אוניות ליברטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ספינות ליברטי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספינת ליברטי
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית משא
צי בעלות הברית
אוניות בסדרה 2,710
ציוני דרך עיקריים
מספנה 17 מספנות ברחבי ארצות הברית
הושקה 1941-1945
מידות
הֶדְחֶק 14,474 טון
מעמס 10,856 טון
אורך 135 מטר
רוחב 17.3 מטר
שוקע 8.5 מטר
נתונים טכניים
מהירות 11.5 קשר
גודל הצוות 41
טווח שיוט 37,000 קילומטר
הנעה מנוע בעל 2,500 כוח סוס, מונע בשני דוודי דלק נוזלי ומדחף יחיד

אוניות ליברטיאנגלית: Liberty Ships) הוא שמה של סדרת אוניות משא שנבנו בייצור המוני בארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. בניית האוניות, שנועדו למלא את מקומן של אוניות משא של בעלות הברית שטובעו על ידי הצוללות הגרמניות, הייתה מהירה וזולה. בתחילה נבנו כמאה אוניות שכאלו עבור בריטניה במסגרת תוכנית החכר והשאל האמריקנית. לאחר כניסת ארצות הברית למלחמה החלה בניית האוניות בהיקף נרחב. בסך הכל נבנו 2,710 אוניות ליברטי, בשנים 1941 עד 1945. זהו מספר האוניות הגדול ביותר שנבנה על פי דגם מסוים של אונייה. אוניות אלו הפכו לסמל של התפוקה התעשייתית של ארצות הברית בימי המלחמה.

בניית האוניות

ב-1940 הזמינה בריטניה ממספנות בארצות הברית 60 אוניות כדי למלא את אבדותיה בים ולתגבר את צי הסוחר שלה. המפרט ההנדסי שדרשו הבריטים היה לאונייה מטיפוס Ocean Class, בעלת מנוע בעל תכנון מיושן אך אמין. דגם אונייה זה היה מבוסס (בשינויי מידה קלים) על דגם של אונייה שנבנתה בבריטניה לראשונה ב-1879 ויוצרה בייצור נרחב עד 1938. המפרט הבריטי דרש כי באונייה יותקן מנוע מונע בפחם (שממנו היה לבריטניה בשפע) ולא בדלק נוזלי (בהיעדר שדות נפט משלה בזמן ההוא). האוניות חומשו בתותח סיפון בקוטר 102 מילימטר, שהוצב בירכתיים לשימוש נגד צוללות ובכלי נשק נ"מ. האונייה הראשונה מטיפוס זה הושקה בארצות הברית באפריל 1941.

דגם זה הוא שהיה בהמשך הבסיס לייצור סדרת אוניות הליברטי. ארצות הברית אימצה אותו לצורך בניית אוניות עבור בריטניה במסגרת הסיוע המלחמתי לה בתוכנית החכר והשאל. הדגם אומץ תוך התאמתו לשגרת הבנייה של אוניות בארצות הברית ותוך זירוז בנייתו והוזלתה. בדגם זה חוברו חלקי האונייה זה לזה בריתוך במקום במסמרות – שינוי שהביא לחיסכון גדול, שכן המיסמור צרך שליש מעלות הבנייה של אונייה והאריך מאד את בנייתה. באפריל 1941 עמד מספר האוניות מדגם זה שנועדו לבנייה במסגרת תוכנית ההחכר-והשאל על 117 (מתוך מספר כולל של 306 אוניות בתוכנית).

מקור שמן של האוניות היה הכרזתו של נשיא ארצות הברית רוזוולט כי טיפוס זה של אוניות יביא חירות (Liberty) לאירופה.

בתחילה היה לאוניות דימוי ציבורי ירוד בשל מראן הבלתי-מרשים. כך, המגזין טיים כינה אותן "הברווזון המכוער" (Ugly Duckling). כדי לשפר דימוי זה הוכרז יום ה-27 בספטמבר 1941 – היום בו הושקו 14 האוניות הראשונות מדגם זה שנבנו במסגרת תוכנית החכר והשאל – כ"יום צי הליברטי".

לאחר כניסת ארצות הברית למלחמה בדצמבר 1941 החלה בנייה נרחבת של אוניות מדגם זה. הן נבנו ב-17 מספנות אזרחיות לאורך חופיה המזרחיים והמערביים של ארצות הברית ובחופי מפרץ מקסיקו. האוניות נבנו בתהליך של פס ייצור תוך שימוש במרכיבים מוכנים מראש. בין השאר העסיקו המספנות שבנו את האוניות נשים, כדי להחליף את הפועלים הגברים שגויסו לשירות צבאי.

בראשית תהליך הייצור נמשכה בניית אונייה כ-230 יום, אך זמן הבנייה הממוצע צנח בהמשך ל-42 יום. משך הבנייה הקצר ביותר הושג בבניית האונייה רוברט אי. פירי (Robert E. Peary), אשר הושקה 4 ימים ו-15.5 שעות לאחר הנחת השידרית שלה. יש לציין שזמן בנייה כה קצר – שנועד לצורכי פרסום - לא חזר על עצמו, ושעבודה לא מעטה נותרה לביצוע בפנים האונייה לאחר השקתה.

ב-1943 הושלמו שלוש אוניות ליברטי מדי יום. הן נקראו לרוב על שמם של אמריקנים ידועים, שהראשונים שבהם היו חותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית. נקבע שכל קבוצת אנשים אשר תגייס סכום של 2 מיליון דולר לרכישת איגרות המלחמה תוכל להציע שם לספינת ליברטי.

שש אוניות ליברטי הוסבו על ידי חילות האוויר של צבא ארצות הברית למחסנים צפים לחלקי חילוף למטוסי קרב מדגם מוסטנג ולמפציצים מדגם B-29 סופרפורטרס ושימשו למשימתן זו בזירת האוקיינוס השקט החל משלהי 1944. באוניות אלו גם הותקנו משטחי נחיתה למסוקי R-4(אנ'), אשר שימשו לפינוי מוטס של נפגעים באיי הפיליפינים ובאוקינאווה. בכך היו אלו לנושאות המסוקים הראשונות בעולם.

ספינת הליברטי האחרונה שנבנתה הושקה ב-26 בספטמבר 1945, כשלושה שבועות לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה.

מספר דגמים של אוניות-מכלית לדלק נבנו גם הם בייצור המוני. מאלו נבנו 490 אוניות של הדגם T2 בין השנים 1942 עד 1945.

בעיות טכניות באוניות

אוניות הליברטי הראשונות סבלו מתופעה של היווצרות סדקים בגוף ובסיפון, ואחדות מהן טבעו עקב כך. במהלך המלחמה התרחשו כ-1,500 מקרים של הופעת שברים באוניות עקב פריכות המתכת. שלוש מאוניות הליברטי שנבנו נשברו לשניים ללא התרעה.

החשד לגורם לשברים ולסדקים נפל על עבודת הריתוך של גופי האוניות שנעשתה במספנות ושבוצעה בחלקה על ידי פועלים בלתי מנוסים. בהמשך התברר שמקור הפגמים היה שימוש בפלדה פגומה שהייתה שבירה, ונטתה להישבר במיוחד לאחר חשיפה לטמפרטורות נמוכות שהיו אופייניות לסביבת צפון האוקיינוס האטלנטי. גורמים נוספים החמירו את הבעיה - העמסת-יתר של האוניות, כמו גם חיבור גוף האונייה בריתוך במקום במיסמור, דבר שהקל על התפשטותם של שברים וסדקים בו. חיזוקים שונים הוכנסו בדגם האונייה כדי להתמודד עם בעיית השברים והסדקים, וכך בא לעולם דגם האונייה שקיבל את השם "אוניות הניצחון" (Victory Ships).

לאחר המלחמה

למעלה מ-2,400 אוניות ליברטי שרדו לאחר תום המלחמה. 835 מהן הוכנסו לשימוש בצי הסוחר האמריקני. עם הזמן השתרש בענף הספנות העולמי הביטוי "ספינת מטען בגודל ליברטי" (Liberty-size cargo), כמתייחס לאונייה במעמס של 10,000 טון.

יזמים יווניים ואיטלקיים רכשו 624 מן האוניות. אילי ספנות ידועים רבים ובכללם אריסטוטלס אונאסיס הניחו את היסודות לציי האוניות שלהם על ידי רכישת אוניות ליברטי.

בשנות השישים הכניס הצי האמריקני לשירות מחודש שלוש אוניות ליברטי, שהוסבו לצורך איסוף מודיעין אלקטרוני ותצפיות מכ"ם. כולן הוצאו משימוש בסוף שנות השישים.

כיום שרדו רק שתי אוניות ליברטי כשירות לשיט, שאחת מהן עברה שינויים פנימיים רבים. שתיהן משמשות כאוניות מוזיאון בארצות הברית – האחת במפרץ סן פרנסיסקו והשנייה בבולטימור – והן עדיין מפליגות לים באופן סדיר. ב-1994 הפליגה הראשונה – האונייה ג'רמיה אובריאן (Jeremiah O'Brien) – מסן פרנסיסקו לבריטניה וצרפת כדי להשתתף באירועים לציון מלאת 50 שנים לפלישה לנורמנדי. הייתה זו היחידה מן האוניות הגדולות שבצי הפלישה המקורי, אשר השתתפה באירועים אלו.

אוניות ליברטי צולמו במסגרת סרטי קולנוע אחדים. בין השאר צולמו רוב סצינות חדר המנועים של הסרט טיטניק על סיפונה של ספינת המוזיאון ג'רמייה אובריאן שהוזכרה לעיל, במקום עגינתה במפרץ סן פרנסיסקו.

תיאור בתמונות – תהליך בניית ספינת ליברטי

תמונות אלו מתארות את תהליך בנייתה של ספינת ליברטי במספנה בבולטימור בחדשים מרץ ואפריל 1943:

קישורים חיצוניים