקרב זה כללו את הדיוויזיה השביעית המותשת ואת דיוויזיית חיל הרגלים ה-32 של צבא ארצות הברית שהייתה חסרת ניסיון, בלתי מאומנת כראוי וחסרה גיבוי ארטילרי ואספקה. עקב המחסור בכלי נשק לסיוע ועקב התעקשותם של מקארתור ובליימי על התקדמות מהירה של הכוחות, הטקטיקה של בעלות הברית במהלך הקרב התמקדה בתקיפות שבוצעו על ידי כוחות הרגלים על הביצורים היפנים. גישה זו גרמה לאבדות כבדות ורק ב-22 בינואר 1943 שוחררו השטחים שנכבשו קודם לכן על ידי היפנים. לכל אורך הלחימה בגינאה החדשה, נרצחו רוב החיילים האוסטרלים שנפלו בשבי היפנים. בתגובה לכך, שאפו החיילים האוסטרלים להשמיד את אויביהם עד תום המלחמה. באופן כללי, לא שאפו האוסטרלים לקחת שבויים וגם הם הרגו שבויים שנפלו בידיהם.

לאחר התבוסות שהם נחלו בגינאה חדשה ובקרב גוודלקנל, נסוגו היפנים למתחם הגנה בגינאה החדשה. כדי לאבטח את הבסיסים החשובים שלהם בלאה ובסלמאואה, הם ניסו לכבוש את וואו בינואר 1943. תגבורות הוחשו לעיר והכוחות היפנים הובסו במבואותיה לאחר לחימה קשה. ב-4 בפברואר החל הכוח היפני לסגת לכיוון החוף. בעקבות תבוסתם בוואו ניסו היפנים לחזק את כוחותיהם בלאה כהכנה למתקפה של בעלות הברית באזור שהם ציפו לה. כוונות אלה של היפנים עלו בתוהו בקרב ים ביסמרק, בו הוטבעה שיירת אניות שנשאה כ-3,000 חיילים יפנים על ידי מטוסים של חיל האוויר החמישי של ארצות הברית ושל "הקבוצה המבצעית התשיעית של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי" (No. 9 Operational Group RAAF).

המערכה בגינאה החדשה הובילה לרפורמה משמעותית בהרכבו של הצבא האוסטרלי. במשך המערכה, הקשה האיסור על חיילי המילואים לשרת מחוץ לאוסטרליה על התוכניות הצבאיות וגרם למתחים בין פיקוד כוחות המילואים (CMF) לבין ה-AIF. בסוף 1942 ובתחילת 1943, גבר קרטין על התנגדותה של מפלגת הלייבור על הרחבת הגבולות הגאוגרפיים שבמסגרתם הותר למגויסים לשרת, כך שיכלול את רוב מרחב דרום-מערב האוקיינוס השקט וחקיקה מתאימה הועברה בינואר 1943. הבריגדה ה-11 הייתה הכוח היחיד של ה-CMF ששירת מחוץ לאוסטרליה, כאשר היא הוצבה באיי הודו המזרחית ההולנדים ב-1943 וב-1944.

המתקפות על הספנות האוסטרלית

ספינת משא מדגם ליברטי שטובעה על ידי צוללת יפנית ליד החוף המזרחי של אוסטרליה, פברואר 1943

מאמציהם של היפנים לשמור בידיהם את גינאה החדשה כללו מתקפת צוללות ממושכת כנגד קווי הספנות של בעלות הברית בין ארצות הברית לבין אוסטרליה ובין אוסטרליה לגינאה החדשה. לא היו אלו המתקפות הימיות הראשונות של צבאות הציר כנגד אוסטרליה. במהלך 1940 ו-1941, פעלו חמישה כוחות ימיים גרמנים במימי אוסטרליה בהזדמנויות שונות. המתקפות הגרמניות לא נחלו הצלחה במטרתם לשבש את הסדר התקין של הספנות האוסטרלית, אף על פי שהסיירת הקלה "סידני" הוטבעה על 641 אנשי צוותה בנובמבר 1941 בקרב מול הספינה הגרמנית "קורמורן" (Kormoran) מול חופי אוסטרליה המערבית.

בעקבות תבוסת צי השטח של היפנים, שיגר הצי הקיסרי היפני צוללות כדי לשבש את קווי האספקה של בעלות הברית על ידי תקיפת ספינות לאורך החוף המזרחי של אוסטרליה. מערכה זו החלה במתקפה לא מוצלחת של צוללות ננס על נמל סידני בליל 31 במאי 1942. לאחר מתקפה זו, פעלו צוללות יפניות לאורך החף המזרחי של אוסטרליה עד אוגוסט 1942 והטביעו 8 ספינות סוחר. מתקפת הצוללות התחדשה בינואר 1943 והמשיכה עד יוני אותה שנה ובתקופה זו טובעו 15 ספינות נוספות לאורך החוף המזרחי. בין הספינות הללו נמנתה אוניית בית-החולים "קנטאור" (AHS Centaur), שטורפדה מול חופי קווינסלנד ב-14 במאי והוטבעה על 268 אנשיה. לאחר יוני 1943 חדלו היפנים לקיים מתקפות צוללות כנגד אוסטרליה, מאחר שהם היו זקוקים לצוללות שלהם למתקפות נגד אחרות כנגד בעלות הברית במקומות אחרים בזירת האוקיינוס השקט. צוללת גרמנית בודדה, U-862, פעלה במימי האוקיינוס השקט במהלך המלחמה. היא שייטה לאורך חופי אוסטרליה וניו זילנד במהלך דצמבר 1944 וינואר 1945 והיא הוטבעה במימי אוסטרליה לפני ששמה פעמיה לבטאוויה.

כמות ניכרת של כוחות צבאיים של אוסטרליה ושל שאר בעלות הברית הוקדשו להגנת הספנות והנמלים מפני תקיפותיהם של צוללות וספינות מלחמה של מדינות הציר. לדוגמה, הצי המלכותי האוסטרלי ליווה מעל 1,100 שיירות, הצבא האוסטרלי הקים כוח הגנת חופי כדי להגן על נמלים חשובים וחלק ניכר של הטייסות המבצעיות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי פעלו להגנת קוויה הספנות בהזדמנויות רבות ושונות. עם זאת, השימוש שנעשה ביחידות אלו והאבדות של ספינות הסוחר במימי אוסטרליה לא השפיעו באופן משמעותי על הכלכלה האוסטרלית או על המאמץ המלחמתי של בעלות הברית.

המתקפות בגינאה החדשה

כוחות אוסטרלים יורדים ממטוסי דקוטה לאחר נחיתתם בגינאה החדשה, ספטמבר 1943

לאחר עצירת ההתקדמות היפנית, יצאו כוחות בעלות הברית למתקפה לכל אורכו של דרום-מערב האוקיינוס השקט החל מאמצע 1943. לכוחות האוסטרלים היה תפקיד מפתח במתקפה זו שכונתה "מבצע גלגל עגלה" (Operation Cartwheel). בפיקודו של גנרל בליימי נוהלה סדרה של מבצעים סביב לקצה הצפון-מזרחי של גינאה החדשה שהיה מרכז הפעילות של הכוחות האוסטרלים במהלך המלחמה.

לאחר ההגנה המוצלחת על וואו, החלה הדיוויזיה השלישית להתקדם לכוון סלמאואה באפריל 1943. התקדמות זו נועדה להסיט את תשומת הלב מלאה, שהייתה אחת המטרות הראשיות של מבצע גלגל עגלה, והיא התקדמה לאיטה. בסוף יוני תוגברה הדיוויזיה השלישית על ידי צוות הקרב של הרגימנט ה-162 של ארצות הברית שביצע נחיתה במפרץ נסאו מדרום לסלמאואה. העיירה נכבשה בסופו של דבר ב-11 בספטמבר 1943.

בראשית ספטמבר ביצעו כוחות בהובלת האוסטרלים תנועת מלקחיים כדי לכבוש את לאה. ב-4 בספטמבר נחתה הדיוויזיה התשיעית ממזרח לעיר והחלה להתקדם מערבה. ביום המחרת, צנח הרגימנט ה-503 של צבא ארצות הברית ליד נדזב, ממערב ללאה, מבלי שנתקל בהתנגדות. משעה שהכוחות המוטסים אבטחו את שדה התעופה של נדזב, הוטסה הדיוויזיה השביעית והחלה להתקדם מזרחה, תוך שהיא מתחרה בדיוויזיה התשיעית על ההגעה ללאה. מרוץ זה הסתיים בניצחונה של הדיוויזיה השביעית, ששחררה את העיר ב-15 בספטמבר. הכוחות היפנים בלסמאואה ובלאה סבלו אבדות כבדות במהלך המערכה הזאת, אך עלה בידם להימלט צפונה.

לאחר שחרור לאה, הוטלה על הדיוויזיה התשיעית המשימה לכבוש את חצי האי הואון. ב-22 בספטמבר נחתה הבריגדה ה-20 ליד הנמל האסטרטגי פינשאפן ואבטחה את האזור. היפנים הגיבו בשיגור הדיוויזיה ה-20 שלהם בדרך היבשה וכמענה לכך הובאה שארית הדיוויזיה התשיעית לתגבר את הבריגדה ה-20 כנגד מתקפת נגד צפויה. באמצע אוקטובר שיגרו היפנים מתקפה חזקה שסוכלה על ידי הדיוויזיה התשיעית לאחר לחימה קשה. במהלך המחצית השנייה של נובמבר כבשה הדיוויזיה התשיעית את הגבעות המשקיפות על פינשאפן מידיו של כוח יפני מחופר היטב. לאחר תבוסת הדיוויזיה ה-20 היפנית, היא נסוגה לאורך החוף, כשהדיוויזיה התשיעית והבריגדה הרביעית מנהלות אחריה מרדף. בעלות הברית השיגו הישג מודיעיני חשוב לקראת תום המערכה, כאשר כוחות הנדסה אוסטרלים איתרו את כל ספריית הקודים המוצפנים של הדיוויזיה ה-20, שנטמנה באדמה במהלך הנסיגה. מסמכים אלו הובילו לפריצת דרך בפיצוח הקודים היפנים שאפשרו למקארתור להאיץ את התקדמותן של בעלות הברית תוך כדי עקיפת מערכי ההגנה היפניים.

במקביל לאבטחת חצי האי הואן על ידי הדיוויזיה התשיעית, דחקה הדיוויזיה השביעית את היפנים מרכס פיניסטר שבפנים הארץ. קרב רכס פיניסטר החל ב-17 בספטמבר, כאשר הפלוגה העצמאית ה-2/26 הונחתה בעמק מארקהם. הפלוגה הנחילה תבוסה לכוחות יפנים רבים בקאיפיט ואבטחה את המנחת ששימש להטסת הבריגדות ה-21 וה-25 של הדיוויזיה לתוך השטח. באמצעות ביצוע פעולות סיור אגרסיביות, אילצו האוסטרלים את היפנים לצאת מעמדותיהם בשטח המסולע ובינואר 1944 החלה הדיוויזיה לתקוף את עמדות המפתח ברכס שאגי. הרכס נכבש בסופו של אותו חודש, כשחיל האוויר המלכותי האוסטרלי מבצע תפקיד משמעותי בקרב. לאחר הצלחה זו, נסוגו היפנים מרכס פיניסטר והכוחות האוסטרלים חברו ב-21 באפריל לכוחות הסיור האמריקאים שיצאו מסיידור ושחררו את מדנג ב-24 באפריל.

בנוסף להענקת סיוע לפעולות הצבא בגינאה החדשה, לקחו הצי המלכותי האוסטרלי וחיל האוויר המלכותי האוסטרלי, חלק במבצעי תקיפה באיי שלמה. המעורבות שלהם החלה באוגוסט 1942, כאשר הסיירות הכבדות של הצי המלכותי האוסטרלי, "אוסטרליה" ו"קנברה", הגישו סיוע לארצות הברית בקרב גוודלקנל. בלילה שלאחר הנחיתה בגוודלקנל, הוטבעה ה"קנברה" במהלך הקרב על האי סאבו ומעורבותו של הצי המלכותי האוסטרלי בקרב גוודלקנל הופסקה. מטוסים של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי נתנו סיוע לכמה נחיתות ימיות של צבא ארצות הברית במהלך 1943 ו-1944 ויחידת מכ"ם של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי השתתפה בקרב ארווה. הסיירות "אוסטרליה" ו"שרופשייר" והמשחתות "ארונטה" ו"וורמונגה", העניקו סיוע אש לטובת דיוויזיית הנחתים הראשונה של ארצות הברית במהלך הקרב על כף גלוסטר ולדיוויזיית הפרשים הראשונה של ארצות הברית במהלך המערכה על איי האדמירליות בסוף 1943 ובתחילת 1944.

המערכה באזור הצפון-מערבי

מפציצי B-25 מיטשל מטייסת 18 ליד דרווין, 1943

המתקפה על דרווין בפברואר 1942 ציינה את תחילתה של מערכה אווירית ממושכת על צפון אוסטרליה ועל איי הודו המזרחית ההולנדים שנכבשו על ידי היפנים. לאחר המתקפה הראשונה על דרווין, שיגרו בעלות הברית במהירות טייסות קרב לתגבור כוחות הצבא בצפון כדי שיגנו על העיר מפני סכנת פלישה. יחידות אוויר אלו גם ביצעו תקיפות על עמדות יפניות באיי הודו המזרחית ההולנדים והיפנים הגיבו בעשרות תקיפות של שדות תעופה בדרווין ובסביבותיה במהלך 1942 ו-1943, שמעטות מהן גרמו לנזק משמעותי. תקיפות אלו זכו למענה ממטוסי הקרב של ארצות הברית, אוסטרליה ובריטניה והיפנים איבדו בהדרגה רבים מכלי הטיס שלהם, ככל שמערך ההגנה על דרווין השתפר. בתקופה זו ניהלו היפנים גם סדרה של תקיפות קטנות חסרות השפעה על עיירות ועל שדות תעופה בצפון קווינסלנד ובאוסטרליה המערבית.

במקביל לעצירת ההתקפות היפניות על צפון אוסטרליה בסוף 1943, נמשכה מתקפת בעלות הברית עד לתום המלחמה. בסוף 1942 ניהלו מטוסי בעלות הברית התקפות על טימור, כסיוע לכוחות הגרילה האוסטרלים שם. מראשית 1943 פעלו טייסות המפציצים הכבדים של ארצות הברית כנגד מטרות יפניות במזרח איי הודו המזרחית ההולנדים מבסיסים ליד דרווין. המתקפה הזאת התעצמה החל מיוני 1943 כדי להסיט את הכוחות היפנים הרחק מגינאה החדשה ומאיי שלמה ולקחו בה חלק יחידות מפציצים אוסטרליות, הולנדיות ואמריקאיות. ההתקפות המשיכו עד לתום המלחמה ובסוף 1944 הוחלפו המפציצים הכבדים האמריקאים בטייסות אוסטרליות שהיו מצוידות במפציצים B-24. החל מ-1944 הוצבו בדרווין גם כמה טייסות PBY קטלינה, שניהלו פעולות הנחת מוקשים חשובות ברחבי דרום-מזרח אסיה.

ההתקדמות אל הפיליפינים

חלקם של הכוחות האוסטרלים בלחימה בדרום-מערב האוקיינוס השקט הצטמצם במהלך 1944. במחצית השנייה של 1943, החליטה ממשלת אוסטרליה, בהסכמתו של מקארתור, שממדי הכוחות האוסטרלים יוקטנו כדי לשחרר כוח אדם לטובת התעשיות שפעלו במסגרת המאמץ המלחמתי, שהיו חשובים לאספקת ציוד לבריטניה ולכוחות ארצות הברית באוקיינוס השקט. תפקידה העיקרי של אוסטרליה במאמץ המלחמתי של בעלות הברית החל מנקודה זו והלאה היה לספק לבעלות בריתה מזון, חומרי גלם ומוצרי תעשייה, שהיו דרושים עבור הניצחון על יפן. כתוצאה ממדיניות זו, הועמד סדר הכוחות של צבא אוסטרליה שהיו כשירים לפעולות תקיפה על שש דיוויזיות חיל רגלים ועל שתי בריגדות משוריינות. סדר הכוחות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי הועמד על 53 טייסות וכוחו של הצי המלכותי האוסטרלי הוגבל לספינות שהיו באותה עת כבר בשירות או שכבר היו בתהליכי תכנון ובנייה. בראשית 1944, כל הדיוויזיות של הצבא, למעט שתיים, הועברו לרמת אתרטון שבצפון קווינסלנד, למטרת אימונים והתאוששות. מספר גדודים בפיקוד אוסטרלי שאוישו על ידי ילידי גינאה החדשה הוקמו במהלך 1944. הם אורגנו כ"רגימנט איי האוקיינוס השקט" (Royal Pacific Islands Regiment) ובהדרגה החליפו גדודים של צבא אוסטרליה שפורקו במהלך אותה שנה. כוחות אלו פעלו לצדן של יחידות צבא אוסטרליות לכל אורך המערכה על גינאה החדשה.

לאחר שחרור מרבית שטחו של החלק האוסטרלי של גינאה החדשה, השתתפו חיל האוויר המלכותי האוסטרלי והצי המלכותי האוסטרלי במערכה על מערב גינאה החדשה בהובלת ארצות הברית, שמטרתה הייתה לאבטח את הבסיסים ששימשו לשיגור הכוחות שפעלו לשחרור הפיליפינים. ספינות מלחמה אוסטרליות, טייסות קרב, מפציצים ויחידות בניית שדות תעופה של הקבוצה המבצעית העשירית של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, השתתפו בשחרור הולנדיה, ביאק, נומפור ומורוטאי. לאחר שהשליטה על מערב גינאה החדשה הייתה מובטחת, שונה שמה של הקבוצה המבצעית העשירית ל"חיל האוויר הטקטי הראשון" (First Tactical Air Force) ונעשה בו שימוש להגנת האגף של ציר ההתקדמות של בעלות הברית במסגרת תקיפת העמדות היפניות באיי הודו המזרחית ההולנדים ולביצוע משימות שוטפות שונות. האבדות שנגרמו במהלך ביצוע פעולות משניות אלו גרמו לירידה במורל ותרמו לפריצתה של "מרידת מורוטאי" באפריל 1945.

מרכיבים של הצי המלכותי האוסטרלי ושל חיל האוויר המלכותי האוסטרלי לקחו חלק בשחרור הפיליפינים. ארבע ספינות מלחמה אוסטרליות וספינות התובלה "קנימבלה" (HMAS Kanimbla), "מנורה" (HMAS Manoora) ו"ווסטרליה" (HMAS Westralia), לצד מספר ספינות מלחמה ותמיכה קטנות, לקחו חלק בקרב לייטה ב-20 בנובמבר 1944. מקורות אוסטרלים מציינים שה"אוסטרליה" הייתה הספינה הראשונה של בעלות הברית שספגה התקפת קמיקזה ב-21 באוקטובר, אף על פי שההיסטוריון האמריקאי סמואל אליוט מוריסון, חולק על טענה זו. ספינות אוסטרליות גם השתתפו בקרב מפרץ לייטה, בו העסיקו ה"שרופשייר" וה"ארונטה" ספינות יפניות במיצר סוריגאו ב-25 באוקטובר. כוחות הצי המלכותי האוסטרלי לקחו חלק בפלישה למפרץ לינגיין בינואר 1945. במהלך פעולה זו הותקפה ה"אוסטרליה" בחמש התקפות קמיקזה נוספות שבהן נהרגו 44 מאנשי צוותה והספינה אולצה לסגת לטובת תיקונים נרחבים. ספינות של הצי המלכותי האוסטרלי גם ליוו ספינות אספקה אמריקאיות בדרכם לפיליפינים. טייסת בניית שדות התעופה השלישית ויחידת האלחוט הראשונה של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, נחתו גם הן בפיליפינים והגישו סיוע לפעולות של הכוחות האמריקאים שם וחיל האוויר הטקטי הראשון ביצע התקפות על מטרות בדרום הפיליפינים כשמטוסיו יצאו מבסיסים באיי הודו המזרחית ההולנדים ומגינאה החדשה.

הצעות של ממשלת אוסטרליה למקארתור לשתף את הקורפוס הראשון של הצבא בפעולות בלייטה ובלוזון לא יצאו בסופו של דבר לפועל. התקופה הארוכה יחסית של הצבא בחוסר פעילות במהלך 1944, הובילה לדאגה בקרב הציבור ואוסטרלים רבים האמינו שהגיעה השעה לפרק את ה-AIF. דעה זו גרמה לממשלה למבוכה ודחפה אותה למצוא אפיקי תעסוקה לצבא.

טיהור גינאה החדשה ואיי שלמה

חיילים אוסטרלים בבריטניה החדשה, ינואר 1945

בסוף 1944 הציבה ממשלת אוסטרליה 12 בריגדות של הצבא שיחליפו 6 דיוויזיות של צבא ארצות הברית שניהלו משימות הגנה באי בוגנוויל, בבריטניה החדשה ובאזור אייטפה-וויואק שבגינאה החדשה. בעוד שהיחידות האמריקאיות ניהלו בעיקרה הגנה סטטית על העמדות שלהן, מחליפיהן האוסטרלים שיגרו מבצעי תקיפה שיועדו להרוס את שארית הכוחות היפנים באזורים אלה. תועלתם של מבצעים אלה הייתה שנויה במחלוקת באותה עת ועד היום. ממשלת אוסטרליה אפשרה את ביצוען של פעולות אלו בעיקר מסיבות פוליטיות. האמונה הייתה שמעורבות של הצבא במלחמה תתן לאוסטרליה השפעה רבה יותר בכל ועידת שלום עתידית וששחרור טריטוריות אוסטרליות תשפר את מעמדה של אוסטרליה במרחב הסובב אותה. אלה שמתחו ביקורת על מערכה זו טענו שהן היו בלתי חיוניות ועלו בחייהם של חיילים אוסטרלים, בה בשעה שהכוחות היפנים שנגדם כוונו הפעולות, היו כבר מבודדים וחסרי תועלת.

במהלך אוקטובר ונובמבר 1944 החליפה הדיוויזיה החמישית את דיוויזיית חיל הרגלים ה-40 של ארצות הברית בבריטניה החדשה והמשיכה בהשתתפותה במערכה בבריטניה החדשה, כשמטרותיה היו להגן על בסיס בעלות הברית ולהגביל את נוכחותו של הכוח היפני הגדול שבאי לסביבת רבאול. בסוף נובמבר הקימה הדיוויזיה החמישית בסיסים סביב למתחם ההגנה היפני והחלה בסיורי תקיפה כסיוע ל"סוכנות המודיעין המשותפת של בעלות הברית" (Allied Intelligence Bureau). הדיוויזיה ביצעה בראשית 1945 נחיתות במפרצים שליד הבסיס בחצי האי גאזל והביסה את חילות המצב היפנים באזורים אלה. באפריל היו היפנים כבר מרותקים לבסיסיהם המבוצרים בחצי האי גאזל בעקבות הסיורים ההתקפיים של הכוחות האוסטרלים. הדיוויזיה החמישית ספגה אבדות שכללו 53 הרוגים ו-140 פצועים במהלך מערכה זו. לאחר המלחמה התברר כי הכוח היפני מנה 93,000 חיילים, מספר שהיה גבוה באופן משמעותי מהערכת המודיעין של בעלות הברית שעמדה על 38,000 חיילים.

הקורפוס האוסטרלי השני המשיך את המערכה בבוגנוויל לאחר שהוא החליף את הקורפוס ה-14 של צבא ארצות הברית בין אוקטובר לנובמבר 1944. הקורפוס כלל את הדיוויזיה השלישית, את הבריגדה ה-11, את רגימנט חיל הרגלים של פיג'י בבוגנוויל ואת הבריגדה ה-23 ששימשה כחיל מצב באיים הסמוכים וסייעה ליחידות האוויריות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד ושל חיל הנחתים של ארצות הברית. בשעה שגישתו של הקורפוס ה-14 בהחזיקו את הגזרה הייתה הגנתית, האוסטרלים ניהלו פעילות התקפית שמטרתה הייתה לרסק את הכוחות היפנים בבוגנוויל. מאחר שהיפנים התפצלו לכמה מובלעות ברחבי האי, ניהלו האוסטרלים מערכות נפרדות בצפון במרכז ובדרום האי. הדגש הושם על פעולות כנגד הבסיס היפני בבויין שבדרום והמתקפות בצפון ובמרכז הושעו ברובן החל ממאי 1945. בעוד שהפעולות האוסטרליות בבוגנוויל המשיכו עד לתום המלחמה, כוחות יפנים נותרו בבויין ובצפון האי.

הדיוויזיה השישית קיבלה את האחריות להשלמת ההשמדה של הארמייה ה-18 היפנית, שהייתה הכוח היפני הגדול האחרון שנותר בחלק האוסטרלי של גינאה החדשה. הדיוויזיה תוגברה בכוחות מילואים ובכוחות שריון והחלה להגיע לאייטפה שבצפון האי באוקטובר 1944. הדיוויזיה גם העניקה סיוע לכמה טייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ולכמה ספינות של הצי המלכותי האוסטרלי. בסוף 1944 שיגרו האוסטרלים מתקפה דו-ראשית מזרחה לכוון וייווק. הבריגדה ה-17 התקדמה דרך הרי טוריסלי שבתוככי האי בעוד ששאר יחידות הדיוויזיה נעו לאורך החוף. אף על פי שהארמייה ה-18 סבלה אבדות כבדות בפעולות לחימה קודמות ועקב מחלות, היא המשיכה לגלות התנגדות חזקה וגרמה לאבדות כבדות לאוסטרלים. התקדמותה של הדיוויזיה השישית הופרעה גם עקב קשיי אספקה ומזג אוויר גרוע. עד ראשית מאי הצליחו האוסטרלים לאבטח את אזור החוף וב-10 במאי שוחררה וייווק, לאחר שכוח קטן נחת ממזרח לעיר. הלחימה במערכה באייטפה-וייווק עלתה לאוסטרלים ב-442 הרוגים מול כ-9,000 הרוגים ו-269 שבויים יפנים.

קרב בורנאו

קרב בורנאו, שהתנהל ב-1945, היה הקרב העיקרי האחרון של בעלות הברית בזירת דרום-מערב האוקיינוס השקט. בסדרה של תקיפות ימיות בין 1 במאי ו-21 ביולי, תקף הקורפוס הראשון האוסטרלי, בפיקודו של לוטננט גנרל לזלי מורשיד את הכוחות היפנים שהחזיקו באי. כוחות אוויריים וימיים של בעלות הברית, שבמרכזם הצי השביעי של ארצות הברית, בפיקודו של אדמירל תומאס קינקייד, חיל האוויר הטקטי הראשון של אוסטרליה, וחיל האוויר ה-13 של ארצות הברית, לקחו גם הם חלק חשוב במערכה. מטרות המערכה היו לתפוס את שדות הנפט של בורנאו ואת מפרץ ברוניי כדי לסייע לפלישה ליפן בהנהגת ארצות הברית ולשחרור מלאיה בהנהגת בריטניה, שתוכננו להתקיים מאוחר יותר באותה שנה. ממשלת אוסטרליה סירבה להצעתו של מקארתור להרחיב את המתקפה ולכלול את שחרור ג'אווה ביולי, והחלטתה לא להקצות את הדיוויזיה השישית לטובת מבצע זה תרמה לאי יציאתו לפועל.

המערכה נפתחה ב-1 במאי, כאשר כוחות הבריגדה ה-26 נחתו באי הקטן טראקאן שליד חופו המזרחי של בורנאו. מטרות המבצע היו לאבטח את שדה התעופה של האי כבסיס תמיכה לנחיתות שתוכננו בברוניי ובבאליקפאפן. בעוד שהציפייה הייתה שתפיסת טראקאן והפעלתו של שדה התעופה תארך מספר שבועות בלבד, נמשכו הקרבות הקשים על האי עד 19 ביוני ושדה התעופה נפתח רק ב-28 ביוני. כתוצאה מכך נחשב מבצע זה באופן כללי כבלתי כדאי.

השלב השני במערכה בבורנאו החל ב-10 ביוני, כאשר הדיוויזיה התשיעית ניהלה במקביל מספר מתקפות בצפון-מערב בורנאו, באי לבואן ובחוף ברוניי. בעוד שהשליטה בברוניי הושגה עד מהרה, חיל המצב היפני בלבואן החזיק מעמד במשך שבוע. לאחר שהושגה השליטה באזור מפרץ ברוניי, נחתה הבריגדה ה-24 בצפון בורנאו והבריגדה ה-20 התקדמה לאורך החוף המערבי של האי דרומה מברוניי. שתי הבריגדות התקדמו במהירות תוך שהם נתקלים בהתנגדות יפנית חלשה ורוב החלק הצפון מערבי של בורנאו שוחרר עד תום המלחמה. במהלך המערכה בבורנאו, קיבלה הדיוויזיה התשיעית סיוע מלוחמים מקומיים שניהלו מלחמת גרילה כנגד היפנים בסיועם של הכוחות המיוחדים האוסטרלים.

השלב השלישי והאחרון במערכה בבורנאו היה כיבושה של באליקפאפן שעל החוף המזרחי-מרכזי של האי. ההחלטה על קיומו של מבצע זה נתקלה בהתנגדותו של גנרל בליימי, שהאמין שהוא בלתי נחוץ, אך המבצע יצא לדרך בהוראתו של מקארתור. לאחר עשרים ימים בהם התנהלה הפצצת הכנה אווירית וימית, נחתה הדיוויזיה השביעית ב-1 ביולי ליד העיר. השליטה על באליקפאפן ועל סביבותיה הושגה ב-21 ביולי לאחר לחימה קשה, אך פעולות הטיהור נמשכו עד לתום המלחמה. כיבוש באליקפאפן היה המבצע הקרקעי האחרון בקנה מידה גדול שנוהל על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. אף על פי שעל קיומה של המערכה בבורנאו נמתחה ביקורת באוסטרליה באותה עת ובשנים שלאחר מכן, על רקע היותה חסרת טעם ועל אובדן חיי האדם שהיה כרוך בה, היא השיגה כמה מטרות, כמו הרחבת היקף הבידוד של כוחות יפנים משמעותיים שהחזיקו בחלק העיקרי של איי הודו המזרחית ההולנדים, כיבוש בארות נפט חשובים ושחרור שבויי מלחמה של בעלות הברית, שהוחזקו שם בתנאים גרועים.

המנהיגות האוסטרלית החליפה ידיים במהלך התנהלותה של המערכה בבורנאו. ראש הממשלה ג'ון קרטין לקה בנובמבר 1944 בהתקף לב ועד 22 בינואר 1945 כיהן תחתיו סגנו, פרנק פורד. באפריל אושפז קרטין שנית ושר האוצר, בן צ'יפלי, כיהן כראש הממשלה בפועל כשפורד נכח בוועידת סן פרנסיסקו. ב-5 ביולי 1945 מת קרטין ופורד הושבע כראש הממשלה. פורד לא זכה בתמיכתה של מפלגתו והוחלף בצ'יפלי ב-13 ביולי.

המודיעין

מטה סוכנות המודיעין בבריזביין

אוסטרליה פיתחה מערך מודיעין מורכב במהלך המלחמה. קודם לפרוץ המלחמה, כמעט ולא היו ברשות הכוחות הצבאיים של אוסטרליה אמצעים לאיסוף מודיעין והם נסמכו על מידע שהועבר להם על ידי שירותי המודיעין הבריטים. כמה יחידות לאיסוף מודיעין אותות הוקמו ב-1939 וב-1940, שלהן היו כמה הצלחות ביירוט ובפיענוח תשדורות יפניות עוד לפני פרוץ המלחמה בזירת האוקיינוס השקט.

זמן קצר לאחר הגיעו לאוסטרליה, החל מקארתור לארגן שירותי מודיעין בקנה מידה גדול. ב-15 באפריל 1942 הוקמה במלבורן הסוכנות המרכזית למודיעין אותות המשותפת לארצות הברית ואוסטרליה. מטה הסוכנות הועבר לבריזביין ביולי 1945 ולמנילה במאי 1945. מחצית כוח האדם של הסוכנות היה מורכב מאוסטרלים, כשסך כוח האדם של הסוכנות מנה ב-1945 מעל 4,000 איש. צבא אוסטרליה וחיל האוויר המלכותי האוסטרלי גם הם סיפקו את רוב יירוט התשדורות עבור בעלות הברית בדרום-מערב האוקיינוס השקט ומספרן של היחידות ליירוט תשדורות רדיו גדל בין השנים 1942 ל-1945. סוכנות הביון פיצחה כמה מהקודים היפנים והמודיעין שהושג מפיענוח התשדורות ומאיכון משדרי הרדיו סייעו רבות לכוחות בעלות הברית בדרום-מערב האוקיינוס השקט.

הכוחות המיוחדים

חיילים קומנדו מהפלוגה העצמאית 2/23 בגינאה החדשה, יולי 1943

הכוחות המיוחדים של אוסטרליה לקחו חלק משמעותי בלוחמה בזירת האוקיינוס השקט. לאחר פרוץ המלחמה, הוצבו פלוגות הקומנדו בטימור, באיי שלמה, באיי ביסמרק ובקלדוניה החדשה. אף על פי ש"הפלוגה העצמאית הראשונה" (1st Independent Company) הוכתה במהרה בתדהמה מפלישת היפנים לאיי שלמה בראשית 1942, הפלוגות העצמאיות -2/2 וה-2/4 ניהלו מלחמת גרילה מוצלחת בטימור שנמשכה מפברואר 1942 ועד פברואר 1943 כשפונו משם הכוחות האוסטרלים. יחידות קומנדו אחרות לקוח גם הם חלק חשוב במערכות בגינאה החדשה, בבריטניה החדשה בבוגנוויל ובבורנאו לכל אורך המלחמה ושם נעשה בהם שימוש לאיסוף מודיעין, ליצירת ראשי גשר ולאבטחת אגפי הכוחות במבצעים שנוהלו בלוחמת חיל רגלים קונבנציונלית.

אוסטרליה גם יצרה כוחות סיור לביצוע פשיטות בקנה מידה קטן, רובן קובצו יחדיו כ"כוח המיוחד Z" של סוכנות הביון של בעלות הברית, שניהלה פשיטות הרחק מעבר לקווי האויב, כולל פשיטה מוצלחת לסינגפור בספטמבר 1943. "הכוח המיוחד M", תצפיתני החוף והיחידות של סוכנות הביון של בעלות הברית, פעלו גם מעבר לקווי האויב למטרות איסוף מודיעין. המחלקות של סוכנות הביון שימשו לעיתים קרובות לסיוע ליחידות צבא אוסטרליה והוטלו עליהן משימות בלתי מתאימות, כמו סיורים ומשימות קישור טקטיים. המשימות של הסוכנות בטימור ובגינאה החדשה ההולנדית הופרעו עקב הצבתם של הכוחות תחת פיקודם של פקידים קולוניאליים בלתי אהודים. חיל האוויר המלכותי האוסטרלי הקים ב-1945 יחידה שצוידה בציוד מיוחד (טייסת 200), לסיוע למבצעי ההעברה של יחידות המודיעין והעברת האספקה להם באזורים שהיו בשליטת היפנים.

הלחימה נגד האיים היפנים

פילדמרשל תומאס בליימי חותם בשם אוסטרליה על כתב הכניעה של יפן בטקס על סיפון אוניית המערכה האמריקאית "מיזורי", 2 בספטמבר 1945

לאוסטרליה היה תפקיד משני במערכה על יפן בחודשים האחרונים של המלחמה ועם תום המלחמה היא הייתה בעיצומן של ההכנות להשתתפות במבצע נפילה. מספר ספינות מלחמה אוסטרליות פעלו עם הצי הפסיפי הבריטי במהלך קרב אוקינאווה ומשחתות אוסטרליות ליוו בהמשך נושאות מטוסים וספינות מלחמה בריטיות במהלך ההתקפות על המטרות באיים היפנים. למרות המרחק הגדול שלה מיפן, הייתה אוסטרליה הבסיס הראשי של הצי הפסיפי הבריטי ומספר גדול של מתקנים הוקמו לתמיכה בצי זה.

השתתפותה של אוסטרליה בפלישה ליפן הייתה אמורה לערב מרכיבים מכל שלוש הזרועות של כוחות ההגנה האוסטרלים שהיו אמורים להילחם כחלק מכוחות בעלות הברית. התוכנית הייתה להקים את הדיוויזיה העשירית החדשה מקרב כוח האדם הקיים של ה-AIF, שתהווה חלק "מגיס חבר העמים הבריטי", עם יחידות בריטיות, קנדיות וניו זילנדיות. המבנה הארגוני של הגיס המתוכנן היה אמור להיות זהה לזה של הגיסות של צבא ארצות הברית והוא היה אמור להשתתף בפלישה לאי הונשו, שתוכננה למרץ 1946. ספינות אוסטרליות יועדו לפעול יחד עם הצי הפסיפי הבריטי ועם צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית ושתי טייסות מפציצים כבדים של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי היו אמורות לעבור מבריטניה לאוקינאווה ולהצטרף למבצעי ההפצצה האסטרטגיים על יפן כחלק מ"כוח נמר" (Tiger Force). ההכנות לפעולות אלה הופסקו באוגוסט 1945, עם כניעת יפן בעקבות הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי.

גנרל בליימי חתם על כתב הכניעה היפני בשמה של אוסטרליה בטקס שהתקיים על סיפון אוניית המערכה האמריקאית "מיזורי" ב-2 בספטמבר 1945. כמה ספינות מלחמה של הצי המלכותי האוסטרלי היו בין ספינות בעלות הברית שעגנו במפרץ טוקיו במהלך טקס הכניעה. לאחר הטקס הראשי על ה"מיזורי", הגישו מפקדי השדה היפנים את כניעתם לכוחות בעלות הברית בכל רחבי זירת האוקיינוס השקט.

המפקדים האוסטרלים קיבלו את כניעתם של יריביהם היפנים בטקסים שנוהלו במורוטאי, בכמה מקומות בבורנאו, בטימור, בווייווק, ברבאול, בבוגנוויל ובנאורו.

אוסטרלים בזירות נוספות

בנוסף למשימותיהן הראשיות, יחידות כוחות ההגנה האוסטרלים ואנשיהם שירתו בזירות אחרות של המלחמה, בדרך כלל כחלק מיחידות של חבר העמים הבריטי בפיקוד בריטי. כ-14,000 אוסטרלים שירתו ב"צי ספינות הסוחר" (Merchant Navy) הבריטי ואיישו ספינות באזורים רבים בעולם.

אוסטרליה לקחה חלק משני במערכות שהובילה בריטניה כנגד המושבות של צרפת של וישי באפריקה. בסוף ספטמבר 1941, לקחה הסיירת הכבדה "אוסטרליה", חלק בניסיון הבלתי מוצלח של בריטניה ושל צרפת החופשית לכבוש את דקר, בו היא הטביעה משחתת של צרפת של וישי. ממשלת אוסטרליה לא יודעה מראש על חלקה של הספינה בפעולה והלינה על כך בפני ממשלת בריטניה. שלוש משחתות אוסטרליות לקחו חלק בקרב על מדגסקר בספטמבר 1942. בקרבה למולדת, לקחה הסיירת הקלה "אדלייד" חלק משמעותי בהבטחת העברת השליטה בקלדוניה החדשה לידי צרפת החופשית בספטמבר 1940, על ידי כך שליוותה מושל שאהד את צרפת החופשית לנומאה, והיא עגנה מול העיר במהלך המחאות שפרצו עקב החלפת המושל הקודם שאהד את צרפת של וישי.

ספינות מלחמה אוסטרליות שירתו בים האדום ובמפרץ הפרסי במשך רוב המלחמה ולקחו חלק חשוב בפינוי המוצלח של ברברה. במאי 1941, העניקה ה"יארה" סיוע למבצע שבו הונחתו כוחות של צבא הגורקה ליד בצרה, במסגרת המלחמה האנגלו-עיראקית. באוגוסט 1941 לקחו ה"יארה" וה"קנימבלה" חלק בפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן, כשה"יארה" הטביעה סלופ איראנית ליד חוראמשר וה"קנימבלה" הנחיתה כוחות בבנדר שאפור. עשרות קורבטות ליוו ספינות של בעלות הברית במפרץ הפרסי במהלך 1942.

בעוד שרוב היחידות הצבאיות האוסטרליות בזירת האוקיינוס השקט לחמו בעיקר בזירת דרום-מערב האוקיינוס השקט, מאות אוסטרלים הוצבו ביחידות בריטיות בבורמה ובהודו. בין אלה נכללו 45 איש מהדיוויזיה השמינית שהתנדבו לאמן לוחמי גרילה סינים במסגרת המשלחת הבריטית לסין, ושירתו שם מפברואר עד ספטמבר 1942. מאות אוסטרלים גם שירתו ביחידות חיל האוויר המלכותי הבריטי בהודו ובבורמה, אף על פי שיחידות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי גם הם שירתו בזירות אלו. במאי 1943, שירתו כ-330 אוסטרלים ב-41 טייסות בהודו, שרק בתשעה מהן שירתו יותר מעשרה אוסטרלים. בנוסף, קורבטות ומשחתות של הצי המלכותי האוסטרלי שירתו עם הצי המזרחי הבריטי, בו נעשה בהן בדרך כלל שימוש להגנת השיירות באוקיינוס ההודי מפני התקפות של צוללות יפניות וגרמניות.

שבויי המלחמה

הוצאתו להורג בעריפת ראש של לוחם הקומנדו האוסטרלי לאונרד סיפליט, באטיאפה, גינאה החדשה, 24 באוקטובר 1943

כמעט 29,000 אוסטרלים נפלו בשבי בידי צבאות מדינות הציר במהלך המלחמה. רק 14,000 מתוך 21,467 השבויים האוסטרלים שנפלו בידי היפנים שרדו את השבי. רוב מקרי המוות בשבי אירעו עקב תת-תזונה ומחלות.

8,000 האוסטרלים שנפלו בשבי הגרמנים והאיטלקים זכו ליחס שבאופן כללי תאם לתנאי אמנת ז'נבה השלישית. רובם של אנשים אלה נפלו בשבי במהלך הלחימה ביוון ובכרתים ב-1941 ובנוסף כללה קבוצה זו את אנשי צוות האוויר שהופלו מעל אירופה. כמו שבויים של מדינות אחרות של בעלות הברית, הוחזקו האוסטרלים במחנות שבויים קבועים בגרמניה ובאיטליה. לקראת סיום המלחמה, העבירו הגרמנים שבויים רבים לכוון פנים ארצם כדי למנוע את שחרורם על ידי כוחות בעלות הברית שהיו בתנועת התקדמות מהירה. פעולות העברה אלו נעשו לעיתים קרובות בצעדות בתנאי מזג אוויר קשה שהסתיימו במקרי מוות לא מעטים. ארבעה אוסטרלים הוצאו להורג בעקבות ניסיון בריחה המונית ממחנה השבויים סטלאג לופט III במרץ 1944. אף על פי שהשבויים האוסטרלים סבלו משיעור מקרי מוות גבוה במחנות השבויים הגרמנים והאיטלקים בהשוואה לעמיתיהם במלחמת העולם הראשונה, היה שיעור זה נמוך בהרבה מזה שסבלו ממנו חבריהם במחנות השבויים היפנים.

כמו חיילים של הצבאות האחרים של בעלות הברית שנפלו בשבי היפנים, רובם של האוסטרלים נפלו בשבי בחודשים הראשונים של 1942, במהלך כיבושם של מלאיה, סינגפור, איי הודו המזרחית ההולנדים, וגינאה החדשה, והם הוחזקו בתנאי כליאה קשים מאוד. שבויים אוסטרלים הוחזקו במחנות בכל רחבי המרחב האסיאני-פסיפי ורבים מהם סבלו בהפלגות בספינות בעלות צפיפות יתר. בעוד שרוב השבויים האוסטרלים שמתו בשבי היפני היו קורבנות של הרעבה מכוונת ושל מחלות, מאות נרצחו במכוון על ידי שוביהם. מסילת הרכבת תאילנד-בורמה הייתה החוויה הידועה ביותר לשמצה של השבויים במהלך המלחמה, כש-13,000 אוסטרלים עבדו בה בתקופות שונות בשנים 1942 ו-1943, לצד אלפים של שבוים מהצבאות האחרים של בעלות הברית ומקומיים שגויסו בכפייה על ידי היפנים. כ-2,650 אוסטרלים איבדו שם את חייהם. אלפי שבויי מלחמה אוסטרלים נשלחו גם לאיים היפנים, שם הם הועסקו בבתי חרושת ובמכרות בתנאים קשים מאוד. השבויים שהוחזקו במחנות באמבון ובבורנאו סבלו משיעור מקרי המוות הגבוה ביותר. 77% מהשבויים באמבון מתו בשבי ובודדים מקרב 2,500 השבויים האוסטרלים והבריטים שהוחזקו בבורנאו, שרדו את השבי. כמעט כולם נהרגו מעבודת יתר ומסדרה של צעדות מוות ב-1945.

יחסם של היפנים לשבויי המלחמה גרם לאוסטרלים רבים להישאר עוינים כלפי יפן גם לאחר המלחמה. הרשויות האוסטרליות חקרו את מקרי ההתעללות כנגד השבויים בטריטוריות שהועברו לשליטת אוסטרליה לאחר המלחמה ושומרי המחנות שהתייחסו שלא כיאות לשבויים, היו בין אלה שנשפטו על פשעי מלחמה.

אלפי שבויים מצבאות מדינות הציר הוחזקו באוסטרליה במהלך המלחמה. מספרם הגיע ל-25,720, כש-18,432 מהם היו איטלקים, 5,637 היו יפנים ו-1,651 היו גרמנים. שבויים אלה שוכנו במחנות ייעודיים והיחס אליהם תאם לתנאי אמנת ז'נבה השלישית. 16,798 אזרחים הוחזקו במעצר, אלה כללו 8,921 תושבי אוסטרלים אזרחי מדינות אויב והשאר היו אזרחים שנשלחו לאוסטרליה למאסר על ידי מדינות אחרות של בעלות הברית. בבוקר 5 באוגוסט 1944, נעשה ניסיון של כמחצית מ-1,104 מהשבויים היפנים להימלט ממחנה ליד קוורה שבניו סאות' ויילס. השבויים הכניעו את שומריהם ויותר מ-400 מהם פרצו דרך גדרות התיל. כל הנמלטים נלכדו מחדש או נהרגו בעשרת הימים הבאים.

העורף האוסטרלי

במהלך המלחמה הרחיבה ממשלת אוסטרליה את סמכויותיה באופן משמעותי כדי לנהל בצורה טובה יותר את המאמץ המלחמתי והמשאבים התעשייתיים והאנושיים של אוסטרליה התמקדו בתמיכה בכוחות הצבאיים של בעלות הברית. הרחבת סמכויות הממשלה החלה ב-9 בספטמבר 1939, כאשר אושר "חוק הביטחון הלאומי" (National Security Act). חוק זה אפשר לממשלה להורות על ריתוק משקי והן גברים והן נשים יכלו לקבל הוראה לעבוד בתעשיות חיוניות. קיצוב מזון הונהג לראשונה ב-1940 והורחב באופן משמעותי במהלך 1942. הממשלה גם עודדה באופן נרחב מדיניות צנע ואת רכישתן של אגרות מלחמה כאמצעים להפחתת הביקוש למשאבים יקרים.

צעדי המדיניות של הממשלה לפתח תעשיות מוכוונות-מלחמה נחלו הצלחה בהגדלת התחכום של המגזר התעשייתי האוסטרלי ואת אי התלות בייצור רוב סוגי כלי הנשק. בעשורים שלפני המלחמה, מימנו הממשלות האוסטרליות סובסידיות, פיקחו על התעריפים והעניקו תמריצים שונים לפיתוח התעשיות הביטחוניות השונות, כמו תעשיית המטוסים, תעשיית כלי רכב, תעשיות האלקטרוניקה ותעשיות כימיות. תעשיות אלו שולבו בכלכלת המלחמה בשנים 1940 ו-1941 והיו מסוגלות לענות על רוב הדרישות של כוחות ההגנה כבר ב-1942. המאמצים בהנהגת הממשלה לפתח תעשיות מתקדמות נחלו הצלחות משמעותיות, כולל פיתוחם של מערכות מכ"ם קלות משקל, התקנים אופטיים לארטילריה וציוד שהוכנס לשימוש באזורי הטרופיים. התעשייה האוסטרלית גם פיתחה סוגים חדשים של כלי נשק שיוצרו בייצור המוני עבור הצבא, כולל תת-מקלע אוון (Owen) וגרסה מקוצרת של תותח 25 ליטראות. בנוסף, השיגו מדענים וחברות תרופות אוסטרליות התקדמויות חשובות בדרכי הטיפול במחלות טרופיות. אך לא כל מיזמי הפיתוח נחלו הצלחה. המאמצים לפתח טנק אוסטרלי (ה"סנטינל"), לא נפסקו עד אשר התברר שהוא מיושן ולא נחוץ והפיתוח של מטוסי קרב ומפציצים מתקדמים בעיצוב אוסטרלי (ה-CAC Woomera וה-CAC CA-15, בהתאמה), ננטש משעה שהמנועים שנדרשו למטוסים אלה לא היו בנמצא ותחת זאת יוצרו דגמים תואמים של מטוסים בריטים ואמריקאים תחת רישיון.

ההרחבה המסיבית של כוחות ההגנה גרמה למחסור חמור בגברים במעגל העבודה והגדילה את היקף ההשתתפות של הנשים בו. כמות המשכורות ששולמו לנשים עלה מ-644,000 ב-1939 ל-855,000 ב-1944. אף על פי שהיה זה גידול של 5% בלבד בכוח העבודה הכללי, כמות ניכרת של נשים עברה מתחומי התעסוקה הנשיים ה"מסורתיים" ,כמו משק בית, לתחומי התעסוקה ה"גבריים" בתעשייה. ב-1941 הוחל בגיוס נשים לתפקידים שונים בכוחות ההגנה וב-1944 כמעט 50,000 שירתו ב"שירות הימי המלכותי לנשים" (Women's Royal Australian Naval Service), ב"שירות הנשים של הצבא" (Australian Women's Army Service) וב"שירות העזר של חיל האוויר האוסטרלי" (Women's Auxiliary Australian Air Force). אלפי נשים נוספות שירתו ב"צבא הנשים האוסטרלי" (Australian Women's Land Army), שביצע עבודות למאמץ המלחמתי בהתנדבות. המחסור בכוח אדם גברי הפך בהדרגה לסוגיה כלכלית משמעותית לקראת סוף המלחמה וממדיהם של כוחות ההגנה האוסטרלי הוקטן החל מ-1944 כדי לשחרר כוח אדם לתעשיות המלחמתיות ולמגזר התעשייתי האזרחי.

הגיוס למגזר התעשייתי והמהלכים להגברת הייצור הובילו במשך הזמן לעליה באי השקט התעשייתי. עובדים רבים נדרשו לעבוד שעות רבותת בתנאים גרועים ולא היה באפשרותם להחליף את מקום עבודתם עקב חוקי המלחמה. תנאי העבודה הירודים הוחמרו עקב צעדי הצנע של הממשלה שהורידו את רמת החיים של העובדים. כתוצאה מכך, שיבשו שביתות וצעדי מחאה נוספים את הייצור, במיוחד מ-1943 ואילך. צעדי מחאה אלה משכו אליהם ביקורת ממגזרים אזרחיים אחרים ומחוגי הצבא. במאי 1943, הציגה הממשלה צעדי מדיניות לאפשר את גיוסם לשירות צבאי של עובדים שהשתתפו בצעדי מחאה לא חוקיים, אך למדיניות זו הייתה השפעה שולית, עקב המחסור בידיים מיומנות בתעשייה.

מלחמת העולם השנייה הייתה תחילתה של תקופה ארוכה של צמיחה בכלכלה האוסטרלית. המלחמה הגדילה באופן משמעותי את היקפו וחשיבותו של מגזר הייצור וזירזה את פיתוחן של תעשיות טכנולוגיות מתקדמות. כחלק ממגמה זו, רכשו העובדים מיומנויות גבוהות ושיעור השתתפותן של נשים בכוח העובדה גדל באופן משמעותי. עם זאת, לאחר המלחמה נאלצו נשים רבות לעזוב את תחומי התעסוקה הגבריים המסורתיים.

לאחר המלחמה

מלחמת העולם השנייה עלתה בחייהם של אוסטרלים רבים ובחלק ניכר מאוד של ההכנסה הלאומית. במהלך המלחמה איבדו את חייהם 27,073 אנשי כוחות ההגנה, כולל אלה שמתו מפצעיהם ואלה שמתו בהיותם בשבי. מתוכם, 9,572 נהרגו בקרבות נגד גרמניה ואיטליה ו-17,501 בקרבות נגד יפן. שבויי המלחמה שהוחזקו על ידי היפנים היוו כמעט מחצית מההרוגים בזירת האוקיינוס השקט. לפחות 386 אנשי ים אזרחיים נהרגו במהלך המלחמה. סך כל ההוצאה הכספית על המלחמה הגיעה ל-2,949,383,000 לירות שטרלינג אוסטרליות ובשיאה, הגיעה ההוצאה על צרכים צבאיים ל-40.1% מההכנסה הלאומית.

בחודשים שלאחר המלחמה, היו הרשויות האוסטרליות אחראיות על ניהול השטחים של בורנאו ושל איי הודו המזרחית ההולנדים שממזרח לאי לומבוק, עד לתפיסות האחריות מחדש על ידי הממשל הקולוניאלי של בריטניה ושל הולנד. בעוד שהכוחות הבריטים וההודים במערב היו מעורבים במלחמת העצמאות של אינדונזיה, הצליחו האוסטרלים להימנע מהתנגשויות עם הלאומנים המקומיים. הכוחות האוסטרלים היו גם אחראים על השמירה על 344,000 היפנים שנותרו באיי הודו המזרחית ההולנדים ובטריטוריות האוסטרליות ועל ניהול משפטי פשעי המלחמה בשטחים אלה. כוח מתנדבים הוקם במסגרת תרומתה של אוסטרליה ל"כוח הכיבוש של חבר העמים הבריטי" ביפן (British Commonwealth Occupation Force) ואוסטרליה איישה את מפקדת הכוח וחלק ניכר מכוח האדם שלו. כוח זה היווה מאוחר יותר את הגרעין של צבא אוסטרליה שלאחר המלחמה, שכלל לראשונה יחידות קרביות בשירות קבע.

הכוחות הצבאיים האוסטרלים שוחררו בקצב מהיר לאחר כניעת היפנים. עם תום המלחמה מנה כוח האדם הצבאי סך של כמעט 600,000 איש, מתוכם 224,000 שירתו בזירת האוקיינוס השקט ו-20,000 בבריטניה ובמקומות אחרים. תוכניות השחרור החלו כבר בסוף 1942 והנוסח הסופי שלהן אושר על ידי הממשלה במרץ 1945. תהליך השחרור הכללי החל ב-1 באוקטובר 1945 והושלם בפברואר 1947. התהליך בכללותו התנהל באופן חלק, אף על פי שהיו מחאות על עיכובים בביצועו במורוטאי ובבוגנוויל. המשוחררים קיבלו הכשרה מקצועית בזמן ההמתנה שלהם לשחרור והממשלה העניקה להם סיוע במציאת תעסוקה, בהלוואות, בחינוך ובהטבות שונות. הנשים ששירתו בשירות צבאי זכו לסיוע זהה לעמיתיהן הגברים, אך הופעל עליהן לחץ לשוב לתחומי תעסוקה נשיים "מסורתיים".

מלחמת העולם השנייה הובילה לשינויים משמעותיים בחברה האוסטרלית. מבחינה כלכלית, האיצה המלחמה את פיתוח המגזר התעשייתי והובילה לירידה חדה בשיעור האבטלה. השפעת המלחמה שינתה את החברה האוסטרלית ותרמה לפיתוחה כחברה יותר קוסמופוליטית ובדרך שבה הנשים היו יכולות לקחת חלק חשוב יותר. המלחמה גם הפכה את אוסטרליה למדינה בוגרת יותר ביחסיה הבינלאומיים, שקיבלו ביטוי בהתפתחותה של מדיניות החוץ האוסטרלית כעצמאית יותר. המלחמה גם עודדה את ההגירה ההמונית לאוסטרליה לאחר המלחמה.

ראו גם

• אוסטרליה במלחמת העולם הראשונה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוסטרליה במלחמת העולם השנייה בוויקישיתוף

• אוסטרליה במלחמת העולם השנייה באתר אנדרטת המלחמה של אוסטרליה.
• אתר זיכרון משותף אוסטרלי-יפני למלחמה בגינאה החדשה.
• מלחמת העולם השנייה באתר המשרד לענייני הווטרנים.
• מלחמת העולם, 1939-1945 - אוסטרליה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38600114אוסטרליה במלחמת העולם השנייה